רב, מתווך, ועורך דין,

במדבר כג (ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל:(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָֹה:(ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב:(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ: לפי אותו רעיון אם כך: איך יכול רב/מתווך/בבא/עורך דין, או כל מוכר אשליה אחר, לברך או לעזור לך, אם האלוהים אינו רוצה? הרי בעמוס ג (ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהֹוָה לֹא עָשָׂה: ובשמואל א ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם:(ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי חֲסִידָו חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:(י) יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו מְרִיבָיו עָלָו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ: אם כך: הרי אם אלוהים החליט שמגיע לך עונש מה יעזור רב/מתווך/בבא/עורך דין, או כל מוכר אשליה אחר? הרי אתה צריך לשנות את דרכיך, ואז אלוהים יסלח לך, והאלוהים אינו צריך מישהו שיסנגר עליך, הרי אם הוא צריך סנגור אז אינו אלוהים, הרי הוא לא שקל את כל השיקולים האפשריים?

עמוס ג (ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהֹוָה לֹא עָשָׂה: האם האלוהים עושה רע? כן קהלת ח (ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם: צדיק אינו צריך לחשוש מכלום, (ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו: אם כבר הגעת לבית משפט זה לא מפני שאתה "צדיק" אלא בדוק מה רע שעשית, (ז) כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ:

לכן: מי שצריך עורך דין, שיפשפש במעשיו, והתשובה לשאלה, מדוע שיפשפש במעשיו? בפס' הבא, כי זה מה שיקבל הצדיק, משלי כא (כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד:

ובהמשך זה מה שיקבל הרשע,

אבל רק לרעים,

שותף לפשע

האיכרים והנהר  (כל משלי קרילוב   עמ'  157)

אחרי צרות מרות, שנגרמו לכפר,              מהשתפכות פלגים עם הפשרת שלגים,

אמרו האיכרים לקבול לפני נהר,               שלתוכו נשפך כל נחל וכל פלג,

והאמת נתנה להיאמר:                             היה להם על מה להתמרמר.

כאן נסתחף שדה פתוח,                           שם נגרפה טחנת הרוח,

בקר וצאן טובעו לרוב,                            ואלו הנהר צנוע הוא וטוב,

מימיו האדירים זורמים כל כך בנחת,        הרבה ערים גדולות שוכנות עליו בלי פחד,

עליו לא יסופר שום מעשה מכלים,          הוא הוא שירסן נכלי הנחלים,

כך שוחחו בינם האיכרים הללו,               אך, בקורבם ליאור, ראו פתאום כי שם, צף חלק מרכושם,

שהפלגים מהם גזלו,                              נתנו המסכנים עינם במחזה,

הניעו בראשם, היבטו זה אל זה,             ואל הכפר לשוב נחפזו,

"לשווא" אמרו הייתה טרחה זו:

מה טעם לבקש משפט, מראש, ורב, המקבל חלקו מגנבים?.  הרי מדוע כבוד הרב אינו בודק מי הוא התורם לבית הכנסת שלו? הרי הפס' הבא הוא ציווי תורה, דברים כג (יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם:

מרטין בובר בפרדס החסידות,  פרק א עמ' י' ישוע - אמנם לא ישוע האיש כהווייתו אבל הדמות "ישוע" כפי שנכנסה זו בנפש העמים ושינתה אותה – לא הניח פניה לאלוהים אלא מתוך הדבקות בו, בכריסטוס, לא הניח עוד לדבר האדם לחדור אל מי שהוא מקורו ותכליתו של כל יש, אלא כשהוא ישוע בחינת לוגוס, משתתף בנשיאותו: ה"דרך" אל האב שוב לא עברה אלא מבעד ל"בן", בהטיה זו קיבלו העמים את תורת ישראל על האל שניתן לדבר אליו, נמצא, שבמקום לפנות בדברים אליו, למדו לפנות אל כריסטוס,  הרי זה מה שקורה היום בפנייה אל כל רב, או גרוע מכך אל כל מת(קברי "צדיקים"), שידבר או יתווך בינך לבין האל. האם בעצם אימצנו את התפיסה הנוצרית? שכדי לדבר עם האל יש צורך לעבור דרך "ישוע" = הרב = ה"צדיק" = בבא?

 

בעת צרה מאמין האדם לכל דבר על נְקַלָּה, ובבוא אליו נוֹכֵל להבטיח לו רוח ופְדוּת ממצוקותיו הקשות,  יֵּהָפֵךְ הסובל לעבד נרצע לתקוותיו.

משנה מסכת אבות פרק א משנה (יא)  אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: מדוע אבטליון מזהיר את ה"חכמים" שהם יכולים לטעות?  כן!! גם "חכמים" יכולים לטעות בפרשנות של הדברים,

אדם שעשה עבירה מסוימת, הוא אינו יכול לטעון טענה איני יודע את החוק, הרי "אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש", הולך אותו אדם לבית משפט, ולוקח לו עורך דין (רב, חכם), העורך דין אולי מנסה בפרשנות מסוימת להוציא את האדם מהעונש, אבל בסופו של דבר אם לא הצליח העורך דין לפרשן טוב את מעשה האדם, האדם עצמו משלם על החטא, ולא העורך דין (הרב, החכם), משלי כד (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ:

ויקרא יט (ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: רש"י ואת שבתתי תשמרו - סמך שמירת שבת למורא אב, לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות: אני ה' אלהיכם - אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. איזהו מורא, לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו. ואיזהו כבוד, מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא: אביך מולידך שאתה מצווה בעשרת הדיברות פעמיים, לכבד, בשמות כ (יא) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ובדברים ה (טו) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ובמשלי כג (כב) שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ: משלי א (ח) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: משלי ו (כ) נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: אסור לך לשמוע לו אם יאמר לך חלל אחת ממצוות התורה, ולרב אשר יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אתה מחויב לשמוע לו? באיזה תורה כתוב שחובה לשמוע לרב? היכן יש ציווי חובה לשמוע לרב או לחכם?

רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק י הלכה (א) בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו ואין לו עיר מקלט אבל בתי דיניהן אין ממיתין אותו במה דברים אמורים בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה אבל אם ידע שהוא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו אלא עלה על לבו שדבר זה מותר לו וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג הרי זה קרוב למזיד ונהרג ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד: הרי מקל וחומר: אם על בן נח קיימת חובת הלימוד, והוא לא קיבל תורה? על בן אברהם יצחק ויעקב שקיבלו תורה אין חובת הלימוד? הרי אחד מהציוויים החשובים לעם ישראל הוא לימוד התורה, דברים ו (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד: (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: (ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: ובדברים יא (יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: וביהושע א (ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. האם גמרא זו אומרת שאין רגע פנוי מלימוד תורה ואין אפשרות ללמוד או לעסוק בדברים אחרים חוץ מתורה?

תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א דף טו טור ג /ה"א שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה,

דברים יג פרשת ראה (ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: מלכים א יח (לז) עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהֹוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית: ישעיה סג (טז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהֹוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ:(יז) לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהֹוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ:

ירמיה ו (כא) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו שָׁכֵן וְרֵעוֹ יְאָבָדו:ּ

תהלים קז (מ) שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ: מהמשתמע מפס' אלה אפשר להבין שהאלוהים בוחן את האדם תהלים יא (ה) יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ: ובפס הבא ביחזקאל יד (י) וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֹן הַנָּבִיא יִהְיֶה:(יא) לְמַעַן לֹא יִתְעוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרַי וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּכָל פִּשְׁעֵיהֶם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה: השואל והנשאל נחשב להם אותו עוון? אם כך: נשאלת השאלה כיצד לא נטעה מדרך הישר? הרי אם האלוהים מטעה דרך נביא, או כל רב/חכם איך נדע מה היא הדרך הנכונה? והתשובה היא ממש פשוטה, היצמד לכתוב, התורה, וכל מה שנוגד את הכתוב, לא משנה מי אמר, אל תשמע לו, גם אם אורך זקנו ואורך מעילו כאילו מעידים עליו ש"צדיק" הוא, אינך יודע ולוא רק את מה שרצה הוא להראות לך, ובוחן כליות ולב הוא רק האלוהים יהוה שמו,

