טומאת זרע ומשכב

ספר יסוד מורא לראב"ע שער י וכתוב (שמות יט י) "וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר" והוא "אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט טו). ע"כ(על כן) הוא טמא השוכב עם אשתו. ואסור שיתפלל עד שירחץ. וככה הזכירו אנשי המשנה ע"ה(עליהם השלום) שהי'ה מנהג ישראל בבית שני לרחוץ הבגד או העור שנפלה עליו אפילו טפה אחת. ולא יאכל בשר קודש. והחמיר הכתוב על הנדה והיולדת, והנזיר קדוש ובהשלימו ימי נזרו וירצה לשוב לשתות יין יביא עולה וחטאת ושלמים וגילוח שערו פתח אהל מועד דרך בזיון לו בעבור שירחק מקדושתו וירד ממעלתו גם היולדת תביא כבש בן שנתו.

מהות ההתקדשות – פרישה מן הגופניות והחומריות והוא "אל תגשו", אחד מאופני ההתקדשות הוא ההמנעות מיחסי אישות, כפי שמוכח מכך, שהצו לקדש את בני ישראל לקראת מעמד הר סיני מלווה בהוראה לאסור עליהם לקרב אל נשותיהם. טמא השוכב – ככתוב (בויקרא פרק טו פס' יח) ואסור שיתפלל – לפי האמור במשנה (ברכות כ' ע"ב – כב' ע"ב) זו הייתה תקנת עזרא שבטלה, אך רבים החמירו עם עצמם וקיימוה ראב"ע אינו מזכיר כל זאת, מן הסתם, מפני שכך אכן נהגו בארץ מולדתו, כפי שמעיד הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים ד' ו) "מנהג פשוט בארץ שנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (עמוס פרק ד פסוק יב)  וככה הזכירו מצוות רחיצת הגוף וכיבוס הבגד שנכתמו בשכבת זרע כתובה בתורה (ויקרא פרק טו פס' יז) ואף שאינה נוהגת כיום מביא ראב"ע את עידות חז"ל (יומא פח' ע"א, רמב"ם הלכות מקוואות א' ו) כדי להדגיש עד כמה הקפידו על מצווה זו בימי בית שני,  ולא יאכל בשר קדש - "אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:.. וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים" (ויקרא פרק כב פס' ד ופס' ו) והחמיר הכתוב בעוד טומאת קרי מטמאת רק עד הערב (ויקרא פרק טו פס' טז –יז, דברים פרק כג פס' יא יב) הנידה והיולדת טמאות שבעת ימים (ויקרא פרק יב פס' ב)  ודומה שהוא מסיק מכך שכל מה שקשור יותר לנושא המין רחוק הוא יותר מן הקדושה, הועתק מספרו של אבי דר' יוסף כהן  "ר' אברהם אבן עזרא, יסוד מורא וסוד תורה, מהדורה מדעית מבוארת"

-------------------------------------------------שכבת זרע

ויקרא טו (טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב:

ויקרא טו (לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם:(לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ:(לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה:

--------------------------------------------------קרי  לילה

דברים כג (יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: אם אדם שלא טהור מקרה לילה חייב לצאת מהמחנה? אז להיכנס לבית האלוהים שהוא מקדש מעט מותר לו?

"ע"כ(על כן) הוא טמא השוכב עם אשתו. ואסור שיתפלל עד שירחץ." האם האבן עזרא פספס שנאמר בויקרא טו (טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב: שעד הערב טומאתו של האיש לאחר שרחץ? בפס' הבאים יש את ההבדל בין טומאה עד הערב לאחר הרחיצה, או טומאה עד הרחיצה,

ויקרא טז (כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי יָדָו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:(כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:(כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:(כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה:(כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:(כז) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם:(כח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה: 

דברי הימים ב ח (יא) וְאֶת בַּת פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ כִּי אָמַר לֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְהֹוָה: