פרו ורבו--- האם "פְּרוּ וּרְבוּ" זו מצווה? או שזו ברכת אלוהים? משנה מסכת יבמות פרק ו משנה (ו) לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָֹא אִשָּׁה, וְּשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶֹר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵֹא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶֹר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר, (בראשית א) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ: ובהנחה שנכונים דברי "חכמים" ו"פְּרוּ וּרְבוּ" זו מצווה, אם כך: לפי ספירה שנערכה בערך בשנת 2000 יש בעולם כ14 מליון יהודים, ובכול העולם כ7 מיליארד בני אדם, הסינים וההודים כל אחד מהם בערך של 1.5 מיליארד בני אדם, המוסלמים כ1.5 מיליארד בני אדם, הנוצרים גם הם כמיליארד וחצי בני אדם, ויש עוד כמיליארד בני אדם חסרי אמונה/דת או כל הגדרה אחרת, אם כך: לפי המשנה, ולפי הפרשנות לזוהר, בזהרה של תורה פרשת בראשית פרק א  (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם" עמ' ז' ) "ז ויאמר להם אלוקים פרו ורבו וגו. זאת המצוה לעסוק בעולם הזה בפריה ורביה להוליד תולדות כדי שיתפשט שם הקדוש לכל צדדי העולם ע"י כך יהיה הכבוד והתהילה לכבוד הקב"ה למעלה ולמטה אם כן כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה נקרא שהוא ממעט צלם ריבונו שלא יהיה נמצא בעולם והוא גורם שלא תשרה השכינה בעולם הזה שהרי כמו שנוספים נשמות לרדת בעולם הזה לפיכך יהיה זיו יקר המלך שכתוב ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון על כן צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלוקים כדי להרבות כבוד הקב"ה"  הרי אנו העם היחיד שלא קיים את מצוות "פְּרוּ וּרְבוּ"? אנו כעם ישראל מחשיבים את עצמנו כמובילים את העולם, ומחשבים את עצמנו לעם העתיק ביותר בעולם כביכול, ואנו העם שקיבל ציווי "פְּרוּ וּרְבוּ" כביכול ולא קיים אותו? כי כל שאר העמים ביצעו לפחות את הציווי הזה? ובהמשך עבודה זו ננסה ע"י שאלות להפריך את השטות הזו ש"פְּרוּ וּרְבוּ" זו מצווה, ונקבע: שזו אינה מצווה כי אם ברכה!!!

בראשית פרק ח (טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:(יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ <הוצא> הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:(יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: האם אלוהים מצווה על כל בעלי החיים "פְּרוּ וּרְבוּ"?

בראשית פרק ט

(א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:(ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: רש"י ואתם פרו ורבו - לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי. ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים: אם לפי פשוטו הראשונה ברכה מדוע השנייה ציווי? ובהנחה שהראשונה ברכה מה יהיה על המשך הברכה "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" איך מבצעים את הברכה "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? או שאולי "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" זו ציווי/מצווה? ובהנחה שהשנייה ציווי, מה על "שִׁרְצוּ"? ואיך מבצעים את הציווי "שִׁרְצוּ"? או שאולי "שִׁרְצוּ" אינו ציווי? ומדוע מצווה האלוהים בפעם השנייה פעמיים על "וּרְבוּ" ופעם אחת "פְּרוּ"? 

ספר בראשית פרק א (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:          (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

רש"י על בראשית פרק א פסוק (כב) ויברך אותם - לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם הוצרכו לברכה ואף החיות הוצרכו לברכה אלא מפני הנחש שעתיד לקללה לכך לא ברכן שלא יהא הוא בכלל: אם כך מדוע בורכו בני האדם? ומדוע בורכו בעלי החיים הטורפים? שהרי הם אינם הנאכלים אלא האוכלים? אם כך:איך מגיע רש"י לפירוש הזה שהרי מה על הפס' הבאים? בבראשית פרק ח(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:(יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ <הוצא> הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:(יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: ואיך מסתדר כאן "לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם" שהרי מדובר על כל בעלי החיים האוכלים והנאכלים היוצאים מן התיבה? והאם אלוהים מצווה על כל בעלי החיים "פְּרוּ וּרְבוּ"? ואיך נסביר את הברכה לבני האדם? בספר בראשית פרק ט(א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ: האם גם את בני נח מחסרים וצדים? והרי יש איסור בבראשית פרק ט(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל: (ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: רמב"ן ויהיה טעם שופך דם האדם - כל שופך, בין חיה בין אדם, והנה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים:

רש"י על בראשית פרק ט פסוק (ג) לכם יהיה לאכלה - (סנהדרין קט)שלא הרשיתי לאדם הראשון בשר אלא ירק עשב ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל: ואיך פרוש זה מסתדר עם הפרוש לפס' הקודם? שהרי אם ברך אותם קודם מפני שהם נאכלים, מה עניין שהיה איסור לאכול בשר? הרי רק עכשיו היה צריך לברך אותם ולא בבריאה?

פרו - לשון פרי כלומר עשו פירות:  ורבו - אם לא אמר אלא פרו היה אחד מוליד א' ולא יותר ובא ורבו שאחד מוליד הרבה:

רשי וכבשה - חסר וי"ו ללמדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא האשה: ומדוע פונה האלוהים בלשון רבים? "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" שהרי רק אדם וחוה נמצאים, והציווי הוא רק לאדם ולא לחווה שהרי האיש מחויב ולא האישה, אם כך מדוע "אֹתָם" ולא אותו, ומדוע "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ" ולא פרה ורבה ומלא? ומדוע כתוב "ויברך" אם זה ציווי מה עניין יברך לעניין ציווי? ובעצם לפי החשיבה ש"פְּרוּ וּרְבוּ" הוא ציווי/מצווה, אם כך: יש צווי גם למלא את הארץ, אז מי שמפסיק למלא בעצם מֵפֵר צו אלוהי?  ואיך מסתדרת הגמרא הבאה?  תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד ב  דא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר +ישעיהו נז+ כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. הרי הרעיון כאילו אחרי הגמרא הזו שיש מכסת בני אדם או יהודים שצריכים להיוולד ולאחר שתסתיים המכסה, אז יבוא משיח בן דוד, הרי בזה שיש הגבלה על כמה ילדים, בעצם במקום ללדת הרבה ילדים ולסיים את המכסה מייד, הגבילו "חכמים בעיניהם" את מכסת הילודה ועכשיו יש עיקוב בביאת משיח,

אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש פרק א פסוק (כח)פרו ורבו היא ברכה. והעתיקו חכמינו (קדושין לה, א), כי פריה ורביה מצוה ושמו זה הכתוב לזכר ולאסמכתא, כאשר פירשתי בתחלת זאת הפרשה. ומלת פרו - שיפרה ויוליד דמותו והוא פריו. ורבו - שהאחד יוליד רבים. וכבשוה - הטעם על הארץ, כי הוא מושל בארץ. ורבותינו דרשוהו (יבמות סה, ב) על האשה, והוא נכון לזכר. כי השם אמר לחוה והוא ימשל בך (ברא' ג, טז). ואמר ובכל חיה הרומשת על הארץ - לא החיות הגדולות כמו האריות והפילים: והאבן עזרא מבין אחרת את הפס', רק החליט לא להסתבך עם ה"חברה"? ואיך מסתדר פירושו הבא של האבן עזרא תהלים פרק קכז פסוק (ג) הנה - גם אם ישכב אדם עם נשים רבות פעמים אין קץ להם לא תקבל האש' ההריון רק בעת שגזר השם כי בידו מפתחות כל רחם ומת' הבנים היא נחלה יתננה לאשר חפץ: שכר - הטעם שכר המעשה והוא פרי הבטן: הרי אם פריה ורביה היא מצווה מדוע מתערב האלוהים, עשיית מצוות אינה יראת שמיים? האם אדם העושה מצווה פריה ורביה ואלוהים מונע ממנו את שכרה פרי הבטן?