לסיכום: יש סיפור שמספרים מחזירי התשובה, על אדם, שהציעו לו חבריו שיחזור בתשובה, ענה להם אותו אדם, כשאעלה למשפט לפני בורא עולם אומר: שאיני יודע קרוא וכתוב, ולכן איני מחויב בכלום, כאשר הגיע יומו של אותו אדם, עלה לשמיים ובמשפטו טען טענה זו, איני יודע קרוא וכתוב, פסקו בשמים, קבל כרטיס חופשי, לאן שרצונך ללכת לך, הלך האדם לגן עדן וראה שאין שם אף אחד מחבריו, החליט אלך לבקר את חברי בגיהינום שהרי יש לי כרטיס חופשי, נכנס אותו אדם לגיהינום ופוגש את חבריו בדיוק בהפסקה בין עינוי לעינוי, קשקשו על דא ועל הא, ונסתיימה ההפסקה, רוצה האיש לצאת, ובשער הגיהינום עומד שומר, ואינו נותן לצאת, אמר האיש לשומר אבל כרטיס זה הוא כרטיס חופשי, מדוע אינך מאפשר לי לצאת? ענה אותו מלאך השומר על שער הגיהינום, איני יודע קרוא וכתוב,  משל זה מתאים היום במיוחד לכל הטיפשים אשר חושבים שבטענה של עשה לך רב פתרו עצמם מעונש, אין לנו צורך ללמוד ילמד הרב, ואנו נלך אחריו, אם טעה, נאמר אנו עשינו כמצוותו, טענה טיפשית זו אולי יכולה לתפוס על הדורות הקודמים שכולם היו בורין ועמי ארצות, שלא למדו כי יחידי סגולה אשר היה באפשרותם למדו, אבל היום כאשר ילד חייב בעשר שנות לימוד או לפחות בשמונה לא יוכל לבוא אף אחד ולטעון איני יודע קרוא וכתוב, וספר התנ"ך נכתב בעברית פשוטה, איך אמרו "חכמים", "דיברה תורה בלשון בני אדם" בלשון כל בני האדם? או רק בלשון "חכמים"? ו"ירדה תורה לסוף דעתו של האדם" דעתם של כל בני האדם? או רק לדעתם של "חכמים"? התורה ללא התושב"ע  אמרו "חכמים" היא פשט, כן היא פשט, וכל אדם אמור להבינה אם רק ירצה, 

הסתלק מן הספק?

משנה מסכת אבות פרק א (טז) רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות:  איך זה מסתדר עם ההלכה הבאה?  שהרי אם שגגו בית דין אתה חייב? 

רמב"ם הלכות שגגות פרק יג הלכה (יג) וכן אם לא היו העושים שוגגין על פי ההוראה - הרי בית דין פטורין, וכל העושים חייבין. כיצד, הורו בית דין לאכול חלב הקיבה כולו, וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור, ואכלו מפני הוראתם, שהיה עולה על דעתן שמצוה לשמוע מבית דין, אף על פי שהם טועים - הרי זה האוכל חייב חטאת קבועה על אכילתו, ואינו מצטרף למניין השוגגים על פיהם:

הלכה (יד) במה דברים אמורים, בשהיה זה שידע שטעו חכם או תלמיד שהגיע להוראה; אבל אם היה עם הארץ, הרי זה פטור - שאין ידיעתו באיסור ידיעה ודאית, ומצטרף לכלל השוגגים על פיהם: 

רמב"ם הלכות שגגות פרק יג הלכה (יז) הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון, ועשו הקהל על פיהם בשגגה - בית דין פטורין מן הקרבן, מפני שהם מזידין; וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם, חייב קרבן בפני עצמו, מפני שהוא שוגג. הורו בית דין בשגגה, וידעו הקהל שטעו, ושאין ראוי לקבל מהם, ואף על פי כן עשו הקהל על פיהם - אלו ואלו פטורין מן הקרבן, בית דין פטורין, שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתם שהטעת אותן; וכל העושים פטורין מן הקרבן, מפני שהן מזידין - שהרי ידעו שטעו, ושאין ראוי לעשות: אם אתה פושע במודע פטור? אם אתה שוגג חייב? אלה "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?  כן אנחנו ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" תמיד פטורים, וזו חוכמה לסדר פטור לעצמך, 

רמב"ם הלכות שגגות פרק יד הלכה (א) בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה, ועשו כל העם על פיהם - בית דין פטורין, וכל אחד ואחד מן העושים חייב חטאת קבועה, שנאמר "ונעלם דבר" (ויקרא ד, יג), ולא כל הגוף. לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, בדברים שאינם מפורשין ומבוארין בתורה; ואחר כך יהיו בית דין חייבין בקרבן, והעושים על פיהם פטורין:

הלכה (ב) כיצד, שגגו והורו שמותר להשתחוות לעבודה זרה, או שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת, או שמותר לבוא על שומרת יום כנגד יום - הרי אלו כמי שאמרו אין שבת בתורה, או אין עבודה זרה בתורה, או אין נידה בתורה, שעקרו כל הגוף; ואין זו וכיוצא בזה שגגת הוראה, אלא שכחה. לפיכך פטורין מן הקרבן, וכל העושה על פיהן חייב חטאת בפני עצמו:

 

"אמונה עיוורת בסמכות היא האויב הגדול ביותר של האמת."

"לכבד סמכות בלי לחשוב, זה הדבר המסוכן ביותר לאמת" אלברט איינשטיין

"על כל אדם לשפוט ולהחליט בעצמו, על פי מה שקרא והבין, ולא על פי מה שאחרים אמרו לו"

"הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה"