קרי  לילה (על זרע לבטלה למטה באמצע המסמך)

דברים כג (יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: אם אדם שלא טהור "מִקְּרֵה לָיְלָה"=קרי לילה, חייב לצאת מהמחנה? הרי מקל וחומר: האם להיכנס ל"בית כנסת/בית אלוהים" שהוא "מקדש מעט" מותר לו, לאחר קרי לילה או לאחר ששכב עם אשתו? ביום שישי "מצווה" לשכב עם אשתו? ובשבת בבוקר באים לתפילה ב"מקדש מעט"=בית כנסת/בית אלוהים?

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרטו סעיף א  יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה, (א) <א> ואסור ליגע א באשתו כאלו היא נדה; (ב) וכן אסור לישן עם אשתו במטה. מדוע יום כיפורים שונה משבת או מכל יום אחר בחומרת קדושתו? מדוע אסור תשמיש מיטה? ואסור לגעת באשתו? אם מפני שאסור לטבול, היכן כתוב שאסור לטבול ביום כיפור?

משנה מסכת ברכות פרק ג משנה (ד) בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם: משנה (ה) הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, אם כך: איך מגיע אדם ל"בית כנסת/בית אלוהים/מקדש מעט" ועולה לקריאת התורה, ומברך? 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד ב

המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו כבריא לאונסו; ומר סבר: חולה המרגיל כבריא לאונסו, וחולה לאונסו פטור מכלום. אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה, נתינה מי תקן? והאמר מר: עזרא תקן טבילה לבעלי קריין! אלא אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה. ואתו רבנן והתקינו ובתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד א ותיקן טבילה לבעלי קריין. האם אפשר לבטל  ציווי תורה או ציווי משנה? או לבטל תקנות חכמים? מפני שהעם אינו רוצה? או כדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "תקנה שהציבור אינו עומד בה"? האם התורה היא הצעה או ציווי/חוק? מה עניין טבילה לבעלי קריין? הרי לפי תורה האדם חוזר רק בערב למחנה, וזאת לאחר שטבל לפנות ערב, ואם הטבילה משחררת מהקרי? מדוע שלא יחזור מיד, הוא רחץ לפנות ערב וכבוא השמש שב למחנה? שירחץ בבוקר וישוב מיד למחנה? או שאולי אין השפעה לטבילה בלי הזמן שצריך לעבור?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כא עמוד ב רבי יהודה אומר, מברך לפניהם ולאחריהם. למימרא דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה? והאמר רבי יהושע בן לוי: מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה - שנאמר: +דברים ד'+ והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה: יום אשר עמדת וגו' - מה להלן בעלי קריין אסורין, אף כאן - בעלי קריין אסורין! אסור? אבל הציבור אינו רוצה לקבל את האיסור? "התושב"ע" שהיא כביכול "תורה מסיני" היא הצעה ולא ציווי/חוק?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כב עמוד א דתניא: +דברים ד'+ והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע; מכאן אמרו: הזבים והמצרעים ובאין על נדות - מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורים; רבי יוסי אומר: שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה; רבי יונתן בן יוסף אומר: מציע הוא את המשנה ואינו מציע את הגמרא; רבי נתן בן אבישלום אומר: אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו; רבי יוחנן הסנדלר תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר: לא יכנס למדרש כל עיקר, ואמרי לה: לא יכנס לבית המדרש כל עיקר; רבי יהודה אומר: שונה הוא בהלכות דרך ארץ. מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר. אמרו לו תלמידיו: רבינו, שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ! ירד וטבל ושנה להם. אמרו לו: לא כך למדתנו רבינו: שונה הוא בהלכות דרך ארץ? אמר להם: אף על פי שמיקל אני על אחרים, מחמיר אני על עצמי.

רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה (ח) כל הטמאין, חייבין בקריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, והן בטומאתן - אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגעין בשרץ או בנידה וזבה ומשכבן וכיוצא בהן. ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאין, עד שיטבול; ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל, ולא היה כוח ברוב הציבור לעמוד בה - לפיכך בטלה. וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע, והן בעלי קראין, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם: מה פירוש הציבור לא עמד בה? האם צריך להתאים את התורה לציבור, או הציבור יתאים עצמו לתורה? לפיכך: היכן הוא הגבול? הרי היום הציבור אינו עומד בהרבה דברים מדוע אין מבטלים? האם התורה צריכה להתאים עצמה לעם או העם צריך להתאים עצמו לתורה? הרב הירש בפירושו לפרשת יתרו פרק כ:י אנשים טועים ומטעים חתרו תחת כל חוקת השבת ועיוותו את כל מושג השבת בפרשם "מלאכה" כעבודה ועמל, והם פתחו בהכחשת השבועה שנשבעו אבותינו בסיני, ובמקום להיות נאמנים לשבועה, "להתאים את החיים לתורה" הכריזו על סיסמא חדשה, "להתאים את התורה לחיים". (אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 847 פרשת יתרו תש"ע –עיון בפירושו של הרב הירש- דר' טובה גנזל. המדרשה לנשים והמחלקה לתנ"ך,)

ויקרא כה (לח) אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: רש"י אשר הוצאתי וגו' - והבחנתי בין בכור לשאינו בכור אף אני יודע ונפרע מן המלוה מעות לישראל ברבית ואומר של נכרי הם ד"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ(מארץ מצרים) ע"מ(על מנת) שתקבלו עליכם מצותי אפי'לו הן כבדות עליכם: לתת לכם את ארץ כנען - בשכר שתקבלו מצותי: להיות לכם לאלהים - (ת"כ) שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל היוצא ממנה כעובד ע"א:

הרי בכל המצבים שבפס' הבאים, אדם נחשב לטמא, ואינו יכול להיות בתוך אנשי מלחמה, ואינו יכול לשמוע את אלוהים מדבר, ואינו יכול לאכול דבר קודש, אם כך: איך ביטלו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" את טומאת שכבת זרע? ואיך התירו לאדם לקרוא בתורה, או לבוא להתפלל ולדבר עם האלוהים, כשהאדם טמא?

שמות יט (י) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:(יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָֹה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי:(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר:(יד) וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:(טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה: האם מעמד הר סיני "קבלת התורה", יותר קדוש מתפילה ב"מקדש מעט" = בית כנסת/בית אלוהים?

ויקרא טו (טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:(יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב: רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה (יד) תשמיש המיטה, מעונג שבת הוא; לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים, מלילי שבת ללילי שבת. ומותר לבעול בתולה לכתחילה בשבת, ואין בזה לא משום חובל ולא משום צער לה: אם אדם אשר שכב עם אשתו טמא? איך עושים תשמיש המיטה בשבת, ואחרי זה באים לבית הכנסת/בית אלוהים? הרי זה "מקדש מעט"? ומי שעושה תשמיש מיטה טמא עד הערב לפי תורה?

ויקרא כב (ד) אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע:(ה) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ:(ו) נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם:(ז) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא:

דברים כג (י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע:(יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:(יב) וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה:(יג) וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ:(יד) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ:(טו) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:

שמואל א כא (ב) וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ:(ג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי:(ד) וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא:(ה) וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה:(ו) וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:(ז) וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהֹוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ: כדי לאכול לחם קודש אסור לשכב עם אישה, הרי גם על השבת כתוב לקדש אותה? 

דברי הימים ב ח (יא) וְאֶת בַּת פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ כִּי אָמַר לֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן יְהֹוָה: מדוע שלא תשב אישה בבית דוד, היא הרי התגיירה? ובטח הייתה טובלת במקווה? הבית של דוד, היכן שדוד ישן, קדוש? היכן שדוד עושה צרכיו, קדוש? ולהיכנס ביום שבת לבית כנסת/בית אלוהים/מקדש מעט, אחרי ששכבת עם אשתך בערב שבת, שזה "מצווה" לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", מותר?  הבית של דוד קדוש יותר מ"בית הכנסת/בית אלוהים" שהוא "מקדש מעט"?

שולחן ערוך אורח חיים סימן פח סעיף א כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת(בדברי תורה) בין בק"ש(בקריאת שמע) ותפלה עד שיטבול, (א) כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. (ב) א ואח"כ בטלו (ג) אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, * <א> וכן פשט (ד) [א] המנהג. הגה: יש שכתבו שאין לאשה (ה) נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת (ו) או להתפלל או ב להזכיר השם או ליגע בספר, (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר (רש"י הלכות נדה), (ז) אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, ג בימים (ח) נוראים וכה"ג, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין <ב> לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י סי' קל"ב).

שולחן ערוך אורח חיים סימן תריג סעיף יא מי שראה קרי, בזמן הזה, ביום הכפורים, אם לח הוא, מקנחו במפה ודיו; ואם יבש הוא, (כז) או שנתלכלך, (כח) רוחץ מקומות המלוכלכים בו לבד, ומתפלל; (כט) ואסור לרחוץ גופו או לטבול, (ל) אע"פ שבשאר ימות השנה הוא רגיל לטבול לתפלה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרטו סעיף א יום הכיפורים אסור בתשמיש המטה, (א) <א> ואסור ליגע א באשתו כאלו היא נדה; (ב) וכן אסור לישן עם אשתו במטה. מדוע יום כיפורים שונה משבת בחומרת קדושתו?

סעיף ב  הרואה קרי בליל יוה"כ(יום הכיפורים) (ג) ב ידאג כל השנה, ואם עלתה לו שנה (ד) ג מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אדם ראה קרי בליל כיפור, אם הצליח לעבור את השנה יזכה לחיי עולם הבא? מאין לומדים זאת?

                                                  זרע לבטלה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה ב ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מד"ס(מדברי סופרים), גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה ומשום שפחה ומשום כותית ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית * וכל חיובין אלו מדבריהן. האם זנות אינה נחשבת כזרע לבטלה? ואם כך: מדוע הבעיה בזה שבא על הכותית דרך זנות שלא יבא להתחתן, הרי היה צריך להיות האיסור משום זרע לבטלה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה (י) אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים.

איך בדיוק מסתדרת ההלכה הזו עם איסור של זרע לבטלה? "בועל בכל עת שירצה"? הרי אם היא בהריון חודש שביעי או שמיני או תשיעי, כבר ידוע בטוח שהיא בהריון, אם כך: הרי כל משכב עם האישה במצב הזה מהווה זרע לבטלה? והאם "בא עליה... שלא כדרכה"=מאחור, או "דרך אברים" אינו נחשב כזרע לבטלה?

בראשית לח

(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָֹה וַיְמִתֵהוּ יְהוָֹה:(ח) וַיּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בּא אֶל- אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ:(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם- בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו:(י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָֹה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם-אתוֹ:(יא) וַיּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ: הרע שעשה אונן היה בזה שלא נתן זרע לאחיו, לא בזה ששפך זרע לבטלה, אחרת מה עניין בפס' ט "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע... לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו" מדוע חשוב סיפור זה לעניין זה שהוא שופך החוצה? הרי כתוב שהוא עושה זאת מפני שאינו רוצה להקים זרע לאחיו? מפני שכל הרעיון בייבום, הוא הקמת זרע לאחיו המת שאין לו ילדים, ובנוסף לזה, כדי שהאלמנה לא תישאר ערירית, הרי בתקופה ההיא אישה שלא הייתה בתולה, נחשבה ללא רלוונטית,

בראשית לח (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ:(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי: מדוע יהודה הולך לזונה? אם זרע לבטלה אסור?

שופטים יא (א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח:(ב) וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה: גלעד הולך לזונה? למרות שיש איסור על זרע לבטלה?

שופטים טז (א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: שמשון שופט ישראל הולך לזונה גויה? למרות שיש איסור על זרע לבטלה?

הושע א (ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהֹוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה: האלוהים שולח נביא אל זונה?

האם ללכת לזונה אינו נחשב כזרע לבטלה? הרי גם לשכב עם אישה אשר היא בהריון זה זרע לבטלה? האם לשכב עם אישה בימים שאין ביוץ, אינו נחשב כזרע לבטלה? ועוד כשהיום יודעים במדויק את היום והשעה של הביוץ?

האם לשכב עם אישה אשר ידוע שהיא עקרה, אינו נחשב כזרע לבטלה?

ואיך מסתדרות ההלכה והגמרא הבאות עם רעיון איסור זרע לבטלה, שהרי האם "שלא כדרכה"/"שולחן הפוך"(שזה מאחור) אינו נחשב כזרע שהוא לבטלה?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה (י) אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות: הכול מותר הידד לסוטים? התורה רוצה לעשות אותך מיוחד וקדוש, ו"חכמים" יאללה תהיו כבהמות.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד ב כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, מבושל - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.

ההיא דאתאי(שבאה) לקמיה(לפני) דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך. ההיא דאתאי(שבאה) לקמיה(לפני) דרב, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר: מאי(מה) שנא(שונה) מן ביניתא(שערה /דג). הרי איך מסתדר בא עליה שלא כדרכה, או ערכתי לו שלחן והפכו? עם איסור זרע לבטלה? איך מסתדר עם פירושו של הרמב"ן בויקרא יח (יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ: רמב"ן ואל אשה בנדת טומאתה  שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע, הרי אם אדם שוכב עם אישה כמעט ברוב המקרים הרי אין קיום לזרע, וזה כביכול זרע לבטלה?

דברים כא

(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: מה פירוש "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה"? האם לא אמורים לעשות חופה וקידושין? מה פירוש "וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה"? מדוע "וּבְעַלְתָּהּ"? הרי אישה נקנית באחד משלושה דברים, כסף, שטר, וביאה, וכותב התורה מדבר רק על ביאה בלבד, מדוע? ויך היא תהיה אשתו לאחר ששכב איתה, אם אינה רוצה להתגייר? מה פירוש "תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ"?. עונתה(עינוי)? במה/כיצד?  האם לשכב עם גויה לפני שגוירה, אינו נחשב כ"זרע לבטלה"? 

רמב"ן דברים פרק כא (יא) אשת יפת תאר - דבר הכתוב בהווה. ובספרי (תצא ה) מנין אפילו כעורה, ת"ל וחשקת בה, אע"פ שאינה יפת תואר. ור"א אמר יפת תואר בעיניו. והנה הוא דבק עם "וראית". והזכיר הכתוב וחשקת בה - שלא יתירנה לו רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו. וכך אמרו בספרי (שם) ולקחת לך לאשה, שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי. ובגמרא (קידושין כב א) שלא יקח שתי נשים, אחת לבנו ואחת לו, אחת לאביו ואחת לו. והאיסור באותה של בנו אפילו לבדה: לפי מה שאומר הרמב"ן כאשר אתה רואה אשת יפת תואר גויה, אם חשקת בה רק לבעול אותה זה בסדר, אבל שלא תחשוב במחשבה ראשונית לשאת אותה? אם כך: הרי כאשר אתה שוכב איתה, ואין לך רצון לשאת אותה, האם זה לא נחשב כ"זרע לבטלה"?

שמואל א כא (ב) וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ:(ג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי:(ד) וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא:(ה) וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה:(ו) וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:(ז) וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהֹוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ: מדוע זו  שאלת הכהן את דוד, "אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה"? האם יכול להיות שהנערים של דוד היו עם נשים, ללא נישואים? אסור לאכול לחם קודש כאשר היית אתמול עם אישה, אבל לבוא לבית אלוהים/מקדש מעט/בית כנסת, ולקרוא בתורת אלוהים, ולהתפלל לאלוהים, ולבקש ממנו מותר? האם לחם קודש קדוש יותר מספר תורה, בבית כנסת/מקדש מעט/בית אלוהים?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ד עמוד ב דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים - כאילו בא על אשה זונה, שנאמר: +משלי ו+ כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. אמר רבא: האי בעד אשה זונה עד ככר לחם, בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה! איזה קשר מצאו בגמרא בין זונה, לנטילת ידיים? והיכן נאסר ללכת לזונה? הרי: יהודה בן יעקב הלך לזונה!  שמשון שופט ישראל הלך לזונה גויה! אימו של שופט ישראל יפתח הייתה זונה! ואפילו הנביא הושע נשלח ע"י האלוהים לקחת אישה זונה! הושע א (ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהֹוָה בְּהוֹשֵׁעַ  וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה: אלוהים מחלק פטורים מתורתו?

רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה יט שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו אל תתן לנשים חילך, כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו ומשחיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש, הלכה כ כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם.   

ויקרא יח (יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ: רמב"ן ואל אשה בנדת טומאתה אסר הכתוב הנדה מפני טעם שהזכרתי (לעיל בפסוק ו), שלא התירה התורה המשכב רק לקיום הזרע, אם התירה תורה את "המשכב רק לקיום הזרע", מדוע שוכבים עם האישה כשהיא בהריון בטוח? איך מסתדר להרמב"ן הפירוש שלו עם הגמרות הבאות?

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א והאמר רבי אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא! - לא קשיא:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם; מה פירוש "יצרו מתגבר עליו"? מה פירוש "ילך למקום שאין מכירין אותו"? האם אם לא מכירים אותו, יש לו פטור מ"זרע לבטלה"? או מחילול שמיים? או מ"אי התגברות על היצר"? והאם לא רוב המצוות הן סוג "התגברות על היצר"? האם יש יצרים שאי אפשר להתגבר עליהם? האלוהים נתן חוקים שאי אפשר לבצע? או חוקים שהיצר אינו יכול להתגבר עליהם?

שולחן ערוך אורח חיים סימן רלא

סעיף א: אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. הגה: (ב) וכשניעור משנתו א"צ לברך אלהי נשמה (ב"י); וי"א שיקרא קודם שיישן: (ג) א ויהי נועם (תהילים צ, יז) (כל בו); ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום (ד) יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת(השם יתברך); וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב:* בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אם כך: מה עניין עונג שבת, יין ובשר?

(ה) אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו, לעבוד את בוראו; וכן אפילו לישב (ו) ב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים; וכן בשכיבה, א"צ לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה; וכן בתשמיש האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו ה"ז(הרי זה) מגונה, ואפי'לו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח, אם כך: איך מסתדרת ההלכה הזו עם אדם השוכב עם אשתו כשהיא הרה (וידוע שהיא הרה)? או אדם השוכב עם אשתו כשידוע לו שהיא עקרה?

אלא (ז) יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו; וכן בשיחה, (ח) אפי'לו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד. האם לשכב עם אישה, ואפילו היא אשתך זה בשביל עבודת הבורא? ובהנחה שכן, מדוע אוסר האלוהים לאיש לבוא במחנה אם אינו טהור מקרי לילה? דברים כג (יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה: האלוהים אינו רוצה שהעובדים אותו יכנסו למחנה?

שמות יט (י) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:(יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָֹה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי:(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר:(יד) וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:(טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה: האם מעמד הר סיני "קבלת התורה", יותר קדוש מתפילה ב"מקדש מעט" = בית כנסת?