"הרב" "מרפא חולים"? בהנחה שנכון דבר ההבל והקשקוש הזה, ויכול איזה שהוא אדם שאינו רופא, ל"רפא חולה" ע"י כל מיני לחשים או תפילות, או כל דרך אחרת, מדוע לא יושב הרב ו"מרפא" את כל החולים בעם ישראל? ואם יאמר מישהו ש"הרב" אינו רוצה להפסיד לימוד תורה, הנה סיפור חסידים על הרבי מסאסוב, המבחן- הרבי מסאסוב היה יושב ליד מיטתם של כל הילדים החולים שבעיר, מטפל בהם ושומר עליהם, פעם אחת אמר: "מי שאינו יכול למצוץ את המוגלה מתוך חבורה של ילד מישראל החולה במחלת הדבר, עדיין לא הגיע למחצית המדרגה של אהבת ישראל"
הפס' הבאים אלה ארבעת המקומות בתורה שיש ציווי של "ואהבת", דברים ו (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: דברים יא (א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים: אם ואהבת את יהוה היא מצווה? אם כך: מקל וחומר, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" היא גם מצווה? ויקרא יט (יח) לֹא- תִקּם וְלֹא-תִטּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָֹה:--- (לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
פעמיים אנו מצווים לאהוב את האלוהים, פעם אחת לאהוב את בני עמינו, ופעם אחת לאהוב את הגר, האם מה שרצה האלוהים לומר ש"אהבת אלוהים" היא אהבת חוקיו? לכן: לאהוב את אלוהים וחוקיו פירושו: שאם אתה תעשה הכול כדי להציל את עצמך, ולא תמשיך ללמוד תורה, אלא תבקש עזרה, הרי מקל וחומר, שאת רעך חייב אתה לאהוב כמו שאוהב אתה את עצמך, ואם בשביל עצמך עזבת לימוד תורה, הרי שאם יש באפשרותך להציל אדם אחר, עזוב את התורה, ולך לעזור לו,
מה יהיה על? משנה מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה (ה) כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד') דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר (ויקרא ה') והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר (משלי י"א) באבוד רשעים רנה:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יא עמוד א אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אמרת: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, אם כך: לפי המשנה והגמרא קיום נפש אחת הוא קיום עולם, אז חובה על האדם לקיים עולם, ולעזוב את התורה, כי בלי עולם אין תורה, ואם אין לומדי תורה, גם תורה לא תהייה,
בראשית ט (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:
בראשית א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
בצלם—בדמות: כאשר אמר אלוהים בצלם אלוהים ברא את האדם האם לא התכוון אלוהים לכל בני האדם?
בצלם אלוהים: בא ללמד דבר אחד פשוט: אני האלוהים מתייחס לכל אחד מכם כאילו הוא אני, וכאשר אתה פוגע באחר כאילו פגעת בי, וכאשר עשית טוב לאחר כאילו עשית טוב לי, אם אתה עושה טוב בעצם אמרת שאלוהים טוב, כי הוא ואתה באותו צלם, ואם אתה עושה רע, בעצם אמרת שאלוהים רע, כי שוב: הוא ואתה באותו צלם, אם "הכול יכול" טוב, מה שיש לו לתת הוא טוב, אם "הכול יכול" רע, הרי מה שיש לו לתת רק רע, ואמר חכם אחד בשם דיוגנס "אנשים טובים הם צלמיהם של האלים." ומה שרצה לומר: שאנשים בהתנהגותם מצביעים על אלוהיהם ומייצגים אותו, אומר רש"י שמות יז (ט)... יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך,... ומורא רבך כמורא שמים...: הרי אִם? א = ב, וְ-ב = ג, הרי שְׁ-א = ג, לכן" אם "כבוד חבירך כמורא רבך", ו"מורא רבך כמורא שמים" הרי ש"כבוד חברך כמורא שמים", לכן: אהבת האדם באשר הוא אדם, כל אדם = אהבת אלוהים!! מלאכי ב (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: אם אל אחד לכולנו, ואב אחד לכולנו, הרי כולנו בניו של אדם, ולכן: אנחנו נקראים בני אדם, והרי ציווי אלוהים בויקרא יט "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הרי אם אתה מחויב לאהוב את רעך, הרי את אחיך אתה מחויב מקל וחומר, ובדברים ו (יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָֹה לְמַעַן יִיטַב לָךְ, ואם אתה עושה את דבר אלוהים, יהיה לך טוב, תהילים לז (ג) בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:--- (כז) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם: עמוס ה (יד) דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי כֵן יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם:(טו) שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף:
