אהרון והעגל

שמות לב פרשת כי תשא (א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: רש"י כי בשש משה - כתרגומו, לשון איחור, וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח), ויחילו עד בוש (שם ג כה) כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (דף פט). ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות: משה ידע שהוא עולה לארבעים יום ולילה? ובהנחה שנכון פירוש זה, הרי יש כאן בעיה, אם משה אמר להם שהוא מגיע בסוף ארבעים, אם כך: הוא היה צריך להגיע עוד לפני שהספיק אהרון לעשות עגל? הרי לא אוספים זהב מקהל של כמיליון או מיליון וחצי בכמה שעות? ובעיה שנייה שנוצרת עם הפירוש הזה, הרי אלוהים יודע מחשבות אדם? ויודע אלוהים אחרית כראשית? ולפי הזוהר קרא אלוהים בתורה וברא עולם? אם כך: איך פספס אלוהים שעם-ישראל יעשו עגל? מדוע לא אמר האלוהים למשה כאשר הביא משה כביכול את ה"ערב רב", שלפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" משה הביא אותם ללא רצונו של אלוהים, שה"ערב רב" יסיתו את העם לעשות עגל? ובהנחה שלא אמר אלוהים למשה על הבעיות שייצרו ה"ערב רב", כאשר הוציאם משה מארץ מצרים, מדוע לא אומר האלוהים למשה לפני עלייתו להר, שבני ישראל עלולים לעשות עגל, כאשר תאחר להגיע, תזהיר אותם שאתה מאחר? או שאולי אלוהים אינו יודע אחרית כראשית? בהנחה שאלוהים היה עסוק, ולא הספיק לעשות את כל מה שתיארתי למעלה, מדוע לא שולח אלוהים את משה יום לפני שבני ישראל מבקשים להם אלוהים אחרים? מדוע לא אמר אלוהים למשה רד מהר לפני שהם יעשו עגל? מדוע לא קיצר האלוהים למשה את הדרך כדי שלא יספיקו לעשות עגל? איך מסתדרים הפס' הבאים עם הפירוש/סיפור הזה של רש"י? תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: האם האלוהים לא "אָמַר וַיֶּהִי"? האם נעשה העגל ללא רצון האלוהים? האלוהים אינו יכול להפר עצת "ערב רב"? הרי לפי פרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" רק ה"ערב רב" רצה את העגל? האם עצתו של האלוהים אינה "לעולם עומדת"? האם ה"ערב רב" הצליח לעשות עגל, למרות רצונו(כביכול) של האלוהים שלא יעשו עגל? או שאולי רצונו של האלוהים היה, שיעשו עגל? שהרי איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. עובדה היא: שנקף אדם אצבעו ללא ש"אמרו לו מלמעלה", 1) משה לקח את ה"ערב רב" ללא אישורו של האלוהים, לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", 2) וה"ערב רב" משליט את "רצונו/עצמו" על העם, ללא "אישור משמים"?

בהמשך: פירוש שטותי זה של רש"י, שהביא אותו רש"י בשם הגמרא, נכתב שהשטן בא "וערבב את העולם"? האם השטן הוא עובד עצמאי? האם השטן אינו כפוף לאלוהים? האם השטן עושה דברים על דעת עצמו? לכן: לאחר כל הנאמר כאן אפשר לטעון רק דבר אחד, פירוש זה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", הוא שטות מוחלטת, אין דבר שנעשה ללא ידיעתו ואישורו של האלוהים, ובסך הכל רצה אלוהים לבחון את העם, האם לאחר שקיבלו תורה, וראו ניסים שלא ראה אדם לפניהם, הם מאמינים באלוהים? או באדם? ובלי משה, הם פשוט מתפרקים מהאמונה באלוהים, ומחפשים אלוהים אחרים, כי משה האיש איננו "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", הרי מה חשוב משה? משה הוא רק מנהיג לתקופת חייו, וכאשר משה איננו, מישהו אחר צריך להנהיג, והעיקר שאלוהים יהיה בעזרו של המנהיג הבא,

איך מסתדר פירוש רש"י "שעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות." עם הנאמר בפס' (ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:? הרי הכול קורה יום למחרת? אז איך "לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות"?

לפי פירוש רש"י לפס' הבא בשמות טו (ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ: רש"י זה אלי - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים: אם כך: איך יכול להיות שלאחר מכן עשו עם-ישראל עגל? וקראו לו "אלוהים"? האם אנו הבאים אחריהם אלפי שנים האם לא טעינו? העבירו אבותינו ה"מסורת", "תורה" "שבע"פ", במשך כמה אלפי שנים/דורות, ואת רובה העבירו בע"פ ללא טעויות בדרך?

שמות לב פרשת כי תשא (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:(ג) וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: רש"י עגל מסכה - כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל: מדוע צריך שני פרושים? אולי מפני שרק מי שאינו יודע את האמת, מנחש ניחושים של אולי זה, ואולי זה? האם המכשפים של ה"ערב רב" יכולים לעשות דברים בלי שאלוהים רוצה שיצליח להם? או שאלוהים היה בדיוק "עסוק" ולא "שם לב"? איך "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מחברים בין מיכה מספר שופטים, שחי כמאתיים שנה אחרי סיפור זה? הרי אם מיכה יצא ממצרים, והיה מעל גיל עשרים שנה, הוא היה אמור למות עם דור המדבר? אם הוא לא היה מעל גיל עשרים שנה הרי שהוא חי כמאתיים שנה או יותר? איך יכול להיות שהצדיק משה מת בגיל מאה עשרים, והרשע מיכה חי מעל מאתיים שנה? כאשר ההבטחה האלוהית היא: אם תעשה את רצונו של האלוהים יהיה לך אורך ימים? לא ניתן למשה להיכנס לארץ מפני שלא קידש את השם, ומיכה שעשה את חילול השם היותר גדול, נכנס לארץ וחי מעל מאתיים שנה? איך אפשר לכתוב שטות כזו: "טס שכתב בו משה עלה שור", כאשר השליכו מיכה לאש נוצר העגל? הרי מדוע כתוב שאהרון לקח מידם את הזהב "וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט"? מדוע צריך אהרון לחרוט אם הוא יצא מעצמו? מדוע רק אלוהים אינו מבין את פירוש רש"י? הרי מה פירוש הפס' בשמות לב (לה) וַיִּגֹּף יְהֹוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן: מה פרוש "הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" האם אלוהים פספס שזה המכשפים, או שזה מיכה, תלוי לפי איזה פירוש רש"י אנחנו רוצים שהעגל ייווצר/נוצר?

שמות לב פרשת כי תשא (ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָֹה מָחָר: רש"י וירא אהרן - שהיה בו רוח חיים, שנאמר (תהלים קו כ) בתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי: מה פרוש הצליח מעשה שטן? האם השטן עובד עצמאית? השטן נגד אלוהים או שהוא שליח האלוהים? מה זה עגל מזהב היה אוכל? רש"י ויבן מזבח - לדחותם: ויאמר חג לה' מחר - ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו. ומדרשו בויקרא רבה (ה /י/, ג) דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו האם אהרון אינו יודע תנ"ך? האם אהרון כהן גדול לא למד? תהלים נו (יב) בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי: ובתהלים קיח (ו) יְהֹוָה לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: ומה יהיה על המשנה ברורה האם גם אותה פספס אהרון? משנה ברורה סימן קנו ס"ק ד איתא בסוטה בסוף פרק ז' בשעה שקרא אגריפס המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו' זלגו עיניו דמעות מפני שלא היה מזרע ישראל אמרו לו אחינו אתה ובאותה שעה נתחייבו ישראל כליה על שחנפו לאגריפס דאעפ"י שלא היה בידם למחות מ"מ היה להם לשתוק ולא להחזיקו בכך וזה עונש המחניף בדבר עבירה מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה. האם לא למדו שבט לוי "תורה" במצרים? מרים "מתנבאת" בגיל שנה בערך, משה יודע את "השם המפורש", אברהם יצחק ויעקב מקיימים תרי"ג מצוות, ואהרון אינו יודע פס' "פשוטים"?

ויבן מזבוח לפניו. ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסירחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא: מדוע צריך כמה פרושים? אחד לפי פשוטו, והשני לפי מדרשו? אולי מפני ששניהם ניחוש וקשקוש? איך מסתדר המדרש שראה אהרון שהרגו את חור,  האם בעצם חשש אהרון למות על "קידוש השם"? מדוע זה הפירוש של הרמב"ן בשמות לב (כא) מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה, כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור האם משה? אהרון? וכל "החכמים"? וכל עם ישראל? אינם יודעים הלכה, שייהרג ואל יעבור בעבודה זרה? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד (א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אברהם ויעקב לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" קיימו את כל התרי"ג מצוות כביכול, ואהרון אינו יודע מה היא עבודה זרה? איך מסתדר שאהרון אבי הכהונה בישראל אינו יודע את הגמרא הזו? ולפי פירוש רש"י אהרון חושש לחייו, לאחר שהרגו כביכול את חור? ובהנחה שחושש אהרון לחייו האם אהרון לא היה צריך למות על "קידוש השם"? רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה (ב) במה דברים אמורים, בשאר מצוות - חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל שלוש עבירות אלו, אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור. במה דברים אמורים, בזמן שהגוי מתכוון להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אישה לבועלה וכיוצא בזה. אבל אם נתכוון להעבירו על המצוות בלבד - אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל, יעבור ואל ייהרג; ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל, ייהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוון להעבירו, אלא על מצוה משאר מצוות בלבד:  

רש"י חג לה' - בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום: ובהנחה שפירוש רש"י נכון ולבו של אהרון היה לשמים? מדוע אלוהים ומשה אינם מבינם זאת? הרי משה כועס על אהרון? שמות לב (כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה:(כב) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא:(כג) וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:(כד) וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה:(כה) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם: ובספר דברים אומר משה שגם האלוהים כעס מאוד על אהרון? דברים ט (טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶתְכֶם:(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:(יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהֹוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיסוֹ:(יט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא:(כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהֹוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא: ורש"י עצמו מפרש שמשה התפלל על אהרון אחיו, ולכן: מתו רק שני בניו של אהרון ולא כל הארבעה, אם כך: האם רק אלוהים לא הבין את "כוונת הלב" של אהרון, "לעקב" את העם?

שמות לב פרשת כי תשא (ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:(ז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

==========================שאלות==========================

אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שרק "ערב רב" חֲטָא, בחֵטְא העגל ושאר העם לא, וחטאם של השאר היה בזה שלא מחו/מיחו, אם כך: מדוע נכתב בפס' א "וַיַּרְא הָעָם"? "וַיִּקָּהֵל הָעָם"? האם כוונת הכתוב/תורה במילה "הָעָם" רק ל"ערב רב"? מדוע צריך בפס' ג את "וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם"? מה פירוש "כָּל" "הָעָם"? האם הכוונה רק ל"ערב רב"? ובפס' א מה הבעיה? הרי בקשו בני ישראל את אלוהים? ובפס' ה עשה אהרון עגל, אם כך: מדוע אומר אהרון "חַג לַיהוָֹה מָחָר"? ולא חג לעגל? ובפס' ח "וַיִּשְׁתַּחֲווּ"? "וַיִּזְבְּחוּ"? "וַיֹּאמְרוּ"? האם לא הספיקה מילה אחת לכותב התורה לתאר את המעשה? או שאולי מה שרצה ללמד אותנו כותב התנ"ך, שכל אחת מן המילים האלו מתארת מעשה אסור בפני עצמו, וכל מילה מייצגת או נחשבת כפשע מול האלוהים?

דברים ט (כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָֹה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא: רש"י ובאהרן התאנף ה' - לפי ששמע לכם: מה פירוש "לפי ששמע לכם"? האם האלוהים ומשה אינם יודעים את פירוש רש"י? שאהרון רצה "לעכב" את העם? ומפני שהרגו את חור, חשש אהרון לחיו? להשמידו - זה כלוי בנים וכן הוא אומר ואשמיד פריו ממעל: ואתפלל גם בעד אהרן - והועילה תפלתי לכפר מחצה ומתו שנים ונשארו השנים: אם כך: האם לפי פירוש זה של רש"י לא מתו נדב ואביהו מחטא האש זרה, אלא מחטא העגל? לא מתו בניו של אהרון מחטאם הם, אלא מחטאו של אהרון? אם כך: מדוע לא מתו כל בניו של אהרון? מדוע זה מה שכתוב בויקרא י (א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָֹה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָֹה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָֹה: רש"י ותצא אש - רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאי' בויקרא רבה: האם אין "מסורת" מדויקת מדוע מתו בני אהרון? מדוע יש שלוש גרסאות/פרשנויות למוות של בני אהרון? ועוד גרסה רביעית יש של כותב התנ"ך עצמו? והכול "ניתן" בסיני מהאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: מדוע אין "מסורת" אחת? האם לא כולם קיבלו את אותם הדברים את אותה "מסורת"? הרי כל אחד מביא פירוש משלו? האם לא חשוב שכותב התורה אומר מהו חטאם, ועל מה נענשו בני אהרון? האם אין חשיבות לכתוב בתורה? הרי תורה מסבירה שבזה שהביאו "אֵשׁ זָרָה" "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" בעצם גרמו להפיכת הנס, של האש הבאה משמים, ולא שהובאה אש על ידי אדם, והם כאילו עזרו לאלוהים ע"י תוספת האש ולכן הומתו, גם משה ואהרון נענשו שלא יכנסו לארץ, על אותה עבירה בעצם, והיא: קידוש שמו של האלוהים ברבים, גם עוזה שהוביל את ארון האלוהים בזמן דוד נענש על אותה עבירה, הניסיון לעזור שארון האלוהים לא ייפול מהעגלה, האלוהים אינו צריך עזרתו של אדם, ובעצם ע"י זה שהיו כל העם רואים שהארון אינו נופל מהעגלה, הרי זה היה נס שהיה נשאר חרוט בזיכרונם לימים רבים, 

שופטים יז (א) וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ:(ב) וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ <ואתי> וְאַתְּ אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיהֹוָה:(ג) וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיהֹוָה מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:(ד) וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ:(ה) וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן:(ו) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:(ז) וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם:(ח) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ:(ט) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה מֵאַיִן תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא:(י) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי: (יא) וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו:(יב) וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה: (יג) וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְהֹוָה לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן: הרי כל הסיפור הזה הוא על עבודת אלילים? פסל? מסכה? תרפים? מדוע מוזכר שם האלוהים המפורש "יְהֹוָה" בהקשר זה? הרי זה סיפור שסיפר כותב התנ"ך לאחר שזה קרה? וזה נכתב לדורות הבאים, ולא לאותו דור שחי בזמנו, האם הוא כותב התנ"ך אינו יודע שזו עבודת אלילים? שהרי הוא מצמיד את השם המפורש "יְהֹוָה" לעבודת אלילים?

