כלי מקדש

שמות ל (כב) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:(כד) וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין:(כה) וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה:(כו) וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת:(כז) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:(כח) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:(כט) וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ:(ל) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי:(לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם:(לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:(לג) אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:(לד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה:(לה) וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:(לו) וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:(לז) וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהוָֹה:(לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה (ג) המור - הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכול שמתבשמין בו בני אדם בכל מקום. והקינמון - הוא העץ הבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרין בו בני אדם. והקידה, הוא הקושט. וקנה בושם - הן הקנים הדקין כתבן האדומים הבאים מאיי הודו, וריחן טוב והן ממיני הבשמים שנותנין אותו הרופאים בצורי אם זה דם, מה פרוש ראש, יש ראש לדם?

שמות ל (כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:

דברים ל (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ: איך לא רחוקה, אם זה מארץ הודו? ולא מעבר לים = בהודו?

הלכה (ד) העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע - במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה, שנאמר "אשר ירקח כמוהו" (שמות ל, לג). והוא, שיעשה אותו להימשח בו; אבל אם עשה להתלמד, או ליתנו לאחרים - פטור:

הלכה (ה) הסך משמן המשחה כזית - במזיד, חייב כרת; ובשוגג, מביא חטאת קבועה, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר - ונכרת" (שמות ל, לג). ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה, שנאמר "ממנו" - מזה, שנאמר בו "שמן משחת קודש יהיה זה לי" (שמות ל, לא); ומעולם לא נעשה שמן המשחה אחר, חוץ ממה שעשה משה: למי נכתבו ציוויים אלה? "לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ " "אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ" "וְנִכְרַת מֵעַמָּיו"?

הלכה (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים - פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב): אם נברא אדם בצלם? איך הוליד אחר כך בהמות? הפס' הבא מה עליו? למי נכתב? ולמה? שמות ל (לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם:(לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:(לג) אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:

הלכה (ט) הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כוהן גדול שכבר נמשחו - פטור, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג), ואין אלו זרים אצלו; אבל הסך ממנו, אפילו למלך וכוהן גדול - חייב, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב), כל אדם במשמע. וכוהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו, וסך במעיו - חייב כרת, והוא, שיסוך ממנו בכזית: אם כך: האם לפי הגיון זה למלך מותר לאכל קודש קדשים, וכל מה שמותר לכוהנים?

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה (א) הקטורת נעשית בכל שנה ושנה; ועשייתה מצות עשה, שנאמר "קח לך סמים" (שמות ל, לד). ונתפרשו בתורה ארבעה מסמניה - והן, נטף ושחלת וחלבנה ולבונה; ושאר סמניה, הלכה למשה מסיניי. אחד עשר סמנין נאמרו לו למשה בסיניי, והן שעושין אותן במשקל מכוון; ומוסיפין עימהן בלא משקל מלח סדומית וכיפת הירדן, ועשב אחד שמעלה עשן, ולא היו יודעין אותו אלא אנשים ידועים, והוא היה הלכה בידם איש מפי איש: "הלכה למשה מסיני"? ככה בונים חומה, מי יכול לצאת נגד משה? ומי היה שם שיוכל לסתור?

הלכה (ט) עשה להתלמד בה, או למוסרה לציבור - פטור; הריח בה, ולא עשיה - אינו חייב כרת, אלא דינו כדין כל הנהנה מן הקודש, לא חייבה תורה כרת, אלא לעושה במתכונתה להריח בה: הפס' הבא נכתב למי? ולמה? שמות ל (לז) וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהוָֹה:(לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו:

הלכה (יא) בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום, אין מוליכין אותו לא על הבהמה, ולא על העגלות; ולפי ששכח דויד ונשאו על העגלות, נפרץ פרץ בעוזא. אלא מצוה לנוטלו על הכתף, שנאמר "כי עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו" (במדבר ז, ט): הלכה (יב) כשנושאין אותו על הכתף, נושאין פנים כנגד פנים, ואחוריהם לחוץ, ופניהם לפנים. ונזהרים, שלא יישמטו הבדים מן הטבעות, שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות - לוקה, שנאמר "בטבעות הארון, יהיו הבדים, לא יסורו, ממנו" (שמות כה, טו): איך הולכים? מהיכן למד זאת?    (לעניין עזה בתיקיה כוהנים התייחסתי)

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ג הלכה (י) אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודה, עד שילמדוהו חמש שנים תחילה, שנאמר "זאת, אשר ללויים - מבן חמש ועשרים שנה" (במדבר ח, כד), וכתוב אחד אומר "מבן שלושים שנה" (במדבר ד, ל) - הא כיצד, חמש לתלמוד. ואינו נכנס לעבודה, עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר "איש איש על עבודתו" (במדבר ד, יט): "כָּל בָּא"=בנין עבר-כאן ספירה  "יָבוֹא"=בנין הווה-כאן עבודה

הלכה (יא) זה שנאמר בתורה בלויים "ומבן חמישים שנה, ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח, כה) - אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינו מצוה נוהגת לדורות. אבל לדורות, אין הלוי נפסל בשנים; ולא במומין אלא בקול - משיתקלקל קולו מרוב הזקנה, ייפסל לעבודתו במקדש. וייראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים:  מי קבע שלא לדורות?

במדבר ד (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָֽם:(ג) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

במדבר ח (כד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:(כה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד:(כו) וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם:

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ד הלכה (יח) כוהן גדול המשוח קודם למרובה בגדים, ומרובה בגדים העומד לשרת קודם למשוח שעבר מחמת קרי, והעובר מחמת קרי קודם לעובר מחמת מום, והעובר מחמת מום קודם לכוהן משוח מלחמה, ומשוח מלחמה קודם לסגן, והסגן קודם לקתיקול, וקתיקול קודם לאמרכול, ואמרכול קודם לגזבר, וגזבר קודם לראש משמר, וראש המשמר קודם לראש בית אב, וראש בית אב קודם לכוהן הדיוט משאר הכוהנים. נמצאו הכוהנים תמיד שמונה מעלות, זו למעלה מזו: אם במלחמה אסור קרי, הרי מה עם קל וחומר, ונתעלם לרגע מקדושת המקדש?   האם אפשר כהן גדול עם מום?

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה הלכה (א) כוהן גדול - צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכוהנים בנואי, בכוח, בעושר, בחכמה, ובמראה, אם אין לו ממון - כל הכוהנים נותנין לו משלהן כל אחד לפי עושרו, עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולם. ואין אחד מכל אלו מעכב, אלא כל זה למצוה; אבל אם נתרבה מכל מקום, נתרבה:  כהן פטור מדרכה של תורה? "וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל" ואם זהו עיסוקו מתי יספיק לעשות כל אלה?

סדר פרקי אבות פרק ו (ד) כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשֹוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא: ומה יהיה על? תהלים קמז (י) לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: אם כך מה עניין כוח בכהן?

הלכה (י) בכל יום שירצה להקטיר הקטורת, מקטיר. ונוטל חלק בראש בקודשי המקדש כולם. כיצד, כשירצה אומר זאת החטאת שלי וזה האשם שלי; ואינו עובד בפיס, אלא כל עת שירצה להקריב מקריב כל מה שירצה. והרי הוא בקודשי הגבול, כשאר הכוהנים:

שמות ל (ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:(ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָֹה לְדֹרֹתֵיכֶם: