כמה זמן היה המבול?
בראשית ז (יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ:(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:--- (יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ: (כד) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:
בראשית ח (ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:(ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:(ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:--- (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:--- (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ:(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
בראשית ז פרשת נח (יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
רש"י ארבעים יום וגו' - אין יום ראשון מן המנין לפי שאין לילו עמו, שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות, נמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסליו, לרבי אליעזר שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר, הרי שנים עשר ממרחשון ועשרים ושמונה מכסליו:
אבן עזרא בראשית ח פרשת נח (ג) וישכו המים למטה מהארץ כמשפטם בסוף חמשים ומאת יום. גם זה החשבון, בדרך נבואה ידעו. והאומרים, כי הנה מצאנו מאה וחמישים יום, חמשה חדשים, וזה לנו לאות שהם חדשי חמה. והנה לא דברו נכונה על דבריהם, כי שנים ימים יחסרו. גם האומר כי בחשבון העבור היה עושה, וישים בחדש השני מרחשון ותהיה השנה שלימה. ולמה כל זה? ואפילו היה הכתוב כי נח היה חשבונו על החמה, או תחלת השנה מתשרי, לא נתנו המועדים ע"י נח. גם יתכן על מנוח התיבה לדבר דברים ארוכים, לכן לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה: מי אלה "האומרים"? היו כאלה שאמרו שהספירה היא לפי חודשי החמה? מדוע? האם הם לא קיבלו "מסורת" מאבותיהם, שהולכים לפי הלבנה? האם זה שיש מחלוקת מסוימת אינו מצביע על זאת ש"המסורת" לא כל כך מסורת? הרי לא היה מביא האבן עזרא את דעתו של איזה איש אחד הזוי, ואם הביא את הדעה של משהביא, כנראה שנחשב לאדם עם "אמירה", ולכן מנסה האבן עזרא לסתור את דעתו?
ב-17 לחודש שני התחיל המבול, וב-17 לחודש השביעי נחה התיבה על ההרים, איך נספרו מאה חמישים יום? הרי יש חודשים עם 29 ויש עם 30 לפי הספירה העברית, אם כך: איך כאן במשך חמישה חודשים נספרו 150 יום? איך כל החדשים היו של שלושים יום?
אם החודש הראשון הוא ניסן, הרי שבאלול נחה התיבה,
אם החודש הראשון הוא תשרי, הרי שבאדר נחה התיבה,
שמות יב (ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: זה נאמר על פסח שנקרא חדש האביב ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הפכו אותו לניסן
חודשים לפי תורה לפי "חכמים" חודשים לפי תורה לפי "חכמים"
ניסן (האביב) 1 7 תשרי (אתנים) 7 1
אייר (זו) 2 8 חשוון (בול) 8 2
סיון 3 9 כסלו 9 3
תמוז 4 10 טבת 10 4
אב 5 11 שבט 11 5
אלול 6 12 אדר 12 6
בראשית ח פרשת נח (ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: רש"י בחדש השביעי - סיון והוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים:
(ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: רש"י בעשירי נראו ראשי ההרים - זה אב, שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם. ואם תאמר הוא אלול ועשירי לכסליו שפסק הגשם, כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה. אי אפשר לומר כן, על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון, ואם אתה אומר שביעי לירידה אין זה סיון והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול, אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, שהרי מקץ ארבעים משנראו ראשי ההרים שלח את העורב, ועשרים ואחד יום הוחיל בשליחות היונה, הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה, ואם תאמר באלול נראו, נמצא שחרבו במרחשון, והוא קורא אותו ראשון ואין זה אלא תשרי, שהוא ראשון לבריאת עולם, ולרבי יהושע הוא ניסן: איך רש"י סופר? לפי איזו ספירה? איך כל פעם משתנה החודש הראשון? האם כותב התורה כל פעם מחליף את מספר החודש? הרי איך פעם אחת כסליו הוא חודש ראשון, ופעם מרחשוון הוא ראשון? הרי איך בסוף המבול וירידתו של נח מן התיבה לאחר שנה בדיוק, מה היה החודש הראשון? בראשית ח פרשת נח (יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ: רש"י בשבעה ועשרים - וירידתן בחדש השני בי"ז, אלו אחד עשר ימים שהחמה יתירה על הלבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה היה:
(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
רמב"ן בראשית ח פרשת נח (ד) ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש - כתב רש"י מכאן אתה למד שהיתה משוקעת במים י"א אמה, כפי החשבון הכתוב בפירושיו. והוא כן בבראשית רבה (לג ז), אבל כיון שרש"י מדקדק במקומות אחרי מדרשי ההגדות וטורח לבאר פשטי המקרא, הרשה אותנו לעשות כן, כי שבעים פנים לתורה. ומדרשים רבים חלוקים בדברי החכמים: מבקשים "רשות" מרש"י לשבעים פנים לתורה? איפה "הרשה אותנו"? היכן נאמר בכל התנ"ך שיש שבעים פנים לתורה?
ואומר אני שאין החשבון הזה שאמרו נאות בלשון הכתוב, כי אם נסבול לפרש ותנח התיבה בחדש השביעי, ליום הזה הנזכר שכלא בו הגשם ושבו המים מעל הארץ הלוך וחסור, שלא כמנין החדש השני הנזכר בהתחלת הפרשה (ז יא), וכמנין האמור בסוף הפרשה (ח יד), איך יתכן שיחזור מיד בפסוק השני ויאמר עד החדש העשירי למנין אחר, שיהיה העשירי לירידת הגשמים: והראיה מן התיבה שהיתה משוקעת במים מפני שנותן חסרון שוה לכל הימים, אמה לד' ימים, אינה ראיה, כי מן הידוע בחסרון המים, כי הנחל הגדול כאשר יחסר בתחלתו אמה לד' ימים, יחסר בסופו ד' אמות ליום אחד. והרי לפי החשבון הזה באחד לחדש אב נראו ראשי ההרים, ובאחד בתשרי חרבו המים, והנה בששים יום חסרו כל גובה ההרים הגבוהים שהם כמה אלפים אמה:
בראשית ז פרשת נח (יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: רש"י בחדש השני- רבי אליעזר אומר זה מרחשון, רבי יהושע אומר זה אייר:
בראשית ח פרשת נח (יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה: רש"י בראשון - לרבי אליעזר הוא תשרי, ולרבי יהושע הוא ניסן: מדוע כאן רש"י לא מחווה דעה מהו חודש ראשון לדעתו? איך קיבלו שני "הרבנים" האלה את אותה "מסורת" "תושב"ע" עם שני חודשים שונים?
בראשית ח פרשת נח (ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:
רמב"ן והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי - טעמו מסורס, שהיו הלוך וחסור עד שנראו ראשי ההרים בחדש העשירי, הוא חדש תמוז. והודיענו הכתוב שחסרו בע"ג יום חמש עשרה אמה. אבל החסרון אשר מתחלה למנוח התיבה לא ידענו כמה היה, כי לא הוצרך הכתוב להודיע השקוע ולא החסרון:
אבן עזרא בראשית ח פרשת נח (ג) וישכו המים למטה מהארץ כמשפטם בסוף חמשים ומאת יום. גם זה החשבון, בדרך נבואה ידעו. והאומרים, כי הנה מצאנו מאה וחמישים יום, חמשה חדשים, וזה לנו לאות שהם חדשי חמה. והנה לא דברו נכונה על דבריהם, כי שנים ימים יחסרו. גם האומר כי בחשבון העבור היה עושה, וישים בחדש השני מרחשון ותהיה השנה שלימה. ולמה כל זה? ואפילו היה הכתוב כי נח היה חשבונו על החמה, או תחלת השנה מתשרי, לא נתנו המועדים ע"י נח. גם יתכן על מנוח התיבה לדבר דברים ארוכים, לכן לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה: (ה) בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים והנה נח קבע אחד לחדש ולא ראה הלבנה, כי עוד לא פתח חלון התיבה, ובעשור לחדש שבט שלח את העורב. ותמיד היה הולך ושב עד שיצא נח, כי כן אמר עד יבושת המים (ברא' ח ז). וביום שיבשה הארץ יצא נח וכל אשר אתו. ואחר שבעת ימים ששלח את העורב, שלח את היונה וזה היה ביום שבעה עשר לשבט, שהוא החדש העשירי מיום המבול. והנה הוא על המבט המרובע. והעד, שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים (ברא' ח י). ומלת ויחל עוד, על דעתי מתחלה, כי אילו היתה מגזרת תוחלת, היה וייחל כמו וייקץ (ברא' ט, כד), או ויחל כמו וישב יעקב (ברא' לז, א). ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק. ויוסף שלח את היונה מן התיבה בארבעה ועשרים בשבט: האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת"? הרי כל אחד מתחיל את החודש הראשון בחודש אחר? אצל רש"י יש פעמיים חודש ראשון? פעם הוא כסליו, ופעם הוא מרחשוון?
רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה ג דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו, האם "מסורת" אינה אמורה להיות, ללא מחלוקות?
הפירושים למעלה "נמסרו/נתקבלו" בסיני מהאלוהים למשה, עם כמה אפשרויות?
משנה פרקי אבות (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:
