גבעון = ירושלים?
דברי הימים ב א (יג) וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל: איך מסתדר פירוש רש"י עם הפס' הזה? הרי מדוע רש"י אינו מתייחס למילים "וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם"? הרי זה אינו אותו מקום, גבעון וירושלים? דברי הימים ב א (ג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה בַּמִּדְבָּר:(ד) אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם:
רד"ק דברי הימים ב א (יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון - אין למ"ד לבמה במקום מ"ם כמו שכתב רבי יונה כי זה הפך זה כי הלמ"ד מורה הקירוב והמ"ם מורה הריחוק ואיך יהיה זה במקום זה אלא פי'רוש כך ויבא שלמה שהלך לבמה אשר בגבעון לפני אהל מועד אשר בגבעון בא לו לירושלם וימלוך על ירושלם, ורז"ל דרשוהו כך כשבא שלמה מגבעון ירושלים היו פניו לבמה אשר בגבעון כמו שהיו פניו כשהלך לשם כלומר כי כשיצא מהבית שהיתה שם הבמה מהלך לאחריו ופניו לבמה מפני כבוד הבמה ולמדו מזה וכן הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כשהיו נפטרים לא היו מחזירים פניהם והולכים אלא מצדדין פניהם והולכים וכן תלמיד הנפטר מרבו: האם הרד"ק אינו מקבל את פירוש רש"י? והרד"ק אינו מסכים עם "חז"ל"? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" לגבי גבעון וירושלים?
מצודת דוד דברי הימים ב א (יג) לבמה וכו' - ר"ל מהדרך אשר הלך לבמה וכו' שב ובא לירושלים מלפני אוהל מועד: וימלוך - ר"ל קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה הנתונה בו בלילה ההוא: האם המצודת דוד לא מבין רש"י? או שרש"י לא קרא את המצודת דוד? מצודת דוד קיבל "תושב"ע" אחרת לגבי ירושלים וגבעון?
"וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם"? פירוש הפס' הוא: שלמה היה בבמה אשר בגבעון, ומשם יצא לירושלים! האם רש"י אינו יודע לקרוא? או שאין לו הבנת הנקרא?
תלמוד בבלי יומא דף נג א מנא הני מילי א''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן אמר קרא (דברי הימים ב א-יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה כדרך ביאתו וכן כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כשהן נפטרין לא היו מחזירין פניהן והולכין אלא מצדדין פניהן והולכין וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא מצדד פניו והולך,