ספר מורה הנבוכים חלק ראשון פרק לו

הנה אבאר לך בדברי בתארים, על אי זה צד יאמר כי הבורא ירצה לו הדבר הפלוני או יכיעסהו ויקציפהו, אשר בענין ההוא יאמר באישים מבני אדם, כי השם רצה אותם, או כעס עליהם, או קצף עליהם. ואין זה הענין כוונת זה הפרק, אבל כוונתו מה שאומר בו. דע שאתה כשתסתכל בכל התורה ובכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון חרון אף, ולא לשון כעס, ולא לשון קנאה, אלא בע"ז לבד, ולא תמצא שיקרא אויב ה', או צר, או שונא, אלא עע"ז לבד. אמר ועבדתם אלהים אחרים וכו' וחרה אף ה' בכם, פן יחרה אף ה', להכעיסו במעשה ידיכם, הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, כי אל קנא וכו', מדוע הכעיסוני בפסיליהם בהבלי נכר, מכעס בניו ובנותיו, כי אש קדחה באפי, נוקם הוא לצריו ומשלם הוא לאויביו, ולמשלם לשונאיו, עד הורישו את אויביו, אשר שנא ה' אלהיך, כי כל תועבת ה' אשר שנא, וזה הרבה משיסופר, אלא כאשר תעבור על כל מה שיש מזה הענין בכל הספרים תמצאהו. ואמנם עשו ספרי הנבואה זה החזוק הגדול להיות זה דעת בטל נתלה בו יתברך, כלומר עובד ע"ז, כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב, אין נטייתו מן האמת כנטיית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ או שהארץ שטוחה וכיוצא בזה. ואין נטיית זה השני מן האמת, כנטיית מי שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בו, ואין נטיית זה השלישי מן האמת, כנטיית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה. ואין נטיית זה הרביעי מן האמת, כנטיית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת השם, שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בענין גדול, ר"ל במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה, היא יותר גדולה מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו, ורצוני לומר בכפירה האמנת הדבר בחלוף מה שהוא, ורצוני לומר בסכלות מה שאפשר ידיעתו, שאין סכלות מי שסכל מדת מחודד האיצטוונה, או סכל כדוריות השמש, כסכלות מי שסכל אם השם נמצא או אין לעולם אלוה, ולא כפירת מי שחשב מחודד האיצטוונה חצייה או שהשמש עגולה, ככפירת מי שחשב כי השם יותר מאחד. ואתה יודע כי כל מי שעובד עבודה זרה לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דמה מעולם כלל מן העובדים, ולא ידמה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא הוא אשר בראה השמים והארץ והיא הנהיגם, אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה יתברך, כמו שבאר ואמר מי לא ייראך מלך הגויים וכו', ואמר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו', רומז אל הסבה הראשונה אצלם, וכבר ביארנו זה בחבורנו הגדול, וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו, אלא שהכופרים ההם עם היותם מאמינים מציאות הבורא, אחר שנתלית כפירתם בחק שהוא לבורא יתעלה לבד, ר"ל העבודה וההגדלה כמו שנאמר ועבדתם את ה' וכו', בעבור שתתקיים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו יתעלה, מהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה העבודות, לא עניניהם ולא אמתת הנעבד בהם, חייבם הדבר ההוא המות, כמו שאמר הפסוק לא תחיה כל נשמה. ובאר העלה והיא הסרת הדעת הזה הבטל שלא יפסד בו זולתם, כמו שאמר ולא ילמדו אתכם, קראם אויבים ושונאים וצרים, ואמר שהעושה זה מקנא ומכעיס ומעלה חמה, ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו יתברך והאמינו בחלוף מה שהוא, ר"ל שלא יאמין מציאותו או יאמינהו שניים או יאמינהו גשם(מלשון גשמי, האנשת אלוהים) או יאמינהו בעל הפעליות, או ייחס לו איזה חסרון שיהיה, כי זה בלא ספק יותר רע מעובד ע"ז(עבודה זרה) על שהיא אמצעית או מטיבה או מריעה לפי מחשבתו. ודע שאתה כשתאמין הגשמה(האנשת אלוהים) או עניין מענייני הגשם, שאתה מקנא ומכעיס וקודח אש וחמה, ושונא ואויב וצר, יותר קשה מעובדי ע"ז מאד. ואם יעלה בדעתך שמאמין ההגשמה יש לו התנצלות בעבור שגדל עליה או לסכלותו וקוצר השגתו, כן ראוי שתאמין בעובדי עבודה זרה שהוא לא יעבוד אלא לסכלות או מפני שגדל על זה מנהג אבותיו בידיו. ואם תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק, כן תדע שעובד עבודה זרה אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים, אין התנצלות אם כן למי שלא יקבל מן המאמתים המעיינים אם יהיה מקצר מן העיון, שאני לא אחשוב לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות, אבל אחשוב לכופר מי שלא יאמין הרחקתה, וכל שכן במצוא פי' אונקלוס ופירוש יונתן ב"ע(בן עוזיאל) עליו השלום ירחקו מן ההגשמה כל מה שאיפשר. וזאת היתה כוונת זה הפרק: