ארון יהוה נושא נושאיו? אם כך: מָה קודם לְמָה, ציווי תורה או מצוות הרב?

יהושע ד (יח) וַיְהִי בַּעֲלוֹת כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו: רש"י נתקו כפות רגלי הכהנים - מן המים אל החרבה שאצלם, וישובו המים למקומם, נמצא ארון מצד זה, וישראל מצד זה, נשא ארון את נושאיו ועבר. ועל דבר זה נענש עוזא (שמואל ב ו ז) כשאחז בארון, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן: מקל וחומר, אם ארון יהוה נושא עצמו? מדוע מצוות-יהוה אינן נושאות עצמן? הרי עוזה נענש על זה שרצה לעזור לאלוהים? וכמו בני-אהרון שרצו לעזור לאלוהים, והביאו אש-זרה? וכמו משה שחשש שמא ידבר אל הסלע ולא יצאו מים, ומניסיונו בפעם הקודמת שהכה ויצאו מים, הלך משה על המצוי ולא על הרצוי, לאלוהים, על הבטוח, ולא על הביטחון באלוהים, ולכן נענש באִי כניסה לארץ, 

אם כך: מדוע היו צריכים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לעזור לאלוהים? עם כל מיני תוספות? האם מצוות-יהוה אינן עומדות בזכות עצמן? הרי אומר אלוהים שיעניש את מי שלא ישמור על מצוותיו? האם אפשר לבטל כל מצווה, מפני שהעם אינם רוצים לקיימה? או כדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד (ב) תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ(אלא אם כן) רוב צבור יכולין לעמוד בה; אם כך: האם הציבור קובע, אם הוא רוצה לקיים מצווה/תורה או לא? 

דברים יח פרשת שפטים (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: רמב"ן: ואשר ידבר בשם אלהים אחרים - אפילו כיון את ההלכה לאסור את האסור ולהתיר את המותר יומת בחנק, לשון רש"י מספרי (שופטים קעז קעח). הרי הלל הזקן כאשר קבע את הפרוזבול ביטל ציווי אלוהי שחובה בשנת שמיטה לשמוט את הכספים? דברים טו (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא:(י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: נביא אלוהים אינו יכול להתיר בתורה? ולהלל הזקן מותר, להתיר את האסור? מה פירוש לאסור את האסור, או להתיר את המותר? לומר שאסור לאכול בשר עוף עם חלב פרה, בתוך איזו הגדרה זה נופל? לומר שאסור לאכול בשר עז עם חלב פרה, בתוך איזו הגדרה זה נופל? איך מוגדר להתיר ריבית ב"היתר עסקה"? האם כל אלה אינם נחשבים כלאסור את המותר או להתיר את האסור?

ויקרא יט (ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: רש"י ואת שבתתי תשמרו - סמך שמירת שבת למורא אב, לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות: אני ה' אלהיכם - אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. איזהו מורא, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא: ל"אבי" שנאמר לי כמה פעמים בתורה הציווי "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", אסור לבטל דברי אלוהים? ו"רב" או "חכם" או כל ארוך זקן גדול קוקיות בעל מעיל שחור וכובע מבעל חיים לא כשר, יכול לבטל דברי אלוהים?

שמות כג פרשת משפטים (ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: רש"י לא תהדר - לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר דל הוא, אזכנו ואכבדנו: רשב"ם ודל לא תהדר - כדכת' ולא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא בצדק תשפוט עמיתך: אבן עזרא -  ובעבור שאמר לנטות אחרי רבים, וידוע כי אהבי עשיר רבים, אמר כאשר הזכרתיך, שלא תעזור העשיר, גם כן אל תעזור הדל בריבו: אסור לפי פרשנות זו של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לשנות את המשפט, לטובת הדל? אם כך: איך את מצוות התורה מותר לשנות למען הדל כגון פרוזבול? משפט אסור לשנות? ולבטל ציווים אלוהיים מותר?

פרוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ג משנה [יא] מלבין פני חברו - מי שיבייש חברו וישנה פניו. ומגלה פנים בתורה - הוא אשר יעבור על מצוות התורה בפרסום, בפרהסיא, והיא תכלית הכפירה, כמו שאמר יתעלה: +במדבר טו, ל+ "והנפש אשר תעשה ביד רמה" וכו'. וענין מגלה פנים - יגלה פניו ויעז, וזה לשונם בפירוש זה, והוא בגמרא פאה, אמרו: "מגלה פנים בתורה - העובר על דברי תורה בפרהסיא כיהויקים בן יאשיהו", "מפר ברית - המושך לו עורלה". ושם אמרו בכל הדברים אשר אמרו החכמים בהם שהעושה אותם אין לו חלק לעולם הבא, אמרו: "מה אנן קימין, אם בשעשה תשובה, אין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, אלא בשלא עשה תשובה ומת ביסורין". רצונו לומר, כי חומר אותם החטאים אשר זכרו בהם "אין לו חלק", משאר החטאים, הוא, שהיסורין עם המיתה לא יכפרו אותם. רש"י צפניה ב (א) וקושו - מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו: האם לעשות פרוזבול, ולבטל מצוות אלוהים לשמיטת חובות, אינו נחשב לעבור על דברי תורה בפרהסיה? הרמב"ם שחי במצרים, וריפא גויים, אינו נחשב כעובר על דברי תורה בפרהסיה? הרי בשלוש מקומות אוסרת תורה לחזור למצריים?

יחזקאל יד (ט) וְהַנָּבִיא כִּי יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יְהוָה פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל: רש"י והנביא כי יפותה ודבר דבר - שאינו אמת. פתיתי - פתחתי לו פתח לאיזו שירצ'ה ומכאן יש לומר בא ליטמ'א פותחין לו: הרי הרעיון העומד אחרי פירוש זה בא לומר: אני האלוהים גרמתי לנביא ואני מדגיש נביא, לבחור בדרך, ואפילו של טעות, ואנו מדברים שוב על נביא, האם לא יכול להיות שמה שנכתב על נביא בעצם מתייחס לכל אדם גם אם הוא חושב את עצמו ל"חכם"? אם כך: נשאלת השאלה, הרי כל מה שעשו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", כאשר עשו פרוזבול, היתר עסקה, וביטול  קרי לילה, ועוד מרעין בישין, האם דברים אלה אינם נכללים  בה"בא ליטמא פותחין לו"? איך כל ההיתרים האלה מסתדרים עם הגמרא וההלכה הבאים?

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קמב עמוד א מתני'. לא יטול אדם אם על בנים אפי'לו לטהר את המצורע, ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה: +דברים כ"ב+ למען ייטב לך והארכת ימים, ק"ו על מצות חמורות שבתורה. אסור להתיר מצווה קלה, קל וחומר מצווה חמורה? יש מצווה קלה ויש מצווה חמורה? האם יש ציווי אלוהי שאפשר לחפף בו ויש ציווי אלוהי שאסור לחפף בו? האם לא תנאף חמור מלא תגנוב? או שאולי שני ציווים אלה חמורים מעדות שקר? או אולי דברים אלה חמורים משחיטת פר ובנו באותו יום? מי קובע מה חומרתן של מצוות? האם לא היינו אמורים ללמוד מטעות משה שלא דיבר אל הסלע והכה בו, שאין ציווי אלוהי חמור יותר מציווי אלוהי אחר? כל מצוות אלוהים הן מצוות, ואת כולם יש לבצע באותה חומרה,

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה (א) דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם, אותו תשמרון לעשות - לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג, א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט, כח). הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא כג, יד), ונאמר "לא בשמיים, היא" (דברים ל, יב). הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר, מעתה: הלכה (ב) לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו - הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה; ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת "לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כט, כח) ו"לא איש אל ויכזב" (במדבר כג, יט) אנו השוטים נפלנו לבור שטמן לנו האלוהים, ולא קיימנו את הפס' הבא קהלת ג (יד) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו: לסיכום פרק זה: הסיפור הבא יכול ללמד משהו, אותנו בני האדם, "אין צורך לעזור לאלוהים", אם הוא אלוהים? שיעשה את העבודה שלו, ואנחנו נתמקד במה שציווה אותנו, 

דברים יב פרשת ראה (כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: שמור את כל הדברים כדי שיהיה לך טוב? אם כך: מה יהיה על "צדיק ורע לו"?

(כט) כִּי יַכְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם: ואם שמרת גם את אויביך יכרית האלוהים? ומה יהיה על "כולם" ו"כל העולם" "נגדנו"? ומה יהיה על "עשיו שונא ליעקב"?

(ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי: איך עבדו הגויים את אלוהיהם? מקדשי מעט, כנסיות, מסגדים?

(לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם: מה לא לעשות לאלוהים? האם לומר לילדים שצריך למות על קידוש השם, אינו נחשב כהקרבת הבנים לאלוהים? או שכל הבעיה של אלוהים היא רק אם אתה מקריב את בנך על אש, ואם תשחט אותו בלי מדורה מותר? 

דברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ: האם כל מצוות מדרבנן אינן נכללות בציווי של "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"? האם בזה שקראו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לתוספת "גדר", בעצם ביטל את הציווי "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"? 

(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: ואם קוראים לו, רב או אדמו"ר או חכם או דרבנן?

(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: איך נדע שזה אלוהים אחרים, אם הצליח לו הקסם? אם הוא לא אומר במפורש ללכת אחרי אלוהים אחרים, אבל כאשר אתה מסתכל על כל הנעשה, זו בעצם עבודת אלילים, מה עושים אז? אם הוא לא ממש אמר בא נלך אחרי אלוהים אחרים, אבל אמר שלא כך ציווה אלוהים לעשות את המצווה, אז זה בסדר?

(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: איך נדע שהוא שקרן? מדוע צריך האלוהים לנסות אותנו? איך נבין אם הצליח לו הקסם, שזה ניסיון מאלוהים, ולא אמת דיבר? הרי אם פשוט להבין מהי עבודת-אלוהים, ומהי עבודת-אלילים? מה עניין קסם? או לא קסם? האם בעצם מה שרוצה כותב-התורה לומר: שיש אפשרות שנדמה לך שאתה עובד-אלוהים, אבל אתה עובד-אלילים? ולראיה סיפור אהרון והעגל אומר אהרון "חַג לַיהוָֹה מָחָר" בשמות פרשת כי תשא לב,  ובסיפור "מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלוהִים" בשופטים פרקים יז' יח', מדוע מזהיר אלוהים שלא נעבוד אלילים אחרים, אם זה דבר כל כך פשוט להבנה? או שלא? שמות כ (יט) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: שמות לד (יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ: ויקרא כו (א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: דברים ז (כה) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא:(כו) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא: האם אלוהים חושש בעצם ממתחרים? האלוהים אינו מבין שזה כל כך פשוט לדעת מהי עבודת אלילים, ומה לא? מי עובד אלילים, ומי לא? מדוע צריך אלוהים לתת ציווי שאין סיכוי שיקרה? הרי בחר האלוהים בעם "חכם" עם "נבחר" עם "סגולה"? איך מסתדרת הנבואה הבאה? דברים ד (כז) וְהֵפִיץ יְהֹוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהֹוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה:(כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן: דברים כח (טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:--- (לו) יוֹלֵךְ יְהֹוָה אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן:(לז) וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ יְהֹוָה שָׁמָּה:--- (סד) וֶהֱפִיצְךָ יְהֹוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן: איזה אלוהים זה שמבטיח בנבואתו שאם לא נהיה בסדר הוא יגלה אותנו מארצנו ארץ ישראל, ובגולה נעבוד אלילים אחרים, אלילי עץ ואבן? נבואתו שנגלה התקיימה, ונבואתו שנעבוד אלילים לא התקיימה? מי צריך אלוהים שאינו יודע אחרית כראשית? או שאולי "הֲ לַיְהֹוָה תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" דברים לב (ו) וכל אזהרות האלוהים היו: כי רצה ללמד שיש אפשרויות כל כך רבות לעבוד אלילים, עד כדי כך שלא נבחין בין עבודת אלילים לעבודת יהוה? ואם נקפיד בעבודת "יהוה האלוהים" לפי הספר לא נטעה? וכאשר נחפש פרשנות לכל פסיק או אות, ולא נבצע את המצוות "במקום" אשר ציווה האלוהים, נטעה. דברים יב (א) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:--- (ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: לא לעשות לאלוהים? (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: ובדברים יז (ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: ויקרא י (ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:(יא) וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה: האם "וּלְהוֹרֹת" אינו תפקיד של רבנים ו"חכמים" בימינו? אם כך: מה עם "חֻקַּת עוֹלָם"? מדוע לא מוזכרים "חכמים"? רבנים? "צדיקים"? או כל נושא תפקיד אחר בעם? האם ציווים אלה אינם נחשבים כעקרונות אשר אסור לבטלם? האם לעשות רב אשר אינו ממשפחת כוהנים בני לוי אינו נחשב כהפרה של צו אלוהי? האם לקבל תשובה בכל מקום אשר לא נבחר על ידי האלוהים אינו נחשב כהפרה של צו אלוהי? כ-23 פעמים בספר דברים מופיע הציווי לבצע את כל מצוות האלוהים "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר"?

בספר דברים יב (יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ: או לפחות לגשת "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה", ושם לקבל את ההנחיות?

דברים יג

(ה) אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: האם כל הנאמר בפס' זה אינו "הברור" מאליו? האם אלוהים אינו יודע אחרית כראשית, ואינו יודע שעם ישראל לעולם יעבוד אותו?

(ו) וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: האם לומר "צדיק ורע לו", אינו נחשב כ"דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה"? הרי איזה אבא מעניש את הילד הטוב? או איזה שופט מעניש את הצדיק?

(ז) כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:(ח) מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ:(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה:(יא) וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(יב) וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:(יג) כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר:(יד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:(טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ: (טז) הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב:(יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד:(יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:(יט) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:

מדוע צריך את הפרק הזה בספר דברים, האם לא פשוט להבין מהי עבודת אלילים? ומהי עבודת אלוהים? מדוע "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב"? יותר מכך: הוסיפו פרשנים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ששבע חקירות נדרש אתה לחקור?

מדוע צריך כל כך הרבה לבדוק דבר שהוא פשוט להבנה? מדוע יש לדרוש ולחקור ולשאול היטב? הרי פשוט להבין מהי עבודת אלוהים, ומהי עבודת אלילים? או שלא?

כבר צווינו בעשרת הדברות לעבוד רק את האלוהים? אם כך: מדוע צריך האלוהים לנסות אותנו עם כל מיני קוסמים שמצליחים לעושה הקסם? האם יכול להיות שהיושב במרומים היודע אחרית כראשית, אינו מבין שפשוט להבין מי עובד אלוהים או לא? או שבא האלוהים ללמד אותנו בפרק זה, שגם אם נִרְאָה כאילו זו עבודת אלוהים, בדוק וחקור טוב, טוב, אם באמת זו עבודת אלוהים, ולא עבודת אלילים במסווה של עבודת אלוהים, והסיפור הבא על רב אשי ומנשה המלך, ממחיש שיש אפשרות של עבודת אלילים, שכביכול היא עבודת אלוהים, הועתק מספר האגדה עמ' קה' פרק על מנשה (מקור הסיפור בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב ) מנשה(המלך) נראה לו לרב אשי בחלומו, אמר לו רב אשי, מפני מה הייתם עובדים עבודה זרה? אמר לו(מנשה לרב אשי) אילו היית באותו הדור היית תופס בשולי בגדי ורץ אחרי: מה הרעיון או המסר אחרי הסיפור בגמרא? הרי רב אשי היה כל כך גדול בתורה, איך יכול להיות שהיה גם הוא עובד אלילים כדורו של מנשה? האם רב אשי, לא היה מבחין שזו עבודת אלילים? התשובה לשאלות האלה נמצאת בפס' (כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: אם שמרת את כל הדברים, יהיה לך ולבניך טוב, וזו האינדיקציה לדעת אם אתה בדרך הנכונה, וכל סיפורי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", שסיפרו לנו  ש"צדיק ורע לו", ועל "חכמים" ו"צדיקים" שהיו חולים, נכים, או שנרצחו ע"י כל מיני אויבים, או מתו כביכול על קידוש השם, וכל הסבל שלהם זה כדי לזכך את הנפש. הם קשקוש אחד גדול, וזו היא עבודת אלילים. תהלים סב (יב) אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים:(יג) וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ: תהילים א (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:(ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶֹה יַצְלִיחַ:(ד) לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אְַשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ:(ה) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים:(ו) כִּי יוֹדֵעַ יְהֹוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד: ישעיה ג (י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:(יא) אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ: ירמיה יז (י) אֲנִי יְהֹוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו (כִּדְרָכָיו) כִּפְרִי מַעֲלָלָיו: תהילים סב (יג) וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלם לאיש כמעשהו: איוב לד (יא) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ: קהלת ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: כל הפס' כאן מעידים שדרכו של האלוהים היא "צדיק וטוב לו, רשע ורע לו", אין, ולא נמצא, אפילו פס' אחד, בכל התנ"ך, המדבר "על צדיק ורע לו" או "רשע וטוב לו", שלא יקפץ השוטה עם איוב, אלוהים מנסה גם הצדיקים. ומשלם להם לגמולם לטובה, ולשוטה המקפץ תקרא עד סוף ספר איוב.