בגדי המלך החדשים

בראשית ג  חוכמת הנחש

(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: בראשית ח (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: רמב"ן ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש כתב רש"י מכאן אתה למד שהיתה משוקעת במים י"א אמה, כפי החשבון הכתוב בפירושיו והוא כן בבראשית רבה (לג ז), אבל כיון שרש"י מדקדק במקומות אחרי מדרשי ההגדות וטורח לבאר פשטי המקרא, הרשה אותנו לעשות כן, כי שבעים פנים לתורה ומדרשים רבים חלוקים בדברי החכמים: בפרוש לפס' כאן הרמב"ן אינו מסכים עם דעת רש"י, לכן כהסבר הרמב"ן מביא את המשפט הזה(המודגש בתכלת), משפט זה מראה בפרוש, שאין "מסורת"/"תושב"ע" והיא המצאת "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", אם יש "מסורת"/"תושב"ע" צריך להיות הסבר אחד ולא שבעים, אם יש יותר מגרסה אחת, הרי לא יכול להיות שמשה מסר כמה גרסאות שונות? הרי משה מסר רק גרסה אחת, לכן: כדי להסביר את כל הבדותא שבדו ממוחם אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "שבעים פנים לתורה", ובהנחה שקשקוש זה נכון, הרי כאשר יבוא מישהו ויסביר בדרך אשר לא תמצא חן בעיניהם? התבטל כלל זה ואינו קיים? מדוע הוא קיים רק לדעתם של "החברים"?

רמב"ן בראשית א (א) בראשית ברא אלהים אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו, שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו, וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וזו אגדה בלשון שכתבה רבינו שלמה בפירושיו: מה עם פרו ורבו? הרי היא מצווה? ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והספור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים, וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול, ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ יא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה: אם צריך להסתיר מדוע פירשו וכתבו את ה"תורה" שבע"פ? היו צריכים להמשיך להעביר מאחד לאחד בע"פ,  והנה שיעור הכתובים, בתחלה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר ורוח נושבת על המים והנה הכל נברא ונעשה וסמך ה"רוח" ל"אלהים", בעבור שהיא דקה מכלם, ולמעלה מהם, רק שהיא מרחפת על פני המים במאמרו של הקב"ה ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף, לא נתפרש זה בתורה ודרשו בהם (ב"ר א ג ועוד) שנבראו ביום שני, שלא תאמר שסייעו בבריאת העולם: מדוע רק מי שזוכה מבין?  אבל אם תזכה ותבין סוד מלת "בראשית", ולמה לא הקדים לומר "אלהים ברא בראשית", תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים, ומלת "בראשית" תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי בחכמתא, והמלה מוכתרת בכתר בי"ת:

רמב"ן בראשית א (ו) יהי רקיע החומר ההווה בתחלה שבראו מאין, אמר שיהיה רקיע מתוח כאהל בתוך המים, ויהיה מבדיל בין מים למים ושמא לזה כוונו באמרם (ב"ר ד א) רב אמר לחים היו שמים ביום הראשון, וביום השני קרשו, רב אמר יהי רקיע יחזק הרקיע רבי יהודה ברבי סימון אמר יעשה מטלית הרקיע, כמה דאת אמר (שמות לט ג) וירקעו את פחי הזהב וגו': בתוך המים - באמצע המים, בין מים העליונים למים התחתונים כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע, הא למדת שהן תלויים במאמר בראשית רבה (ד ג) וכתבה רש"י וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה, ואין הפסוקים צריכים לביאור הזה, כי לא יאריך הכתוב בענינו, והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו:

רמב"ן בראשית א (ח) והנה בארו הכתובים כי הנבראים הראשונים הם מאין, והשאר מוצאם מן החומר הראשון הנברא - ואל יקשה עליך מאמר רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א ג) שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה, וכן הוא בבראשית רבה עוד, כי בעבור שירצו החכמים עוד להעלות החומר הראשון עד תכלית ולעשותו דק מן הדקים, לא יראו שהשמים שהם גוף מתנועע בעל חומר וצורה הם הנבראים מן האין, אבל אור הלבוש הוא הנברא הראשון, וממנו יצא חומר הממש בשמים ונתן לארץ חומר אחר ואיננו כדקות הראשון, והוא שלג שתחת כסא הכבוד, כי כסא הכבוד נברא, וממנו היה השלג שתחתיו, וממנו נעשה חומר הארץ, והנה הוא שלישי בבריאה:  מהיכן הרמב"ן יודע זאת? ומה עם הפירוש שלו הקודם "אסור ליודעיו"?

רמב"ן בראשית ב (ט) ועץ הדעת טוב ורע - אמרו המפרשים כי היה פריו מוליד תאות המשגל, ולכן כסו מערומיהם אחרי אכלם ממנו והביאו לו דומה בלשון זה מאמר ברזילי הגלעדי האדע בין טוב לרע (ש"ב יט לו), כי בטלה ממנו התאוה ההיא ואיננו נכון אצלי בעבור שאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (להלן ג ה) ואם תאמר כחש לה, הנה ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע (להלן ג כב) וכבר אמרו (פירקא דרבינו הקדוש, בבא דשלשה טז) שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי הבארותי:

רמב"ן בראשית ד (א) ותהר ותלד את קין ענינו ותלד בן, ותקרא את שמו קין כי אמרה קניתי איש את ה' וכן ותלד את חנוך (להלן ד יז) ורבים בפרשה ובמקומות אחרים:  את ה' - עם ה', כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו, אבל בזה אנו שותפין עמו, לשון רש"י והנכון לי, שאמרה הבן הזה יהיה לי קנין לה', כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו וכן דעת אונקלוס שאמר קדם ה' וכמהו (ונראה) [והראה] את הכהן (ויקרא יג מט), לכהן, ויגש דוד את העם (ש"א ל כא), אל העם:  או יהיה "את ה'" כמו ויתהלך חנוך את האלהים (להלן ה כב), את האלהים התהלך נח (להלן ו ט) - וקראה האחד בשם קנין והשני הבל, כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה, על כן לא נכתב טעם בשם השני והסוד המקובל בענין הבל גדול מאד: האם הפירוש הוא ניחוש? הרי מה פירוש "או יהיה"?

רמב"ן בראשית ד (ג) ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא הבינו האנשים האלה סוד גדול מהקרבנות והמנחות, וכן נח ורבותינו אמרו (ע"ז ח) שגם אדם הראשון הקריב שור פר וזה יחסום פי המבהילים בטעם הקרבנות ועוד ארמוז בו עיקר גדול, ברצון הקב"ה (עיין ויקרא א ט):

רמב"ן בראשית ה (א) וכתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין, מקצתן אמורים בסדר פסוק "זה ספר תולדות אדם", ומקצתן בסדר פסוק של אחריו "זכר ונקבה בראם" ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם:    רק "חכמים" רואים? ומי רוצה להודות שאינו חכם?

רמב"ן בראשית ו (ו) וינחם ה' ויתעצב אל לבו דבר תורה כלשון בני אדם והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם, וכן הלשון במחושב, כדרך לדבר אל לבי (להלן כד מה), וזולתו:  ובבראשית רבה (כז ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל, והוא סוד גדול לא ניתן ליכתב, והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד, ובכל הפרשה וענין המבול שם אלהים:

רמב"ן בראשית ח (כא) ויאמר ה' אל לבו לא גלה הדבר לנביא בזמן ההוא, רק ביום צוותו את משה בכתיבת התורה גלה אליו, כי כאשר הקריב נח קרבנו עלה לפניו לרצון, וגזר שלא יוסיף להכות את כל חי וכבר כתבתי בזה (לעיל ו ו) סוד נרמז לרבותינו ז"ל:

רמב"ן בראשית ו (יז) ואני הנני מביא את המבול הנני מסכים עם אותן שאמרו לפני מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח ה), לשון רש"י מבראשית רבה (לא יב) ואני תמה והאיך מסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליטה גדולה בנח ובניו וכל חי להרבות זרעם כחול אולי היא הסכמה לדעתם כשלא יחמול עליהם:  ועל האמת, ואני, כמו ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כו כח), וכן אני הנה בריתי אתך (להלן יז ד), ואני זאת בריתי (ישעיה נט כא), יאמר, אף אני תהיה ידי בהם על שהשחיתו את הארץ, ולכך אמר (להלן ט יב) זאת אות הברית אשר אני נותן ימחץ וידיו תרפינה (איוב ה יח) והמשכיל יבין: האם הרמב"ן, הוא דובר האמת ורק למשכילים? האם מי שיאמר שהרמב"ן טועה, משמע אינו משכיל ושקרן? וזאת מפני שהרמב"ן מדבר וכותב על דרך האמת? והשאלה המתבקשת היא דרך האמת של מי, של הרמב"ן החכם בעיני עצמו?

