רבנים על רבנים - "חכמים" על רבנים - רבנים על "חכמים" - "חכמים" על "חכמים"

                מצווה על כל אדם, לאהוב את כל אחד ואחד מְעָם-יִשְׂרָאֵל כגופו?

רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה (ג) מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, א לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. 

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה (ז) תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות, ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות, וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח, ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו, ודן את כל האדם לכף זכות, מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל, אוהב שלום ורודף שלום, אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק,

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה (טו) כל משפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהן לכתחילה; ואף על פי כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכול ועז פנים ביותר - חוששין להן, וראוי להתרחק מהן, שאלו מיני פסלנות הן: הלכה (טז) וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים - חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהן עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל, במומו הוא פוסל:

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד (א) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת.

                                       על מי עובדים איזה רב מכבד את חבירו?

דברי זילזול ולעג של רבנים על רבנים. הנה כמה דוגמאות שנמצאו באתר דעת אמת, בתשובה  לשאלה "מדוע אתם מזלזלים ולועגים לרבנים/גאוני עולם, כמו הרמב"ם ורבים כמותו?"

רבה אמר לרב עמרם: שהוא משועמם או שוטה (בבא מציעא כ ע"ב)

רב אמר על רב לוי: כמדומה לי שאין מח בקודקודו (יבמות ט ע"א)

רבי אבהו אמר לרבי זירא:  שהוא שואל כתנין שוטה (סנהדרין נט ע"ב)

אמר רב ששת: דברי רב שגויים משום שאמר את דבריו מתוך שינה (יבמות צא ע"א)

אמר רבי ירמיה: חכמי בבל טיפשים משום שגרים בארץ חשוכה אומרים דברים חשוכים (יומא נז ע"א)

דברי הרמב"ם על חכמי צרפת: ואין מאמין זה עם הארץ טיפש בתכלית הטיפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור פירוש על המשנה - (ראש השנה פ"ב  מ"ח)

אבן עזרא על חכם ספרדי: ומפרש גדול היה בספרד והוא פירש ספרים בדיקדוק ופירש ואמר .... וככה מלות רבות כמו מאתים ואת כולם ישא הרוח כי איך יתכן בלשון שאדם ידבר מלה ורצונו אחרת והאומר בזה מהמשוגעים הוא נחשב  (אבן עזרא דניאל א  1)

דברי הרשב"א (הרב שלמה בן אדרת) על דברי בקורת של הרא"ה (הרב אהרון הלוי): בספר תורת הבית גאווה נקט ומבלי לב חולק על גדולי ישראל - "אינו אלא מן המתמיהין וכל השומע יצחק לו" - "דברים אלו בחזיון לילה נאמרו לו"

השגות הראב"ד על הרמב"ם: אמר אברהם כל מה שכתב כאן (הרמב"ם) הכל הבל ורעות רוח (הרמבם הלכות אישות פרק כג הלכה ב השגות הראב"ד)

"הרב" אליעזר ש"ך בתשובה לשאלה, "מי הגויים שהכי קרובים ליהדות?" ענה "הרב" ש"ך- חסידות חב"ד, מסתבר שלא טעה, אפשר היום לראות שהחבדניקים הכתירו את רבם למשיח ישראל ממש כמו הנוצרים שהכתירו את ישו כמשיח,

הנה וורט(סיפור עם מסר) שסיפר לי חסיד, רב אחד סיפר על פרשת הריונה של רבקה, כאשר עברה רבקה ליד בית מדרש השתולל יעקב, וכאשר הלכה ליד בית עבודה זרה השתולל עשו, הלכה רבקה לשאול מה קורה בבטנה? התשובה שקיבלה שיהיו לה שני עמים, רבקה נרגעה מפני שחשבה שיצא אחד מהם ליטאי. שני סיפורים אלה מראים את המלחמה המתחוללת בין חסידים לליטאים,

שמות ב (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: רשב"ם ויאמר משה מי אנכי - מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל כלל. משה השיב על שני דברים שאמר לו הק' ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון מי אנכי כי אלך אל פרעה, ואפילו להביא לו מנחה ודורון? וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמני?:  זה מה שאומר הרשב"ם על הקודמים לו,  האם הרשב"ם פוסל את כל אלה שפירשו לפניו?

                   הרמב"ם אומר על שמעיה ואבטליון והלל הזקן: עילגים?

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עדויות פרק א משנה [ג] שמעיה ואבטליון הם רבותיהם של שמאי והלל כמו שיתבאר באבות והיו עליהם השלום גרים ונשארה בלשונם עלגות הגוים והיו אומרים במקום מלוא הין מלא הין, והיה הלל אומר כך מלא הין כמו ששמע מהם והוא אמרו שחייב אדם לומר כלשון רבו. ויש מי שקורא מלוא חין ואומר כי השינוי היה בין הין וחין. והקריאה הראשונה היא אשר קבלתי מאבא מארי זצ"ל שקבל מרבו ורבו מרבו זכרם לברכה..  שמעיה ואבטליון היו עילגים?  והלל למד מהם ודיבר כמוהם?

                                                הרמב"ם על רבותיו?

רמב"ם הלכות טוען ונטען פרק ג הלכה (ב) כל כסף האמור בתורה היא שקל הקדש והוא עשרים מעה וכל כסף של דבריהן ממטבע ירושלים שהיה הסלע שלהן אחד משמנה בו כסף והשאר נחושת כמו שבארנו, אבל המעה היא היתה כסף נקי אפילו בירושלים והיא כסף של ירושלים, ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף היא מדבריהם עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקדש, זהו הדבר הנראה בשעור כפירת הטענה, ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו עד שיצא להם זה החשבון, ויראה לי שהוא טעות: הרי אם טעו רבותיו של הרמב"ם בחשבון? האם לא יכול להיות שטעו בעוד כמה דברים? הלכה (ז) הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק: הרמב"ם חולק על רבותיו? 

                                   הנה מה שטענו על הרמב"ם

"הפילוסופיה היטתו (=את הרמב"ם) ברוב ליקחה" (הגר"א)

ר' חסדאי קרקש (בן יהודה) נולד בשנת 1340 בברצלונה, היה תלמידו של ר' ניסים בן ראובן (הר"ן) גירונדי,

"הוא חולק על הרמב"ם ועל שיטתו האריסטוטאלית, ומציין שדעותיו השכלתניות של הרמב"ם הזיקו לדת במקום לחזק אותה" תולדות הפילוסופיה, מימי קדם ועד ימינו,  דר' משה זאב סולה עמ' 113

                            אברהם אבן עזרא(ראב"ע) לא מצנזר מילים?

אבן עזרא פרשת נצבים דברים כט (כח) הנסתרות - הטעם: מי שיעבוד ע"ז בסתר לה' אלהינו. והטעם: כי משפטו ביד השם והוא יפרע ממנו, ואם היתה בגלוי - חיוב לנו ולבנינו לעשות ככתוב בתורה. וי"א, כי הנסתרות... והנגלות הם לה', ואין לנו כי אם לעשות דברי התורה. וזה הפי'רוש בלא ראש ורגל. ומה טעם יש להזכיר כן במקום הזה? ובעבור שאמר וישליכם אל ארץ אחרת (כז), אמר, כי אם תשוב אל ה', אעפ"י שאתה חוצה לארץ, השם ישיב שבותך. ועל דעת ר' יהודה המדקדק הראשון, כי הוא יניח. והטעם - ימצא מנוחה לנשבים, ויתן להם רחמים ואחר כן ישוב ויקבץ: אבן עזרא החליט שהרעיון שלו לפירוש הוא הנכון, וכל השאר "בלא ראש ורגל"?

