יואב הכהן, בת 3 לביאה ובן 9 שנאנס

האם "חכמינו" סוטים? איך הם הגיעו לעסוק בהלכות הבאות?

משנה מסכת נדה פרק ה משנה ד [ד] בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה(קנאה= קנה אותה) וחייבין עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון נשאת לכהן תאכל בתרומה בא עליה אחד מן הפסולים פסלה מן הכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטור' פחות מכן כנותן אצבע בעין: איך בא עליה יבם, אם היא בת שלוש שנים ויום אחד? אחיו הספיק להתחתן, למות, עוד לפני שהיא בת שלוש ויום אחד? והוא כבר לפני שקבר את אחיו, ולפני שגמר שבעת ימי אבל, שוכב עם אשת אחיו, בת השלוש שנים ויום אחד? אוי לעם שאלו "חכמיו" אוי ל"תורה" שהביאו עלינו, ואם אלו ה"חכמים" עכשיו אפשר להבין את הטיפשים שנקראים בשפת העם היום דתיים וחרדים,

תלמוד בבלי מסכת נדה דף מד עמוד ב גמ'. ת"ר, בת ג' שנים מתקדשת בביאה - דברי רבי מאיר, וחכ"א: בת ג' שנים ויום אחד. מאי בינייהו? אמרי דבי רבי ינאי: ערב ראש השנה איכא בינייהו. ור' יוחנן אמר: ל' יום בשנה חשובין שנה איכא בינייהו. מיתיבי, בת ג' שנים, ואפי'לו בת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: בת שלשה שנים ויום אחד. האם "רבי מאיר" קיבל "מסורת" "תורה" שבע"פ" שונה מ"חכמים"? מפני שאצלו כבר בשנתיים ויום אחד אפשר לשאת אישה? זה "ניתן/נמסר" בסיני, ממשה, שקיבל מאלוהים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. מה פירוש "דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים"? הרי אם הם קיבלו זאת בסיני מהאלוהים למשה? איך מסתדר הנאמר הבא? ילקוט שמעוני תורה פרשת במדבר רמז תרצה אמר ר' תנחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מן הזקנים הלכה למשה מסיני [כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא] וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, ועל ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידה, אם כך: עכשיו אפשר להבין את זה שלא נגאלנו במשך אלפי שנים, שהרי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא אמרו דבר בשם אומרם, האלוהים ומשה, ש"מסרו" להם מסיני?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נז עמוד ב יש חופה לפסולות, ושמואל אמר: אין חופה לפסולות. אמר שמואל: ומודה לי אבא, בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, הואיל ואין לה ביאה אין לה חופה. אמר רבא, אף אנן נמי תנינא: בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם - קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון, נשאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מכל הפסולין - פסלה; בת שלש שנים ויום אחד הוא דמפסלה בביאה - מפסלה בחופה, הא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דלא מפסלה בביאה - לא מפסלה נמי בחופה, שמע מינה. אמר רמי בר חמא: יש חופה לפסולות - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון,

שולחן ערוך יורה דעה סימן קפד סעיף ב בשעת וסתה, ה (ב) צריך (ג) לפרוש ממנה (ד) עונה אחת, ו ולא משאר (ה) קריבות אלא מתשמיש (המטה) בלבד. אם הוא ביום, (ו) פורש ממנה ז (ז) אותו היום כולו אפילו אם הוסת בסופו, ומותר מיד בלילה שלאחריו, וכן אם הוא בתחלתו, פורש כל היום ומותר כל הלילה שלפניו. וכן הדין אם הוא בלילה, פורש כל הלילה ומותר ביום שלפניו ולאחריו, בין שקבעה וסת בג"פ או בפ"א. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בוסת התלוי בימים ח אבל לא בוסת התלוי בשינוי הגוף (ב"י בשם הראב"ד), וע"ל סימן קפ"ט. ט ואשה (ח) שמשנית וסתה להקדים ב' או ג' ימים, או לאחר כשמגיע זמן וסתה, צריך לפרוש ממנה ב' או ג' ימים קודם או אחריו. (הגהות מיימוני פ"א דהלכות איסורי ביאה). וע"ל סי' קפ"ט. סעיף ג במה דברים אמורים, בגדולה, אבל בקטנה י שלא הגיעה לימי הנעורים, יא ולא הביאה סימנים, אין צריך לפרוש יב סמוך לוסתה כל זמן (ט) שלא קבעתו ג' פעמים. והוא הדין לזקנה שנסתלקו דמיה. האם מותר לשכב עם קטנה שלא הגיעה לימי נעורים?

בת שלוש או בן תשע

רמב"ם הלכות נערה בתולה פרק א הלכה (ח) אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה כדרכה ובעדים ואינו צריך התראה, ומאימתי יהיה לבת קנס מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגור, נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה, בא עליה משבגרה אין לה קנס שנ' +דברים כ"ב כ"ח+ נערה בתולה לא הבוגרת. +/השגת הראב"ד/ אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה כדרכה. א"א טעות היא זו ומפורש בגמרא דאפילו שלא כדרכה משלם קנס. אנס ילדה מתחת ל3 שנים אינו חייב קנס? אנס בוגרת מעל 12.5 שנים גם אינו חייב קנס? או אולי כוונת הרמב"ם שאינו חייב בקנס מפני שאנס אותה פעם שנייה כשהיא בוגרת? אם אנס אותה מאחורה או בפה או בכל אבר אחר בגופה זה לא נחשב? האם רק אם שכב איתה משכב רגיל נחשב כאונס? אוי לעם שאלו "חכמיו", ואוי לה ל"תורה" שהמציאו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"!

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א הלכה (יג) כל אישה אסורה מאלו, אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה - גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה - הרי שניהן פטורין, שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן, אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה - היא חייבת כרת או מיתה או מלקות; והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהן פטורין: מתחת לגיל שלוש בילדה לא קרה כלום? ובילד מתחת לגיל תשע? אוי לעם שאלו חכמיו!

פיתוי בתולה שאינה מאורשת

שמות כב (טו) וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:(טז) אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:

אונס של בתולה לא מאורשת

דברים כב (כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק א

הלכה (יד) הבא על הזכור, או הביא זכור עליו - כיון שהערה, אם היו שניהן גדולים, נסקלין, שנאמר "ואת זכר, לא תשכב משכבי אישה" (ויקרא יח, כב), בין שהיה בועל או נבעל. ואם היה קטן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה - זה שבא עליו או הביאו על עצמו, נסקל; והקטן, פטור. ואם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין; וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות, לפי ששכב עם זכור, ואף על פי שהוא פחות מבן תשע: גבר שביצע מעשה מגונה בילד מתחת לתשע פטור? אבל על כל בהמה נסקל? אלה "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

הלכה (טז) הבא על הבהמה, או שהביא בהמה עליו - שניהן נסקלין, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח, כג), בין שרבעה או הביאה עליו. ואחד בהמה, ואחד חיה ועוף - הכול בסקילה; ולא חלק הכתוב בבהמה, בין גדולה לקטנה, שנאמר "ובכל בהמה", אפילו ביום לידתה, הבא עליה - בין כדרכה, בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, או הערת בו - חייב:

הלכה (יז) קטן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הבהמה, או הביאה עליו - היא נסקלת על ידו, והוא פטור; היה בן תשע או פחות, אין סוקלין את הבהמה. וכן קטנה בת שלוש שנים ויום אחד שהביאה בהמה וחיה עליה - בין בהמה גדולה, בין בהמה קטנה, כיון שהערת בה הבהמה, בין כדרכה, בין שלא כדרכה - הבהמה נסקלת; והיא, פטורה. ואם הייתה גדולה, שניהן נסקלין; ואם הייתה מבת שלוש שנים ולמטה, אין הבהמה נסקלת: ילדה מתחת לשלוש ששכבה עם בהמה, הבהמה פטורה?

הלכה (יח) וכן השוכב עם הבהמה בשגגה, והאישה שהביאה את הבהמה עליה בשגגה - אין הבהמה נסקלת על ידן, ואף על פי שהם גדולים: איך שוכבים עם בהמה בשגגה? מי זה החכם הזה שכתב את דבר ההבל הזה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה (כה) הבועל בתולה, ולא יצא ממנה דם, וחזר ובעלה, ויצא דם - אפילו הייתה קטנה, הרי זה דם נידה, שאילו היה דם בתולים, היה בא בתחילה. הבועל פחותה מבת שלוש ויצא דם, הרי זה דם בתולים: מהיכן באה סטייה זו? יש מצב לבעול פחותה מבת שלוש?

גוי הבא על יהודיה? או יהודי הבא על גויה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה (ח) גוי הבא על בת ישראל - אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. אבל ישראל הבא על הגויה, בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיון שבא על הגויה בזדון - הרי זו נהרגת, מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה כבהמה; ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. . . וכל אישה יודעת איש למשכב זכר, הרוגו" (במדבר לא, טז -יז): היא אשמה, הוא בסדר? הוא אינו שולט בעצמו? האם אלה "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? שקראו לה בהמה, במקום לקרוא לו בהמה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה י אבל ישראל הבא על הכותית בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה בין פנויה בין אשת איש ואפילו היה קטן בן ט' שנים ויום אחד כיון שבא על הכותית בזדון ה"ז(הרי זו) נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה ודבר זה מפורש בתורה שנאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו. מעניין מאיזה תורה הוא לומד זאת?

המלכה ושתי

אסתר א (יב) וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּיַד הַסָּרִיסִים וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ: רש"י ותמאן המלכה ושתי - רבותינו אמרו לפי שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת. ויקצף - ששלחה לו דברי גנאי: מדוע שיזמין את אישתו עירומה?