הלל לארון אלהים

דברי הימים א טז (ח) הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו:

רש"י הודיעו בעמים עלילותיו - מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון. קראו בשמו - קראו ה' (ה') יעזר לארונו דוגמא (מלכים א' י"ח) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר לשון קריאה שנפלאות עשה:  רק עם הארון? אז מה פרוש פסוק ט "בכל נפלאותיו" ולמה עלילותיו ברבים?

מצודות דוד  הודו לה' - ר"ל וזה השיר הודו לה' וכו'. קראו בשמו - בהשם המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו. הרבה שמות יש לו?  הודיעו - פרסמו בין העמים פלאי מעשיו: לא רק ארון?

(ט) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו:

מצודות דוד  שירו לו - בפה. זמרו לו - בכלי שיר. שיחו - דברו בתמידות בכל נפלאותיו: ורש"י אינו מתייחס לפסוק זה?

(י) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה:

רש"י התהללו בשם קדשו - לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל (ישעיה מ"א). בשם קדשו - שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד'). ישמח לב מבקשי ה' - ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך: אם גוי לומד תורה דינו מוות, ואסור לנו להתחבר עם עובדי עבודה זרה, אם כך איך ישמעו ואיך נספר להם?

מצודות דוד התהללו - שבחו א"ע להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכולתו. ישמח - למען ישמח לב כ"א ממבקשי ה' בשמעו כל אלה:

(יא) דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:

רש"י דרשו ה' ועזו - מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תילים עח) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (תהלים קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גמטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו (בראשית כג) יהודה יודוך אחיך (בראשית כג): אז בעצם חרה אף יהוה באלעזר? אז אלעזר חי בערך 300-- 350  שנה

מצודות דוד ועוזו - דרשו להראות לכם עוז יכלתו: אז זה אלעזר או לא? מי קובע רש"י או מצודות דוד?

(יב) זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ:

רש"י זכרו נפלאותיו - מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א' ו') ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים:  רש"י נשאר עם סיפור אחד שיש לספר?

מצודות דוד ומשפטי פיהו - המשפטים שעשה בעכומ"ז במאמר פיו:

(יג) זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:

רש"י לזרע ישראל עבדו וגו' הוא ה' אלהינו וגו':

מצודות דוד זרע ישראל - אתם זרע ישראל עבדו. בחיריו - הנבחרים לה' מיתר העובדי כוכבים:

(יד) הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:(טו) זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:

רש"י זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור - התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא: איך "ציווה להודיע בעולם" אם? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג:  מדוע חייב הגוי מיתה? מה חטאו בלימוד תורה? או בשמירת שבת? ואיך מסתדרת ההלכה כאן עם הנאמר בגמרא? (למטה בסוף ומסמך)

מצודות דוד בריתו - התורה הנתונה בברית. דבר צוה - והוא הדבר אשר צוה לנו אחר אלף דור כי תתקע"ד דורות העביר הקב"ה מן העולם ולא בראם ולאחר כ"ו דורות משנברא העולם נתן את התורה הרי אלף דור: למה לא העביר את כל האלף למה השאיר כ"ו(26) דורות של עובדי עבודה זרה? למה נותן לעובדי עבודה זרה להתרבות אם אינו חפץ בהם?

(טז) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק:

רש"י אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק:  מה החידוש כאן?

מצודות דוד אשר כרת - על הדבר אשר כרת עליה ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:

(יז) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:

רש"י ויעמידה ליעקב לחוק וגו': לא חבל על הניר שבזבזו בלהעתיק את אותו דבר?

מצודות דוד ויעמידה - הדבר ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע. לישראל וכו' - כפל הדבר במ"ש: למה כפל אולי יש איזה סוד?

(יח) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:(יט) בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:(כ) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:

רש"י ויתהלכו מגוי אל גוי - אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פולאיט"ר בלע"ז:

מצודות דוד ויתהלכו - לא ישבו במקום אחד והלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וכו' ודרך בני המדינה לעשוק הנכרי הבא לגור בלי קבע:

(כא) לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:

רש"י לא הניח לאיש לעשקם - אע"פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב"ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה') ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא:

מצודות דוד ויוכח - בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה):

(כב) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: מדוע לא נתן להם האלוהים למות על קידוש שמו?

רש"י אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו - באברהם כתיב (בראשית י"ב) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית ל"ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (בראשית ל"ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהלים קה) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים:

מצודות דוד אל תגעו - בהמכאוב שהביא הוא כאלו אמר אל תגעו וכו' ולאבימלך נאמר בפירוש. במשיחי - ר"ל בגדולי ונסכי וכן למשיחו לכורש (ישעיה מה). ובנביאי - כי האבות היו נביאים. אל תרעו - אל תעשו רעה:

(כג) שִׁירוּ לַיהֹוָה כָּל הָאָרֶץ בַּשְֹּרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

רש"י שירו לה' כל הארץ בשרו מיום וגו': מה החידוש? מי אלה כל הארץ?