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) ד (כ) ויקח לא ידענו אם נולד גרשום בימי בחורותיו בברחו אל מדין, או בזקנותו, ואל תסמוך אל דברי הימים של משה, כי הבל כל הכתוב בו, ובנו השני הוא אליעזר נולד עתה בהנבאו, וחשב להוליך אשתו ובניו למצרים, ושיצאו יחדיו עם ישראל. ולא היתה עצה נכונה, כי הוא בא להוציא ישראל, והם יראו שבא עם אשתו ועם בניו לגור שם. ואל תתמה, איך יחשוב נביא בדברי העולם דבר שאיננו נכון, כי הנה מצאנו דוד (ש"ב ז, ב - ג) ששאל אל נתן הנביא היש ישר לבנות בית לשם, והוא השיב כל אשר בלבבך עשה וד' עמך. ובלילה נאמר לו בנבואה שיאמר אל דוד שהוא לא יבנה הבית.   והוצרכו הזקנים (מגילה ט, א) לתרגם על החמור על נושא האדם בעבור שהוא דרך גרעון שתרכב אשת הנביא על חמור אחד היא ושני בניה. ויפת אמר, כי הוא שם המין, כמו ויהי לי שור וחמור (ברא' לב, ו). ולא דבר נכונה, כי אין זה מקום להזכיר שם המין, רק הוא כמשמעו. והחמורים שהם במצרים יקרים ונכבדים מהפרדים. ואין לתמוה אם רכב גרשם בנו אחריה, אולי קטן היה, והיה אליעזר בחיקה כי עוד לא נמול,

אבן עזרא דניאל פרק א (א) /הקדמה/ - נאום אברהם בר' מאיר אבן עזרא הספרדי זה ספר איש חמודות, מדובר בו נכבדות, ונבואות עוברות ועתידות; וכל דבר בקוצר בחידות, ובמלאכי מעלה סודות, עומדים על יסודות, ומפרשיו לא עמדו בסודו, וכל אחד ביאר כאשר השיגה ידו, ורגלי כולם מועדים, בקץ מועד מועדים, גם התערבה להם החיה, כי שמו רביעית היא השלישיה, ועתה אחל לפרש כפי דקדוק הלשון:

                                        האבן עזרא על רבי מרינוס

אבן עזרא עמוס ג (טו) והכיתי בית החרף - ככה מנהג השרים בארץ ישמעאל וכמוהו בעליית המקרה, אמר רבי מרינוס כי בית השן היה אחד שעשה אחאב וחבר לו בתים נכבדים כמו וכסיליהם שאחד הוא כסיל בשמים, ואני אומר אם כסיל אחד בשמים רבים הם בארץ והוא אחד מהם ובפסוק עושה כימה וכסיל אפרש זה ואם עשה אחאב בית שן אחד עשו אחרים אחריו בתים רבים:

ראב"ע בעיני הדורות  הועתק מספרו של אבי ד'ר יוסף כהן "הגותו הפילוסופית של ר' אברהם אבן עזרא" 

רמב"ן בתגובה לפירוש ראב"ע(רב אברהם אבן עזרא) לפס' "ויקץ נח מיינו, וידע את אשר עשה לו בנו הקטן" (בראשית ט', 24) אומר "והנה עזב ר"א(רב אברהם) דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים" על פירושו לאפוד אומר ר' יצחק אברבנל: "וכל זה הדעת הוא שווא ודבר כזב"  (פרק א עמ' 59)

                               הרמב"ן על רב אברהם אבן עזרא: "פן יהיה חכם בעיניו"?

בראשית מו (יא) וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי:(יב) וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל:(יג) וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרֹן:(יד) וּבְנֵי זְבֻלוּן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל:(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ: רמב"ן שלשים ושלש ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושתים, אלא זו יוכבד שנולדה בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, זו היא שיטת רבותינו (סוטה יב): ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים, דרך הגדה, או דברי יחיד, אלו דבריו: והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו, אני צריך לענות אליו - ואומר,

                              הרמב"ן על רב אברהם אבן עזרא: "נביא שקר"?

רמב"ן בראשית ט (יח) וחם הוא אבי כנען פירש רש"י לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם, ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם, הוצרך לומר שחם הוא אבי כנען: ורבי אברהם אמר כי חם ראה והגיד לאחיו, וכנען עשה לו רעה, לא גלה אותה הכתוב, וזה טעם את אשר עשה לו "בנו הקטן", כי כנען הוא הקטן לחם כאשר ימנה אותם, ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען והנה עזב רבי אברהם דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים:

אגרות הרמ"ה סימן כב 

הר"א אל הרמ"ה בע' תחיית המתים

והנני נשפט אותך על אומרך (לעיל רס"י) לעבד השם, משקר ברית השם ואשם, ומפיר ברית השם. ומַפִּיח תקות שוכני עפר. איך מלאך לבך להעלות על רוחך לדבר באיש האלהים כי נטה לבבו מתורת אלהים חיים ולא יאמין בחיים כי יקיצו וכי יעירו משנתם שוכני עפר. וחלילה חלילה להוציא עליו דבה על זאת ועל כיוצא בה. כי נודע בישראל וביהודה שאין עזרה ננעלת בישראל בחכמה וביראת חטא ובאמונה ובישרת לבב כמוהו היום. והנה בספר מדעו היקר מפז ומפנינים דבר בכמה מקומות על מי שאינו מודה בדבר זה ואינו מאמין, כי הוא כופר ואפיקורוס ומין. ואיך שגית במאמריו ולא בינות בספריו ולא הבינות דבריו. בהשענך על משענת הקנה הרצוץ הזה אשר דחה בו רבן גמליאל אויביו הצדוקים (סנה' צ א) ונטשת עמוד הברזל והחומה הבצורה אשר בה נסמכו הצדיקים ואנשי השכל והחכמה, ובלבם שומה, בכתב אמת רשומה וחתומה, ומרגלא בפומא. ואיך לקחת הדברים כפשטן והפסוקים כצורתן, לקטרג ולצאת כשטן. השמת לבך אל חכמי המחקר והתעודה, אנשי שם נשיאי העדה, עמודי התורה ויסודה. הם הם הגאונים רבינו סעדיה (עי' לק' סי' עב) ורבינו האי זכרונם לברכה אשר האריכו לדבר בענין תחיית המתים וענין העולם הבא והנבואה העתידה. והם אמרו (תשו' רה"ג באשכול הל' ס"ת עמ' 158) אין סומכין ואין מביאין ראיה מכל דברי אגדה. ואין מקשין מדברי הגדה⁴⁰. והם הם כתבו בספריהם כי אחרי תחית המתים בגוויתם ימותו שנית ויִשׁנו שנתם ויחיו ויקיצו מאדמתם. והביאו ממקראות רבים ראיותם ומדברי רבותינו משענותם. ואתה אמרת (ס"י עמ' יב) "וכי יאמר חיו יחיו אך ימותו אחרי עמדם, אל תבוא נפשי בסודם, כי האמנם אם לכוד ילכדוני חבלי שאול במוקשם, למה לי חיים, טוב לי עוד אני שם". ואם כן הוא כדבריך, מתים שהחיה יחזקאל שאמרו חכמים (שם צב ב) שנשאו נשים והולידו בנים ואחרי כן המיתם, לא החיה אותם כי אם לרעתם וטוב להם לשבת בקבורתם.

ואתה באמת לא הבינות דברי רבינו משה שאמר העולם הבא אין בו לא גוף ולא גויה, על אי זה עוה"ב אמר. אם על תחה"מ או על העולם שיתחדש אחר תחה"מ אחרי שיחרב ימים רבים, כמו שאמרו רבותינו (שם צז א) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים. ונמצא שלדברי רבותינו יש עת וזמן רב בין תחיית המתים והעולם הבא. וכן אמרו חכמים (שם צב ב) צדיקים גמורים שעתיד הקב"ה להחיותן בימות המשיח אין חוזרין לעפרן ואם תאמר אותן אלף שנים שיחדש הקב"ה את עולמו מה הם עושין כו'. נמצאת למד שאחר תחיית המתים יחרב וישומם העולם ואח"כ יתחדש.

