רבנים ובתי כנסת 1
בראשית מז (כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה: (כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ:(כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם: רש"י הכהנים - הכומרים כל לשון כהן משרת לאלהות הוא חוץ מאותן שהם לשון גדולה כמו כהן מדין כהן און: חוק לכהנים - חק כך וכך לחם ליום: ומי הם הכמרים היום? האם אלה לא הרבנים?
במדבר טז פרשת קרח (ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: רש"י זאת עשו קחו לכם מחתות - מה ראה לומר להם כך, אמר להם בדרכי הגוים יש נימוסים הרבה וכומרים(רבנים) הרבה ואין כולם מתקבצים בבית אחד(אלא בבתי כנסיות רבים), אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד ותורה אחת(אחת? ולא שתיים בכתב ובע"פ) ומזבח אחד וכהן גדול אחד ואתם מאתים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש, כבר הוא בקדושתו. וכי אין אנו יודעים שמי שיבחר הוא הקדוש, אלא אמר להם משה הריני אומר לכם שלא תתחייבו, מי שיבחר בו יצא חי, וכולכם אובדים: האם רש"י נכשל בלשונו? תורה אחת, או שתים, שאחת בכתב ואחת בע"פ? בית אחד או בתי כנסיות הרבה? וארון אחד או בכל בית כנסת ארון?
תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע טור ג מה ראיתה להקל באילו ולהחמיר באילו שאילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק ואילו דברי דף ע טור ד סופרים ודברי סופרין צריכין חיזוק הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אילו, דברי תורה אינם צריכים פרשנות, התורה עומדת בזכות עצמה, דברי פרשנות של חז"ל על התורה צריכים פרשנות, ואינם עומדים בזכות עצמם, וכאשר תמצא בהם פרשנות הסוטה מדרך הפשט, מחק את הפרשנות, כי לתורה יש בסיס, לפרשנות אין,
DHE STORY OF PHILOSOPHY BY WIL DURANT
ויל דיוראנט / גדולי ההוגים חייהם ודעותיהם קורות הפילוסופיה (מהדורה שניה הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ ירושלים)
סוקרטס: כך הורה סוקרטס הזקן לקריטון "ואל תשים לבך לכך אם מורי הפילוסופיה טובים הם או רעים אלא תן דעתך על הפילוסופיה גופה הווה מנסה לחקור את טיבה חקור היטב וחקור לאמיתה ואם תמצא שרעה צפונה בה הווה מבקש להרחיק הימנה שאר הבריות אך אם תמצא בא מה שאני מאמין לראות בה כי אז עליך לילך בעקבותיה ולשרתה באמונה ותהא רוחך טובה עליך"(קורות הפלוסופיה עמ 4) ישעיהו ל (כ) וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ:
אברהם אבן עזרא על מדרשי הלכה, ומדרשי אגדה, ו"על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד"
ה. מקור התוקף של המצוות לסוגיהן
על מדרשי אגדה אמר רב האי גאון "הוו יודעים כי דברי אגדה לאו כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על ליבו ... לפיכך אין סומכים עליהם" (אוצר הגאונים חגיגה סימן סז' ועיין גם סח')
בעל "מבוא התלמוד" (הודפס לאחר מסכת ברכות, מיוחס לר' שמואל הנגיד אך ככל הנראה נתחבר על ידי ר' שמואל חנניא נגיד מצרים בן דורו של הראב"ע) ראה מרדכי מרגליות "ספר הלכות הנגיד" ירושלים תשכ"ו עמ' 68-73 ) מוסיף על כך את ההבחנה בין עצם ההלכה, שבא בקבלה, ושאסור לסטות ממנו, לבין מדרש ההלכה, שהוא פרוש הכתוב בידי החכמים, והמחייב רק במידה שהוא משכנע: "והגדה הוא כל פרוש שיבוא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצווה, זוהי הגדה, ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת, יש לך לדעת, שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בענין מצווה, שהיא מפי משה רבינו ע"ה (עליו השלום) שקיבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו. אבל מה שפרשו בפס' כל אחד כפי מה שנזדמן לו, ומה שראה בדעתו, ולפי (צ"ל: לפי) מה שיעלה על הדעת מן הפרושים האלו אנו לומדים אותם, והשאר אין סומכין עליהן".
ראב"ע מסתייג מדרך המדרש בכלל ועל כן אין אצלו הבחנה בין מדרשי הלכה למדרשי אגדה. באמצעות הקבלה נמסרים גדרי המצווה וכיצד יש לקיים אותה, ואילו המדרש עוסק בקשר שבין הכתוב לקבלה, בהסבירו איך נתפרש הכתוב בידי מוסרי ההלכה, אולם רבים מן ההסברים ההלו אינם תואמים לפשט, ומהם אף מנוגדים לו, ולפי השקפתו השכלתנית של ראב"ע, לא יתכן שהם הפרוש האמתי של הכתוב. התורה אינה ספר אזוטרי הכתוב בלשון רמזים, שכן היא נתנה לכלל ישראל בלשון המובנת להם, ועל כן חייבים לפרש את המקרא על פי כללי הלשון, יתר על כן התורה לא רק מדברת בלשון בני אדם, אלא גם כתובה כדרך שבני אדם כותבים, ולפיכך אין משמעות מיוחדת לכפל לשון, לשינוי לשון, לסטיות מסדר המילים, למלאות ולחסרות, והרי על אלו הדיקדוקים בנויה דרש המדרש, ומהם נובעת האפשרות, שאינה מתיישבת עם ההגיון הפשטי, לפרש אותו דבר בפנים שונים. על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד אומר הראב"ע: "בשומו טעמים רבים לפסוק (לא ידע) אי זה יכשר הזה או זה, גם יתכן שלא יחבר (נוסח אחר: ידבר) בפירושיו פרוש האמת" (יסוד דיקדוק עמ' 86) לדעתו יש רק דרך נכונה אחת בפרוש הכתוב והיא הפשט המבוסס על אדני הדיקדוק וההגיון "כי כל מחבר ספר נביא היה או חכם, טעם אחד לדבריו" (שם)
מהו, אם כן, יחסו של הראב"ע למדרשי הלכה המקודשים במסורת, שעליהם מבוססות מצוות והלכות רבות? מה תוקפם ומה תפקידם בעיניו?
אחד הניסוחים הברורים ביותר של עמדת הראב"ע מצוי בהקדמת "שפה ברורה" (מהדורת וילנסקי עמ' 286)
"ועתה בני שים לבך, כי קדמונינו ז"ל מעתיקי המצוות פרשו פרשיות, גם פסוקים לבדם גם מילות גם אותיות, על דרך הדרש, גם במשנה, גם בתלמוד ובבריתות, ואין ספק שהם ידעו הדרך הישרה (= דרך הפשט) כאשר היא. על כן אמרו כלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש, כרב שלמה ז"ל (רש"י) שפירש התורה ונביאים וכתובים על דרך דרש והוא חושב, כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורינו יתהללו באלו הספרים". הועתק מספר "ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" שכתב אבי דר' יוסף כהן בהוצאת אוניברסיטת בר אילן עמ' 36- 35