צדיקים במותם נקראים חיים? בראשית יא (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: רש"י וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה שהרי כתיב ואברם בן חמש שנים וע' שנה בצאתו מחרן ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברם מחרן עדיין נשארו משנותיו הרבה ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת.(ס"א ועוד) שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי: בחרן. הנו"ן הפוכה לומר לך עד אברם חרון אף של מקום:
איך מסתדר המדרש הבא? ויקרא רבה פרשה לא (ד) הקב"ה מזכיר בתורתו שלשה פעמים מי מריבה כלומר כאן הרגתי את משה כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את מרים הה"ד (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם ושמעו אמרי כי נעמו, הקב"ה הרג את משה אהרון ומרים? אם כך: איך זה שהיום אנשים נרצחים על "קידוש השם"? מתים לפני זמנם לא "הקב"ה" הרג אותם?
"צדיקים במותם נקראים חיים"? על מה מדובר כאן? האם על הגוף ה"גשמי", או על הנשמה ה"רוחנית"? הרי אם מדובר על הנשמה ה"רוחנית", האם לא כולנו בעצם נחייה לעולם, ולא נמות? הרי "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"? אם כך: מה עניין "צדיקים" במותם נקראים חיים"? הרי היה צריך לומר "כל ישראל במותם נקראים חיים"? האם כותב התורה אינו יודע ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? הרי איך מסתדרים הפס' הבאים עם הקביעה ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? דברים לד (ה) וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָֹה:(ו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(ז) וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:(ח) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה: יהושע א (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר:(ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: האם יש כללים אחרים אצל האלוהים? האם רק האלוהים אינו מבין ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? האם זה שקבע את הכללים אינו משתמש בהם? איך מסתדר הפירוש הבא עם הקביעה ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? רמב"ן דברים י (ו) לומר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנשתברו הלוחות, הרי צדיקים אינם מתים, או שכן מתים? מדוע קשה לאלוהים המיתה של צדיקים? הרי צדיקים אינם מתים לעולם? האם לא האלוהים הוא הממית ומחייה? לכן: מדוע קשה לאלוהים, משהו שאינו חייב לעשות? מי אמר לאלוהים להמית צדיק? האם הנאמר בגמרא "אין הערוד ממית אלא החטא ממית" או "אין הנחש ממית אלא החטא ממית" אינו מתקיים אצל צדיקים? האלוהים קבע כללים והוא עצמו משוחרר מהם?
בראשית ט (כח) וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:(כט) וַיְהִי כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַֽחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹֽת: הרי לא נח כתב את התורה, ונח הוא האיש היחיד בכל התנ"ך, שמעיד עליו הכתוב שהיה צדיק, האם כותב התורה שלפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ניתנה מהאלוהים למשה בסיני, והייתה אצל האלוהים עוד קודם בריאת העולם, לפי התלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב "תורה... שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם," או לפי הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב "שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם" וב תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
מדוע כותב התנ"ך קורא לנח ולכל האנשים הבאים בפס' הבאים מתים? או מגדירם כמתים? אם הם לא מתו? הרי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הגדירו את האנשים בפס' הבאים כצדיקים, אם כך: האם האלוהים שנתן לנו חוק מסוים, אינו מקיים/משתמש בו, בעצמו?
בראשית כג (א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:(ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: האם אברהם לא ידע שצדיקים במותם נקראים חיים? הרי מדוע סופד ובוכה אברהם על שרה? היא הולכת כביכול לעולם שכולו טוב? או שלא? אולי לא ידע זאת אברהם? וזו סתם המצאת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?
בראשית כה (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: בראשית כה (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: בראשית כו (יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו: האם כותב התורה טועה פעם אחר פעם? והאלוהים לא שם לב לטעות במשך אלפי דורות/שנים, לפני בריאת העולם? ובזהרה של תורה פרשת בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז') "בראשית ברא אלוהים""אמר רבי שמעון, בא וראה, הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה," כל כך הרבה פעמים החזיק האלוהים את הספר? אם כך: איך לא שם לב האלוהים לטעות?
בראשית לה (כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַֽעֲקֹב בָּנָֽיו:
בראשית נ (א) וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ:(ב) וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל:--- (ה) אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:(ז) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם:--- (י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים:--- (יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא: (יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: 12 אבות האומה/ראשי השבטים, ראו שמת יעקב אביהם? וכול "בניהם" שבאים אלפי שנים אחריהם יודעים שהוא חי? רש"י בראשית מט (לג) ויגוע ויאסף. ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל(רבותינו זכרם לברכה) יעקב אבינו לא מת (תענית ה):
בראשית נ (כו) וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: פרשת שמות א (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:
במדבר לג (לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהוָֹה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:
שמואל א כה (א) וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן:
שמואל א כח (ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ:
דברי הימים א כט (כו) וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל:(כז) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ:(כח) וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו:
איך מסתדרים הפס' הבאים? עם הקביעה ש"צדיקים במותם נקראים חיים"?
איוב יד (יד) אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד בּוֹא חֲלִיפָתִי: האם כותב ספר איוב אינו מבין שמת יכול לחיות? או שאדם שמת גופנית, בעצם יכול לחיות רוחנית?
תהלים פט (מט) מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה: האם דוד המלך אינו יודע שצדיקים חיים לעולם, ואינם מתים? האם דוד המלך אינו יודע שלא כולם מגיעים לשאול?
תהלים קג (יג) כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְהֹוָה עַל יְרֵאָיו:(יד) כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ:(טו) אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ:(טז) כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ:(יז) וְחֶסֶד יְהֹוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:(יח) לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם: "עָפָר אֲנָחְנוּ"? "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו"? האם דוד המלך כזה פשטני שמדבר על הגוף הגשמי, ולא על הנשמה הרוחנית? איך מסתדרים הפס' האלה מהתנ"ך עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הכול ניתן בסיני מהאלוהים למשה, אלוהים אינו יודע שהנשמה "חיה לעולם"? האם האלוהים מדבר רק על הגוף הגשמי? האלוהים כזה פשטני ומדבר על הגוף הגשמי, ואינו מבין שהנשמה הרוחנית היא החשובה?
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ה אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית. אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך.? עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום: בהנחה שנכון קשקוש זה של "חיים לאחר המוות", איך זה ששני התלמידים צדוק ובייטוס אינם מקבלים שיש "עולם אחר/הבא"? מדוע הם לא הבינו את מה שהבינו כל שאר התלמידים? מדוע מחליטים שני תלמידים אלה לא להסכים עם משהו שכביכול קיים לפניהם? הרי הם לא שללו את עשרת הדברות או את זה שיש אלוהים?
זכריה א (ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת וְאָשׁוּב אֲלֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת:(ד) אַל תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים <ומעליליכם> וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה:(ה) אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ:(ו) אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם יְהֹוָה צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ: האם הנביא זכריה לא שמע על "עולם אחר/הבא"? הרי מה פירוש "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם"? אבותינו הרשעים אשר לא שמעו בקול האלוהים לא הגיעו ל"גן-העדן" או ל"עולם-הבא"? מה יהיה על "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"? מה פירוש "וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ"? הרי לפחות הנביאים היו צדיקים, ו"צדיקים במותם נקראים חיים" או שלא?
אברהם אבינו מת או לא?
בראשית טו (יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: איזה חשיבות יש ל"גוף הגשמי", אם "הנשמה הרוחנית" עולה אל האלוהים? האם אברהם כל כך שטחי שאינו מבין שאין חשיבות ל"גוף הגשמי"? אלא "הנשמה הרוחנית" היא החשובה? אם כך: מדוע צריך אלוהים להבטיח לאברהם קבורה בשיבה טובה? מה פירוש תבוא אל אבותיך? הלוא אבותיו של אברהם עובדי אלילים היו? ראה רש"י בפירושו בבראשית יא (לב) וימת תרח בחרן, רש"י טוען שתרח היה רשע, אם כך: הרי שאביו/אבותיו של אברהם בגיהינום ולא בגן עדן? אם הכוונה "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ" רק לעניין הקבורה של "הגוף הגשמי", הרי אביו/אבותיו של אברהם קבורים בחרן, ואברהם בארץ-ישראל? העצמות של מי מהם יעברו ממקום למקום?
בראשית כה (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: האם זה שכתב את הסיפור התנ"כי אינו מבין ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? האם זה שכתב את הסיפור התנ"כי אינו מבין שאין חשיבות ל"גוף הגשמי" אלא "הנשמה הרוחנית" היא העיקר? האם יכול להיות שכותב התורה מתכוון ל"גוף הגשמי"? מי הם "עַמָּיו" שאליהם נאסף אברהם? הרי עוד אין אף אחד מת/חי מ"עם-ישראל" כשמת אברהם? הרי אברהם הוא אבי האומה? בראשית כה (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: האם שוב מספר התנ"ך טועה בלשונו? הרי מה פירוש "אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם" הרי "צדיקים במותם נקראים חיים"? איך מסתדר שכותב התנ"ך מדבר על "אֲבֹתֶיךָ" ו"עַמָּיו" של אברהם, עם הגמרא וההלכה הבאות? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד (י) גוי שנתגייר ועבד שנשתחרר, הרי הוא כקטן שנולד, וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי או כשהוא עבד, אינן שאר בשר; הרי אם משפחתו של הגר אינם שאר בשר? אם כך: על מי מדבר כותב התורה ביחס לאברהם? הרי אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על כל משפחתו של אברהם שהיו עובדי אלילים? ואפילו היה להם עסק/חנות לממכר פסלים? בראשית יא (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: רש"י וימת תרח בחרן - לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה שהרי כתיב ואברם בן חמש שנים וע' שנה בצאתו מחרן ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם הרי קמ"ה לתרח כשיצא אברם מחרן עדיין נשארו משנותיו הרבה ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת.(ס"א ועוד) שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי: בחרן. הנו"ן הפוכה לומר לך עד אברם חרון אף של מקום: האם כותב התורה אינו יודע "שאין אבות לעוע"א(לעובדי עבודת אלילים)."? רש"י בראשית פרשת וירא כ (יב) אחותי בת אבי היא – הרי מדוע נאמר "אֲבֹתֶיךָ" ו"עַמָּיו" על עובדי האלילים?
בראשית כה (יז) וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: מה פירוש "וַיִּגְוַע וַיָּמָת"? מי אלה "עַמָּיו" שאליהם נאסף? איך כותב התורה מתייחס באותם מילים לתאר את מותם של הרשע(לפי פירושי "חכמים") ישמעאל, לצדיק אברהם?
בראשית לה (כח) וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה:(כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו: האם יצחק שנעקד על המזבח מת?
יעקב לא מת?
בראשית מט (לג) וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: רש"י ויאסף רגליו - הכניס רגליו: ויגוע ויאסף. ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת (תענית ה): איך מסתדר לרש"י הפרוש לפס' הבא? רש"י בראשית מז (כט) ויקרבו ימי ישראל(יעקב) למות - כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. [יצחק חי מאה ושמונים ויעקב מאה ארבעים ושבע. בדוד נאמר קריבה, אביו חי ארבע מאות שנים והוא חי שבעים]: אם ישראל/יעקב לא מת, איך לא הגיע לימי אבותיו? הרי לפי הכתוב בפס' הבאים אברהם ויצחק, כן מתו?
לפי פרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מפני שלא נאמר ביעקב מיתה, יעקב לא מת, הרי גם על רבקה, לאה, בלהה, וזלפה, לא נאמר שמתו, ואפילו לא שגוועו? מדוע יעקב מבקש להיקבר ליד לאה? הרי לא נאמר בלאה מיתה? האם לאה נקברה חיה? אם כך: האם לפי אותה פרשנות, על מי שנאמר שמת, הוא כן מת? אם כך: האם אברהם, יצחק, משה, ואהרון כן מתו? מה עם "צדיקים במותם נקראים חיים"? איך מסתדר שגם על משה אמרו שלא מת? (וההתייחסות אל משה במשך)
בראשית כה (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:
בראשית לה (כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו:
במדבר לג (לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהוָֹה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:
בראשית נ (א) וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ:(ב) וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל: האם חנטו את יעקב כאשר הוא חי? האם יוסף אינו יודע שצדיקים אינם מעלים רימה, ונשארים שלמים? הרי מדוע יוסף חונט את אביו יעקב?
(ה) אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:
(ז) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם: מדוע "לִקְבֹּר"? אם הוא לא מת?
(י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: מה האבל על יעקב? אם יעקב לא מת?
(יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא: האם קברו את יעקב חי?
(יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו: האם יוסף הצדיק לא ידע שאביו יעקב חי? וקבר יוסף את יעקב למרות שיעקב לא מת?
(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: בהנחה שיוסף לא הבין, האם כאלה טיפשים היו בני יעקב אבות השבטים, שאינם מבינים את מה שהגמרא הבינה?
(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" יודעים יותר מהאבות בני יעקב אבות השבטים? האם זו בעצם "מסורת" הפוכה? הרי מי "מסר" למי? האבות לנו או אנחנו להם? איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים:
שמות א (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: יוסף מת? וכל הדור? כולם מתו? האם האבות של 12 השבטים לא היו צדיקים? הרי נאמר בהם מיתה? הרי "צדיקים במותם נקראים חיים"?
בהנחה שצדקו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כשחיברו את הארבעים יום בתוך שבעים יום? בראשית נ (ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם: רש"י וימלאו לו - השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום: ויבכו אותו וגו' - ארבעים לחניטה ושלשים לבכיה לפי שבאה להם ברכה לרגלו שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין: הרי שקברו את יעקב לאחר כשבעים ושבעה ימים, מבלי לקחת בחשבון את הדרך ממצרים לחברון? בראשית נ (ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:(י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: האם יכול להיות שלאחר 77 ימים לא גילו שבעצם יעקב לא מת? האם יכול להיות שמפני שלא גילו שיעקב חי, יעקב מת? הרי לא נתנו לו לאכול, לשתות, חנטו, וקברו אתו, וכבר עברו בערך כ3500 שנה מאז שקברו את יעקב, אם כך: בטוח יעקב כבר מת? איך קרה שצדיקים כל כך גדולים כ-12 אבות האומה לא ידעו שאביהם חי? ו"הילדים"/ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שבאו מנשים כנעניות, הרי האבות התחתנו עם כנעניות לפי רש"י, אם כך הרי שה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בעצם בני אותן כנעניות, בעצם בני הכנעניות גילו שיעקב לא מת? רק שכנראה זה מעט מאוחר? בראשית נ (יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא: רש"י וישאו אתו בניו - ולא בני בניו שכך צום אל ישאו מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען אלא אתם (ב"ר) וקבע להם מקום ג' למזרח וכן לד' רוחות וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון ויוסף לא ישא שהוא מלך. מנשה ואפרים יהיו תחתיהם וזהו איש על דגלו באותות באות שמסר להם אביהם לישא מטתו: הכנענים("חכמים" בני הכנעניות) יודעים מה שאבותיהם הצדיקים אינם יודעים? האם ה"מסורת" עוברת מאב לבן, או מבן לאב?
רמב"ן ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו (תענית ה) יעקב אבינו לא מת, לשון רש"י ולדעת רבותינו, הרי יעקב הזכיר מיתה בעצמו (לעיל מח כא) הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם ואולי לא ידע הוא בנפשו, או שלא רצה לתת כבוד לשמו וכן (להלן נ טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, כי להם מת הוא, או שלא ידעו הם בזה כלל וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים, וזו תחופף עליו כל היום, לובשת לבושה השני שלא יפשטנה ערומה, כיעקב, או תתלבש לעתים מזומנות ויובן הענין הזה במסכת שבת (קנב:) ובמסכת כתובות (קג):
רחל מתה?
בראשית לה פרשת וישלח (טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: מה עניין "בְּצֵאת נַפְשָׁהּ"? ומה עניין "כִּי מֵתָה"? האם רחל מתה? האם מי שיוצאת לו הנפש, מת? מה על "הנשמה"? הרי לא נאמר ש"הנשמה" יצאה? האם צדיקות במותן לא נקראות חיות?
מרים אחות אהרון ומשה מתה?
במדבר כ (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: לא נאמר שבני ישראל התאבלו על מרים? האם כותב התורה לא שמע שצדיקים במותם נקראים חיים? הרי מדוע הוא טוען שמרים מתה? האם צדיקות במותן לא נקראות חיות? או שמרים לא הייתה צדיקה?
אהרון הכהן אח של משה מת?
במדבר כ (כב) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר:(כג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר:(כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:(כה) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:(כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם: האם אלוהים אינו יודע שבאחרית הימים יבוא אהרון אל הארץ? במחילות? אם כך: מה העונש כאן שקיבל אהרון, אם בעתיד לבוא הוא יוכל להיכנס לארץ? הרי מה זה משנה היכן אתה מת? אם בסוף הסיפור אתה תגיע אל הארץ?
(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה:(כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר:(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: מה חשיבות היכן אתה מת? אם אתה/הנשמה עולה לשמים? אם כך: הרי אין חשיבות לגוף? האם שוב כותב התורה שכח שצדיקים במותם נקראים חיים?
משה חי או מת
דברים לב (ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:
רש"י הצור תמים פעלו - אע"פ שהוא חזק כשמביא פורענות על עוברי רצונו לא בשטף הוא מביא כי אם בדין כי תמים פעלו: מדוע להביא פורענות על "שאינם עושים רצונו"? האם הם יקבלו עונש "פעמיים"? מדוע? הרי כבר יקבלו ב"עולם הבא"?
אל אמונה - לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו: מדוע? האלוהים אינו יכול לשלם להם גם פה ב"עולם הזה"? וגם שם ב"עולם הבא"? איך זה מסתדר עם הנאמר? בדברים ז (י) וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ:
ואין עול - אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעוה"ז: האם יש רשע שהוא גם צדיק? האם רשע מקבל תשלום? וזה אינו נחשב כעוול?
צדיק וישר הוא - הכל מצדיקים עליהם את דינו וכך ראוי וישר להם צדיק מפי הבריות וישר הוא וראוי להצדיקו: מי מצדיק דיין שמשלם רע לצדיקים? מי יצדיק דיין שמעניש את הצדיק?
רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים, וכתב י"ג ספרי תורה גוילים, כולם מבי"ת בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל (ב"ב פ"ק, דף ט"ו). ונתן ספר לכל שבט ושבט להתנהג בו וללכת בחוקותיו, והספר הי"ג נתנו ללוים ואמר להם, לקוח את ספר התורה הזה (דברים לא). אח"כ עלה אל ההר בחצי היום השביעי (ספרי פ' האזינו) לחדש אדר (מגילה דף יג ע"ב) כפי אשר דקדקה הקבלה. והיה המקרה ההוא אשר קרהו מות בעינינו, בשביל שחסרנו ופקדנו אותו, וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה. וכן אמרו (סוטה דף יג ע"ב), משה רבינו ע"ה לא מת אלא עלה ומשמש במרום. והדברים באלו הענינים ארוכים מאד ואין זה מקומם. וכאשר מת ע"ה, אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש, והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממשה, הוא, או אחד מן הזקנים, אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת. ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג): שמות כג (ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת: הרי כתוב "וְלֹא", אם כך: איך הפך לכן?
אם משה לא מת? מדוע "וכשהיה לפני מותו"? ומדוע "וכאשר מת ע"ה"? משה מת? או לא? מה על הפס' הבאים? האם כותב התנ"ך לא שמע שמשה לא מת? האם האלוהים לא שמע? כי האלוהים קבר את משה? איך מסתדר לרמב"ם שמשה משמש במרום? עם זה שאלוהים אומר למשה עלה להר? לראות את הארץ? הרי אם משה משמש למעלה? האם משה לא יכול לראות משם?
במדבר לג (לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהוָֹה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:
דברים ד (כב) כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת: משה לא מבין שהוא לא ימות? הרי הוא "מסר" את "התושב"ע" ש"צדיקים במותם נקראים חיים"?
דברים י (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
דברים לא (יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד:(טו) וַיֵּרָא יְהוָֹה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל:(טז) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: האם אלוהים אינו יודע שצדיקים במותם נקראים חיים? אם כך: מה זה שוכב עם אבותיך? הרי הם עולים ויושבים ולומדים כל היום עם האלוהים? אלוהים אינו מבין שהגוף ה"גשמי" אינו חשוב, אלא הנשמה ה"רוחנית"? מה זה שוכב עם אבותיך, בגן עדן שוכבים סתם מתבטלים? או שלומדים תורה עם אלוהים? מדוע לא אומר האלוהים למשה ואתה תבוא לפני? ומה עם "המשפט" שצריך להיות שם בשמים, האם שכח האלוהים להזכיר זאת? או שמשה כבר נשפט?
דברים לב פרשת האזינו (מח) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר:(מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:(נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: רש"י כאשר מת אהרן אחיך - באותה מיתה שראית וחמדת אותה, שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו. אמר לו משה אהרן אחי עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. פשוט רגליך, ופשט. עצום עיניך, ועצם. קמוץ פיך, וקמץ והלך לו. אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו: האם משה חטא ב"לא תחמוד"? כאשר מת אהרון? שמות כ (יג) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: דברים ה (יז) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: איך משה עושה טעות כזו של אשרי מי שמת? אהרון מת רחמנא לצלן? האם אהרן אינו נחשב צדיק? או שאולי רש"י כאן טעה בלשונו ובפרשנותו? איך אומר אלוהים על אהרון שמת? האם אלוהים אינו יודע? שצדיקים במותם נקראים חיים? וחוץ מזה הרי כבר הגיע אהרון למעלה? האם לא הודיעו לאלוהים? שאהרן חי בגן עדן? איך אומר אלוהים למשה "וּמֻת בָּהָר"? לכן אולי אהרון לא היה צדיק, ולכן לא נקרא במותו חי? אבל משה האם לא היה צדיק?
דברים לג (א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:
דברים לד (ה) וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָֹה:--- (ז) וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:
יהושע א (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה עֶבֶד יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה לֵאמֹר:(ב) משֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: האם אלוהים אינו יודע ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? הרי מה פרוש "משֶׁה עַבְדִּי מֵת"?
מדוע משה אינו מגלה לעם? שבעצם לא מתים? אלא עוברים ל"עולם אחר"/"הבא"?
מדוע מתחנן משה לפני האלוהים לעבור לארץ? כאשר משה "יודע" שיש "עולם הבא"? ויש "תחיית המתים"?
האם לא ידע משה שהוא צדיק?
האם משה שראה את סופו של עקיבא? לא ידע שהוא עתיד לחזור בתחיית המתים?
מדוע צריך האלוהים להראות למשה את הארץ? האם לא רואים מלמעלה את כל העולם?
כאשר אנחנו מתפללים על קברי צדיקים? האם הם שומעים, רואים, או מדברים?
אם למעלה במרום רואים ושומעים מדוע צריך ללכת לקבר שלהם? הרי אפשר לדבר מכל מקום לדבר איתם?
לאחר כל השאלות נראה כאילו לקחו חכמים רעיון של הגויים של השארות הנשמה וגם החזרה בתחיית המתים כדי לשכנע את העם לעשות כדבריהם?
הנוצרים מאמינים שישו לא מת ועוד יחזור, המוסלמים מאמינים "בשהידה" שזה מוות על קידוש האל והישארות הנשמה בגן עדן, האם העתקנו מהגויים חלק מאמונתם?
ציטוטים מספר: קורות הפלוסופיה אשר נכתב ע"י ויל דיוראנט
כך כתב אפלטון על מורו סוקרטס אשר לפני מותו (בשנת 399 לפני הספירה והוא בן 70 נגזרה עליו גזירה לשתות כוס רעל מפני שהיה מנהיגה הרוחני של המפלגה האריסטוקרטית ויצא נגד הדמוקרטיה) אמר לתלמידיו "אל יפול רוחכם הוו אומרים לעצמכם כי רק את גופתי תהיו מביאים לקבורה" (עמ 11) וכאשר קיבל את כוס הרעל אמר סוקרטס "אך רשאי אני ואף חייב להתפלל לאלים שיצליחו את דרכי בצאתי מן העולם הזה אל העולם הבא ויהי רצון שתתקים תפילתי זו" (עמ 12)
אפלטון היה נוהג לומר "מודה אני לפניך אלוהי שנולדתי יווני, ולא לועז מן הפראים, שנולדתי בן חורין, ולא עבד, גבר ולא אישה, ועל הכל שנולדתי בתקופת סוקרטס" (עמ 13) אפלטון היה בן 28 כאשר מת מורו (נולד 427 לפנה"ס) סוקרטס
"מאמין אפלטון כי אין אומה יכולה להיות חזקה אם לא תהא לה אמונת אלוהים כח קוסמי בלבד או סיבה ראשונה או מרץ החיים, כח שאינו גוף-קשה לשער כי ישמש מקור השראה לתיקוה למסירות או להקרבה, אין בכך כדי לתת נוחם ללב הנתונים בצרה, ולא עוז רוח לנפש מתלבטת ונאבקת, רק אל חי יש לאל ידו לעשות כן, הוא יכול לעודד או להפחיד את האינדיווידואליסטן, המבקש רק תועלת לעצמו שינהג מתינות מסוימת באהבת בצעו, שינהיג פיקוח מסוים על תאוותיו, ועוד יותר אם לאמונה באלוהים מצטרפת אמונה בנצחיותו של האדם, התקווה לחיי העולם הבא נותנת לנו עוז, לעמוד בפני יסורי המיתה של עצמנו ולשאת את הצער על מות חביבנו" (עמ 24 )
אם כך: עכשיו נותר רק לנסות ולהבין מהיכן באו "הרעיונות" של "גן עדן שממי", "עולם הבא", "השארות הנשמה הרוחנית" "תחיית המתים"? הרי מתרגם התורה אונקלוס הגר בא מהעם היווני, וכנראה הביא איתו את ה"רעיונות" האלו, הרמב"ם מעריץ גדול של הפילוסופיה היוונית, והיה מושפע ממנה,
דברים לב (נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: רש"י כאשר מת אהרן אחיך - באותה מיתה שראיתה וחמדת אותה שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו א"ל משה אהרן אחי עלה למטה ועלה פשוט ידך ופשט פשוט רגליך ופשט עצום עיניך ועצם קמוץ פיך וקמץ והלך לו אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו: אהרון מת? אהרון לא היה צדיק? כותב התנ"ך אינו יודע שצדיקים במותם נקראים חיים? האם משה פספס את לא תחמוד? או שמוות מותר לחמוד?
(נב) כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לבני ישראל: רש"י כי מנגד - מרחוק: תראה וגו' - כי אם לא תראנה עכשיו לא תראנה עוד בחייך: ושמה לא תבוא. כי ידעתי כי חביבה היא לך ע"כ אני אומר לך עלה וראה: יש חיים לאחר המוות? או אין חיים? ואם הנשמה היא החיים? הרי האדם אינו מת? רק נפרד מהגוף? אם כך: מה עניין מוות? איך לא יראנה עוד בחייו, הרי צדיקים במותם נקראים חיים? ומשה לא רואה מלמעלה? הרי צדיקים לא מתים? איך מסתדר לרש"י הפרוש של "לא תראנה בחייך", עם הפרוש לפס' הבא "ולא כהתה עינו"? האם אלוהים שכח שיהיה תחיית המתים ואז כן משה יראה בחייו?
דברים לד (ה) וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָֹה: רש"י וימת שם משה - אפשר משה מת וכתיב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע רמ"א אפשר ספר התורה חסר כלום והוא אומר לקוח את ספר התורה הזה אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע: על פי ה' - בנשיקה: משה מת או לא? מה עניין נשיקה אם משה לא מת? ואם משה מת מדוע שואל רש"י "אפשר מת משה"? האם רש"י אינו יודע שצדיקים במותם נקראים חיים? או שמשה לא היה צדיק?
דברים לד (ז) וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה: רש"י לא כהתה עינו - אף משמת: משה מת? או לא מת? מה השאלה בפס' הקודם "אפשר משה מת"? ולא נס לחה - לחלוחית שבו. לא שלט בו רקבון ולא נהפך תואר פניו: האם משה רואה? גם בתור מת? האם לא כהתה עינו אף משמת? אם כך גופו קבור ונשאר שלם? הרי צדיקים גופם אינו מתכלה, ואת זאת לא ידע יוסף, הרי מדוע חנט את אביו יעקב? אם ריקבון לא שלט בו? באחרים זה לא כתוב? אם כך: שם כן שלט? או גם לא שלט הריקבון?
תהילים קטו (טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:(יז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:(יח) וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:
אם צדיקים במותם נקראים חיים? אם כך: איך מרים מתה?
רש"י במדבר כ (א) כל העדה - עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים: ותמת שם מרים - למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת: האם יש מיתה לצדיקים? הרי "צדיקים במותם נקראים חיים"? או שלא?
ותמת שם מרים - אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר על פי ה', באלה מסעי (במדבר לג, לח): האם מרים מתה?
ויקרא רבה פרשה כ (יב) א"ר אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת לוחות א"ר חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת ומנין שיום הכפורים מכפר שנאמר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכתיב (שמואל ב כא) ויקברו את עצמות שאול וכתיב ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. האם מרים מתה? האם אהרון מת? על מה מצטער האלוהים, הרי אהרון עלה לשמים לשבת עם אלוהים? או שלא?
ויקרא רבה פרשה לא (ד) הקב"ה מזכיר בתורתו שלשה פעמים מי מריבה כלומר כאן הרגתי את משה כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את מרים הה"ד (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם ושמעו אמרי כי נעמו, האם הקב"ה הרג את משה אהרון ומרים? האם הויקרא רבה אינו מאמין ש"משה לא מת" ו"משמש במרום"?
אהרון מת?
רש"י במדבר כ (כט) ויראו כל העדה וגו' - כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן. אמר להם מת. אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות. מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו: כל בית ישראל - האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו: כי גוע - אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא, אלא אם כן מתרגם ויראו ואתחזיאו, שלא אמרו רבותינו ז"ל כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד, וכדאמר ר' אבהו (ראש השנה ג א), דא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו ועל לשון זה נופל לשון דהא, לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו. למה וייראו, לפי שהרי מת אהרן. אבל על תרגום וחזו כל כנישתא, אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר, שהוא מגזרת שמוש אי, שמצינו אם משמש בלשון אשר, כמו (איוב כא ד) ואם מדוע לא תקצר רוחי, והרבה מפורשים כזה הלשון (שם יד, ה) אם חרוצים ימיו: אהרון מת? הרי צדיקים במותם נקראים חיים? או שאהרן אינו צדיק?
יהושע
יהושע כג (א) וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְהֹוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים:(ב) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים:--- (יד) וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד: האם יהושע אינו יודע שצדיקים אינם הולכים "בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ"?
יהושע כד (כט) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהֹוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:(ל) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ:(לא) וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵֹה יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָֹה לְיִשְׂרָאֵל:(לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָֹּדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:(לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם:
שופטים א (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהֹוָה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. תניא כמאן דאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתני': +דברים ל"ד+ וימת שם משה עבד ה' - אפשר משה (מת) +מסורת הש"ס: [חי]+ וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה; אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: +דברים ל"א+ לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן: +ירמיהו לו+ ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן? לימא, (ר"י היא) ודלא כר"ש! אפילו תימא ר"ש, הואיל ואשתנו אשתנו. יהושע כתב ספרו. והכתיב: +יהושע כ"ד+ וימת יהושע בן נון עבד ה'! דאסקיה אלעזר. והכתיב: +יהושע כ"ד+ ואלעזר בן אהרן מת! דאסקיה פנחס. שמואל כתב ספרו. והכתיב: +שמואל א' כ"ח+ ושמואל מת! דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא. משה מת? יהושע מת? אהרן מת? מה על צדיקים במותם נקראים חיים? או שמה יהושע ואהרן אינם צדיקים?
בהנחה שלא מת משה, מדוע משה אינו מופיע בשום גרסה כאחד מאלו שנכנסו בחייהם לגן עדן?
מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה כג שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן, סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי. מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק א הלכה יח תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן, ואילו הן, חנוך, אליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים, הוצא חירם מלך צור, והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 176 (ב') תשעה נכנסו בחייהם לג"ע(גן עדן) כפי אמונתנו ולא טעמו טעם מיתה: בנימין בן יעקב, כלאב בן דוד, סרח בת אשר, בתיה בת פרעה, אליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, ואליהו, חירם, ויעבץ בנו של ר' יהודה הנשיא. וי"א(ויש אומרים) אף ריב"ל(ר' יהושע בן לוי). אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות עמוד 437 עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי. ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז מב תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן חנוך ומשיח ואליהו ואליעזר עבד אברהם ועבד מלך הכושי וחירם מלך צור ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא וסרח בת אשר ובתיה בת פרעה ויש אומרים הוציאו חירם ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי,
לסיכום: מסתבר שרק הראשונים, הצדיקים האמיתיים, לא ידעו על הקשקוש ש"צדיקים אינם מתים", וכל אלה שבאו אחריהם, שהם ה"דור הולך ופוחת" המציאו המצאות של "חיים לאחר המוות",
איך מסתדרת פרשנות אווילית זו ש"צדיקים במותם נקראים חיים" עם פרשנות רש"י לפס' הבא?
שמות ו (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: רש"י ולא שמעו אל משה - לא קבלו תנחומין: מקוצר רוח - כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר' אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיה טז) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפי' לפורענות מודיע ששמו ה' וכ"ש האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו (ש"ר סנהדרין קיא) לענין של מעלה (שמות ה) שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם: הרי האבות לא מתו? הם בגן עדן? אם כך: מה זה "דאבדין ולא משתכחין"? מהיכן אבדו? מה עניין שלא ישכחו? הרי הם עם אלוהים בשמים? אלוהים דואג שאנחנו לא נשכח את האבות? אם יש לאלוהים בעיה עם זה? מי אמר לאלוהים להמית אותם? מסתבר שפרשנות זו היא הבל,
וגם הקימותי וגו' - וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים. וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר. וכן ביעקב (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה. ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים אחת שלא נאמר ושמי ה' לא שאלו לי וא"ת לא הודיעם שכך שמו הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ועוד היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמור לבני ישראל. לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו והדרשה תדרש שנאמר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצות:
ספר האמונות והדעות מאמר ט (סעדיה גאון)
אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר, הודיענו אלהינו יתברך ויתעלה כי כבר קבע זמן לגמול הצדיקים, ובו יבדיל ביניהם ובין הכופרים, כמו שאמר (מלאכי ג' י"ז י"ח) והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וגו'. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים וגו'. והעמידו לנו הנביאים האותות והמופתים וקבלנוהו, וצריך שנקדים שנזכור מחובות הזמן הזה הנקרא העולם הבא, מן הראיות המושכלות, והכתובות, והמקובלות ואומר תחלה, כי כאשר התאמת במאמר השלישי והרביעי והששי, כי השמים והארץ ומה שיש ביניהם, לא נבראו כלם כי אם בעבור האדם, ועל כן שמהו באמצע וכל הדברים מקיפים, ועל כן נתן לנפש יתרון מעלה בשכל ובחכמה, ועל כן חייבה במצות ובאזהרות, הכינה בם לחיים התמידים, ושהחיים האלה, כאשר ישלמו אישי המדברים אשר חייבה חכמתו לברו' אותם, וישכיננה עולם אחר ויגמלנה בו. והבאתי על הענינים האלה, מן הראיות המושכלות, והכתובות והמקובלות שם, מה שהוא הקדמה והצעה למאמר הזה מה שיש בו די. וראיתי לחבר אליו מה שיעזרהו ויוסיף לו באור מהג' משכים הנזכרים:
לסיכום פרק זה: איך יכול להיות ש"צדיקים במותם נקראים חיים", והאלוהים שנתן לנו את כל "התורות" אינו יודע זאת? הרי מדוע נאמר על כולם שמתו, אם הם לא מתו?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. ו"התורות" האלה כביכול היו לפני בריאת העולם? האם אלוהים לא הבחין בטעות? במשך "דורות/אלפי שנים" לפני ש"נתן" את התורה/"תורות"?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק:... אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי(לחינם) ספדו ספדניא(הסופדים) וחנטו חנטייא(החונטים) וקברו קברייא(הקוברים)? - אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר +ירמיהו ל'+ ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים. האם בסופו של עניין, מהגמרא הזו אפשר להבין את "הרעיון" העומד אחרי מאמר "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" במשפטים הבאים? "צדיקים במותם נקראים חיים" ו"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"?
"בני האדם הם בני תמותה, אולם האדם הוא בן אלמוות, בני האדם ממשיכים לחיות באדם" הרברט סמואל
תהלים פב (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם:(ז) אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ:
