חכמים היזהרו בדברכם?

ויקרא ד (יג) וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֹת יְהוָֹה אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ: האם יכול להיות ש"כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ"? שכולם ישגו? מה כוונת כותב התורה ב"כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל"?  לפי פירוש רש"י בבמדבר יד (א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: רש"י כל העדה  סנהדראות: וברש"י במדבר כז (כא) וכל העדה - סנהדרין: לפי האבן עזרא ויקרא ח (ג) ואת כל העדה - ראשי השבטים והזקנים  ובאבן עזרא ויקרא כד (טז) כל העדה הם גדולי הארץ שהם גדולי ישראל ולפי הרמב"ן במדבר טז (יט) וטעם ויקהל עליהם קרח [את כל העדה] - את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד, או בכורי כל ישראל הראויים לעבודה. ולא הזכיר "העם" כמו בעגל ובמרגלים, כי אילו היו כל ישראל היה אומר "ואכלה אותם כרגע ואעשה אותך לגוי גדול": 

בהנחה שנכון פירושם של רש"י, האבן עזרא, והרמב"ן, וכל העדה = סנהדרין, ראשי השבטים, הזקנים, גדולי הארץ שהם גדולי ישראל? האם יכול להיות שכל הגדולים האלה ישגו/יטעו? לכן: נשאלת השאלה מה רצה האלוהים לומר באמצעות כותב התנ"ך? או מה רצה שנלמד מהפס' בויקרא ד (יג)? לטעמי מה שצריך ללמוד מכאן, שלעולם אנו בני אדם, וכולנו יכולים לטעות, לפי פירושם של רש"י, האבן עזרא, והרמב"ן, ש"כל העדה" = שְׁאֵלֶּה מנהיגי העם, הרי מ"קל וחומר", אם אלו מנהיגי העם, הרי גם "כל" מנהיגי העם יכולים לטעות, וכשמנהיגי העם טועים, כולם "העם" יכולים לטעות אחריהם, במסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תורו דבר שלא כתלמוד תורה ותחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים ואף התלמידים הבאים אחריכם שמא יורו דבר משמכם שלא כתלמוד תורה ויחובו חובת גלות ויגלו למקום מים הרעים: איזהו מים הרעים הוי אומר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק"ו ל"ה): דבר אחר מים הרעים כמשמעו: וי"א(יש אומרים) שמא יגלו לעבודה קשה: אם כך: האם אבטליון מזהיר את חכמים שהם יכולים לטעות? כן! גם חכמים יכולים לטעות, בפרשנות של הדברים, מעניין שעם-ישראל נמצא בגלות לפחות כ- 2000 שנה, אם כך: בטוח שטעו "חכמים", משום שה"הבטחה" האלוהית בדברים ל (א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:(ג) וְשָׁב יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: הרי אם לא "השיבנו/שבנו" אל הארץ, הרי שיש טעות בדרך? משום שה"הבטחה" האלוהית שאם נהייה בדרך הנכונה "ישיב/נשוב" לארץ? לכן: אם לא שבנו או הושבנו? הרי שאת הטעות הובילו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם",

אדם שעשה עבירה מסוימת, אינו יכול לטעון טענה איני יודע את החוק, הרי "אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש", הולך אותו אדם לבית משפט ולוקח לו עורך דין(רב, חכם), העורך דין אולי מנסה בפרשנות מסוימת להוציא את האדם מהעונש, אבל בסופו של דבר אם לא הצליח העורך דין לפרשן טוב את מעשה האדם, האדם עצמו משלם על החטא, ולא העורך דין(הרב, החכם),  

כדי להביא דוגמא פשוטה, אפילו על משה אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ששכח הלכות, (הבהרה: איני מתייחס כאן לאם נכונים או לא נכונים דברי  "חכמים" אלו,  ואם ירצה הקורא לראות את התייחסותי לסוגיה זו יוכל למצוא זאת בעבודה זו בתיקיה "משה" במסמך על שם "משה שכח הלכה")

במדבר כז (ה) וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָֹה: רש"י ויקרב משה את משפטן - נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א, יז) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי. דבר אחר ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן:

במדבר כה (ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: רש"י והנה איש מבני ישראל בא - נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם ואמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו' כדאיתא באלו הן הנשרפין: את המדינית - כזבי בת צור: לעיני משה - אמרו לו משה זו אסורה או מותרת א"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך וכו' כדאיתא התם: והמה בכים - נתעלמה ממנו הלכה (כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו) געו כולם בבכיה. בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו'. וכאן רפי ידיו. אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו:

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שלשה וארבעה עמוד 539

שש הלכות נעלמו ממשה רבנו: דין המקלל ודין פסח שני ודין הקנאות (של פנחס) ודין המקושש ודין טהרת כלי מתכות (עי' פסחים ס"ו:) ודין בנות צלפחד. המעניין שמשה שקיבל תורה מפי היושב במרומים, נעלמו ממנו הלכות? עוד לא עברו כ- 40 שנה? ואילו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" העבירו מדור לדור הלכה אחר הלכה, ללא שכחה של אחת מהן? במשך כ- 2000 שנה לפחות?

הרי לפי פירוש רש"י לפס הבא כבר קרה שכל מערכת המנהיגות, והמערכת החינוכית, של עם ישראל קרסה?

במדבר כז (ה) וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָֹה: רש"י ויקרב משה את משפטן - (סנהדרין ח) נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (סנהדרין שם). ד"א ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן: משה שקיבל תורה בשבעים שפות ופרושים(לפי "חכמים") מפי האלוהים, נעלמה לו ההלכה? בהנחה שפירושו של רש"י נכון, הרי כתוב בפס' (ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אם כך: עמדו בנות צלופחד לפני כולם? אם כך: נעלמה הלכה גם מ"אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" גם מ"הַנְּשִׂיאִם" גם מ"וְכָל הָעֵדָה"? איך מסתדר לרש"י פירושו לפס' הבא? בבמדבר יד (א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: רש"י כל העדה סנהדראות: רש"י בבמדבר כז (כא) וכל העדה - סנהדרין: הרי אם "כל העדה" = סנהדרין,  אם כך: גם מהסנהדרין נעלמה ההלכה? אם כך: לפי רש"י קרסה כל מערכת המנהיגות והחינוך, של עם ישראל במקרה זה? אם כך: איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי אם קרסה בזמנו של משה כל מערכת המנהיגות של העם, ועוד אפילו לא עברו כ- 40 שנה, מאז קבלת התורה ע"י משה מהאלוהים, האם יכול להיות שבמשך אלפי שנים מעבירים "תורה" שבע"פ", ובעל פה בלי לשכוח אות ופסיק, ובעצם מדובר על חמורים, המעבירים את ה"תורה" שבע"פ", כי הראשונים בדורו של משה, בטח היו בני אדם אם טעו, כי לא יכול להיות שבני מלאכים יטעו? או שדורו של משה אינו נחשב כראשונים? או שהגמרא אינה נכונה?

במדבר ל (טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ:  רש"י ונשא את עונה. הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין:

במדבר לא (יד) וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה: רש"י ויקצף משה על פקודי החיל - ממונים על החיל ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות: האם רש"י ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הבינו או מבינים את פירושם כאן? הרי אם עם-ישראל סובל לפחות כאלפיים שנה בגלות, הרי זה תלוי "בגדולים"?  

במדבר לא (ג) וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָֹה בְּמִדְיָן: רש"י נקמת ה' - שהעומד כנגד ישראל כאלו עומד כנגד הקב"ה: האם לא היה כדאי "ליידע" את האלוהים מה תפקידו? הרי לפחות בהיסטוריה של אלפיים השנה האחרונות, האלוהים אינו מבצע את המוטל עליו?

במדבר יג (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:  

במדבר טז (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: נשיאי עדה? קרואי מועד? אנשי שם? הרי אלו החכמים? האם ההנהגה קרסה?

במדבר לא (ג) וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָֹה בְּמִדְיָן: רש"י אנשים - צדיקים וכן (שמות טז) בחר לנו אנשים וכן (דברים א') אנשים חכמים וידועים: נקמת ה' - שהעומד כנגד ישראל כאלו עומד כנגד הקב"ה: אם כך: איך תסביר את זה, שאותם צדיקים/חכמים טעו, "וכל העומד כנגד ישראל כעומד מול הקב"ה", אם כך: איך טעו? במדבר לא (יד) וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה: ובפירוש רש"י ויקצף משה על פקודי החיל - ממונים על החיל ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות:

למד לשונך לומר איני יודע

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א בניהו בן יהוידע - זה סנהדרין, ואביתר - אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר: +שמואל ב' כ'+ ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי; ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי - שכורתים דבריהם, פלתי - שמופלאים בדבריהם; ואחר כך שר צבא למלך יואב. אמר רב יצחק בר אדא ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא - +תהלים נ"ז+ עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? - לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר כחצות? - משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

משנה מסכת אבות פרק ה משנה ז שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב שואל כענין ומשיב כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת וחלופיהן בגולם:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

מסכת אבות פרק א משנה (יא)  אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: האם אבטליון מזהיר את "החכמים" שהם יכולים לטעות? כן! חכמים יודעים לעולם שהם יכולים לטעות, והטיפשים? משלי כו (יב) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ:

חכמת שלמה (עטרת תפארת ישראל לר' ישראל טבאהפאלי זיטומיר תרכ"ז)

שאלו לו לרבי לוי יצחק: "על הכתוב האמור בשלמה המלך: "ויחכם מכל האדם" אמרו חכמינו "אפילו מן השוטים", לכאורה הערה זו אין לה שחר", הסביר הצדיק: תכונה אחת טבועה בכל שוטה, שהוא רואה עצמו חכם מכל אדם, ושום איש לא יוכל להוכיח לו שהוא שוטה, וכי מעשיו מעשי שטות, אבל חוכמתו של שלמה הייתה גדולה כל כך, שידעה להתלבש בכל מיני לבושים, גם בלבוש השוטה, וכך יכול להיכנס בשיחה עם השוטים ולעורר את ליבם שיכירו ויודו מה טיבם ומהותם" (אור הגנוז מ בובר עמ' 212) משלי יב (טו) דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם: הטיפש רואה בדרכו, הדרך הנכונה, וחכם שומע לעצות,

"הבעיה בעולם הזה היא שהטיפשים בטוחים בעצמם וגאים כתרנגולים, בעוד שהנבונים מלאים ספקות." ברטראנד ראסל  

ויקרא כ (ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ: רש"י ואם העלם יעלימו - אם העלימו בדבר אחד סוף שיעלימו בדברים הרבה אם העלימו סנהדרי קטנה סוף שיעלימו סנהדרי גדולה: האם האלוהים אינו יודע ראשית ואחרית? הרי לא יכול להיות שסנהדרין טעו או יטעו? האם יכול להיות מצב שסנהדרין קטנה או גדולה יעלימו דברים?

ומה על פרוזבול, היתר עסקה, היתר שמיטה, האם אינם נחשבים כהעלמה?