רמב"ן בראשית ו (יח) ועל דרך האמת, הברית מעולם היא, והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלהים - והנה בריתי כמו ברייתי, והמלה כמו סמוכה, כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק, וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (להלן ט ט), בריתי היתה אתו (מלאכי ב ה) והמשכיל יבין:

בראשית ט (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: רמב"ן זאת אות הברית אשר אני נותן המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו, וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים יח טו), אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו: ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי "נתתי" בענן, ולא אמר "אני נותן" בענן, כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן" ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם: ואם תבקש מה טעם בקשת להיות אות, הנה הוא כטעם עד הגל הזה ועדה המצבה (להלן לא נב) - וכן כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה (להלן כא ל), כי כל הדבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם יקרא אות, וכל הסכמה ברית, וכן במילה אמר והיה לאות ברית ביני וביניכם (להלן יז יא) בעבור ההסכמה שימולו כל זרע אברהם לעבדו שכם אחד: ועוד, כי כאשר תראה בהפוך הנזכר יהיה זכר לשלום כאשר כתבנו - ובין שתהיה הקשת עתה בין שהיתה מעולם בטבע, הטעם באות שבה אחד הוא: איזה פטנט יפה אגדת "בגדי המלך החדשים" בגרסת הרמב"ן ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", אם לא הבנת אתה לא חכם, ואם הבנת אתה חכם, עכשיו שיקום מישהו ויסתור זאת. אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם - אמרו בבראשית רבה (לה ג) את קשתי נתתי בענן, קשותי, דבר שהוא מוקש לי אפשר כן, אלא קשין דפריא והיה בענני ענן, רבי יודן בשם ר' יהודה בר' סימון אומר, משל לאחד שבידו סולת רותח ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים, זו מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה וכבר ידעת מאמרם (חגיגה טז) במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם: הרי כל הרעיון כאן הוא סוג של רמייה, הרי מי יצהיר על עצמו אני לא חכם לא הבנתי? הרי אם תאמר לא הבנתי אינך חכם, ואם תאמר הבנתי למרות שלא הבנת,אתה חכם. ואף אחד לא יכול לדעת שלא הבנת, כי מי שלא הבין אינו חכם, וחשוב ביותר זה גם "סוד" שלא מעבירים, מי שהבין הבין, ומי שלא הבין אינו חכם, לכן כולנו מבינים את ה"כלום" ולכן כולנו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן, את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית:

בראשית טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: רמב"ן היה דבר ה' אל אברם במחזה - זכה עתה אברהם להיות לו דבר ה' במחזה ביום, כי מתחילה היתה נבואתו במראות הלילה. וטעם היה דבר ה' אל אברם במחזה - כטעם וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח). וסודם ליודעי חן: 

רמב"ן בראשית יז (כב) ויעל אלהים מעל אברהם - לשון כבוד כלפי המקום, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של הקב"ה. לשון רש"י. אבל לשונם בבראשית רבה (מז ו) האבות הן הן המרכבה, ירמוז למה שכתוב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, ופחד יצחק היה לי (להלן לא מב). והמשכיל יבין:

שמות ב (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: רמב"ן וירא אלהים את בני ישראל  פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע אלהים העשוי להם בסתר ורש"י פירש וידע אלהים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם ונכון הוא על דרך הפשט, כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו: ועל דרך האמת יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי התורה, לומר כי עלה ענויים למאור פניו וקרב אותם אל הדעת, כענין בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור (חבקוק ג ב) ולכן יאריך הכתוב בזה אחרי שאמר כבר וישמע אלהים, ויזכר אלהים, ונתפרש הפסוק הזה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות עו), תבינהו משם: אם זה סוד למה לגלות? ומה על? דברים כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

דברים ל (ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: רמב"ן וטעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו או יהיה "מצוך אתה ובניך" כמו מצוך לך ולבניך, כענין ואתה צוית (בראשית מה יט), וכן וירעו אותנו (לעיל כו ו), לנו ולפי דעתי יש בו סוד גדול, כי ירמוז למה שאמרו (יבמות סג:) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וכבר דברתי בו: אם זה סוד איך רק הרמב"ן יודע עליו? ואם רצתה תורה להסתיר מדוע הרמב"ן מגלה את הסוד שרצתה תורה להסתיר? האם להרמב"ן יש את האישור לגלות סודות תורה?

דברים כא פרשת כי תצא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: ריקאנטי (י - יג) כי תצא. והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וגומר [כא י - יג]. כבר עוררתיך כי שערות האיש והאשה רומזים לכחות עליונים, קצתם דין קצתם רחמים. בגוים קצתם מכחות הטומאה, ועל כן צוה לבער רוח הטומאה ממנה לגלח ראשה, גם בענין הצפרנים עוררתיך בסוד ההבדלה והמליקה, וזה טעם והסירה את שמלת שביה מעליה. וטעם ירח ימים תבין מסוד לבנה הנפרצת לעתים:

יחזקאל יג (א) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ב) בֶּן אָדָם הִנָּבֵא אֶל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה:(ג) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הוֹי עַל הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ: מי הם "נְבִיאֵי מִלִּבָּם"?

(ד) כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ:(ה) לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצוֹת וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בְּיוֹם יְהוָה:(ו) חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נְאֻם יְהוָה וַיהוָה לֹא שְׁלָחָם וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר:(ז) הֲלוֹא מַחֲזֵה שָׁוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם וְאֹמְרִים נְאֻם יְהוָה וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי:(ח) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:(ט) וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יֱהֹוִה:(י) יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל: נביאים "הִטְעוּ אֶת עַמִּי"? כן "נְבִיאֵי מִלִּבָּם" הם "הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים", ואיך עשו זאת? בשיטת הנחש("תהיו כאלוהים") ובשיטת "בגדי המלך החדשים"(רק "חכמים" מבינים/יודעים) ויש גם המצאה חדשה שכל מה שאנחנו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אומרים דבר אלוהים הוא, ו"תורה למשה מסיני", וכדי שלא יהיה מתמרדים ושואלי שאלות, כל מה שאומרים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הוא האמת המוחלטת, ש"אם יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" אמור אמן,

אבן עזרא במדבר כב פרשת בלק (כח) אמרו חז"ל, שעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ולפי דעתי, שהטעם שגזר השם לחדש באותות האלה, שהם חוץ לתולדת. ויאמר הגאון, כי לא דברה האתון. ורב שמואל בן חפני תפסו. ורבי שמואל הספרדי בעל השירים חשב להציל הנתפס. ודע, כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא רק להצדיק נביאו. ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות, ולא היו נביאים. ויש מהם אומרים, כי בלעם נביא היה. והאמת, כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל, כי קוסם היה, וכן קראו הכתוב. וי"א, כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות. וזה טעם ואשר תאור יואר (ו). והנכון בעיני, כי היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו. ובבא הרעה אל המקולל. יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים, כי בעבור קללתו באה הרעה. והעד, שדבר במרמה עם שרי בלק. וזה טעם לא אוכל לעבור את פי ד' אלהי, כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשה היוצר או גזרתו. והסוד - כי החלק לא ישנה החלק, רק גזירת הכל תשנה גזירת החלק. ולא אוכל לגלות זה הסוד כי עמוק הוא. והישר - כי האתון דברה. ואם תבין סוד מלאכי אברהם, גם יעקב, אז תבין האמת. 

אבן עזרא במדבר כג פרשת בלק (א) שבעה מזבחות - יש סודות עמוקים לא יבינום כי אם מתי מספר, ושביעי בימים, ובחדשים, ובשנים, ושבעה כבשי העולה, ושבע הזאות, גם אמר השם לאיוב קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים (איוב מב, ח). ובתת שלם לשלם אז תתחדש רוח בינה, והמשכיל יבין: אם כך: מדוע שמונה ימים למילה? ומדוע בשלושה עשר בר-מצווה, ולא בארבעה עשר? מדוע לא כל הזמן מקריבים שבעה? מדוע יום כיפור בעשירי? מדוע פסח וסוכות בחמישה עשר? לכן: הכול קשקוש והבל מוחלט, ולקחת דוגמא מנביא גוי? הרי בלעם היה ממתי המספר? ואיך ידע בלעם סודות כל כך גדולים, אם האבן עזרא אמר על בלעם שאינו נביא אלא קוסם ויודע במזלות?

מי שמבין סודות יבין? שיטת הנחש "והייתם כאלוהים" מי שיקבל את מה שאני האבן עזרא אומר הלא הוא מבין סודות, גם אם הוא לא מבין כלום, הרי מי ירצה להודות שהוא אינו מבין? וזה הסיפור על אגדת "בגדי המלך החדשים", הרי אף אחד לא ירצה לומר לא הבנתי, שאם יאמר לא הבנתי כאילו הצביע על עצמו ואמר טיפש אני.

אבל טיפש הוא זה שמאמין לכותבי שטויות אלה, כי אם היו סודות, הרי כדי להראות כמה הוא חכם, היה מגלה לנו את הסוד, או שצריך להסתיר מעם ישראל סודות? ואז כל מי שגילה לנו סודות, בעצם חטא, כגון שכתבו את ה"תורה" שבע"פ וכל ספרי הסוד שנכתבו,

הרי אם כל הסיפורים שסיפרו לנו חכמים היו "סוד", שלא נכתב אלא סופר בע"פ מאב לבן, אם כך: מדוע גילו זאת?

משלי יא (יג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר:

משלי כ (יט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב:

תהלים פג (ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ: