ניתנה רשות למשחית?

רמב"ן שמות פרשת בא יב (יב) אעשה שפטים אני ה' - אני בעצמי ולא על ידי השליח. זה לשון רש"י. ומדרש חכמים אינו כן, אלא ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח. אני ה', אני הוא ולא אחר האם "מדרש חכמים" שונה מדעתו של רש"י? האם "רוח הקודש" נָֽתְנָה לכל אחד גרסה שונה?

רמב"ן שמות פרשת בא יב וכתב רש"י ואתם לא תצאו, מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער. ולא הבינותי דבריו (הרמב"ן אינו מבין את פירוש רש"י? והרמב"ן חולק על פירוש רש"י?) במה שאמר ולילה רשות למחבלים הוא שנאמר בו תרמוש כל חיתו יער, וכי אסור לאדם בכל לילה לצאת מפתח ביתו עד בקר מן המקרא הזה, והיה לו לומר שהלילה הזה נתנה בו רשות למשחית לחבל, ולכן הזהירם ממנו. אבל לא ראה הרב לומר כן, מפני שהקב"ה בעצמו ובכבודו היה המכה: אם האלוהים בכבודו ובעצמו הוא המכה? אם כך: האלוהים נקרא "משחית"? האלוהים "אינו מבחין בין צדיק לרשע"? האם אברהם אבינו לא הבין זאת? בראשית יח (כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:--- (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: האם הציווי הבא אינו כולל את "המשחית"? שמות כג (ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:

והענין הזה שנוי הוא במכילתא (פסחא יא) בלשון אחרת ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, שנאמר (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך, ואומר (יחזקאל כא ח) הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע, ואומר (להלן לג כב) והיה בעבור כבודי, ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב. וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ, וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג), וישכם יעקב בבקר (שם כח יח), וישכם משה בבקר (להלן לד ד), וישכם יהושע בבקר (יהושע ג א), וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (ש"א טו יב). והרי דברים קל וחומר, ומה האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר (תהלים קד) תשת חשך ויהי לילה, הכפירים שואגים לטרף, תתן להם ילקוטון, תזרח השמש יאספון, מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (שם). ע"כ הברייתא:

איך אפשר להסכים עם שטות זו? האם האלוהים הוא איזה מן פושע שלא רואה כלום ממטר? אם החליט להשמיד הוא הורס הכול ופוגע גם בצדיקים? איך זה מסתדר עם הפס' הבאים? תהלים א (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:(ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:(ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:(ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:(ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהֹוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד: האם פרק זה מתקיים רק כאשר כולם צדיקים? מפני שכאשר יש משחית פרק זה אינו אקטואלי? האם אלוהים אינו כל יכול? הרי כאשר יש "רשות למשחית" הוא אינו מבחין בין טובים לרעים, רשעים וצדיקים?

תהלים כג (א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר:(ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:(ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:(ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:(ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:(ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים: האם "בְּגֵיא צַלְמָוֶת" זה לא מקום שה"משחית" נמצא בו? אם כך: מה פרוש אני נמצא "בְּגֵיא צַלְמָוֶת" ולא דואג?

קהלת ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: מה פרוש "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע"? האם כאשר יש משחית הוא כן ידע? האם שומר מצווה צריך לדעת שהוא יכול להיתקל ב"משחית" בגלל השכן/שכנים שלו? איך מסתדרת ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ה הלכה (יב) לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו: הרי עדיף לגור עם "גויים" על לגור עם "יהודים", ומה אם ה"משחית" יבוא ל"גויים" ולא יבחין שיש שם "יהודי"?

קהלת ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:(ז) כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ:

משלי כא (כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד:

רמב"ן ויקרא כו (יא) ונתתי משכני בתכם והנה הברכות האלה כפי פשוטן, עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, כי שם יבטיח במאכל ובמשתה, ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא, וכן אמר תחילה (שם טו כו) כי אני ה' רופאך. והטעם בזה, כי הברכות אע"פ שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז א). והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו, ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה:

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע סימן (ד) ילמדנו רבינו ואף על האומר דבר בחבירו שאין בו שכן את מוצא במשה על שאמר (שמות ד) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, א"ל הקב"ה בני מאמינים דכתיב (שם /שמות ד'/) ויאמן העם, בני מאמינים דכתיב (בראשית טו) והאמין בה', אלא צריך אתה ללקות שכל החושד בכשרים לוקה בגופו שכן כתיב (שמות ד) ויאמר הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, אמר להם הקב"ה לישראל ראו מה ביניכם לבין האומות כשהן חוטאין בגופן אני נוגע תחלה ואח"כ בבתיהם, שנא' (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה, ואחרי כן ואת ביתו, אבל אתם אם חוטאים בבתיכם אני מלקה תחלה, מנין ממה שקראו בענין ונתתי נגע צרעת בבית ארץ, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ, ארץ מה חטאת שהיא לוקה, אלא בעון בני אדם הארץ לוקה שנאמר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה מרעת וכו', למה מרעת כדי שיראו הבריות וילמדו, וכן הוא אומר (ישעיה כו) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל, מפני מה היסורין באין לעולם מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא לוקה ומי שלא חטא אין לוקה, ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין כדי שיראו בעליהם ויעשו תשובה,  וכך אתה מוצא כשחטאו ישראל בקש הקב"ה להגלותן בבת אחת קודם האומות, אלא אמר אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן שנאמר (שם /ישעיהו/ י) ותמצא כקן ידי לחיל העמים, וכתיב (שם /ישעיהו י'/) ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסיתי וישראל רואין שהגליתי את האומות שביניהם ויעשו תשובה ויראו דין שלימה שאני עושה באו"ה ויראו משפטי אולי יעשו תשובה שנאמר (צפניה ג) הכרתי גוים נשמו פנותם וכתיב בתריה אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, לפיכך הקב"ה מתרה בהם ומלקה בתיהן כדי שיעשו תשובה שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בגופו שכן בפרשה אחרת אומר איש איש כי יהיה זב בבשרו, לפי' האבנים לוקות תחלה, חזר בו מוטב ואם לאו בגדיו לוקין שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע וגו', חזר בו מוטב ואם לאו מלקה בגופו שנאמר ואיש כי ימרט ראשו עדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהר, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בשחין שנאמר ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא, שחין גדול ממריטת הראש, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בחמשה מגלבין שאת ספחת בהרת נתק נגע וכל כך למה על שלא חזר בו אמר הכתוב נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים (משלי יט) אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו, משל לעבד רע שהיה עומד לימכר כיון שהלך רבו לקנותו היה יודע בו שהיה עבד רע, לקח עמו כבלים ומגלבין שאם סרח יהיה רודה אותו בהן, כיון שסרח הביא את הכבלים וכבלו הביא את המגלבין והכהו אמר ליה העבד לא היית יודע שאני עבד רע למה לקחת אותי א"ל לפי שהייתי יודע שאתה קשה התקנתי לך כבלים ומגלבין שאם תסרח אני רודה אותך בהן אף הקב"ה ית'ברך שמו לעולם עד שלא ברא את האדם התקין לו את כל היסורין לפי שהיה יודע כי יצר לב האדם רע מנעוריו לפיכך התקין לו את כל אלו שאם סרח הרי רודה אותו בהן שנאמר נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים, מהו מהלומות מחה למות שהוא מתרה בו תחלה אם חזר בו מוטב ואם לאו מלקה את גופו מנין ממה שקראו בענין ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם.

עמוס ג (ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהֹוָה לֹא עָשָׂה: אם האלוהים הוא העושה "כל רעה", האם האלוהים מתעלל במאמיניו? 

אוי לנו עם ישראל ששוטים הם "חכמינו"!