יהוה = עבר, הווה, עתיד, במילה אחת.  

תפלת שחרית:

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ       . בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:

לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל.   אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא:  הוא נקרא מלך רק לאחר שיש לו נתינים?

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל. לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא:

וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:    י ה ו ה ! שמו של האלוהים מכיל עבר הֹוֶה ועתיד!

וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה:

בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית. וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה:

וְהוּא אֵלִי וְחַי גוֹאֲלִי. וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:

וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי. מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא:

בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי. בְּעֵת אִישָׁן וְאָעִירָה:

שמואל א כה (יח) וַתְּמַהֵר אבוגיל אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות עֲשׂוּיֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים: "עֲשׂוּיֹת" = עשויות, והוא תיקון סופרים.

רד"ק (יח) וחמש צאן עשוות - כן כתוב בשני ווי"ן וקרי עשויות ביו"ד ואחד הוא כי אותיות אהו"י מתחלפות ופירוש מתוקנות ומבושלות כמו וימהר לעשות אותו וי"ת עשויות תחברא ולא ידעתי מה הוא ובנוסחא אחרת מצאתי תכברא ופירש אותו רבינו שלמה ז"ל בשם רבי קלונימוס מרומי ממולאות בשר דק ובצים פשטיצ"ו בלע"ז והביא לו חבר מה שאמרו רז"ל בפסחים ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו ר' טרפון קורהו תכברא:

יהוה בניקוד שונה? מדוע?

בראשית יב (ז) וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:

בראשית טו (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:--- (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:

מדוע יש כמה אפשרויות ניקוד למילה יהוה? האם "חכמים" לא ידעו/יודעים כיצד אמורה להיות מנוקדת מילה זו? ולכן: כדי למנוע אפשרויות שהמילה לא מנוקדת נכון, הם מנסים כמה אפשרויות ניקוד?   להעביר משנה וגמרא "תושב"ע" כביכול בע"פ, במשך מאות שנים העבירו, ואיך מנקדים את המילה יהוה לא העבירו? האם מפני ששמו של האלוהים הוא בלתי ניתן להגיה נכונה, וזאת משום שהוא אמור להכיל את שלושת הזמנים, עבר, הווה, ועתיד, בתוכו?

כדי להראות שכותב התורה משתמש באפשרות לשחק עם ה"י" וה"ו", הנה כמה דוגמאות המוכיחות זאת,

הוא=היא--------- היא=היא--------- היא # הוא   ה"י" וה"ו" מתחלפות

בראשית ג (יב) וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל:

בראשית ג (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי:

בראשית ד (כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה:

בראשית יב (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד:

בראשית כ (ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:

בראשית כו (יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָה:

ויקרא כא (ט) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:

יהושע ב (טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת: 

מלכים א יז (טו) וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶֹה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִוא וָהיּא וּבֵיתָהּ יָמִים:

נדמה לי שזה הניקוד שצריך להיות: יְהֹוֶה =  הרי האל נמצא בְּ"הֹוֶה" קבוע, אין אצלו עבר ועתיד הוא לעולם בְּ"הֹוֶה", רק מי שחי לפי "זמן מוגדר" = תחילה וסוף, קיים אצלו עבר ועתיד, מי שחי מחוץ לזמן, חי לעולם בְּ"הֹוֶה", מי שחי נצח אינסופי חי בְּ"הֹוֶה" קבוע.