מצודות דוד בשרו - בכל יום בשרו הישועה הבאה כי בכל יום תהיה:

(כד) סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו:

רש"י  ספרו ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים. בכל העמים נפלאותיו - שעשה עם הארון: מדוע ברבים על סיפור אחד?

(כה) כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים:

מצודות דוד על כל אלהים - הם שרי מעלה של העכו"ם: אז יש להם על מי לסמוך לעובדי האלילים?

(כו) כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהֹוָה שָׁמַיִם עָשָׂה:

רש"י כי כל אלהי העמים אלילים - תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב') מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים וה' שמים עשה באלילים כתיב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם:

מצודות דוד אלילים - היא מלה מורכבת מאל ולא ור"ל דבר שאין בו ממש וכן רועי האליל (זכריה י"א). וה' - אבל ה' עשה את השמים וכחו רב:  איך אין בו ממש אם בפסוק הקודם יש להם שרים בשמים? השרים שלהם עובדים את האלוהים והאנשים שלהם עובדים את מי?

(כז) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ:(כח) הָבוּ לַיהֹוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהֹוָה כָּבוֹד וָעֹז:

רש"י הבו לה' משפחות עמים - ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז: איך בלי ללמוד תורה?  ומי הם משפחות עמים?

(כט) הָבוּ לַיהֹוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:

רש"י הבו לה' כבוד שמו - שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו. השתחוו לה' בהדרת קודש - כי כן אמרנו הוד והדר לפניו. חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט - מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב"ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב"ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם: כמה שמות יש לאלוהים?

מצודות דוד כבוד שמו - הכבוד הראוי לשמו. בהדרת - באוהל הארון המהודר בקדושה:

(ל) חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט:

מצודות דוד כל הארץ - יושבי הארץ. אף תכון - ר"ל אף אתה תבל עמדי על כנך ובסיסך ואל תהי נוטה ליפול כל הימים אשר גזר המקום לעמוד על עמדך:

(לא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ: רש"י ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך - כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב"ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון:  לפי פרוש זה הגויים = ישרים?

מצודות דוד ישמחו וכו' - ר"ל עת יבוא תגלה מלכותו וישמחו צבאות השמים ויושבי הארץ. ה' מלך - ר"ל גלה מלכותו:

(לב) יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָֹּדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ: רש"י ירעם הים ומלואו - כל בריות שבים דוגמא רנו שמים כי עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים: אם כל הסיפור הוא על הארון ופלשתים למה כל השיר בעתיד ולא בעבר? הסיפור קרה בין 50 - 100 שנה קודם

מצודות דוד ומלואו - הבריות הממלאים אותו:

(לג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ:(לד) הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:(לה) וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: רש"י ואמרו הושיענו - בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ"א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב"ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין מסכת ע"ז כד) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית, מפי רבינו אלעזר בר משולם ז"ל: הפרות שרו? "פתי מאמין לכל דבר" אז את תהילים כתבו הפרות?  לא דוד? דוד רק העתיק מהפרות?

(לו) בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהֹוָה: מצודות דוד  מן העולם וכו' - מן העה"ז עד העה"ב. ויאמרו - צוה דוד שיאמרו כולם אמן רצה לומר אמת הדבר אף יאמרו הלל לה' כ"א לפי מהללו:  אם ציווה דוד אז למה "ויאמרו" ולא אימרו?

 

איך מסתדרת ההלכה בהרמב"ם והגמרא שאסור לגוי לשבות בשבת, עם דברי רבי מאיר בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א והתניא, ר"מ(רב מאיר) אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל: +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

רד"ק תהלים קז (יא) כי המרו אמרי אל. הודיע כי בעונם נִשְׁבּוּ, לפי שֶׁהִמְרוּ אמרי אל, והם המצות שֶׁצִּוָּה לבני אדם, כי לא לישראל לבדם נאמרו המצות, כי לכל הגוים, אלא שהבדיל ישראל מן האומות במצות יתירות שצוה אותם, והקדישם בטהרת הגוף ובמאכלים. אבל המצות הַשִּׁמְעִיּוֹת ניתנו לאדם הראשון ולזרעו אחריו, והם אמרי אל. ועצת עליון, שיעץ לבני אדם שיעשו אותם וחיו בהם, והממרים אותם יִשְׁלַח להם מוסרו בָּחֳלָאִים, או יוליכם בשבי. נָאָצוּ, מבנין הקל, בשקל: שָׁמְרוּ, זָכְרוּ, [האל"ף בקמ"ץ], מפני ההפסק:

במדבר רבה פרשה א ד"ה ז וידבר ה' אל משה במדבר סיני למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין (שמות יט) והר סיני עשן כולו וגו' ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים ובמדבר מנין וידבר ה' אל משה במדבר סיני ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו(אש, ומים, ומדבר) חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים, ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני.