הלכה עוקרת מצווה, ותורה? "הלכה עוקרת מצווה" "הלכה עוקרת תורה" הגר"א
רשב"ם שמות כא (א) ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אעפ"י שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל, ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי. ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ. ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה:
ילקוט שמעוני תורה פרשת משפטים רמז שיז אמר רבי יוחנן משום ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקרת המקרא התורה אמרה בעפר והלכה בכל דבר, התורה אמרה בתער והלכה בכל דבר, התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר, אסור למחוק אות אחת מספר התורה אבל מותר לשנות את דברי האלוהים מהכתוב?
ילקוט שמעוני תורה פרשת ראה רמז תתצח ולקחת את המרצע, מכאן היה רבי שמעון אמר בשלשה מקומות הלכה עוקרת את המקרא התורה אמרה ושפך את דמו וכסהו עפר והלכה אמרה בכל דבר המגדל צמחים, התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות והלכה אמרה בכל שהוא תלוש, התורה אמרה במרצע והלכה אמרה בכל דבר, ורבי אומר (בדלת או במזוזה מעומד) [במין מתכות בלבד]:
שו"ת מהריט"ץ (ישנות) סימן פו ועוד אפשר לפרש,,, בן בשנקדים מש"א מס' סוטה פ' היה מביא בשלשה מקומות מצינו הלכה עוקרת המקרא וכו' ופי' רש"י שהלכה למשה מסיני עוקרת ומבטלת מה שכתוב בתורה כדאיתא התם הג' דברים וא"כ לכך אמרו מנהג מבטל הלכה כשיש הלכה עוקבת המקרא והמנהג מסייע לו המקרא אותו המנהג מבטל ההלכה אבל בגונא אחרינא לא.
שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קמ ג', עוררני אמ"ש משנה למלך פ"א מחו"מ סוף הל' ז', דלהרא"ם +בדפוה"ק: דלהר"ם+ מדסתם אכילה בכל שהוא אם כן באכילת מצה הוה סגי בכל שהוא ואיך אתי הלכה למשה מסיני ועוקרת קרא לגמרי. פירוש, וקשי' ליה הלא אין הלכה עוקרת קרא לגמרי אלא מה שמנו חכמים בסוטה ט"ז ע"א וע"ש בתוס' ע"ב ד"ה מאי הוה עלה וכו':
האם הלכה עוקרת או לא עוקרת?
שו"ת האלף לך שלמה חלק או"ח סימן שס ומה שהקשה לשיטת הרא"ם דס"ל דאכילה בלשון תורה הוי בכ"ש רק דהלמ"מ =דהלכה למשה מסיני= הוי בכזית למה לא מנה בסוטה בין הדברים דהלכה עוקרת המקרא. הנה לק"מ דודאי לר"י דס"ל ח"ש אסור מן התורה אין הלכה עוקרת המקרא דאטו כתיב מלקות בתורה הרי בתורה כתיב רק האיסור לא תאכל וזה באמת אסור בכ"ש רק הלמ"מ הוי דמלקות רק בכזית וזה אינו מפורש בתורה ולר"ל דס"ל ח"ש מותר מן התורה כבר כתבתי בספר החיים דלדידי' ודאי לשון אכילה הוי בכזית ומטעמא דרו"מ כתבתי שם דודאי לא יתיר ההלכה מ"ש בתורה להיפוך והרא"ם לא קאמר רק לר"י לדידי' י"ל דלשון אכילה הוי בכ"ש וכתבנו דבאמת בזה פליגי ר"י ור"ל בלשון אכילה מה הוא ור"י דיליף מכל חלב היינו רק דמזה למדנו לכל התורה דכוונת אכילה הוי בכ"ש ובפשיטות א"ש כיון דנאמר סתם לשון אכילה נהי דלפי האמת משמע כך או כך אין נחשב זה עוקרת המקרא:
שו"ת האלף לך שלמה חלק אה"ע סימן קלב הנה בדין אם קדושי כסף דרבנן דעת הרמב"ם דכל מה שנלמוד מי"ג מדות הוי דרבנן ועיין בכ"מ ונ"ל ראי' מש"ס סוטה (ט"ז) ארנב"י כי חשיב הלכה עוקרת מקרא הכא הלכה עוקרת דרבנן מוכח להדיא דדבר הנלמד מי"ג מדות הוי דרבנן והוי סיוע גדולה להרמב"ם ז"ל:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רמב כותב הלכות, והיינו תורה שבעל פה. וההלכות הן דברים מקובלים שאין להרהר אחריהם, כמו שאמרו: אם הלכה היא נקבל, אף על פי שיש תשובה על כך, וכן: כל באמת הלכה היא, שאין להסס ולגמגם בדבר. במובן זה קראו לדינים המקובלים למשה מסיני בשם הלכה למשה מסיני. ויש שהזכירו השם הלכה בניגוד לאגדה, כמו: ומלמדו הלכות ואגדות, או בניגוד למדרש, או למקרא, כמו: מלמדו הלכות אבל לא ילמדנו מקרא, הלכה עוקרת מקרא, מקרא מועט והלכות מרובות. ויש שניתן השם הלכה למקצועות מיוחדים, כמו: הלכות שבת חגיגות ומעילות, הלכות דרך ארץ, הלכות יצירה, הלכות רופאים, וכדומה. וכן בראשונים קראו לכל הדינים של מקצוע מיוחד בשם הלכות אותו המקצוע.
בדיונים שבתלמוד וראשונים ופוסקים נתייחד השם הלכה במובן של הכרעה ופסק דין במקום שיש מחלוקת של חכמים ודעות מתנגדות, כמו פלוני ופלוני הלכה כפלוני, או אין הלכה כפלוני, הלכה-כדברי-המכריע, יחיד ורבים הלכה כרבים, וכיוצא בדבר בכמה לשונות ומקומות, וכשיחלוקו בשום דבר הוצרכו לומר הלכה כך וכך, וכשאומרים הלכה כפלוני הרי זה מוכיח שיש מחלוקת, כמו שאמרו: הלכה מכלל דפליגי, שאם אין חולקים הלכה למה לי, וכן כשנולד ספק באיזה דין, אמרו הלכה כך וכך. אבל מכל מקום יש ואומרים בגמרא הלכה כך וכך אף על פי שאין בדבר מחלוקת.
אין קובעים הלכה אלא במקום שהמחלוקת היא בדבר של חיוב או פטור וכיוצא, אבל כשנחלקו אמוראים בלשון התנא של הברייתא כיצד אמר לא
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלכה למשה מסיני, טור שפב ה. הלכה עוקרת מקרא. הלכה למשה מסיני לפעמים עוקרת את הפסוק להוציאו מפשוטו, מהם שעוקרת לגמרי ומהם שמוסיפה עליו. בשלשה מקומות הלכה עוקבת המקרא, שמקפחת את עקבו מעמדו, שהלמ"מ באה ועוקרת את הפסוק, ויש מפרשים עוקבת שבאה עליו בעקיפין ותואנות להזיז את המקרא מהבנתו ולהעמידו בהבנה אחרת, ויש גורסים: עוקמת, היינו שמעקמת המקרא ודורשתו בדרך אחרת.
איך מסתדר ש"הלכה עוקרת מצווה/תורה" עם הנאמר הבא?
שיר השירים רבה פרשה ה ג שחורות כעורב, ר' אלכסנדרי בר הדרין ורבי אלכסנדרי קרובה אמר אפילו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולין כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות שבתורה אינן יכולין, ממי את למד? משלמה המלך שעל ידי שבקש לעקור יו"ד מן התורה עלה קטיגורו, ומי קטרג, ר' יהושע בן לוי אמר יו"ד שבירבה קטרג, רשב"י(ר' שמעון בר יוחאי) אומר ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם כתבת בתורתך דייתיקי שמקצתה בטלה כולה בטלה, שלמה המלך מבקש לעקור יו"ד שבתורה, אמר לו הקב"ה לך הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד שבך אינו בטל לעולם. ובשמות רבה פרשה ו א וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק, הה"ד (קהלת ב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה, על שלמה כיצד כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה ונתן למלך מקצת מצות שנא' (דברים יז) לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו', ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה ואמר למה אמר הקב"ה לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור, אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה רבון העולמים לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם, הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה, אמר לה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל,
