מקדש חוניו

ישעיהו יט (טז) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו:(יז) וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו:(יח) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהֹוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת:(יט) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיהֹוָה:(כ) וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם:(כא) וְנוֹדַע יְהֹוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהֹוָה וְשִׁלֵּמוּ:(כב) וְנָגַף יְהֹוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְהֹוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:(כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר:(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:(כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהֹוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל:

רש"י ישעיהו יט (יח) ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' - שנינו בסדר עולם אחר מפלתו של סנחרב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שהביא עמו ממצרים ומכוש בקולרין לפני ירושלים וקבלו עליהם מלכות שמים וחזרו למקומן שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים וגו' והלכו ובנו מזבח לה' בארץ מצרים ומקריבין עליו קרבן לשמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים, ויש מרבותינו שדרשוהו במסכת מנחות על מזבח בית חוניו בנו של שמעון הצדיק שברח לו למצרים ועשה שם מזבח: פס' אחד התאים, שאר הפס' בפרק אינם חשובים?

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד ב ואין צריך לומר דבר אחר [וכו']. מדקאמר אין צריך לומר דבר אחר, מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא. תניא כמאן דאמר: בית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא; דתניא: אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו הוא מת, אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להן: כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם. בשעת פטירתו, אמר להם: חוניו בני ישמש תחתי. נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, הלבישו באונקלי וחגרו בצילצול, העמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, רץ מפניהם ורצו אחריו, הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשום עבודת כוכבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה זה שלא ירד לה כך, היורד לה על אחת כמה וכמה, דברי רבי מאיר. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שישתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם כל המאורע, בקשו להרוג את חוניו, רץ מפניהם ורצו אחריו, רץ לבית המלך ורצו אחריו, כל הרואה אותו אומר: זה הוא זה הוא, הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר: +ישעיהו י"ט+ (והיה) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה', וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה זה שברח ממנה כך, המבקש לירד לה על אחת כמה וכמה. הגמרא הזו ניתנה בסיני ע"י האלוהים שמסרה למשה? אם כך: איך יש וויכוח בין רב מאיר לרב יהודה? הם קיבלו כל אחד "מסורת" "תושב"ע" שונה? הרי אם הגמרא הייתה עוד לפני ימיהם איך יכול להיות שאלוהים אמר למשה שאחד יגיד כך ואחד יגיד כך ולא סגר אלוהים מה היא הגרסה הנכונה? הרי רב מאיר טוען שמקדש חוניו בית עבודה זרה, ורב יהודה טוען שלשם שמים היה מקדש חוניו, איך אפשר שיהיה מקדש בנוסף למקדש בירושלים ועוד בארץ מצרים אשר יש איסור מוחלט לשוב אליה? שמות יד (יג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: בדברים יז (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָֹה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: ובדברים כח (נח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:--- (סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָֹה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:

משנה מסכת מנחות פרק יג משנה י [י] הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו לא יצא שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה במקדש ואם הקריב בבית חוניו יצא רבי שמעון אומר אין זו עולה הריני נזיר יגלח במקדש ואם גלח בבית חוניו לא יצא שאגלח בבית חוניו יגלח במקדש ואם גלח בבית חוניו יצא רבי שמעון אומר אין זה נזיר הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלם ואין צריך לומר לדבר אחר שנאמר (מלכים ב' כ"ג) אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם הרי הם כבעלי מומין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין:

תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק יג הלכה יד הכהנים ששמשו בבית חוניו או במקומות אחרים בשעת איסור הבמה אסור בשעת היתר במה מותר שנ' אך לא יעלו כהני במות על מזבח י"י בירושלם כי אם אכלו מצות בתוך אחינו:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד א מתני'. הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנאמר: +מלכים ב' כ"ג+ אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות (בקרב) +מסורת הש"ס: [בתוך]+ אחיהם, הרי אלו כבעלי מומין, חולקין ואוכלין ולא מקריבין.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד א גמרא. אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא, וקא סבר: קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב +דברים י"ב+ כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר - אף נחלה יש אחריה היתר. אמרו ליה: אמרת? אמר להו: לא. אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. - ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום קשיא דרב מרי. דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר. ועוד תנן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה. תנאי היא:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נב עמוד ב בעא(שאל) מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי: כלים ששימשו בהן בבית חוניו, מהו שישתמשו בהן בבית המקדש? וקא מיבעיא(צריך לומר) ליה אליבא(לפי שיטת) דמ"ד(דמי שאמר): בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא, דתנן: כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואינו צריך לומר לדבר אחר; כהנים הוא דקנסינהו(קנסו אותם) רבנן משום דבני דעה(דעת) נינהו(הם), אבל כלים לא, או דלמא(אולי) לא שנא(שונה)? א"ל: אסורים הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו. איתיביה: +דברי הימים ב' כט+ כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו, מאי לאו הכנו - דאטבלינהו, הקדשנו - דאקדישננהו! א"ל: ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי, הכנו - שגנזנום והקדשנו - שהקדשנו אחרים תחתיהם. לימא מסייע ליה: מזרחית צפונית - בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון, ואמר רב ששת: ששקצו לעבודת כוכבים! אמר רב פפא: התם קרא אשכח ודרש, דכתיב: +יחזקאל ז+ ובאו בה פריצים וחללוה, אמרי: היכי נעביד? ניתברינהו, +דברים כז+ אבנים שלמות אמר רחמנא, ננסרינהו, +דברים כז+ לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא. ואמאי? ליתברינהו ולישקלינהו לנפשייהו! מי לא אמר רב אושעיא: בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים? והוינן בה, ירושלים הויא רובא דעלמא? אלא אמר אביי: בקשו לגנוז דינרא הדרייאנא טוריינא שיפא, מפני טבעה של ירושלים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר: ובאו בה פריצים וחללוה! התם לא אשתמשו בהו לגבוה, הכא כיון דאשתמש בהו לגבוה, לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד א מתני'. הרי עלי עולה - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - לא יצא. הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו - יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו - יצא; רבי שמעון אומר: אין זו עולה. הריני נזיר - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו - לא יצא. הריני נזיר שאגלח בבית חוניו - יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו - יצא; ר' שמעון אומר: אין זה נזיר. גמרא זו ניתנה בסיני ע"י אלוהים למשה?  שהרי איך יכולות להיות שתי דעות הנוגדות אחת את רעותה?

מקדש חוניו בספר יוסף בן מתתיהו(יוספוס פלוויוס) תולדות מלחמות היהודים ברומאים (תורגם מיוונית ע"י ד"ר י.נ.שמחוני הוצאת מודן)  מי הוא:- אני יוסף בן מתתיהו מכוהני ירושלים אשר נלחמתי לראשונה ברומאים ואחר כך הייתי עד ראיה למעשים בעל כורחי, פתיחה (עמ' 35)

ספר שביעי פרק י פסקה ב

הסיקריים הבורחים אל אלכסנדריה, הביאו תלאה על רבים, ולרגל זה נהרס שם ההיכל, אשר בנה חוניו הכהן הגדול.

לופוס היה נציב באלכסנדריה בימים ההם, ומהר להודיע את הקיסר על דבר התנועה הזאת, וכראות הקיסר כי לא יחדלו היהודים מֵחַבֵּל מזימות מרד כל הימים, יָרֵא, פן יתאספו המורדים בהמון עוד הפעם על מקום אחד, וגם ימצאו להם עוזרים, וציווה את לופוס להרוס את מקדש היהודים בארץ הנקרא על שם חוניו. בית המקדש הזה נמצא בארץ מצרים ונבנה בידי חוניו ונקרא בשמו, וזה הדבר: חוניו בן שמעון, אחד הכוהנים הגדולים בירושלים, ברח מפני אנטיוכוס מלך סוריה בעת מלחמתו ביהודים ובא אל אלכסנדריה, וכאשר קיבל אותו תלמי באור פנים משנאתו לאנטיוכוס, הבטיחהו הכהן הגדול כי יביא את עם היהודים עמו בברית, אם יטה המלך אוזן לדבריו, והמלך הבטיח את חוניו לתת לו את שאלתו ככל אשר לאל ידו, ואז ביקש ממנו הכהן הגדול, כי ימלא את ידיו לבנות בית מקדש בארץ מצרים ועבוד שם את אלוהים, כחוקי האבות, כי לדבר הזה יחזק לב היהודים(היושבים בארצו) להילחם בשארית חֵמוֹת עם אנטיוכוס אשר החריב את בית המקדש בירושלים, וגם תגדל אהבתם לו(לתלמי) ורבים יתלקטו אליו, למען עבוד את אלוהיהם לבטח,