בראשית פרק ה(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: רמב"ן ואמר ויברך אותם - שנתן בהם כח תולדה להתברך לעד בבנים ובנות רבים מאד. והכוונה לומר כי התולדות מברכת אלהים, כי הם לא נולדו אבל נבראו מאין, ונתברכו לעשות כן: רמב"ן על בראשית פרק א פס' (כח) ויברך אותם אלהים זו ברכה ממש, לפיכך כתוב בה ויאמר להם אלהים, אבל למעלה כתוב ויברך אותם אלהים לאמר, יפרש שהברכה היא המאמר שנתן בהם כח התולדה, לא דבור אחד שיהיו בו מבורכים:   ומלאו את הארץ - ברכה שימלא העולם לרובם ולפי דעתי יברך אותם שימלאו כל הארץ ויפרדו הגוים למשפחותם בקצוי תבל לרובם, ולא יהיו במקום אחד כמחשבת אנשי דור הפלגה: והרמב"ן כבשר על האש, מתהפך? הרמב"ן שכח את פירושו לפסוקים למעלה והחליט בפס' הבא לדבר מדרשים? רמב"ן בראשית פרק ט פסוק (ז) ואתם פרו ורבו- פשוטו כמדרשו שהיא מצוה, כי האמור באדם (לעיל א כח) גם בבני נח (שם ט א) עם "ויברך אותם אלהים" ברכה, כענין שנאמר בדגים (שם א כב). ובעבור שדבר בשאר הנפש החיה ואמר "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ" (שם ח יז) אמר כאן ואתם, האדם, פרו ורבו:ואמר שרצו בארץ ורבו בה - כי יכפול המצוה לחזוק, לומר שיתעסקו בה בכל יכולתם. או שיצום ביישוב כל הארץ, כאשר פירשתי בסדר בראשית (א כ): ורש"י כתב לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי, ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים. והמדרש הזה לא הוציאו אותו אלא מן הסמוכים, אבל המקרא למצוה נכתב, והראשונה לברכה. וכך אמרו והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו וכו', כדאיתא בסנהדרין (נט ב): הברכה הפכה להיות מצווה?

יש "חכמים" הטוענים ש"פְּרוּ וּרְבוּ", הציווי/מצווה היא, להביא גם זכר וגם נקבה, אם כך: לא קיים נח פרו ורבו, וגם אברהם ויצחק לא קיימו, ומשה, ואהרון, שמשון, ויפתח, שמואל הנביא, אליהו, ואלישע, ויש עוד רבים וטובים לאורך כל סיפורי התנ"ך, אם כך: האם יכול להיות שכל הגדולים האלה, שהיו אבות האומה, שופטיה, נביאיה, טעו במצווה זו? או שפשוט אין מצווה כזו בשום מקום, ו"חכמים" פשוט המציאו מצווה? או שפשוט לא ידעו הבנת הנקרא? ואולי וכמו שאמרו "חכמים" ש"אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו" ומה שאדם חושב זה מה שידבר, "וחכמים" אלה הביעו את משאלת ליבם ועשו הלכה, משנה מסכת יבמות פרק ו משנה (ו) לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָֹא אִשָּׁה, וְּשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶֹר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵֹא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶֹר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר, (בראשית א) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ: ובהנחה ש"לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה" האם נכון לומר שכל פעם שאדם עושה ילד זו מצווה? אם כך: מה פרוש אם יש לו שני זכרים, או זכר ונקבה? שהרי אם זו מצווה ו"לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה", אם כך: האדם יכול להפסיק לעשות מצוות? האם מצוות פרו ורבו היא מצווה חד פעמית או דו פעמית? האם אפשר לומר שמי שמקיים שבת אחת או שתיים או עשרה יכול להפסיק? שהרי אם זו מצווה "פְּרוּ וּרְבוּ"? אז מדוע מגבילים אותה "חכמים" לשני זכרים? או לזכר ונקבה? ומדוע "חכמים" אינם מתייחסים לציווי למלא את הארץ שהרי כתוב "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? למלא רק עם שניים/שתיים? ואיך מסתדר הוויכוח בין הלל לשמאי עם האבות אברהם ויצחק? הם לא קיימו פריה ורביה לפי בית הלל, אלא לפי בית שמאי? ואיך מסתדרת המשנה הזו שכביכול ניתנה בסיני ממשה שקיבל מהאלוהים, עם זה שאין הסכמה בין הלל לשמאי מה פירוש "פְּרוּ וּרְבוּ"? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד אואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.   האלוהים שנתן למשה עוד לא החליט מה הפירוש ל"פְּרוּ וּרְבוּ"? והשאיר זאת לספקולציות? שהרי אם צדק שמאי, הרי שמי שלא עשה בן ובת בעצם לא קיים ציווי אלוהי? ואם צדק הלל הרי מי שעשה שני בנים לא קיים צו אלוהי?

ובהנחה ש"פְּרוּ וּרְבוּ" היא מצווה, אם כך איך זה מסתדר עם הפס' הבאים? האם אלוהים מפריע בקיום המצוות שלו? בראשית פרק טו (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: בראשית פרק טז (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:  בראשית פרק ל (ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: מי עושה אדם עקר או עקרה, האם לא האלוהים? אלוהים ציווה ציווי ומונע מלעשות את מצוותיו? ואיך מסתדר פירוש "חכמים" שהאבות היו עקרים כי מתאווה האלוהים לתפילתם של צדיקים, עם הקביעה ש"הכל משמים חוץ מיראת שמים" לכן: אם "פְּרוּ וּרְבוּ" היא מצווה, ומצוות קשורות ליראת שמים אם כך מדוע שיתערב בה האלוהים?

בראשית פרשת תולדת פרק כה(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: רש"י לנכח אשתו - זה עומד בזוית זו ומתפלל, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:  ויעתר לו - לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה: מדוע צריכים יצחק ורבקה להתפלל כדי לקיים מצווה? ויצחק ורבקה קיימו מצווה לפי בית שמאי? ולא קיימו לפי בית הלל?

בראשית פרק כח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:(ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:(ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:

האם יצחק אינו יודע שפרו ורבו היא מצווה? או שלא למד יצחק ש"הכל משמים חוץ מיראת שמים" לכן: אם "פְּרוּ וּרְבוּ" היא מצווה, ומצוות קשורות ליראת שמים אם כך: מדוע שיתערב בה האלוהים? ומדוע מברך יצחק את יעקב בפריה ורביה, מברכים אדם שיקיים מצווה?

בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: ומדוע רחל מבקשת בנים הרי אינה חייבת בציווי זה? ומדוע זו תשובתו של יעקב לבקשתה של רחל?בראשית פרק ל (ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: מדוע יעקב אינו אומר לרחל את לא חייבת במצוות "פְּרוּ וּרְבוּ" מה פרוש אלוהים מנע ממך? אלוהים מונע פריה ורביה שהוא ציווה כמצווה?
בראשית פרק לה (ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:(יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ: האם את מצוות פרו ורבו מצווה האלוהים לכל אחד ואחד אישית?  שהרי כבר ציווה את אדם הראשון? ואת נח? ועכשיו מצווה את יעקב? ומדוע את שאר המצוות אינו מצווה לכל אחד ואחד אישית? ומדוע לא צוו אברהם ויצחק במצוות פרו ורבו? ומדוע מצווה אלוהים את יעקב לאחר שיש לו כבר אחד עשר בנים ובת? למה לא ציווה לו קודם?
בראשית פרק מא (נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי: מה פרוש הפרני אלוהים? הרי פרו ורבו זו מצוות עשה? אלוהים עשה את המצווה או יוסף?  ומה יהיה על "רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:" אם כך: הרי אם פרו ורבו היא מצווה, אם כך עשיית מצווה היא יראת שמים? ואין יראת שמים משמים? אז מה פירוש "הִפְרַנִי אֱלֹהִים"? ואיך מסתדר כאן פירוש רש"י על בראשית פרק ט פסוק (ג)פרו - לשון פרי כלומר עשו פירות:  ורבו - אם לא אמר אלא פרו היה אחד מוליד א' ולא יותר ובא ורבו שאחד מוליד הרבה:שהרי אומר יוסף הפרני ולא אומר הרבני? יוסף אינו יודע שפרו זה אחד ורבו זה מעל אחד שהרי מדובר כאן לאחר הולדת הבן השני?
שמואל א פרק א (ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהֹוָה:(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה:(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: חנה מתפללת שהאלוהים יעזור לה לבצע מצווה שהיא אינה חייבת בה אלא בעלה? ומה יהיה על "רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:" אם כך: הרי אם פרו ורבו היא מצווה, אם כך עשיית מצווה היא יראת שמים? ואין יראת שמים משמים?
ואיך מסתדרת ההלכה "נָשָֹא אִשָּׁה, וְּשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶֹר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל." עם יצחק אבינו? האם/ומדוע יצחק אינו מקיים הלכה? בראשית פרשת תולדת פרק כה(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:
(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:  עשרים שנה עד הילדים? הרי אחרי עשר שנים היה צריך יצחק להביא אישה אחרת? וכדי שלא יבוא הליצן ויאמר שעוד לא ניתנה תורה מדוע זה הפירוש של רש"י לפס' הבא שבו מדובר על אברהם אבי יצחק? בראשית פרשת לך לך  פרק טז (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: רש"י מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת: לשבת אברם וגו' - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל:
רמב"ם הלכות אישות פרק טו
הלכה (א) האישה שהרשת את בעלה, אחר הנישואין, שימנע עונתה - הרי זה מותר. במה דברים אמורים, בשהיו לו בנים, שכבר קיים מצות פרייה ורבייה; אבל אם לא קיים, חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים, מפני שהיא מצות עשה של תורה, שנאמר "פרו ורבו" (בראשית א, כח; בראשית ט, א; בראשית ט, ז):  הלכה (ב) האיש, מצווה על פרייה ורבייה; אבל לא האישה. ומאימתיי יתחייב האיש במצוה זו, מבן שש עשרה שנה מבן שבע עשרה שנה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אישה, הרי זה עובר ומבטל מצות עשה; ואם היה עוסק בתורה, וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אישה, כדי שלא יטרח במזונות וייבטל מן התורה - הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה, פטור מן המצוה; וכל שכן, בתלמוד תורה:תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד ב  מתני'. האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר: +בראשית א'+ ויברך אותם אלהים ויאמר להם [אלהים] פרו ורבו. גמרא זו ניתנה בסיני ממשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד אואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. האם האלוהים שמסר למשה עוד לא החליט מי מחויב במצווה? ומי לא? שהרי מה ההחלטה לפי המתניתין או לפי רבי יוחנן בן ברוקה?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד ב

מתני'. האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר: +בראשית א'+ ויברך אותם אלהים ויאמר להם [אלהים] פרו ורבו. בהנחה שנכון הפירוש הזה של "חכמים" ו"פְּרוּ וּרְבוּ" הוא ציווי לאדם? איך מסתדר הציווי או המצווה הזו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נו עמוד ב דתנא דבי מנשה: שבע מצות נצטוו בני נח: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, גזל, ואבר מן החי, סירוס, וכלאים. רבי יהודה אומר: אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. רבי יהודה בן בתירה אומר: אף על ברכת השם, ויש אומרים: אף על הדינים. אם כך, מדוע אין מופיע "פְּרוּ וּרְבוּ" כציווי בשבע מצוות בני נח?  והאם גם הרמב"ם שכח שזה ציווי או מצווה לאדם?  רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ט הלכה (א) על ששה דברים נצטווה אדם הראשון, על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות, עד שבא משה רבנו ונשלמה תורה על ידו:  מדוע אין מופיע ציווי זה בשבע מצוות בני נח? או בשש מצוות שקיבל אדם הראשון?

והתייחסות לעניין הסוגיה האם האישה מצווה על פריה ורביה, במסמך "פרו ורבו לא לנשים"  

תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פרק ח הלכה ז

ר' עקיבא אומ' כל השופך דמים הרי זה מבטל את דמות שנ' שופך דם האדם באדם דמו ישפך ר' לעזר בן עזריה או'מר כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנ'אמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכת'יב ואתם פרו ורבו וגו' [בן עזי אומר כל שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנ'אמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתוב ואתם פרו ורבו וגו'] אמ'ר לו ר' לעזר בן עזריה בן עזיי נאין דברין כשהן יוצאין עושיהן יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש בן עזיי נאה דורש ואין נאה מקיים אמ'ר לו מה אעשה חשקה נפשי בתורה יתקיים עולם באחרים, לפי התוספות פרו ורבו הוא ציווי?

ואיך מסתדר ש"פְּרוּ וּרְבוּ" הוא ציווי או מצווה, עם הפס' הבאים?  בבראשית פרק א (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:  אם "פְּרוּ וּרְבוּ" זוהי מצווה? מה עם "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" הרי גם זו מצווה? מה עם "וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ"?  והאם גם בעלי החיים קיבלו ציווי של "פְּרוּ וּרְבוּ"?

ספר בראשית פרק ט (א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ: ואיך הגיעו "חכמים" לזה ש"פְּרוּ וּרְבוּ" זו מצוות עשה(ראה הרמב"ם)? שהרי גם את השרצים במים והעופות ציווה האלוהים כאילו ב"פְּרוּ וּרְבוּ"? ומדוע כתוב "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר" אצל השרצים במים והעופות? שהרי מה עניין "וַיְבָרֶךְ" אצל צווי?

ספר בראשית פרק ח (יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הַוְצֵא (היצא) אתך וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:
ספר ישעיה פרק נא

(א) שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם:(ב) הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: מה עניין "וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ"? אם "פְּרוּ וּרְבוּ" זו מצווה? מדוע צריך ברכת אלוהים כדי לקיים מצווה? חייבים אישור אלוהי כדי לבצע מצווה?

זהרה של תורה פרשת בראשית פרק א  (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם" עמ' ז' )

"ז ויאמר להם אלוקים פרו ורבו וגו. זאת המצוה לעסוק בעולם הזה בפריה ורביה להוליד תולדות כדי שיתפשט שם הקדוש לכל צדדי העולם ע"י כך יהיה הכבוד והתהילה לכבוד הקב"ה למעלה ולמטה אם כן כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה נקרא שהוא ממעט צלם ריבונו שלא יהיה נמצא בעולם והוא גורם שלא תשרה השכינה בעולם הזה שהרי כמו שנוספים נשמות לרדת בעולם הזה לפיכך יהיה זיו יקר המלך שכתוב ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון על כן צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלוקים כדי להרבות כבוד הקב"ה"  ונשאלות כאן שאלות רבות

ואיך מסתדר הזוהר  עם הלכות במשנה מסכת יבמות פרק ו (ו) לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה,  וברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (א) האישה שהרשת את בעלה, אחר הנישואין, שימנע עונתה - הרי זה מותר. במה דברים אמורים, בשהיו לו בנים, שכבר קיים מצות פרייה ורבייה; אם יש לו שני זכרים או זכר ונקבה רשאי להפסיק?  שהרי צריך לעסוק בפריה ורביה כדי שיתפשט שם הקדוש וכדי להרבות כבוד הקב"ה? 

