האם האבן עזרא מנחש? או שהוא מביא דברים שהועברו ב"מסורת" הדורות?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. בהנחה שגמרא זו נכונה, הרי הכול "נמסר" ממשה ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ועבר מפה לאוזן, אם כך נשאלת השאלה: כיצד יש כל כך הרבה גרסאות לפרשנות התנ"ך ע"י "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"? הרי לא סביר שמשה "מסר" כמה גרסאות? ובהנחה שמשה "מסר" הכול בסיני, הרי "מסר" רק גרסה אחת, הרי משה קיבל משמים מפי האלוהים, ולא יכול להיות שאלוהים אמר למשה את כל האפשרויות הבאות: "או או" ו"אולי" ו"דבר אחר" ו"יש אומרים ויש אומרים" ו"יש מפרשים ויש מפרשים"? לכן: בפרק זה נראה שפירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לא "נמסר" מאב לבן, ובטח לא ממשה, אלא כל "חכם" בדה ממוחו רעיונות פרשנות. אולי לגיטימי שכל "חכם" ינסה לנחש מה היה? אבל לטעון שזו "תורה" משמים" ש"נמסרה" ב"מסורת" הדורות? על זה אמר שלמה החכם באדם במשלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ: לכן: בהמשך נפריך את הרעיון שפירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הוא "תורה מסיני", והדוגמאות הבאות יוכיחו,
בראשית כד (נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: אבן עזרא ויאמר אחיה ואמה הם שקיבלו המתנות, והאב מחריש. ויתכן שלבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד, כי כן מצאנו ויען לבן ובתואל (ברא' כד נ): האם האבן עזרא הולך על ניחוש? הרי מה פירוש "ויתכן"?
אסתר א (ג) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: אבן עזרא עשה משתה - רבים אמרו כי עשה משתה בעבור שחשב כפי חשבונו וראה שלא יגאלו ישראל, וי"א(ויש אומרים) ששקט ממלחמות, וי"א(ויש אומרים) שנשא ושתי והוא הישר בעיני: האם אין "מסורת", "תורה" "שבע"פ"? וכל אחד מנחש?
האבן עזרא אינו יודע את פירוש המילה "הפרתמים"?
הפרתמים- מזרע המלוכה ולא נדע אם המלה עברית או פרסית כי לא מצאנוה רק בספר דניאל ובמגילה: אם אינו יודע איך הוא מגיע ל"זרע המלוכה"? הרי כתוב הפרתמים ב"ה" הידיעה? ומוסב על חיל פרס ומדי? אם כך: אלו אמורים להיות קציני צבא, או שרים. אסתר ו (ט) וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ: איך זה שה"מסורת" "תורה" שבע"פ" לא העבירה לנו מאין מילה זו, ובאיזה שפה היא? איך יסתדר לאבן עזרא הפס' הבא עם הפירוש שלו לפרתמים=זרע מלוכה? דניאל א (ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן הַפַּרְתְּמִים: האם נבוכדנאצר מבקש שיביאו לו "מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה", "וּמִן הַפַּרְתְּמִים" = זרע המלוכה? אבן עזרא דניאל א (ג) ומלת הפרתמים זרה ולא תמצא במקרא רק במגלת אסתר אולי הוא לשון כשדים או פרסיים כמו סגנים: האם האבן עזרא אינו זוכר את פירושו במגילת אסתר או שלא זכר את פירושו כאן כאשר פירש במגילת אסתר? מדוע אינו טוען בדניאל ש"הפרתמים - מזרע המלוכה"? מדוע כאן בספר דניאל לא חושב האבן עזרא שיכול להיות שהמילה "הפרתמים" היא מילה עברית? האם אין איזו "מסורת", וכול פרשן בעצם מנחש דרך קריאת הטקסט, וניסיון "להבין" מהקשר הדברים?
עזרא ב (א) וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ:(ב) אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל: אבן עזרא (ב) מרדכי בלשן - הוא מרדכי היהודי רק בלשן יתכן שהוא איש אחר והוא חסר וי"ו כאדם שת אנוש: מה פירוש "יתכן" האם האבן עזרא מנחש? האם ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בזמנו/דורו של האבן עזרא לא הייתה "מסורת" פירושים מדויקת?
עזרא ב (נז) בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמִי: אבן עזרא פוכרת הצביים - לא ידענו אם זה שם אשה: האם "חכמים" קיבלו חלקים ב"מסורת", וחלקים לא?
עזרא ב (סג) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים: אבן עזרא התרשתא - יש אומרים שנקרא כן בעבור שהותר לו שתיית יין של עכו"ם והטעם התיר שתא ויתכן שהוא שם תפארת וגדולה בלשון כשדים כעניין שר או פחה והוא הנכון:
אבן עזרא - הפירוש הקצר וה' הולך לפניהם יומם - אעפ"י שהכתוב אומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ, א) - על יד מלאך הוציאם, וכן כתוב: וישלח מלאך ויוציאנו (במדבר כ, טז) משם, וכן: וה' הולך לפניהם - הוא המלאך. ונאמר על השם, כי הוא שלוחו ובצור (שמות יז, ו) השם. ויש חסרי דעת יתמהו, ולמה לא יפקחו עיניהם, ויקראו אחר כן: ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם (שמות יד, יט), ובנסוע המלאך כן הענן ושב מאחריהם (שם שם). וזה הענן הוא הכתוב לא ימיש עמוד הענן (כב). לנחותם - נפתח הלמ"ד להורות על הבנין הכבד, והשלם להנחותם, וכן: ולנפיל ירך (במדבר ה, כב). ויש בקדמונים שאמרו ששבעה עננים היו (מכילתא, בשלח, א). ולפי דעתי שהם שנים לבדם. גם יתכן להיותו אחד. וזה פירושו: בעמוד ענן יומם לפניהם להראותם איזה דרך ילכו, גם יגן בו עליהם. וזה טעם פרש ענן למסך (תהלים קה, לט). ולילה בעמוד אש להאיר להם - יתכן היות עמוד אש בתוך עמוד ענן בלילה, כטעם ואש תהי' לילה בו (שמות מ, לח). וטעם ללכת יומם ולילה. שהלכו תמיד: האם האבן עזרא מנחש? מה פירוש "לפי דעתי הם שניים... יתכן להיותו אחד"?
אבן עזרא תהלים קד (כו) שם - כי בעלי האניות יספרו לנו על חיות גדולות שראו בתוך הים: לויתן - שם לכל דג גדול כמותו או הוא שם לכל מין ידוע ובו שב אל הים כי כל הדגים מאכל לו והוא איננו מאכל: מה פירוש "או הוא"? האם אין לו ידיעה מדויקת? האם יש כמה אפשרויות?
לסיכום: זה מה שאומר האבן עזרא על הנותנים פרושים רבים לכתוב אחד,
ה. מקור התוקף של המצוות לסוגיהן על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד אומר הראב"ע: "בשומו טעמים רבים לפסוק (לא ידע) אי זה יכשר הזה או זה, גם יתכן שלא יחבר (נוסח אחר: ידבר) בפירושיו פרוש האמת" (יסוד דיקדוק עמ' 86) לדעתו יש רק דרך נכונה אחת בפרוש הכתוב והיא הפשט המבוסס על אדני הדיקדוק וההגיון "כי כל מחבר ספר נביא היה או חכם, טעם אחד לדבריו" (שם)
מהו, אם כן, יחסו של הראב"ע למדרשי הלכה המקודשים במסורת, שעליהם מבוססות מצוות והלכות רבות? מה תוקפם ומה תפקידם בעיניו?
אחד הניסוחים הברורים ביותר של עמדת הראב"ע מצוי בהקדמת "שפה ברורה" (מהדורת וילנסקי עמ' 286 )
"ועתה בני שים לבך, כי קדמונינו ז"ל מעתיקי המצוות פרשו פרשיות, גם פסוקים לבדם גם מילות גם אותיות, על דרך הדרש, גם במשנה, גם בתלמוד ובבריתות, ואין ספק שהם ידעו הדרך הישרה (= דרך הפשט) כאשר היא. על כן אמרו כלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש, כרב שלמה ז"ל (רש"י) שפירש התורה ונביאים וכתובים על דרך דרש והוא חושב, כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורינו יתהללו באלו הספרים". הועתק מספר "ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" שכתב אבי דר' יוסף כהן בהוצאת אוניברסיטת בר אילן עמ' 36- 35
ואם כך: מסתבר ש"ה"חכם" האבן עזרא, שכח משהו קטן, שאם היה מקפיד עליו, אולי לא היו גרשיים כאשר נכתבת המילה חכם לגביו, תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד ב והכתיב +צפניה ב'+ התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!
