ויאמר יהוה אל אהרן?
במדבר יח (א) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם: רש"י ויאמר ה' אל אהרן - (ספרי) למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש: אם כך: מדוע לא נכתב "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן"? הרי כתוב שדיבר האלוהים אל אהרון? ולא אל משה שידבר לאהרון? האם רש"י יכול לשנות את הכתוב בתורה? מדוע צריך כותב התורה לכתוב שדיבר האלוהים עם אהרון, כאשר בעצם דיבר האלוהים עם משה? ומשה העביר לאהרון? מדוע נאמר "אַתָּה"? מדוע בחלק מהפס' נאמר שדיבר האלוהים עם משה, ואמר למשה מסור לאהרון, ובחלק לא? האם לא לומדים תורה משלוש עשרה מידות? והאם "החוקים" בטלים כאשר רש"י רוצה? מה רוצה הגמרא הבאה לומר? בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד א אמר רבא: אע"ג(אף על גב) דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, האם רש"י שכח שגם הוא "חתם" על "החוק" הזה? רש"י בראשית לז (יז) ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו:
בפס' הבאים נראה שיש כמה פעמים שהאלוהים מדבר עם משה ואומר למשה שיאמר לאהרון, ופס' שנאמר שהאלוהים מדבר אל משה ואל אהרון ביחד, ופס' שהאלוהים מדבר רק אל אהרון, הרי אם בכולם דיבר האלוהים עם משה, ומשה העביר לאהרון, מדוע בכל פס' הפתיחה אחרת? בהנחה שהסתיר זאת כותב התורה, ורצה שנחשוב שדיבר אלוהים ישירות עם אהרון, מדוע היה צריך רש"י לגלות דבר זה? הנה בפס' הבאים דוגמאות לכל המקרים שבהם נכתב שדבר יהוה עם אהרון, איך הם יוסברו?
שמות ד (כז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ:
שמות ז (ח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: האם גם כאן דבר האלוהים עם משה, שידבר עם אהרון? אם כך מדוע נכתב "וְאֶל אַהֲרֹן"? הרי כאשר רצתה תורה לומר שמשה יאמר לאהרון ידעה לעשות זאת? אם על חיסרון אות או תוספת מילה כתבו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" תילי תילים, כיצד כאן אין התייחסות לזה שנאמר בפירוש אל מי ועם מי מדבר האלוהים?
שמות ז (יט) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים:
שמות ח (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:--- (יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
שמות ט (ח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה:
שמות יב (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:--- (מג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:
ויקרא טז (ב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת:
ויקרא כא (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:
במדבר יב (ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: האם לא דיבר כאן האלוהים עם כל אחד מהשלושה? שהרי הוא אומר להם "צאו", איך צאו הרי אם דיבר עם משה שיעביר הלאה, היה צריך לומר "אמור להם" צאו? ומה פירוש כל ה"אֶל" וה"וְאֶל", אם דיבר האלוהים עם משה, ומשה העביר הלאה?
במדבר יח (כ) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: האם גם פס' זה נאמר למשה שיאמר לאהרון? ואם כן, מדוע רש"י לא אומר זאת? ואם לא, איך יסתדר פס' זה עם הגמרא למטה שהכול ניתן למשה בסיני?
במדבר כ (יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:--- (כג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר:
במדבר כו (א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר:
איך מסתדרת הגמרא הבאה עם הפס' למעלה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: איך מסתדר שהכול ניתן בסיני? הרי מדוע נאמר כמה פעמים "ויאמר/וידבר יהוה" אם הכול נאמר בפעם אחת במקום אחד? האם גם הפס' הבא נאמר בסיני? במדבר יב (ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: מרים ואהרון דיברו באשת משה, שהיא כושית, האם סיפור זה ניתן למשה בסיני? או שאולי יש חלקים/דפים בספר התורה שלא ניתנו בסיני? האם גם הפס' המספרים על הניסים שקרו במצרים ניתנו בסיני? או שפס' אלה אינם נחשבים תורה? אם כך: הרי לא הכול ניתן בסיני? הרי מה שהיה לפני מעמד סיני לא יכול להיות שניתן בסיני? אולי לא כל התורה ניתנה בסיני? ויש חלקים אשר לא ניתנו בסיני? כגון: מסעות האבות, וכל הקורות את בני ישראל עד מעמד סיני? אם כך: מה זו "תורה"?