האם גם שאר היצורים קיבלו את אותה מצווה?  בראשית פרק א(כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:

ואם רצה הקב"ה שיתפשט שמו הקדוש לפי הזוהר, מדוע לא ניתנה מצווה זו כמצווה לעם ישראל במעמד הר סיני? ומדוע לא ניתנה מצווה זו רק לעם ישראל שהרי הציווי לאדם ולנח הוא ציווי לכל האנושות? ואיך מתקדש שמו אם הסינים היפנים ההודים והנוצרים שנקראים עובדי אלילים הם הפרים ורבים? שהרי הם רוב העולם ואמרו "חכמים" שכבהמות הם נחשבים, אם כך הם מקימים את מצוות פריה ורביה בצורה הטובה? 

ורק אלוהים לא מבין את הזוהר? "על ידי כך יהיה הכבוד והתהילה לכבוד הקב"ה למעלה ולמטה" האלוהים אינו מבין שהתרבות עובדי אלילים אינה כיבוד שמו?  אם נכון מה שכתוב בזהרה של תורה פרשת נח פרק כג ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם לפי שהחיל שלמעלה אין יודעים ואין מכירים רק לשון הקדש (הועתק מזהרה של תורה- הנפש אשר באדם- יצחק שוקרון- עמ  מז)  אולי בעצם אלוהים לא מבין את הזוהר, כי הוא כתוב בארמית?

ואיך נותן הקב"ה עונש של ערירי? הרי את עצמו הוא מעניש? כי שמו לא מתפשט בעולם? וממתי אלוהים נותן ציווי, ולא נותן אפשרות לבצע אותו, שהרי הערירי לא מרצון אינו מבצע פריה ורביה? שמות פרק כג(כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:  ויקרא פרק כ(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ:(כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ: תהילים פרק קז(לח) וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט: ואת מי הוא ברך כאן, את עצמו? ומה עניין "בהמתם לא ימעיט" לאיזה שימוש?  ולמה הוא צריך לברך, הרי זו ציווי שאם לא יבצעו אותה הם אמורים להיענש? פס' (לט) וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן: ואת מי העניש כאן האלוהים, את עצמו? ואיזה קשר יש בין "וימעטו" ו"רעה" הרי האדם מצווה לעשות מצוות, וגם אם אינו עושה את כולם, הוא צריך לעשות כמה שיותר? ואיך מסתדר חרם דרבנו גרשום עם הנאמר בזוהר שהרי החרם הוא פשע נגד האלוהים? כי אדם שיש לו כמה נשים יכול להגדיל את כבודו להכפילו ולשלשו שהרי "על כן צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלוקים כדי להרבות כבוד הקב"ה"?

והאם אלוהים מצווה את המצוות בצורה אישית? שהרי מדוע מצווה האלוהים את יעקב?  ספר בראשית פרק לה (י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:(יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ:(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל:(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: מדוע מצווה אלוהים את יעקב ב"פְּרֵה וּרְבֵה"? ומדוע אלוהים מצווה את יעקב לאחר שיש ליעקב כבר 11 בנים ובת אחת? והגברת הצדקת רחל כבר בהריון בילדו האחרון בנימין, שהרי רק בנימין עוד לא נולד, אז מתי הוא עשה את ציווי ה"פְּרֵה וּרְבֵה" הזה? ומדוע לא ציווה האלוהים את אברהם ויצחק בציווי זה?
יהושע פרק יז

(יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי יְהֹוָה: "פְּרוּ וּרְבוּ" זו מצווה? או ברכה?  למה טוענים בני יוסף "וַאֲנִי עַם רָב"..."בֵּרְכַנִי יְהֹוָה"? מה עניין ברכת אלוהים לציווי פרו ורבו?  הרי היו צריכים לומר אני עם רב קיימתי מצוות אלוהים "פְּרוּ וּרְבוּ"? 

ורחמנא ליצלן אוי לאוזניים שכך שומעות "וַאֲנִי עַם רָב"? האם לא שמעו בני יוסף על עין רעה? ועל "אין הברכה שורה אלא על דבר הנסתר מן העין"? האם שכח כותב התורה לכתוב בלי עין רעה? רק טיפש ופתי, מאמין שיש עין רעה, שהרי במפורש טוענים בני יוסף שזו ברכת אלוהים ההתרבות שלהם,  אם כך אם אינך מבורך לא עין רעה היא, כי אם אתה ודרכך מול האלוהים,

ירמיהו פרק כג 

(ג) וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ:

יחזקאל פרק לו 

(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה:

דברי הימים א פרק כה

(ד) לְהֵימָן בְּנֵי הֵימָן בֻּקִּיָּהוּ מַתַּנְיָהוּ עֻזִּיאֵל שְׁבוּאֵל וִירִימוֹת חֲנַנְיָה חֲנָנִי אֱלִיאָתָה גִדַּלְתִּי וְרֹמַמְתִּי עֶזֶר יָשְׁבְּקָשָׁה מַלּוֹתִי הוֹתִיר מַחֲזִיאוֹת:(ה) כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ: מה פירוש "וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים"? הרי יש מצוות פרו ורבו, אם כך: מדוע צריך אלוהים להתערב במצווה? מה יהיה על "הכול משמיים חוץ מיראת שמיים"? שהרי כל מצווה היא יראת שמיים, וציווי פרו ורבו הוא מצוות עשה, אם כך: האם האלוהים כן מתערב ביראת שמיים? רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד ב ד"ה הכל בידיבתפלה - כשהתפלל עזרא על מעל הגולה, בספר עזרא (נחמיה ט'). הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.

רש"י דברי הימים א פרק כה

(ה) ויתן האלהים להימן - כלומר אם לא שנתן לו אלהים הבנים אי אפשר שהיו לו י"ד בנים ושלוש בנות וכולן ראויין להיות ראשי משמרות דוגמא (רות ד) ויתן ה' לה הריון ותלד בן אם לא שהיתה מתנה זו מה' אי אפשר שיוליד בועז שהיה זקן וכן ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד) אם לא מאת ה' היתה ראויה זאת אי אפשר להביט כ"כ למרחוק:

רד"ק דברי הימים א פרק כה

(ה) ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלש- אמר כן לפי שאסף וידותון לא היה להם כל כך בנים או אפשר שהיה עקר מתחילה והעתיר לה' ושמע תפלתו ונתן לו ארבעה עשר בנים ושלש בנות:  רד"ק מנחש? מה פירוש "או אפשר"? יש כמה אפשרויות אחת מהן תצליח? יש גם אפשרות שלישית לומר אני לא יודע וככה יוצאים חכמים,

בבראשית פרק א (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: האם גם לבעלי החיים יש ציווי לפרות ולרבות? האם ברכת אלוהים ל"פרו ורבו" אינה גם לעופות? שהרי מדוע נאמר "וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים"? ומדוע "מלאו את המים" אינו גם ציווי? ומדוע "וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ"? אם העוף כבר בורך ב"פרו ורבו" הרי זה מיותר, ואם לא בורך עם הדגים מדוע נאמר רק ירב בלי פרה/יפרה?

ובבראשית פרק א (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: ואם פרו ורבו לאדם הוא ציווי, הרי שגם "מלאו את הארץ" אמור להיות ציווי? ואם פרו ורבו ציווי הרי שגם "וְכִבְשֻׁהָ" "וּרְדוּ" צריכים להיות ציווים? והאם בעלי החיים לא קיבלו ברכת פרו ורבו, או שהברכה פרו ורבו ביום השישי כוללת גם את בעלי החיים?

לסיכום: פרו ורבו אינה מצווה אלא ברכה, זוהי ברכת אלוהים, שהרי כתוב בפשטות "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים" אלוהים ברך אותם, "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים" ואמר להם את הברכה שברך אותם, "פְּרוּ וּרְבוּ" זו הברכה!!