יואב הכהן, מתאבד התאבדות

התאבדות

ויקרא יט (כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְהֹוָה:

דברים ד (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:

יהושע כג (יא) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:

קיצור שולחן ערוך סימן רא סעיף א המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ובשביל יחיד נברא העולם, וכל המאבד נפש אחת מישראל מאבד עולם מלא ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר, לא קורעין ולא מתאבלין עליו ואין מספידין אותו, אבל קוברין אותו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין. כללו של דבר כל שהוא משום כבוד החיים עושין לו. סעיף ב מסתמא לא מחזיקינן אינשי ברשיעי, ולכן אם נמצא אחד חנוק או תלוי וכדומה, כל שאפשר לתלות שמא אחר עשה לו זאת לא תלינן ביה. סעיף ג קטן המאבד את עצמו חשוב שלא לדעת, וכן גדול אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שגעון וכדומה הוי שלא לדעת, וכן אם עשה את הדבר מחמת אונס שהיה מתירא מעינויים קשים, כמו שאול שהיה מתירא שמא יעשו בו הפלשתים כרצונם, הרי הוא כשאר מת ואין מונעין ממנו שום דבר.

איך מסתדרת הלכה זו בשולחן ערוך עם סיפור שאול? שהרי שאול המלך התאבד,

שמואל א לא (א) וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבּעַ:(ב) וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל:(ג) וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל-שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאד מֵהַמּוֹרִים:(ד) וַיּאמֶר שָׁאוּל- לְנשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף-חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן- יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי וְלֹא אָבָה נשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפּל עָלֶיהָ:(ה) וַיַּרְא נשֵׂא-כֵלָיו כִּי-מֵת שָׁאוּל וַיִּפּל גַּם-הוּא עַל-חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ:(ו) וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו- וְנשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל-אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו: (ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי- מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן:(ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת-הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נפְלִים בְּהַר הַגִּלְבּעַ:(ט) וַיִּכְרְתוּ אֶת-ראשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ-פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת-הָעָם:(י) וַיָּשִׂימוּ אֶת-כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן:(יא) וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו ישְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר-עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל:(יב) וַיָּקוּמוּ כָּל-אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל-הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת-גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אתָם שָׁם:(יג) וַיִּקְחוּ אֶת-עַצְמתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת-הָאֵשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים: מדוע קוברים את שאול ובניו ביחד? הרי שאול התאבד ובניו לא? וכדי שלא תבוא הטענה שלא התאבד שאול, אלא הרגו העמלקי שבא לספר לדוד, בשמואל ב א (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת-הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם:(ב) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה- אִישׁ בָּא מִן-הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל- ראשׁוֹ וַיְהִי בְּבאוֹ אֶל-דָּוִד וַיִּפּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:(ג) וַיּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹא וַיּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי:(ד) וַיּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה-הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד-נָא לִי וַיּאמֶר אֲשֶׁר-נָס הָעָם מִן-הַמִּלְחָמָה וְגַם-הַרְבֵּה נָפַל מִן-הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ:(ה) וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי-מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ:(ו) וַיּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל-חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּיקֻהוּ:(ז) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלַי וָאמַר הִנֵּנִי:(ח) וַיּאמֶר לִי מִי-אָתָּה וָאוֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנכִי:(ט) וַיּאמֶר אֵלַי עֲמָד-נָא עָלַי וּמתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי-כָל-עוֹד נַפְשִׁי בִּי:(י) וָאֶעֱמד עָלָיו וַאֲמתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל-ראשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל-זְרעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל-אֲדנִי הֵנָּה:(יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל- הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:(יב) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד-הָעָרֶב עַל-שָׁאוּל וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל-עַם יְהוָה וְעַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:(יג) וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיּאמֶר בֶּן-אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנכִי:(יד) וַיּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת- מְשִׁיחַ יְהוָה:(טו) וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיּאמֶר גַּשׁ פְּגַע-בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמת:(טז) וַיּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ עַל-ראשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמר אָנכִי מתַתִּי אֶת-מְשִׁיחַ יְהוָה: לא רצה שאול שיהרגו אותו הערלים, וזה אמר לשאול עמלקי אני, ושאול אומר לו מותתני? מדוע שונה הסיפור של העמלקי מסיפורו של כותב התנ"ך, שאמר ששאול נפל על חרבו? בשמואל ב ד (ה) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל-בֵּית אִישׁ בּשֶׁת וְהוּא שׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם:(ו) וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ:(ז) וַיָּבאוּ הַבַּיִת וְהוּא-שׁכֵב עַל-מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת-ראשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת-ראשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל-הַלָּיְלָה:(ח) וַיָּבִאוּ אֶת-ראשׁ אִישׁ-בּשֶׁת אֶל-דָּוִד חֶבְרוֹן וַיּאמְרוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ הִנֵּה-ראשׁ אִישׁ-בּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל איִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת-נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ:(ט) וַיַּעַן דָּוִד אֶת-רֵכָב וְאֶת-בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרתִי וַיּאמֶר לָהֶם חַי-יְהוָה אֲשֶׁר-פָּדָה אֶת-נַפְשִׁי מִכָּל-צָרָה:(י) כִּי הַמַּגִּיד- לִי לֵאמר הִנֵּה-מֵת שָׁאוּל וְהוּא-הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו וָאחֲזָה בוֹ וָאֶהֶרְגֵהוּ בְּצִקְלָג אֲשֶׁר לְתִתִּי-לוֹ בְּשׂרָה:(יא) אַף כִּי-אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת-אִישׁ-צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל-מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת-דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ:(יב) וַיְצַו- דָּוִד אֶת-הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגּוּם וַיְקַצְּצוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם וַיִּתְלוּ עַל-הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן וְאֵת ראשׁ אִישׁ-בּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר-אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן: הרי ברור שעמלקי זה התרברב לפני דוד, כי ידע שבין דוד לשאול הייתה מלחמה, וחשב שהוא מבשר לדוד בשורה משמחת, ואולי גם גמול יהיה בצידה? ועל התרברבות זו שילם בחייו, ועל זה אמר החכם באדם במשלי יג (ג) נצֵר פִּיו שׁמֵר נַפְשׁוֹ פּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה-לוֹ: משלי כא (כג) שׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ:

מכאן נוכל גם ללמוד ש"הכל משמים ללא יוצא מן הכלל"

תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא-צִוָּה וַיַּעֲמד:(י) יְהוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהוָה לְעוֹלָם תַּעֲמד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדר וָדר:--- (יג) מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְהוָה רָאָה אֶת-כָּל-בְּנֵי הָאָדָם:(יד) מִמְּכוֹן-שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל-ישְׁבֵי הָאָרֶץ:(טו) הַיּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל-כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם:

שמות ד (יא) וַיּאמֶר יְהוָה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנכִי יְהוָֹה:

עמוס ד (יג) כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּברֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה-שֵּׂחוֹ עשֵׂה שַׁחַר עֵיפָה וְדרֵךְ עַל-בָּמֳתֵי אָרֶץ יְהוָה אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת שְׁמוֹ:

משלי טז (א) לְאָדָם מַעַרְכֵי-לֵב וּמֵיְהוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן:

שמות יז (יד) וַיּאמֶר יְהוָה אֶל-משֶׁה כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב-אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם:

"וַיּאמֶר לִי מִי-אָתָּה וָאוֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנכִי"

"וַיּאמֶר דָּוִד אֶל-הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיּאמֶר בֶּן-אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנכִי"

לא קורעין ולא מתאבלין עליו ואין מספידין אותו,

שמואל א לא (יא) וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו יֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל:(יב) וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם:(יג) וַיִּקְחוּ אֶת עַצְמֹתֵיהֶם וַיִּקְבְּרוּ תַחַת הָאֶשֶׁל בְּיָבֵשָׁה וַיָּצֻמוּ שִׁבְעַת יָמִים:

שמואל ב א (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם:(ב) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי:(ד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד נָא לִי וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ:(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ:(ו) וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ:(ז) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי:(ח) וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה ויאמר וָאֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי:(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי:(י) וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה:(יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:(יב) וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהֹוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב: כדי שלא יאמר אף אחד ששאול לא התאבד, מה פירוש שאול נשען על חניתו? האם מותר לבקש ממישהו אחר שיהרוג אותך?

שמואל ב א (יז) וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ:(יח) וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: (יט) הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים:(כ) אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:(כא) הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן:(כב) מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם:(כג) שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:(כד) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן:(כה) אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:(כו) צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים:(כז) אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה:

בראשית כג (ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:

בעל הטורים: ולבכתה כף קטנה שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה הייתה. א"כ/נ שהייתה גורמת מיתתה שמסרה דין ועל כן נענשה, היא תפלה/ תחלה. (אולי ר"ל(רצה לומר) שבלא הכף הוה כאלו כתיב ולבתה שלבה גרמה זאת וכעין זה אי' בשל"ה). והמאבד עצמו לדעת אין מספידין אותו: האם בעל הטורים טוען ששרה בעצם עשתה סוג של התאבדות?