"מסורת" מהי? מאין הגיע המושג מסורת?
פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: דברים לא (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: אם כך: המושג מסורת הגיע מפרקי אבות, והוא מכוון לומר: הדברים אשר "נמסרו" במשך הדורות, והועברו מאב לבן, מחכם לחכם, במשך הדורות, הם "המסורת" "המסורה" לנו מאבותינו, וכל אלה אשר היום קוראים לעצמם מסורתיים/שומרי מסורת, אין בינם לבין שמירת "מסורת" ולא כלום, וזאת משום ששמירת "מסורת" מחייבת אותך בכל ההלכות של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ו"תרי"ג מצוות", ולא כמו שהיום כביכול שומרי המסורת עושים, כביכול שומרים לקיים את טכסי החגים, או אינם מדליקים אש בשבת, וקוראים לעצמם שומרי מסורת,
לסיכום: שומר מסורת הוא אדם המקיים את "תרי"ג מצוות", ולא אדם המסתובב עם כיפה וזקן כאשר אביו נפטר, או אשר הולך לבית הכנסת ביום כיפור, או זה העושה סוכה, או יושב עם משפחתו בפסח וקורא את ההגדה, אדם ההולך בחגים לבית הכנסת אינו מסורתי, ואין בינו ובין "המסורת" כלום, הוא סתם כאדם אשר החליט ללכת יום אחד על הידיים, ויום אחד על הרגליים, ובשאר השנה אפילו החליט ללכת על הראש,
משנה מסכת אבות פרק ג משנה (יג) רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה מסורת סייג לתורה מעשרות סייג לעושר נדרים סייג לפרישות סייג לחכמה שתיקה:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ה אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו מה ראו אבותינו לומר דבר זה אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית.? אלא אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך.? עמדו ופירשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים וביתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב +נחמיה ח'+ ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא. ויקראו בספר תורת האלהים - זה מקרא, מפרש - זה תרגום, ושום שכל - אלו הפסוקין, ויבינו במקרא - אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה: אלו המסורת. - שכחום וחזרו ויסדום. -
נחמיה ח (ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:
בודהה על מסורת,
"אל תקבלו טענה כלשהי רק כיוון ששמעתם אותה, או משום שהועברה לכם על ידי "המסורת", או שהיא נראית כעולה בקנה אחד עם מילים קדושות, או מפני שנעים לשמעה ולהגות בה, או מפני שהאדם שמשמיע אותה הוא בעל אישיות נלבבת וכובשת, או מפני שאתם מכבדים את דבריו של מורה מסוים.
רק כאשר אתם אתם בעצמכם, כתוצאה מניסיונכם, נוכחים לדעת שאמירה מסוימת או דבריו של המורה ראויים, או מוליכים לטוב, חסרי פגם, מקובלים ונערצים על החכמים, או שהתנהגות לפי דברים אלו בעלת יתרונות וגורמת לאושר - אז ורק אז, אמצו אותה לעצמכם" (בודהה)