ברכת המזון

רמב"ם הלכות ברכות פרק א          

הלכה (א) מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת; ובירכת את ה' אלוהיך" (דברים ח, י). ואינו חייב מן התורה, אלא אם שבע, שנאמר "ואכלת, ושבעת; ובירכת"; ומדברי סופרים, שאפילו אכל כזית, מברך אחריו: האם "דברי סופרים" אינם בניגוד לציווי הבא? דברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:

רמב"ם הלכות תפילה פרק ז

הלכה (ט) נהגו העם ברוב ערינו, לברך ברכות אלו כולן זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן, בין לא נתחייבו בהן. וטעות הוא, ואין ראוי לעשות כן. ולא יברך ברכה, אלא אם כן נתחייב בה:  אם כך: על איזה ברכות יש חובה? הרי רוב הברכות אם לא כולן אין חיוב בתורה?

רמב"ם הלכות ברכות פרק א

הלכה (ו) וכל הברכות כולן, נאמרין בכל לשון, והוא, שיאמר כעניין שתיקנו חכמים; ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר אזכרה ומלכות ועניין הברכה, אפילו בלשון חול, יצא: רמב"ם סדר תפילות הלכה (מא) ברכה אמצעית של מוסף ראש חודש שחל להיות בשבת: אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי; ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות, "ורצית בנו מכל הלשונות"? אם כך: מדוע יש תפילות בארמית, והקדיש, והתרגום? ואם כך: מדוע "ורצית בנו מכל הלשונות", הרי צריך לומר "ורצית בנו""בכל הלשונות"?

רמב"ם הלכות ברכות פרק א

הלכה (יז) ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים, והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב - מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תיקנוה, וכאילו היא תוספת; אבל סוף עיקר הברכות של מזון, היא בונה ירושלים. ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם, מפני שהיא סוף ברכות ראשונות. וכן כל כיוצא בה, מברכות שמברכין אותן תחילה לדבר, כגון ברכות שמברכין לפני קריאת המגילה, והדלקת נר חנוכה - לא יפסיק באמן בין הברכה, ובין הדבר שבירך עליו: האם את הכתוב במפורש בתורה שבכתב, אין חובה לקיים? דברים ד (א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:(ב) לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: דברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ: האם "כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה" אינו כולל כל המצוות שציווה משה? פרשת בראשית ג (ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל:(ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: רש"י: ולא תגעו בו - הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר(משלי ל ו) אל תוסף על דבריו: משלי ל (ה) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ:(ו) אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ: קהלת ג (יג) וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא:(יד) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו:

רמב"ם הלכות ברכות פרק ב הלכה (א) סדר ברכת המזון כך היא - ראשונה ברכת הזן, שנייה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית הטוב והמטיב, ברכה ראשונה, משה רבנו תיקנה; שנייה, תיקנה יהושע; שלישית, תיקנה דויד ושלמה בנו; וברכה רביעית, חכמי משנה תיקנוה:

רמב"ם הלכות ברכות פרק ד הלכה (ב) מי שנסתפק לו אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינה מן התורה. שכח לברך המוציא - אם נזכר עד שלא גמר סעודתו, חוזר ומברך; ואם נזכר לאחר שגמר, אינו חוזר ומברך: דברים יג (א) "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:" הרי כל אחד הוסיף, לכן: היכן הגבול?

רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה (י) בירך על פירות האילן, בורא פרי האדמה, יצא; ועל פירות הארץ, בורא פרי העץ, לא יצא. ועל הכול, אם בירך שהכול, יצא - ואפילו על הפת, ועל היין: מדוע אי אפשר לפתור הכול בברכה אחת? מדוע צריך את כל הברכות?