ממעמקים קראתיך?
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק יא דף ל טור א דבר אחר ועלית מיכן לבית הבחירה שלא יבנה אלא בגובהו של עולם מה טעמא כי בהר קדשי בהר מרום ישראל אשתלנו,
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר: +תהלים ק"ל+ ממעמקים קראתיך ה'. תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר ממעמקים קראתיך ה', וכתיב: +תהלים ק"ב+ תפלה לעני כי יעטף.
איך מסתדרים התלמוד ירושלמי והתלמוד הבבלי ביניהם? הרי בית המקדש לפי הירושלמי צריך להיות במקום גבוה, ולפי הבבלי במקום נמוך?
והגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
משנה ברורה סימן צ (ה) להשמיע לצבור - דמותר לו לעמוד ע"ג(על גבי) מקום גבוה ואפילו ע"ג(על גבי) כסא או ספסל ואין בזה משום גבהות ויש מן האחרונים שכתבו דהיכא דיש בו משום ביעתותא אפילו להשמיע לצבור אסור. כתב המ"א(המגן אברהם) שעכשיו נהגו שהמקום שהש"ץ(שהשליח ציבור) עומד עליו הוא עמוק משאר בהכ"נ(בית הכנסת) משום ממעמקים קראתיך ה' ולכן נקרא הש"ץ(השליח ציבור) בכ"מ(בכל מקום) יורד לפני התיבה:
שולחן ערוך אורח חיים: סימן צ מקום הראוי לתפילה ותפילה בציבור ושיהא מקום נקי,
א) כתב הרמב''ם בריש פרק חמישי:
שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן. ואם היה דחוק או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן – אינן מעכבים. ואלו הן: עמידה, ונוכח המקדש, ותיקון הגוף, ותיקון המלבושים, ותיקון המקום, והשוויית הקול, והכריעה, והשתחווייה.
עד כאן לשונו. ומדבריו למדנו דכל דינים אלו אין מעכבין בדיעבד. ואפילו התפלל מיושב במזיד והיה יכול לעמוד, ושלא לצד מזרח, מכל מקום אינו צריך לחזור ולהתפלל. ובסימן זה יתבאר תיקון המקום ותיקון הגוף.
ב) תיקון המקום כיצד? כך אמרו חכמים (י ב): לא יעמוד אדם לא על גבי כסא, ולא על גבי שרפרף, ולא במקום גבוה ויתפלל. לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר: ''ממעמקים קראתיך ה'''. וכתיב: ''תפילה לעני כי יעטוף''.
ושנינו בתוספתא דברכות (פרק שלישי) דאם היה זקן או חולה – מותר. וכן אם צריך להשמיע לרבים, ואם יעמוד במקום נמוך לא ישמעו הציבור – מותר לו לעמוד במקום גבוה.
וכתב הרמב''ם דשיעור ''גובה'' הוא שלושה טפחים, דבפחות מזה לא מקרי ''גובה''. דכל פחות משלושה כארעא סמיכתא היא.
עיר שגגות בתיה גבוהים מגג בית-הכנסת, תחרב?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יא עמוד (א) ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה, שנאמר +עזרא ט+ לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבותיו. והני מילי - בבתים אבל בקשקושי ואברורי - לית לן בה. אמר רב אשי: אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה. - והא חרבה! - מאותו עון לא חרבה. לרומם את בית אלוהינו? ומה על ממעמקים קראתיך? או שרק הגגות גבוהים והרצפה נמוכה?
