בבל ומחלוקת

בבבל בלל האלוהים את שפת בני האדם, וכולם מדיבור בשפה אחת, דיברו בשפות רבות, ונשאלת השאלה מה הרעיון? או המסר? המסתתר אחרי סיפור מגדל בבל? מסתבר שמה שהיינו צריכים להבין הוא: שהאלוהים יכול לגרום לבני אדם שהיו עד לפני רגע מדברים באותה שפה, שכל אחד ידבר בשפה אחרת, וכל זאת משום שלא אהב את הדרך שלהם,           ואם נסתכל נראה שגם את דרך ה"חכמים" לא אהב האלוהים, ולכן: גם אם הם מדברים באותה שפה, הם יכולים להיות במחלוקות, לדוגמא: ניקח את ארצות אירופה בשלושים השנה האחרונות, כולם מדברים כל אחד בשפתו, אבל השכילו לעשות מעבר חופשי, מטבע אחיד, ושלום בין המדינות, איך זה יכול להיות? הרי לפי התפיסה היהודית הם מאמינים בישו ובנצרות, הנחשבת לעבודת אלילים, האם האלוהים אינו מצליח להשתלט על אירופה? או שאולי היינו צריכים ללמוד שכאשר אנשים מחפשים שלום, לא משנה באיזה שפה ידברו, ואיזה אמונה יאמינו, העיקר שיבקשו שלום, לאלוהים אין צורך בנו, לנו יש צורך באלוהים, כאשר אלוהים אוהב את דרכך, תצליח! וכאשר אינו אוהב את דרכך, לא תצליח! לכן: גם אם תדבר באותה שפה, ואלוהים אינו אוהב את דרכך, לא תצליח, מחלוקת היא אחת מדרכיו של האלוהים להראות לך שאינך בדרך הנכונה! האלוהים: אוהב שלום, שונא מחלוקות, בראשית יא (ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: רש"י: ומשם הפיצם - למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנוי המחלוקת וגדול השלום: אם כך: איך כל אחד מפרש כמו שהוא רוצה את התורה? הרי אם היה הסבר יחיד או כמו שאומרים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "תושב"ע" ב"מסורת" מסיני, הרי לא צריכה להיות מחלוקת, מפני שיש "מסורת" אחת, והיא לכולם אותה "מסורת", רק כשנקבע ששבעים פנים לתורה החלה המחלוקת, עכשיו המחלוקת היא גדולה, וכל אחד יפרש לכיוון הנוח לו. הרי עכשיו יש אפשרות שלכול אחד תהיה "מסורת" שונה, מפני שיש שבעים פנים,

סיפור בבל בא ללמד: שכאשר אלוהים אינו אוהב את דרכך, הוא יכול לגרום לבני אדם להסתכסך ביניהם, ואפילו מי שאינם מאמינים באלוהים, כאשר הולכים ביחד, יכולים להצליח, "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" והאלוהים יכול לגרום לאנשים אשר מדברים את אותה שפה(עברית), קוראים את אותו ספר(תנ"ך), להמציא כל אחד פרשנות משלו לאותו סיפור,

פרקי אבות פרק א פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: מדוע לקבל את הסמכות של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הרבנים ללא ערעור? מי קובע שהם חכמים? לפי איזה קריטריון נקבע מי חכם? אם זה אוסר וזה מתיר בהלכות של הנהגת דרך? לאחר שראינו שכל פרשן בעצם מחווה דעתו על הסיפור, הרי ברור שאין כאן שום "מסורת" מאב לבן, הרי היו צריכים כולם להיצמד לגרסה אחת, ולא כל אחד בודה ממוחו ומהרהורי ליבו.

ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מא מה שנתלה בזקן ממרא, אומר, כי כאשר ידע השם יתעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכל זמן לפי התחלף המקומות והחדושים ולפי הנראה מן העניינים, להוסיף על קצתם ולגרוע מקצתם, הזהיר מן התוספת ומן המגרעות, ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, כי היה זה מביא להפסד סדרי התורה ולהאמין בה שאינה מאת השם, והותר ג"כ לחכמי כל דור, רצוני לומר ב"ד הגדול, לעשות סייגים כדי לקיים משפטי התורה האלו בעניינים שיחדשום לשמור התורה וישאירו הסייגים ההם קיימים לנצח, כמ"ש ועשו סייג לתורה, וכן הותר להם ג"כ לבטל קצת מעשי התורה ולהתיר קצת הנזהר ממנו לפי ענין אחד ולפי מאורע אחד, אבל לא יעמידוהו לדורות כמו שביארנו בסדר פירוש המשנה בהוראת שעה, ובזאת ההנהגה תתמיד התורה האחת ויתנהג כל זמן ובכל מאורע כפי הצריך לו, ולו היה זה העיון החלקי נמסר לכל אחד מן החכמים, היו בני אדם נפסדים לרוב המחלוקת והסתבכות הדעות, והזהיר יתעלה שלא יעשו זה שאר החכמים אלא ב"ד הגדול לבד, וצוה להרוג מי שיחלוק עליהם, שאם יחלוק עליהם כל מעיין, בטלה הכוונה המכוונת ובטלה התועלת.

"התורה אסרה כתיבת תורה שבע"פ מחשש מה שאירע באמת לאחר שהותרה הכתיבה שבכך רבו הסברות, השיטות, והמחלוקות," (מורה נבוכים עמ' קפח)

בראשית ח פרשת נח (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: רמב"ן ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש - כתב רש"י מכאן אתה למד שהיתה משוקעת במים י"א אמה, כפי החשבון הכתוב בפירושיו. והוא כן בבראשית רבה (לג ז), אבל כיון שרש"י מדקדק במקומות אחרי מדרשי ההגדות וטורח לבאר פשטי המקרא, הרשה אותנו לעשות כן, כי שבעים פנים לתורה. ומדרשים רבים חלוקים בדברי החכמים:

איתמר = (נאמר, נלמד, למדנו,  == פתיחה >למחלוקות< אמוראים)  

מדוע שיהיו מחלוקות? הרי יש "מסורת" אחת ויחידה מאב לבן? או שאולי יש "מסורות" רבות מאבות לבנים? הרי אם הייתה "מסורת" אחת יחידה לא הייתה מחלוקת, כגון: אלפיים שנה לפחות יש את אותו ספר תנ"ך, ואין מחלוקת עליו, כולם קוראים באותו ספר, אין מחלוקת לגבי הכתוב בו, אלא מחלוקת על הפרשנות לכתוב בו, לכן: הבעיה קיימת מפני שיש הרבה "מסורות", ולכול אחד "מסורת" משלו, אם היו מקפידים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על "מסורת" אחת, ולא היה כל אחד מושך לכיוון אחר, אם היו מקפידים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ומוחקים את "התושב"ע" וההלכה, כגון: רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, הרי: אם היו לומדים הגויים את התורה, לא הייתה להם "מסורת" אחרת, וכולם היו מאמינים באותו "ה"אלוהים, באותה תורה/דרך, אבל: מאותו רגע שפתחו את האפשרות לפרשנות, כל אחד משך לכיוון שלו,  

סדר רב עמרם גאון סדר ראש השנה אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך. והנשא על כל הארץ ביקרך. והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה. עד כמה מטומטם אמור להיות אדם, שכל ראש-שנה חוזר על הטקסט הזה, ולא הבין שזה הרעיון העיקרי, בזה שבני ישראל קיבלו את התורה, לא כדי לשמור שאף אחד לא ידע, כי אם ללמד את כולם שידעו, שמות יט (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: תפקידך בעצם להיות עם סגולה וממלכת כוהנים? עם סגולה = עם לדוגמא, וממלכת כוהנים = עם של מורים, דברים יח (א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהֹוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהֹוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ:(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָֹה הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים: הרי אם כוהנים רק בני אהרון, אז מה פירוש "וְאַתֶּם תִּהְיוּ.. כֹּהֲנִים"? בני אהרון כוהנים, לעם ישראל, ועם ישראל, כוהנים לעולם כולו, עם ישראל כוהנים לעמים אחרים, ומה תפקידו של הכהן? דברי הימים ב טו (א) וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:(ב) וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְהֹוָה עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם:(ג) וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה: ויקרא י (ח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:(יא) וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה:

יחזקאל מד (טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה:(טז) הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי:(כג) וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם:(כד) וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְִשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי ושְׁפְּטֻהוּ יִשְׁפְּטוּהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ:

דברים כד (ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת:

דברים לג (ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה:(ט) הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ:(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ:(יא) בָּרֵךְ יְהוָֹה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

ירמיה ב (ח) הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהֹוָה וְתֹפְשֵֹי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ: מצודות דוד הכהנים - אשר עליהם להורות דרכי ה' כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב).

ירמיה יח (יח) וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו: רש"י תורה מכהן - שעל הכהנים להורות תורה שנאמר יורו משפטיך ליעקב (דברים לג).

מצודות דוד כי לא תאבד - כאומרים מה נהיה חסרים במיתתו הלא לא תאבד התורה מיתר הכהנים (על הכהן ללמד תורה וכמ"ש כי שפתי כהן וכו' ותורה יבקשו מפיהו, מלאכי ב)

יחזקאל ז (כו) הוָֹה עַל הוָֹה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים: רש"י ותורה תאבד מכהן - הרגילים בהוראה כמו שנאמר ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב):

אם תפקיד עם ישראל הוא: להיות כהן/מורה לגויים, איך אפשר לקבל הלכה שבני אדם אחרים(גויים) כבהמה נחשבים?

רמב"ם הלכות עירובין פרק ב  הלכה (ט) ישראל הדר עם הנוכרי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב. רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים - פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב): מה יהיה על הכתוב בתורה בבראשית א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: בראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: בראשית ט (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: בראשית ה (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: אם אדם בצלמו ודמותו של האלוהים, ושת בנו של אדם נולד גם הוא בצלמו של אדם, הרי שבני האדם כולם באותו צלם ודמות, לכן: אִם א = ב,  וְ-ב = ג,  הרי שְׁ-א = ג, וכאשר אתה טוען על אדם אחר שהוא שווה לבהמה, הרי בעצם אלוהים אשר האדם בדמותו ובצלמו שווה לבהמה, או כבהמה הוא נחשב, אם כך: מה הפלא שהאלוהים כל כך כועס, ובמשך אלפיים שנה, כל גוי מקבל אישור אלוהי, להתעלל ביהודי? הרי תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. 

מה פירוש הנאמר בתלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב תני רבי שמעון בן יוחי הכשר שבגוים הרוג, הטוב שבנחשים רצץ את מוחו, הכשר? הרוג? האם פספסו "חכמינו", כותבי/ממציאי "התושב"ע", את כל הנאמר בהמשך? הרי הם עצמם כתבו גם את האמת, וגם את השקר, גם את הטוב, וגם את הרע, והם בחרו ברע!!

משנה מסכת אבות פרק א [יב] הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: עם מי להיות רודף שלום? עם חברים? או עם אויבים? האם בריות = רק בני ישראל/יהודים? האם לאהוב רק את הבריות שהולכים כמוני? ואיך מקרבים לתורה? כשאוסרים על גוי ללמוד אותה? כשמקללים, וזורקים אבנים על מי שאינו כמוני? ואם הלל צדק, אז שמאי טעה, כי היה מהמקפידים? האם לא היינו אמורים ללמוד שהמקפידים טועים? ואיך קיבלו שניהם מאותם "מורים"? והלכו כל אחד בדרך אחרת? הלל מְקֶּל? ושמאי קפדן?

משנה מסכת אבות פרק ב (י) רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם: האם בריות זה רק עם ישראל/יהודים? או כל הברואים?

ויקרא כו (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: רש"י ונתתי שלום - שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל(תלמוד לומר) אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא אומר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא את הכל: וחרב לא תעבר בארצכם - (ת"כ) א"צ(אין צריך) לומר שלא יבאו למלחמה אלא אפי'לו לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה:     

רש"י בראשית יא (ט) ומשם הפיצם - ... למדת ששנוי המחלוקת וגדול השלום:

בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 7 דתנן במשנה אחרונה אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט י"א).

משנה מסכת אבות פרק א [יז] רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: שלום עם מי? מה פירוש "העולם עומד... על השלום"? הרי "עשיו שונא ליעקב"? ו"כל הגויים שונאים לישראל"? אם כך: באיזה מצב נמצא העולם? ואם כך: האם העולם אינו יכול לעמוד, וצריך לשבת?

משנה מסכת אבות פרק ג [י] הוא(חנינא בן דוסא) היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת ילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם: איזה בריות? האם כל הבריות, או רק מי שאוהב אותך?

תהלים לז (לז) שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם: מצודת דוד שמר תם - שמר דרך תם וראה דרך ישר ללכת בה כי יש אחרית טוב לאיש המבקש שלום כל אדם להתנהג עם כל בישרות ובתמימות:

זהרה של תורה במדבר פרשת קרח פרק ח   (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם")

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' אמר רבי יצחק כתוב מימנו אש דת למו צו התורה שהיא כח הימין והשמאל בכלל בימין מי שעושה מן הימין שמאל ומן השמאל ימין הרי הוא כמחריב עולם בוא וראה אהרן הוא בחינת ימין לווים בחינת שמאל קרח ביקש להחליף הימין לשמאל בשביל זה נענש ולא עוד אלא שנמצא בו לשון הרע ונענש בכל  ויקח קרח מה ויקח לקח עצה רעה לנפשו  כל הרודף אחרי מה שאינו שלו נאבד ממנו קרח רדף אחרי מה שאינו שלו את שלו אבד ואחר לא הרוויח קרח הלך במחלוקת מה מחלוקת התפרדות שלמעלה ושלמטה ומי שמבקש להפריד תיקון העולם נאכד מכל העולמות מחלוקת מפריד השלום ומי שחולק על השלום חולק על השם הקדוש כיון שהשם הקדוש נקרא שלום,