אגרות הרמ"ה סימן כב ואיך יעלה על לב איש אשר נתן השי"ת חכמה בלבו לקחת דברי האגדה כפשטן והפסוקים כצורתן. והנה אמרו רבותינו (ברכות יז א) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה. ובמקום אחר אמרו (ב"ב עה א) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מלויתן לעוה"ב שנאמר יכרו עליו חבּרים. ואנטונינוס שאל לרבינו הקדוש (ירושלמי פרק חלק ה"ה וש"נ) אם יאכילהו מלויתן לעוה"ב והשיב לו הן ואמר לו אנטונינוס הנה מגדי הפסח אי אתה יכול להאכילני כזית בעולם הזה ואיך תאכילני מלויתן לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים (תענית כה א) עתידי צדיקי דאכלי בפתורא דארבע רגלי לעלמא דאתי. ועוד אמרו חכמים (סנה' ק א) עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קודש הקדשים ועליו מכל מיני מגדים. מכל אלה הדברים נראה לדעת רבותינו שהעולם הבא יש בו אכילה ושתיה. אם כן דבריהם סותרין זה את זה, לאשר שומע אמרי אל ומחזה האמת בעין לבו לא יחזה. ואמנם אם רוח המושל תעלה עליך, ושמרת פתחי פיך, לא הכברת מליך ולא העתרת דבריך. ולא הגדלת פיך לדבר מלבך דברים שאין לך בהם קבלה מפי רבך. כל שכן מדברים שאפילו הקדמונים החכמים והגאונים לא ירדו לתכלית אמיתת העתידות. יען כי הם סודות ואינן מפורשות ככל הצורך בספרי הנבואות, לדעת האמת כמה ימי שני ימות המשיח וכמה יהיה בין ימות המשיח ותחיית המתים וכמה יהיה בין תחית המתים והעולם הבא, ומה יעשו החיים בינתים. ואחרי שנעלמה ממך תושיה ולא ידעת על אי זה עוה"ב אמר הרב שאין בו גוף ולא גויה, היתה תהלה לך דומיה, עד דרשך וחקרך סתרי הדברים מפי זקן ורב משכיל דורש את אלהים. כי האמנם יש בהם סודות נפלאים ונכסים ונעלמים מעיני רבים וחכמים, ונגלים לברי לבב משכילים. איני יודע עם מי רב(מלשון ריב) הרמ"א, כנראה שהוויכוח כאן הוא בין הרמ"א ובין האבן עזרא?

                                     הרדב"ז אינו מבין היכן קורא, הראב"ד?

רדב"ז הלכות מלכים פרק ו הלכה ה שלשה כתבים שלח יהושע וכו'. הכי איתא בירושלמי דמס' שביעית ולא ידעתי מה היה כתוב בספר אשר לפני הראב"ד ז"ל עד שהשיג השגה זו ומתוך הדוחק אני אומר שכוונתו להשיג על רבינו על מה שכתב וחזר ושלח וחזר ושלח וכו' משמע שלא שלח השלשה כתבים ביחד אלא אחר שהגיע אליו תשובת הראשון חזר ושלח שנית וכן שלישית והא ודאי ליתא שהרי לא נתעכבו ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו כשיעור שיוכל הכתב הראשון להגיע בכל גבול הארץ ויגיע אליו תשובתו שהרי משה רבינו מת באדר ובתוך שלשים יום של בכיו לא שלח כתבים שכולם היו עסוקין בהספדו ובעשרה בניסן עלו מן הירדן כנזכר בכתוב ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות וא"י ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה א"כ לא היה פנאי לשוב אפילו השליח הראשון אלא ודאי בבת אחת שלח הכתבים והכי משמע מן הירושלמי ומה שכתב וחזר ושלח לאו דוקא אלא חזר וכתב ושלח ושלשת הכתבים בבת אחת שלח ולא המתין שום תשובה אלא מי שברח ברח ומי שהשלים השלים והשאר עשו מלחמה:

                                         רשב"א על תלמוד ירושלמי,

רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, תלמיד רבנו יונה והרמב"ן, נולד בברצלונה שבספרד בשנת ד"א תתקצ"ה (1235) ונפטר שם בשנת ה"א ע' (1310). ברצלונה,

כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ח הלכה ה העיר וכתב הרשב"א בתשובה שגירסת הירושלמי משובשת דהיאך אפשר להחמיר בקבר הנמצא ולטמאו ולאסרו בהנייה יותר מקבר הידוע. אם גרסת הירושלמי משובשת, איך מסתדרת הגמרא הבאה? או שאולי משה נתן תורה משובשת שקיבל מהאלוהים? ואם כך: האלוהים בעצם "מסר" "תושב"ע" משובשת? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. איך יסתדר הרשב"א עם הגמרא והזוהר הבאים? הרי האם אלוהים לא הבחין בשיבוש במשך כל כך הרבה זמן? מאות דורות או אלפי שנים לפי הגמרא והזוהר הבאים? הרי תורה מלפני בריאת העולם?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד (ב) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,

זהרה של תורה בראשית פרק א  (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם" עמ' ז')

"בראשית ברא אלוהים" אמר רבי שמעון  בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם, האם האלוהים ראה בתורה כל כך הרבה פעמים, ולא הבחין בשיבוש?

ריקאנטי בראשית א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,

בראשית רבה פרשה נה (ח) ויבקע עצי עולה, ר' חייא בר יוסי בשם ר' מיאשא ותני לה בשם ר' בניה בשכר ב' בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להבקע הים לפני בני ישראל שנא' ויבקע עצי עולה, ונאמר להלן (שם /שמות/ יד) ויבקעו המים, אמר ר' לוי דייך עד כה אלא אברהם לפי כחו והקב"ה לפי כחו ויקם וילך אל המקום ניתן לו שכר קימה ושכר הליכה.

רש"י זכריה ט (א) בארץ חדרך - דרש רבי יהודה בר אלעאי זה משיח שהוא חד לעכו"ם ורך לישראל אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית יהודה בריבי עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק ואין מנוחתו אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב) א"ל ומה אני מקיים ונבנתה עיר על תלה אמר לו שאין עתידה לזוז ממקומה כך ברייתא שנויה בסיפרי:

ילקוט שמעוני תורה פרשת וארא רמז קפג +ח+ ותעל הצפרדע ר' עקיבא אומר צפרדע אחת היתה השריצה ומלאה כל ארץ מצרים, א"ל(אמר לו) רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו.

ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד דרש רבי נהוראי כשעברו ישראל בים היו תינוקות צמאים והיתה אשה פושטת ידה וממלאה חמתה מן המים מלוחים ונעשין מתוקים, ועוד נס אחר היתה פושטת ידה בין גלי הים ומלקטת לבנה תאנים ורמונים ואפרסקין ונותנת אותן לבנה, שלח לו רבן גמליאל אף אתה מן המתמיהים, א"ל מקרא אני דורש זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר אי אתה מודה שאותו היום שעברו ישראל בים מן ארבעים שנה היה דכתיב ויוליכם בתהומות כמדבר מה במדבר לא חסרו דבר אף בים לא חסרו דבר,

                            לבהמה מעלת גרה אין שיניים בלחי עליון?

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ב סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני סימנין מפרסת פרסה ומעלת גרה עד שיהיו שניהם, וכל בהמה וחיה שהיא מעלת גרה אין לה שינים בלחי העליון, וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה, חוץ מן הגמל, וכל בהמה שהיא מפרסת פרסה היא מעלת גרה חוץ מן החזיר. +/השגת הראב"ד/ בלחי העליון. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ זה אינו צודק והוא שקר שהרי יש שפן וארנבת, עכ"ל. /השגת הראב"ד/ היא מפרסת פרסה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אף זה שקר מפורש בתורה, עכ"ל.+ לְמָה מתכוון הראב"ד כשהוא אומר "שקר"? האם הראב"ד טוען שהרמב"ם משקר?

מגדל עוז הלכות מאכלות אסורות פרק א ביארה הברייתא דרך כלל כי כל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה כלומר ואם מצאנו לחי העליון של בהמה ואין בה שינים ידענו שהיא מעלת גרה וטהורה היא שבודאי היא מפרסת פרסה ג"כ מלבד הגמל האלוהים נתן שלוש סימנים לבעל חיים המותר באכילה, וכל זאת, כאשר יש סימן כל כך פשוט? ואותו לא מזכיר משה כלל?

אבן עזרא שמות יג (יג) וכל פטר חמור שהוא טמא תפדה בשה. וערפתו. י"א(יש אומרים) תכתוב על ערפו קדש. והאומר כזה, אומר אני: שהוא חמור קשה עורף, כי הנה כתוב הוא יערוף מזבחותם (הושע י, ב), וערפו שם את העגלה בנחל (דבר' כא, ד), שהפירוש לכרות העורף, כאשר פי' מעתיקי הדת, כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח או לא יפדה חייב מיתה, כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו, כי ה' לא מלטם מן הגזרה שגזר על בכורי מצרים, רק שיהיו מוכנים לעבודתו, ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם, ע"כ לא יפדה בכור מין אחר: מי אלה ה"יש אומרים" שאמרו "תכתוב על ערפו קדש" האם הם לא "חכמים" או פרשנים אחרים, לדברי תורה? האם האבן עזרא טוען שיש "חכמים"/פרשנים שהם חמורים קשיי עורף?

רמב"ן שמות כ (ד) פוקד עון אבות על בנים - אמר ר"א(ר' אברהם אבן עזרא) כי טעם פקידה כטעם זכירה, כמו וה' פקד את שרה (בראשית כא א), שהוא כמו ויזכרה ה' (ש"א א יט). והטעם, כי השם יאריך לרשע אולי ישוב ויוליד בן צדיק, אבל אם הלך הבן בדרכי אביו גם הדור השלישי גם הדור הרביעי יאבד זכרם. כי השם יזכור מה שעשו האבות, ולא יאריך עוד. וכזה אמרו כל המפרשים. וא"כ לא יפקוד עון אבות על בנים ועל שלשים, רק על רבעים, וראוי היה שיאמר פוקד עון אבות ובנים ושלשים על רבעים. ואולי יאמרו שהוא זוכר העון על הבנים לאמר אתה ואביך חטאתם, וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים, ואז ינקם מהם ולא יפקוד להם עוד כי יכריתם בעון כולם:

ואין פירושם נכון, שיאמר הכתוב הזכירה בכלם בשוה, ולא יזכיר הנקמה שתהא ברבעים בסוף. ולשון פקידה עם מלת "על" לא תבא על זכירה, אבל היא הנקמה, וכן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (להלן לב לד), וכן יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים (ישעיה כז א), וכן יפקוד ה' על צבא המרום במרום (שם כד כא), כלם הנקמה והעונש:

והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם, כענין שנאמר (שם יד כא) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם, וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות, כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז). ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים שנתמלאה סאתם ויכריתם, אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון. והוסיף במשנה התורה (דברים ה ט) ועל שלשים ועל רבעים לשונאי, כטעם או. ואמר ר"א כי בני הבנים נקראים בנים, על כן אחז דרך קצרה, כי ממלת שלשים ורבעים יתבונן זה. ואיננו כן, אבל שלשים, הדור השלישי בעון, ורבעים כן, כי הם ארבע חטאים. והכתוב שאמר בשלש עשרה מדות (להלן לד ז) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים, יפרש על בני בנים השלשים והרבעים. ולפיכך חזר משה במרגלים ואמר על בנים על שלשים ועל רבעים (במדבר יד יח), ולא הזכיר בני בנים, והכל אחד. ואמר הכתוב לשונאי, כשיהיו הבנים שונאי השם, שאם הוליד בן צדיק לא ישא בעון האב, כמו שפי' יחזקאל (יחזקאל יח כ):

ומדברי רבותינו (מכילתא כאן) נראה כפירוש הזה שפירשתי, שלמדו מכאן שמדה טובה מרובה על מדת פורענות, שמדת פורענות לארבעה דורות וכו', ואם היה כפירוש הראשון הזה שפירשתי, היתה מדה טובה מרובה אם יאריך גם דור עשירי. ויתכן שתהיה המדה החמורה הזאת בעבודת גלולים בלבד, כי בה יזהיר, אבל בשאר המצות איש בעונו ימות (ירמיה לא כט). והסוד הנסתר בפוקד עון אבות על בנים בתחלת ספר קהלת (א ד) תמצאנו, וכבר כתבתיו (בראשית לח ט):

הרמב"ן אומר: שהאבן עזרא, וכל הפרשנים, פירשו לא נכון, פירושים לתורה?

                            הרמ"א על הרמב"ם והספר משנה תורה של הרמב"ם!

אגרות הרמ"ה סימן י להחיות גויות, יושבי חבל ים התלאות. גוי כרתים סובלי אימיו, ומיחלי תנחומיו. יד משכילי היתה עלי ותשאני במראות, על כנפי רוח קנאות. ותניחני בבקעת העצמות, וריבות עצומות, והיא מלאה עצמות. ותאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האל, המה כל בית ישראל. והנם אומרים מי ירפא לנו ואבדה תקותינו נגזרנו לנו. כי⁸ שמענו דבת רבים, מקול מחצצים בין משאבים. שם יתנו צדקות ה' ושם שקרו בבריתו ואשמו אשם, לאמר הלך ענן ויכלה, כן יורד שאול לא יעלה, הוא הספר הנקרא משנה תורה, ואיני יודע אם יש אם למסורת⁹ ואם יש אם למקרא, באמרו בהלכות תשובה העולם הבא אין בו לא גוף ולא גויה, והביא ראיה מאשר אמרו רז"ל (ברכות יז א) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, לאמר כיון שאין בו אכילה ושתיה אין בו לא גוף ולא גויה. ועתה הלא הִפַּח תקות שוכני עפר, וברית ה' הפר. אשר כרת את אברהם לאמר (בראש' יג) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך וגו' ושבועתו ליצחק לאמר (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. ויעמידה ליעקב לחק לאמר (שם כח) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. לישראל ברית עולם לאמר (דב' יא ט) ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם. ואומר (שם כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, לכם לא נאמר אלא לתת להם. ואם אין הגויות חיות ארץ ישראל למה להם. ואומר (דב' לב) אני אמית ואחיה, ואם אין הגויות חיות הרי אינו מחיה למי שהמית.

אגרות הרמ"ה סימן כב ואיך יעלה על לב איש אשר נתן השי"ת(השם יתברך) חכמה בלבו לקחת דברי האגדה כפשטן והפסוקים כצורתן. והנה אמרו רבותינו (ברכות יז א) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה. ובמקום אחר אמרו (ב"ב עה א) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מלויתן לעוה"ב שנאמר יכרו עליו חבּרים. ואנטונינוס שאל לרבינו הקדוש (ירושלמי פרק חלק ה"ה וש"נ) אם יאכילהו מלויתן לעוה"ב והשיב לו הן ואמר לו אנטונינוס הנה מגדי הפסח אי אתה יכול להאכילני כזית בעולם הזה ואיך תאכילני מלויתן לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים (תענית כה א) עתידי צדיקי דאכלי בפתורא דארבע רגלי לעלמא דאתי. ועוד אמרו חכמים (סנה' ק א) עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קודש הקדשים ועליו מכל מיני מגדים. מכל אלה הדברים נראה לדעת רבותינו שהעולם הבא יש בו אכילה ושתיה. אם כן דבריהם סותרין זה את זה, לאשר שומע אמרי אל ומחזה האמת בעין לבו לא יחזה. ואמנם אם רוח המושל תעלה עליך, ושמרת פתחי פיך, לא הכברת מליך ולא העתרת דבריך. ולא הגדלת פיך לדבר מלבך דברים שאין לך בהם קבלה מפי רבך. כל שכן מדברים שאפילו הקדמונים החכמים והגאונים לא ירדו לתכלית אמיתת העתידות. יען כי הם סודות ואינן מפורשות ככל הצורך בספרי הנבואות, לדעת האמת כמה ימי שני ימות המשיח וכמה יהיה בין ימות המשיח ותחיית המתים וכמה יהיה בין תחית המתים והעולם הבא, ומה יעשו החיים בינתים. ואחרי שנעלמה ממך תושיה ולא ידעת על אי זה עוה"ב אמר הרב שאין בו גוף ולא גויה, היתה תהלה לך דומיה, עד דרשך וחקרך סתרי הדברים מפי זקן ורב משכיל דורש את אלהים. כי האמנם יש בהם סודות נפלאים ונכסים ונעלמים מעיני רבים וחכמים, ונגלים לברי לבב משכילים.