שופטים יח (א) בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה:(ב) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם:(ג) הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה:(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם כָּזֹה וְכָזֶה עָשָׂה לִי מִיכָה וַיִּשְׂכְּרֵנִי וָאֱהִי לוֹ לְכֹהֵן:(ה) וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ:(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח יְהֹוָה דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ: האם בני דן אינם מבינים שזו עבודת אלילים? הרי מה הבקשה שלהם "שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים"? ומה פירוש "נֹכַח יְהֹוָה"? האם כותב התנ"ך או כותב הסיפור הזה היה "הכהן" עובד האלילים? או מיכה? או מישהו מבני דן? הרי מדוע הכותב מכנה עבודת אלילים "בשם המפורש" "יְהֹוָה"? ואם לא אלה אשר עליהם מסופר בסיפור כאן כתבו את הסיפור, האם כותב הסיפור אדם "דתי" עובד אלוהים אמתי? האם כותב התנ"ך/הסיפור הזה כתב זאת בעת ההתרחשות? או לאחר זמן מסוים? אם כך: הרי הכותב יודע שזו עבודת אלילים, אם כך: מדוע הוא עושה טעות כזו ומכנה עבודת אלילים "בשם המפורש" "יְהֹוָה"? האם סיפור זה אינו כדי להעביר מסר פשוט? ויש לנו ללמוד מסיפור זה דבר פשוט מאוד, הרי שום דבר לא נכתב בתנ"ך ללא סיבה, הסיבה היא: יש אפשרות שאתה עובד אלילים, למרות שאתה חושב/מאמין, שאתה עובד את "הָ"אֱלוֹהִים" שהוא יְהֹוָה,

שופטים יח (יא) וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה:(יב) וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים:(יג) וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה:(יד) וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ:(טו) וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם:(טז) וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן:(יז) וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ שָׁמָּה לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה:(יח) וְאֵלֶּה בָּאוּ בֵּית מִיכָה וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן מָה אַתֶּם עֹשִׂים:(יט) וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל:(כ) וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם: סיפור זה והסיפור של אהרון מלמד אותנו שיש אפשרות לעבוד אלילים במסווה של כאילו עבודת האלוהים, 

יחזקאל יג (א) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ב) בֶּן אָדָם הִנָּבֵא אֶל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה:(ג) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הוֹי עַל הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ:(ד) כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ:(ה) לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצוֹת וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בְּיוֹם יְהוָה:(ו) חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נְאֻם יְהוָה וַיהוָה לֹא שְׁלָחָם וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר:(ז) הֲלוֹא מַחֲזֵה שָׁוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם וְאֹמְרִים נְאֻם יְהוָה וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי:(ח) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:(ט) וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יֱהֹוִה:(י) יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל: 

מיכה ג (ט) שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ:(י) בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה:(יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְהֹוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה:(יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: נשענים על מי? הרי הם פושעים? לכן: מה שרוצה הנביא לומר, שהם מספרים שהם הולכים אחרי אלוהים, אבל זה שקר,

צפניה א (א) דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה:(ב) אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם יְהֹוָה:(ג) אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם יְהֹוָה:(ד) וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים:(ה) וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהֹוָה וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם:(ו) וְאֶת הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה וַאֲשֶׁר לֹא בִקְשׁוּ אֶת יְהֹוָה וְלֹא דְרָשֻׁהוּ:(ז) הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהֹוָה כִּי קָרוֹב יוֹם יְהֹוָה כִּי הֵכִין יְהֹוָה זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו:(ח) וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהֹוָה  וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי:(ט) וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה: משתחווים ליהוה ואלוהים יכרית אותם? או שרוצה לומר ש"כביכול" משתחווים ליהוה, ובעצם משתחווים לאלילים?

איך מסתדרים הסיפורים בתנ"ך על דורות של אבות האומה ומעשיהם בעבודת אלילים, עם הגמרא הבאה?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי מה אומרת בעצם גמרא זו: הדור לעולם הולך ופוחת? אם כך: בתנ"ך מסופר שאבותינו עבדו אלילים, אם כך: האם במשך אלפי שנים ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מנהלים את עם-ישראל, האם עבדו אלילים? האם יש איזה יהודי היום, שיכול לעבוד אלילים? הרי אם תשאל מישהו מהדתיים/והחרדים, את השאלות האלה, יאמר לך שלא, אם כך: הרי אם אין(למרות שלדעתי כולם היום עובדי אלילים), היום עובדי אלילים, הרי שהגמרא הזו היא קשקוש אחד גדול? מפני שאנחנו יותר טובים מהדורות שהיו בתנ"ך, ואם לא? הרי שחייבת להיות עבודת אלילים בעם-ישראל היום.