|
להתאים את התורה לחיים? או להתאים את החיים לתורה?
הרב הירש בפירושו לפרשת יתרו פרק כ:י
אנשים טועים ומטעים חתרו תחת כל חוקת השבת ועיוותו את כל מושג השבת בפרשם "מלאכה" כעבודה ועמל, והם פתחו בהכחשת השבועה שנשבעו אבותינו בסיני, ובמקום להיות נאמנים לשבועה, "להתאים את החיים לתורה" הכריזו על סיסמא חדשה, "להתאים את התורה לחיים". (אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 847 פרשת יתרו תש"ע –עיון בפירושו של הרב הירש- דר' טובה גנזל. המדרשה לנשים והמחלקה לתנ"ך) איך מסתדר רעיונו זה של הרב הירש עם "היתר עסקה" שקיים היום? ואיך עם "פרוזבול" שתיקן הלל הזקן? ואיך מסתדר עם "שמיטת קרקעות" היום? ואיך מסתדרים דבריו של הרב הירש עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ס עמוד (ב) תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ(אלא אם כן) רוב צבור יכולין לעמוד בה; הרי הגמרא וההלכה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היא התאמה של התורה לחיים, ולא התאמת החיים לתורה?
(הערת אגב קטנה הרב הירש עצמו הולך גם בדרכם של אותם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם")
ואיך מסתדרת ההלכה הבאה לרב הירש? או שאולי הרב הירש חושב/טוען שצריך לבטל את ההלכה הזו?
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה (ח) כל הטמאין, חייבין בקריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן - אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגעין בשרץ או בנידה וזבה ומשכבן וכיוצא בהן. ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאין, עד שיטבול; ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל, ולא היה כוח ברוב הציבור לעמוד בה - לפיכך בטלה. וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע, והן בעלי קראין, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם: הציבור לא עמד בה? אז צריך להתאים את התורה לציבור, או הציבור יתאים עצמו לתורה? לפיכך: היכן הוא הגבול? והיום הציבור אינו עומד בהרבה דברים, מדוע אין מבטלים? האם התורה צריכה להתאים עצמה לעם, או העם צריך להתאים עצמו לתורה?
|
