עם ישראל? עניים? יתומים?

תהילים מ (טז) יָשֹׁמּוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח: רש"י ישומו - יתמהו. על עקב בשתם - כשיקבלו בשתם על עקב הכל במדה שמדדו ובדרך שהלכו למולי, על עקב (תהילים ע"ז) ועקבותיך לא נודעו (שיר השירים א') צאי לך בעקבי הצאן כולם לשון מדרך כף רגל הם טרצי"ש בלעז, על עקב אנ"ציש טרצ"יש. האומרים לי האח - האומרים עלי בשבילי האח כשהצרה באה מתהללים באידי, כל עני ואביון שבתהלים אינו אלא כנגד ישראל: איך מסתדר פירוש זה, עם הפירוש לפס' הבא? רש"י שמות ד (יט) כי מתו כל האנשים - מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת:

תהילים סח (ו) אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: רש"י אבי יתומים - זהו השבח שתשבחו לפניו כל הענין עד סוף כל המזמור אבי יתומים שנעשה אב לישראל שהם יתומי'ם כמו שנאמר (איכה ה') יתומים היינו ואין אב. ודין אלמנות - שעשה משפטה של ירושלים שנאמר בה היתה כאלמנה (איכה א'):

מצודות דוד  אבי יתומים וגו' במעון קדשו - ר"ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ"מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ"ש יתומים היינו וכו' אמותינו כאלמנות (איכה ה): איך הפכו ישראל, לעניים, יתומים, ואלמנות? אם האלוהים אבינו, ואנחנו יתומים, הרי שאבינו מת? ולפי פירוש זה, טוב להיות יתומים, אלמנות, ועניים? הרי קיבלנו "אבא" השולט על היקום, אם כך: איך ה"אבא" הזה לא מגן על ילדיו במשך אלפי שנים? איך מסתדר הפירוש "לישראל שהם יתומים" עם הפירוש לפס' הבא? רש"י שמות ד (יט) כי מתו כל האנשים ... והעני חשוב כמת: אם כך: האם אנחנו יתומים מתים? האם לא מפני מעשיהם הרעים של "אבותינו", הגענו למצב שנעשינו יתומים?

הרי יהוה ממית ומחיה, אם כך: מדוע "מתו" "אבותינו", ואנו יתומים? יחזקאל יח (ד) הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת:--- (כ) הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה וְרִשְׁעַת <רשע> הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה: אם כך: האם לפי פירושם של רש"י ומצודות דוד, "אבותינו" היו "חוטאים"?

אלו שכתבו את ההבלים האלה "חכמים"? מכאן אפשר להבין את דברי הנביא ישעיהו ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:

ישעיהו כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ <הַסֵּפֶר> סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר: