כדרכה לא כדרכה ויענה

בראשית פרק לד(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:  רש"י וישכב אתה - כדרכה: ויענה - שלא כדרכה (יומא עז): איך רש"י ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מגיעים לזה ש"וַיְעַנֶּהָ" = שלא כדרכה? ובהנחה שצודק רש"י בפירושו ועינוי = שלא כדרכה, מדוע רש"י אינו עקבי בפרושו שהרי בבראשית פרק לא (נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: רש"י אם תענה את בנתי- למנוע מהם עונת תשמיש: מדוע כאן אין הכוונה "תְּעַנֶּה" = שלא כדרכן?  ומדוע רבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן אינם מסכימים עם רש"י? רמב"ן וישכב אותה ויענה וישכב, כדרכה ויענה, שלא כדרכה (ב"ר פ ה), לשון רש"י אבל רבי אברהם אמר ויענה, בעבור היותה בתולהואין צורך,כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן לא תתעמר בה תחת אשר עניתה (דברים כא יד), וכן ואת פלגשי ענו ותמת (שופטים כ ה) ויגיד הכתוב כי היתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה:  אבן עזרא בראשית פרק לד (ב) ויענה כדרכה בעבור היותה בתולה: האם האבן עזרא והרמב"ן לא קיבלו אותה מסורת כמו רש"י? האם לא מקבלים האבן עזרא והרמב"ן את פירוש הגמרא, שהרי רש"י הביא את פירושו מהגמרא?

ואיך מסתדר פרוש רש"י שהביא את דברי הגמרא, שעינוי = שלא כדרכה, עם הפס' הבאים?

דברים פרק כב (כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:(כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ:(כו) וְלַנַּעֲר לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ:(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:(כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: מדוע רש"י אינו מתייחס בפרשה זו למילים "אֲשֶׁר עִנָּהּ"?   כתר יונתן פס' (כד)ותוציאו את שניהם לפתח בית הדין שבעיר ההיא ותִסקלו אותם באבנים וימותו, את הנערה מִן בִגלל שלא צעקה בעיר ואת האיש מִן בִגלל ששימש עִם אשת חברו ותבערו עושׂה הרע מִבינכם:

כתר יונתן פס' (כט)ויתן האיש שמשמש עִמה לאביה של הנערה דמי בושתה חמישים סלעים של כסף ולו תהיה לאִשׁה תחת שעינה אין לו רשות לשלחה בגט כל הימים: האם הכתר יונתן אינו מבין את פרוש המילה "ענה" = שלא כדרכה? שהרי הוא מדבר על תשמיש המיטה, ואינו מדבר על עינוי = שלא כדרכה?

רמב"ן פס' (כד) ואמר על דבר אשר ענה את אשת רעהו- ולא יקרא ענוי רק השוכב באונס, הרמב"ן אינו מבין את הגמרא? או לא מקבל את פרשנות הגמרא למילה עינוי = שלא כדרכה? הרי רש"י הביא את פירושו משם?

דברים פרק כא

(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: מדוע רש"י שוב אינו מתייחס לעניין עינוי כאן בפס'? כתר יונתן פס' (יד)והיה אִם לא תחפוץ בה ותִשׁלחנה לנפשה [לבדה] בגט, ומכור לא תִמכרנה בכסף לא תִסחור בה אחרי שׁשִׁמשׁת עִמה:  ומדוע הכתר יונתן אינו מבין כגמרא ורש"י שעינוי = שלא כדרכה?   רשב"ם פס' (יד) אשר עניתה- ביאת נישואין לפי הפשט: רשב"ם נכדו של רש"י, אינו מבין את סבא רש"י? שהרי הרשב"ם מדבר על "עִנִּיתָהּ" = ביאה רגילה, ולא שעינוי = שלא כדרכה?

שמואל ב פרק יג

(י) וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ וַתִּקַּח תָּמָר אֶת הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָֹתָה וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה:(יא) וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי:(יב) וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶֹה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵֹה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת:(יג) וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ:(יד) וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ:  ומדוע שוב רש"י אינו מתייחס לכוונת העינוי כאן?   מצודת דוד פס' (יב)אל אחי - אל תעשה כזאת אתה אחי: אל תענני - אל תאנס אותי: כי לא יעשה וגו' - לאנס את הבתולות ולזה לא תעשה גם אתה את הנבלה הזאת: איך זה שפרשני תורה שונים, אינם מבינים כגמרא או כרש"י, שעינוי = שלא כדרכה?

שמואל ב פרק יג (כב) וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ:   שמואל ב פרק יג (לב) וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ:

שופטים פרק יט             סיפור פילגש בגבעה

(כד) הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת: האם כוונת האב שיעשו בבתו מעשה סדום מאחור? או שהוא מדבר על אונס?

דברים פרק כה

(יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו:(יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ:  על "וְקַצֹּתָה", אמרו "חכמים", לא ממש לקצוץ את ידה, אלא תשלם דמי בושה, אם כך נשאלת השאלה: ואם הם לא רבים, ואשתו של החבר תופשת במבושיו של החבר סתם בכיף שלה ושלו?  הרי אם לכל מילה יש פרוש מדויק, לפי דברי "חכמים",(הערת אגב: אומנם רק מתי שהם רוצים, כי לא לכל אורך הדרך הם מקפידים)הרי כאן מדובר על ריב, ועל אישה שבאה להציל את בעלה, אם כך: מה יהיה על העושה זאת מתוך משחק, האם מותר? ומה עניין "לא תחוס עינך" לכאן? האם אסור לוותר לה על הקנס של דמי הבושה? ואם יש חשיבות לכל מילה, או אות, מדוע כאן אין חשיבות למילים "אִישׁ וְאָחִיו"? שהרי כבר נאמר "כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים", אולי כוונת הכתוב ממש אחים? מאותם הורים ממש?