"אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל"? לכן: אין מי שֶׁיִּמְחֶה על עוולות ופשעי העם? פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: היכן היו "מעבירי" "המסורת" במשך כל השנים האלו? אם כך: על איזו "מסורת" מדובר? הרי היכן היו הסנהדרין וכל שופטי ישראל במשך כל הדורות האלה? הרי מדובר על כארבע מאות שנה מיציאת מצרים?
שופטים יז (ו) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:
רד"ק שופטים יז (ו) איש הישר בעיניו יעשה - אמר זה לפי שעשה מיכה הפסל ולא היה מי שימחה בידו כי אין מלך ושופט בימים ההם: איך בדיוק מסתדר הפירוש הזה עם ה"מסורת" העוברת מאב לבן, ו"המסורת" שכביכול הייתה בכל דור ודור? והיכן היו "מעבירי המסורת" הסנהדרין?
רלב"ג שופטים יז (ו) אין מלך בישראל וגו' - וסיפר זה כי אולי היה זה סבה להעשות זה הפסל ולזה ראוי שנאמר שזה היה אחר המלך שהיה מונע אותם מזה אם הוא חי והוא יהושע לפי מה שאחשוב שהזהיר ישראל על זה כדי לבער ע"ג כי גם עלי שהיה נכבד מכל אשר לפניו מהשופטים לא בערו בימיו הבעלים והעשתרות עד שבא שמואל ובערם כמו שמספר בספר שמואל ולזה ארך עליו פסל מיכה עד מות עלי כמו שיבא אחר זה ולזה ידמה שהיה זה הענין אחר מות יהושע וקודם ממשלת עתניאל בן קנז ויורה על זה עוד שכבר זכר בזה הספור ששבט הדני היה מבקש לו נחלה לשבת בימים ההם וזה היה אחרי מות יהושע כי אז השתדלו השבטים להלחם כל אחד בגבולו כמו שנתבאר בראש זה הספר ששאלו ישראל מי יעלה לנו תחלה להלחם בכנעני: מה פירוש "אולי" זו הסיבה, האם הרלב"ג מנחש? ואיך מיד אחר כך הוא סותר את עצמו? הרי הוא טוען שגם בימי השופטים וגם בימי עלי כהן גדול נשארו לעבוד אלילים? ורק בימי שמואל ביערו את האלילים, אם כך: היכן היו "מעבירי המסורת" הסנהדרין?
מצודת דוד שופטים יז (ו) אין מלך בישראל - ולזה עשה כל איש הישר בעיניו ולא היה מי שימחה ביד מיכה וכתב בס"ע שזה היה בימי כושן רשעתים קודם שעמד עתניאל: מצודת דוד שופטים יח (א) אין מלך - כי אם הי'ה מלך הי'ה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד: בהנחה שנכון דבר ההבל הזה שכביכול מפני שלא היה מלך לא היה מי שֶׁיִּמְחֶה, אם כך: מה יהיה על כל השופטים שהיו בזמנו? מה על הסנהדרין הגדולה הקטנה והפיצי שהיו צריכים להיות כביכול? מדוע אף אחד מהם לא מָחָה? איך אפשר לקבל פירוש זה לאחר שיש לנו את התנ"ך כספר חתום, ושם מסופר על מעט מאוד מלכים שהקפידו על דרך יהוה, אם כך: מה עניין לא היה מלך שֶׁיִּמְחֶה? הרי הרבה מהמלכים היו עובדי אלילים, ורבות הדוגמאות: בחיי שלמה נבנו בתי עבודה זרה לכול נשיו של שלמה, ירבעם עשה שני עגלי זהב, אחאב ומנשה עבדו אלילים, אלה חלק קטן מהמלכים שעבדו אלילים, לכן: הפירוש שלא היה מלך שֶׁיִּמְחֶה הוא פירוש הזוי, איך מסתדרים הפס' הבאים עם הפירוש שהיה המלך מוֹחֶהּ? שופטים יח (כט) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: (ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ: הרי גלות שבטי ישראל הייתה מלכים ב יח (ט) וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ:(י) וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן:(יא) וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:(יב) עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ: אם כך: מדוע לא מָחוּ כל המלכים עד אז?
שופטים יח (א) בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה:
שופטים יט (א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה:(ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים: רלב"ג שופטים יט (א) וספר עוד כי בימים ההם שלא היה מלך בישראל שיוכיח החוטאים היה איש לוי גר בירכתי אפרים ולקח לו לאשה פלגש מבית לחם יהודה וזנתה עליו פלגשו ר"ל שנטתה ממנו ושבה אל בית אביה לברוח ממנו וזה היה הזנות הזה כי הנטייה איך שתהיה תקרא זנות אמר זנות יין ותירוש יקח לב והוכרחנו לפרש הענין בזה האופן שאם זנתה עליו לשכב עם זולת אישה היתה אסורה לבעלה ולא היה ראוי שישוב לבקש עוד אבל ענין זנותה ביאר במה שאמר ותלך מאתו אל בית אביה שעמדה שם זמן ארוך כמו שביאר שעמדה שם שנה וארבעה חדשים וזה ממה שהורה שאין רצונה לשוב אליו עוד והנה רבותינו ז"ל פירשו זה הזנות לענין קרוב למה שפירשנו: מה עניין אין מלך שֶׁיִּמְחֶה? הרי בסיפור פילגש בגבעה כן יצאו עם ישראל למלחמה בשבט בנימין, אם כך: מה חשוב מי מָחָה? מדוע לא מתייחסים הרד"ק ורש"י לפס' זה? הרי כאן כן הגיב עם-ישראל, האם אין פירוש, מפני שאין לרד"ק אפשרות למכור שטות?
שופטים כא (כה) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה: רד"ק (כה) בימים ההם אין מלך בישראל - הטעם להזכיר זה כי עדיין לא היה מלך בישראל ולא שופט ולא נוגש משיב אותם לטובה עד שבא שמואל הנביא ז"ל שמספר תולדתו וענינו בספר הבא אחר זה הנקרא על שמו שמואל:
מה הסיבה של כותב התנ"ך לחזור שוב ש"אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל"? הרי בפרק כאן אין צורך במישהו שֶׁיִּמְחֶה, על איזה שהוא מעשה? האם "תורה" אינה נלמדת לפי כללים מסוימים? האם פס' זה פשוט מיותר בתוך הטקסט התנ"כי?
