אין דנין/דנים לומדים
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף נז עמוד א גמ'. איבעיא להו: עצם כשעורה - הלכה, ורביעית דם - קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה, או דלמא רביעית דם - הלכה, ועצם כשעורה - קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה? ת"ש: עצם כשעורה - הלכה, ורביעית דם - קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה. הדרן עלך כהן גדול.
משנה מסכת ידים פרק ג משנה ב [ב] כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות היד מטמאה את חברתה ד"ר יהושע וחכ"א אין שני עושה שני אמר להם והלא כתבי הקדש שניים מטמאין את הידים אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים מדברי סופרים:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלב עמוד א עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירי מילה, אבל מילה גופה - דברי הכל דוחה שבת. מנלן? אמר עולא: הלכה. וכן אמר רבי יצחק: הלכה. מיתיבי: מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת - רבי אלעזר בן עזריה אומר: מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם - דוחה את השבת, קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת. ואי סלקא דעתך הלכה, קל וחומר מהלכה מי אתי? והתניא, אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה): עקיבא, עצם כשעורה מטמא הלכה, ורביעית דם - קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה!
תלמוד בבלי מסכת יומא דף נה עמוד א תנו רבנן: והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת למדנו כמה למעלה בשעיר - אחת. למטה בשעיר איני יודע כמה. הריני דן: נאמרו דמים למטה בפר, ונאמרו דמים למטה בשעיר, מה למטה בפר שבע - אף למטה בשעיר שבע. או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למעלה בשעיר, ונאמרו דמים למטה בשעיר, מה למעלה בשעיר - אחת, אף למטה בשעיר - אחת. נראה למי דומה: דנין מטה ממטה, ואין דנין מטה מלמעלה. אדרבה: דנין גופו מגופו, ואין דנין גופו מעלמא. תלמוד לומר: +ויקרא טז+ ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שאין תלמוד לומר כאשר עשה ומה תלמוד לומר כאשר עשה - שיהיו כל עשיותיו שוות; כשם שלמטה בפר שבע - כך למטה בשעיר שבע. למדנו כמה למטה בפר ובשעיר - שבע, למעלה בפר איני יודע כמה, והריני דן: נאמרו דמים למעלה בשעיר, ונאמרו דמים למעלה בפר. מה למעלה בשעיר - אחת, אף למעלה בפר - אחת. או כלך לדרך זו: נאמרו דמים למטה בפר, ונאמרו דמים למעלה בפר, מה למטה בפר - שבע, אף למעלה בפר - שבע. נראה למי דומה: דנין מעלה ממעלה, ואין דנין מעלה ממטה. אדרבה: דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא! - תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה, שאין תלמוד לומר כאשר עשה ומה תלמוד לומר כאשר עשה - שיהיו כל עשיותיו שוות, כשם שלמטה בפר שבע - כך למטה בשעיר שבע, וכשם שלמעלה בשעיר אחת - כך למעלה בפר אחת. עמוד ב מרא. תנו רבנן: דברים שנאמר בהן שש - חוטן כפול ששה, משזר - שמונה, מעיל - שנים עשר, פרוכת - עשרים וארבעה. חושן ואפוד - עשרים ושמונה. חוטן כפול ששה מנא לן? דאמר קרא +שמות לט+ ויעשו את הכתנת שש... ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעת שש ואת מכנסי הבד שש משזר. חמשה קראי כתיבי: חד - לגופיה, דכיתנא ניהוו. וחד - שיהא חוטן כפול ששה, וחד - שיהיו שזורין, וחד - לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש, וחד - לעכב. מאי משמע דהאי שש כיתנא הוא? - אמר רבי יוסי ברבי חנינא: דאמר קרא בד - דבר העולה מן הקרקע בד בד. - ואימא עמרא! - עמרא איפצולי מיפצלא. - כיתנא נמי איפצולי מפציל! כיתנא אגב לקותיה מפציל. רבינא אמר מהכא: +יחזקאל מד+ פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם. אמר ליה רב אשי: הא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה? - ולטעמיך, הא דאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו +יחזקאל מד+ כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי (לשרתני) הא מקמי דאתי יחזקאל מאן אמרה? אלא: גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. הכא נמי, גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. משזר - שמונה, מנא לן? דכתיב +שמות לט+ ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ויליף משזר משזר מפרכת, מה להלן עשרים וארבעה - אף כאן עשרים וארבעה דהוה כל חד וחד תמני. - ונילף מחשן ואפוד, מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים ושמונה! - דנין דבר שלא נאמר בו זהב מדבר שלא נאמר בו זהב, לאפוקי חשן ואפוד שנאמר בהן זהב. - אדרבה, דנין בגד מבגד, לאפוקי פרוכת, דאהל הוא! - אלא: דנין מאבנט, ודנין בגד ודבר שלא נאמר בו זהב, מבגד ודבר שלא נאמר בו זהב, ואין דנין דבר שאין בו זהב מדבר שיש בו זהב. רב מרי אמר: תעשנו כתיב, תעשנו - לזה ולא לאחר. רב אשי אמר: ועשית כתיב שיהיו כל עשיות שוות, והיכי נעביד? נעביד תלתא דעשרה עשרה - הוו להו תלתין, נעביד תרי דתשעה תשעה וחד דעשרה - אמר קרא ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות. מעיל שנים עשר מנא לן? דכתיב +שמות כח+ ועשית את מעיל האפוד
יש עוד כ-300 פעם "אין דנין" בדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", אין טעם להביא את כולם, אבל העיקרון, שאין דנים בשני דברים שאינם מאותו המין, והשאלה היא: איך זה מסתדר ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", הרי המשנה והגמרא הם הסקת מסקנות של דבר מתוך דבר ללא קשר בין שני הדברים,
אם כך: יש "תורה" שבע"פ", שכביכול צריך ללכת לפי הוראותיה, אבל היא סוג של: "תורה" שהיא הצעה, ואין חובה לקיימה? הרי הגמרא נמסרה בסיני: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
