רמח"ל ( קולמוס המוסף התורני של משפחה אייר תשס"ז גליון 49  עמ 5 )

כמבוא לתולדותיו של רבי חיים לוצטו, יש להקדים סקירה קלה על התקופה אשר חי בה למען יקל להבין הרבה מקורותיו של אדם גדול זה.

התקופה שלפני הרמח"ל נקראת בפי חוקרי ההסטוריה "התקופה המשיחית".  רק אלו עשרות שנים עברו עד אז מהזמן שבו חי משיח השקר שבתאי צבי, אשר הרעיש את כל העולם היהודי בשעתו. גם אחרי המרת דתו ומותו של הנוכל הזה, אשר סופו הוכיח את תחילתו, טרם חלפה המגפה הרוחנית הזאת בישראל,  ומזמן לזמן הופיעה, פעם פה ופעם שם,  דמות אדם מוזר - ולפעמים גם אדם גדול -  שהכריז על עצמו שהוא משיח או נביא,  בערות ההמון הייתה גדולה,  וכל רמאי היה רוכש קהל מעריצים שהיו מאמינים בו ונוהרים אחריו בהתלהבות עצומה, עמל רב עמלו חכמי ישראל במלחמתם נגד ההוזים האלה ונגד בערות ההמון. אם הייתה בערות בהמון? והדור הולך ופוחת? איך זה שהיום יש לנו "חכמים" שההמון הבער קובע שהם "חכמים"? עד היום יש את ההוזים, ומשיחי השקר, ונביאי השקר: ראה חסידות חב"ד, ראה כל החסידויות שמרימות מעם את האדמו"רים שלהם.

בפרק הזמן הקצר שבין תקופת שבתאי צבי לתקופת הרמח"ל הופיעו מספר גדול של משיחי שקר - בהם המפורסמים ביותר : קרדוזו , נתן העזתי, מרדכי מאייזנשטט, יעקב קורידי, חיים מלאך ונחמיה חיון- אשר כל אחד מהם עורר תסיסה בסביבתו, ולפעמים אף התלקחה מלחמה עזה בין גדולי ישראל ובין המצדדים לזכותם.

הרמח"ל נולד בשנת תס"ז (1707) בפדובה אשר בארץ איטליה לאחת המשפחות הנכבדות בישראל, מוצא משפחת הלוצטים מגרמניה מעיר לויזיטץ, ועל שם העיר הזאת קראו לעצמם לויזיאטוס, אחר כך נשתבש השם והפך ללוצטו המשפחה הוציאה מתוכה הרבה גדולי תורה, מי הם גדולי התורה שיצאו ממשפחה זו?

אביו של הרמח"ל ר' יעקב חי היה אמיד והודות לכך יכול היה בנו להתמסר ללימודיו בלא הפרעה. אמיד? מדוע זה חשוב?

הוא למד תורה בישיבת ר' יהודה ממינץ אשר הרופא החכם ר' יצחק כהן והרב ר' ישעיהו בסן היו מראשיה,

בזמן  שלמד אצל ר' ישעיהו היו לו גם מורים מעולים ללימודים כללים. הוא רכש לו ידיעות רבות במתמטיקה, בפיזיקה, בבוטניקה,ובמדעים אחרים, ואלו הביאו לו אחר כך תועלת רבה, בו בזמן השתלם גם בשפות שונות יוונית, רומנית, איטלקית, צרפתית וכו'

                                                        רבני וונציה מכריזים מלחמה  

באותו זמן חיבר לוצטו את הספר : "חוקר ומקובל" שבו הוא מגן על הקבלה נגד טענות הספר "ארי נוהם" של ר' אריה ממודינה. רבני וינציה התרעמו על אשר עלם צעיר מעז לצאת בספר חריף כזה נגד גאון בישראל. והריצו מכתבי קינטור לרבני איטליה וגרמניה על לוצטו והחבורה שלו, גם שמועה זו הגיעה לר' משה חגיז, והוסיפה שמן למדורה, הוא אזר כגבר חלציו להילחם ברמח"ל ושלח לרבני וינציה את מכתבו של ר' יקותיאל בצירוף הודעה משלו בנוסח זה : "אתם הרי ישראל מורי ורבותי חכמי ומנהיגי הק"ק שבגולה מוטל הדבר לקרוע על כתב זה וכאשר הם קרובים אל החלל לדרוש ולחקור ולעקור מן השורש חבורה רעה זאת קודם שתתפשט צרעתה בין ההמונים ולדון את כל בני חבורה זו כרודפים את ישראל ואני את נפשי הצלתי כ"ד משה זעירא דירושלים ת"ו חגיז יום ז' ט' מרחשוון שקץ הם לכם לפ"ק"  האם כל רבני וגדולי התורה של אותם הזמנים היו טיפשים, ורק הם לא זיהו את העילוי הגדול רמח"ל? אם כך: האם "הדור הולך ופוחת", או ש"הדור הולך ועולה", ובדור שלנו "חכמים" יותר וזיהו שהרמח"ל "עילוי ענק", ואנו חכמים מהדור ההוא?

בנתיים הוציאו רבני גרמניה על פי השפעת ר' משה חגיז חרם על  כל איש אשר ידפיס ספר בלשון הזוהר או בשם רעיא מהימנא וקדושים אחרים. באותו הזמן פנה ר' משה חגיז הנ"ל לרב מורפרוגו מ"ץ באנקונה בדרישה שהוא ועוד שני רבנים ילכו אל הרמח"ל ויבדקו אותו מכף רגלו עד קודקודו הרבנים לא הסכימו לכך, ולא מפני שכיבדו את לוצטו בגלל עושרו כפי דעת סופרים ידועים כי אם מפני שהכירו את ערכו של לוצטו והעריצוהו. מדוע אם כך הסופרים הידועים פירשו פרשנות זו? האם הסופרים הידועים של אז היו רמאים?

                                                                הרמח"ל ובני משפחתו

לאחר מאורע זה, נתן רמח"ל ידיו במסחר ונכנס לעסק אביו, בשנת תצ"ב או תצ"ג, והוא אז כבן 25 עבר במקרה (מוזר שאדם שלא מאמין במקרה, כמו כותב חיבור זה, טועה בלשונו) במנטובה, והתוודע לר' דוד פינצו, ר' דוד פינצו נתן לו את בתו ציפורה לאשה, והיא ילדה לו את בנו היחיד.

בשנת תק"ד עלה עם כל משפחתו לארץ הקדש והתיישב בה. גם פה לא ניתק את קשריו עם בני חבורתו בפדובה, ועמד עמם בכתובים לעודדם ולחזקם בעבודתם הרוחנית

בשנת תק"ז בחודש אייר טרם מלאת לו ארבעים שנה , נספה במגיפה עם כל בני משפחתו, בעיר עכו ונקבר בעיר טבריה על יד קברו של ר' עקיבא  בכל ערי הארץ הספידוהו בהערצה רבה והכריזו עליו " לא קם עוד בישראל כמשה"  בחיבור שכתבתי לגבי מותו של הרמח"ל אני מפנה את הקורא למסמך שנקרא "רמח"ל נספה במגיפה"

בראשית ו (ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: תהלים נה (כד) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ: משלי י (כז) יִרְאַת יְהֹוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה:

בראשית ז (כא) וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ:(כג) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: אבן עזרא  וימחו מן הארץ נמחה שמם מן הארץ, כי אין להם זרע.

דברים ט (כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָֹה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא: רש"י ובאהרן התאנף ה' - לפי ששמע לכם:  להשמידו - זה כלוי בנים וכן הוא אומר ואשמיד פריו ממעל: 

תהלים כא (א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:(ב) יְהֹוָה בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וּבִישׁוּעָתְךָ מַה <יגיל> יָּגֶל מְאֹד:(ג) תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה:(ד) כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז:(ה) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד:(ו) גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו:(ז) כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ:(ח) כִּי הַמֶּלֶךְ בֹּטֵחַ בַּיהֹוָה וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן בַּל יִמּוֹט:(ט) תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ יְמִינְךָ תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ:(י) תְּשִׁיתֵמוֹ כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ יְהֹוָה בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם וְתֹאכְלֵם אֵשׁ:(יא) פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם:(יב) כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ:(יג) כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם:(יד) רוּמָה יְהֹוָה בְּעֻזֶּךָ נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד א אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו - הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, כתיב הכא: +במדבר כ"ז+ והעברתם את נחלתו

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב אמר רב יהודה אמר שמואל, מאי דכתיב: +חבקוק א+ ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו, למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים - כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם - כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות מיד מתים.

ויקרא כו (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:  רמב"ן ונתתי משכני בתכם והנה הברכות האלה כפי פשוטן, עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה, אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, כי שם יבטיח במאכל ובמשתה, ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו, ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים, כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא, וכן אמר תחילה (שם טו כו) כי אני ה' רופאך. והטעם בזה, כי הברכות אע"פ שהם נסים, הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז א). והם אפילו ליחיד העובד, כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו, ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יא עמוד א תניא: אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה, שאין בקופה של צדקה כלום! אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים! עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, אתה אמרת: כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו? מיד קרעו לו גזר דינו. תנא: הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.

איך מסתדרים הפס' הבאים?

שמות כ פרשת יתרו כ (ב) אָנֹכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(ג) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:(ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:(ה) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:(ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:

שמות לד (ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

במדבר יד (יח) יְהֹוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:

דברים ה פרשת ואתחנן (ו) אָנֹכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:(ז) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:(ח) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:(ט) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:(י) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו:

הרי מה עניין עונש "לְשֹׂנְאָי" בזה שאעניש את צאצאיו? האם יכול להיות ש"הרבי" אפילו לזה לא זכה/הגיע? שיהיו לא צאצאים שיענשו? את העונש כבר נתן האלוהים ל"משיח" המדומה בזה שאין לו צאצאים כלל! 

אבן עזרא שמות כ (ד) לא תשתחוה להם כאשר עושים בעלי הצורות החושבים כי יוכלו להוריד כח העליונים למטה לצורך האחד. ולא תעבדם לזבוח ולהקטיר להם בכלל לא יהיה לך, גם כן אזהרת ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך (שמות כג, יג), ובספר יהושע: ולא תשביעו (יהושע כג, ז). וטעם אל קנא. כי דין הוא אחר שהשם בראך והוא מחיה אותך, איך תתן כבודו לאחר, אשר לא ייטיב ולא ירע. וטעם אל הוא להודיעך שהוא תקיף ויוכל להנקם ממך בכל רגע ולא תוכל להנצל ממנו. הזכיר ירמיהו, כי האכל הבסר תקהינה שניו (ירמי' לא, כט), ובס' יחזקאל מפורש, כי השם הנכבד נשבע כי בן לא ישא בעון האב (יחז' יח, כ), אם כן מה טעם פוקד עון אבות על בנים? והתשובה, כי יחזקאל פירש אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו, לא ישא עון אביו, כי פקידת העון היא קשורה על שונאיו, כמו שזכרתי. וטעם פקידה כמו זכירה, כמו וה' פקד את שרה (ברא' כא, א), שהוא כמו ויזכור ה', כי השם יאריך לרשע, אולי ישוב מחטאו שחטא ויוליד בן שהוא טוב ממנו. והנה אם הלך בדרכי אביו, גם הדור השלישי, גם הדור הרביעי, השם לא יאריך אפו לרביעי, אם היו כך עד ארבע דורות שונאי השם כולם, כי בו יאבד זכר כולם, כי השם יזכור מה שעשה האב, ומה שעשה הבן, ובן הבן, ע"כ לא יאריך לרביעי. ובני הבנים נקראים בנים. על כן אחז דרך קצרה, כי ממלת שלשים ורבעים יבין האדם זה:

סדר היום בהלכה ובאגדה – הלכות בית כנסת – בניית בית כנסת

כתב הגר"ח פלאג'י: על ידי שנוהג קדושה בבית הכנסת, הקב"ה שומע תפלתו ומצילו מן האויבים, ויראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח, ולא ימות לשחת, ולא יחסר לחמו. ולאחר מותו, תנוח נפשו בקבר לשכון בטח, וגופו ועצמותיו אינם נרקבים. וקדושת בית הכנסת תוסיף תת כוחה לטהרו, וכאשר ינהג בקדושה, כך ינהגו עימו, כי כאשר עשה, כן יעשה לו. ע"כ.

                                                                        הקבלה

גם מחוכמת הקבלה לא הניח ידיו ובשנת תצ"ד כתב ספר בלשון הקדש "כללים לחוכמת האמת". הוא שוב יצא נגד הספר "הארי הנוהם" של ר' אריה ממודינה המתנגד לקבלה. האם טעו רבני וונציה באותו הדור? הרי למעלה בחיבור זה מה שכתוב על ר' אריה ממודינה "גאון ישראל"? "רבני וינציה התרעמו על אשר עלם צעיר מעז לצאת בספר חריף כזה נגד גאון בישראל" איך זה ש"גאון ישראל" יוצא נגד הקבלה?

                                                               חרם על כתבי הרמח"ל?

בשנת תצ"ה הכריזו כל גדולי רבני איטליה גרמניה ופולניה חרם על כל כתביו שדינם כסיפרי מינין ואפיקורסין ששורפים אותם וכל מי שיודע מהם מחוייב להביאם במשך 15 יום לרבני עירו על מנת לשורפם ומי שלא ישמע מחרימין אותו בכל הנידויים והשמתות והחרמים אשר נעשו והוטלו ממרע"ה ומאררין ומקללין בכל אלות הברית ויהיו מובדלין מקהל ישראל בעוה"ז ובעוה"ב. אם כך: לפי סיפור זה, כל הרבנים שחתמו על עצומה זו, או עמדו מאחוריה, היו אהבלים או בורים ועמי ארצות, הרי לא זיהו "מטאור" יהודי גדול כזה? כדי שלא ישתמע שאני מכיר ב"חוכמתו" של הרמח"ל, או של השוטים שנידוהו, מבחינתי כל הטיפשים התאספו למקום אחד,

                                                                    דבר והיפוכו

קשה להאמין כי רק לפני 200 שנה פעלה אישיות כבירה זאת בתוך עמנו אמנם שכיחים גאונים בישראל ובכל דור ותקופה מצויים אישים המצטיינים בתורתם ובחוכמתם והעומדים בראשי מקצועות המדע בעולם ברם אישיותו של הרמח"ל מיוחדת במינה הוא היה גאון המקיף מקצועות רבים וכבר תארוהו בזכות זו בשם "חכם כולל" או "איש שהכל בו" ואולי מסיבה זו קראו עליו חכמי אמסטרדם : "ממשה עד משה לא קם כמשה" כלומר ממשה בן מימון עד משה חיים לוצטו לא קם עוד כמותו אמנם במשך התקופה שביניהם היו גדולי ישראל בלי ספק עלו בהרבה מקצועות על הרמח"ל די להזכיר את שמות הראשונים הידועים: הרמב"ן, הרשב"א, ר' יונה גירונדי, אבן עזרא, וכל חכמי צרפת, אבל הרמח"ל עלה עליהם בהיקפו. כן גדולים ממנו? לא גדולים ממנו? מה רוצה כותב שורות אלה לומר? מעניין שהכותב אינו מזכיר את רש"י או את הרמב"ם בין הראשונים הידועים? האם מפני שאנשים אלה לא האמינו בקבלה? לאן נעלם שלמה המלך, בין ממשה עד משה לא קם כמשה? הרי זו הבטחה אלוהית בפס' הבא? מלכים א ג (יב) הִנֵּה עָשִֹיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: האם פספס האלוהים וכן קמו "חכמים" "גדולים" משלמה? או שאין בהבטחת האלוהים אמת, אם כך: אולי אין אלוהים?

יהושע כד (לא) וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: רש"י האריכו ימים - ימים האריכו שנים לא האריכו שנענשו: מה פירוש נענשו שלא האריכו שנים? מי שחי מעט שנים נענש?

לאלוהים הפתרונים, ואז יבוא אליהו, ויפתור לנו קושיות אלה!

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א תנו רבנן: מת פתאום - זו היא מיתה חטופה, חלה יום אחד ומת - זו היא מיתה דחופה. רבי חנניא בן גמליאל אומר: זו היא מיתת מגפה, שנאמר +יחזקאל כ"ד+ בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה וכתיב +יחזקאל כ"ד+ ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב. שני ימים ומת - זו היא מיתה דחויה, שלשה - גערה, ארבעה - נזיפה, חמשה - זו היא מיתת כל אדם. אמר רבי חנין: מאי קרא? - +דברים ל"א+ הן קרבו ימיך למות, הן - חד, קרבו - תרי, ימיך - תרי, הא חמשה. הן חד - שכן בלשון יוני קורין לאחת הן. מת בחמשים שנה - זו היא מיתת כרת, חמשים ושתים שנה - זו היא מיתתו של שמואל הרמתי, ששים - זו היא מיתה בידי שמים. אמר מר זוטרא: מאי קרא - דכתיב +איוב ה'+ תבוא בכלח אלי - קבר, בכלח בגימטריא שיתין הוו. שבעים - שיבה, שמונים - גבורות, דכתיב +תהלים צ'+ ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה. אמר רבה: מחמשים ועד ששים שנה - זו היא מיתת כרת. והאי דלא חשיב להו - משום כבודו של שמואל הרמתי. רב יוסף, כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן. אמר: נפקי לי מכרת. אמר ליה אביי: נהי דנפק ליה מר מכרת דשני, מכרת דיומי מי נפיק מר? אמר ליה: נקוט לך מיהא פלגא בידך. רב הונא נח נפשיה פתאום, הוו קא דייגי רבנן. תנא להו זוגא דמהדייב: לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות - זו היא מיתת נשיקה. אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא - שיתין הלולי, בי רבה - שיתין תיכלי. בי רב חסדא - סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח. ואמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי; חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא - ויהבו לי, ענותנותיה דרבה בר רב הונא - לא יהבו לי.

מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ג הלכה (ז) מבן עשרים ועד בן שלשים יוצא כחתן, מבן שלשים ועד בן ארבעים יוצא כאח, מבן ארבעים עד בן חמשים יוצא כאב. רבי שמעון אומר מבן שלשים ועד בן ארבעים אם יש לו בנים או לבן גילו בנים יוצא כאב, ואם לאו יוצא כאח. הלכה (ח) מת פחות מחמשים מת בהכרת, מת לחמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של שמואל הרמתי, מת לששים שנה זו היא מיתה האמורה בתורה, שנאמר תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו, מת לשבעים שנה זו היא מיתה של חיבה, שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, מת לשמונים שנה זו היא מיתה של גבורה, שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה, וכן ברזילי אמר לדוד בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע, יתר מיכן חיים של צער.

הלכה (ט) המת ליום אחד מיתה של זעף, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מיתה של מגפה, לארבעה או לחמשה מיתה דחופה, לששה זו היא מיתה האמורה בתורה, לשבעה מיתה של חיבה, יתר מכאן מת ביסורין. הלכה (י) רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב או שחלל את השבת מת בהכרת, וכי מודיענו שמיתתו בהכרת, אלא שמת בשלשה מת בהכרת, לארבעה וחמשה מיתה הדופה, המת לששה מיתה האמורה בתורה, לשבעה מיתה של חיבה, יתר מכאן מת ביסורין.

ספר 3 פרק ל חיים ומחלה

ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק ל (הכתוב בוורוד הערות המתרגם הרב קאפח, ובאדום הערות שלי, יואב הכהן)

כשתשתכל בדעות ההם הקדומות העלולות(הרעות), יתבאר לך שהענין המפורסם היה אצל בני אדם כלם שבעבודת הכוכבים תתישב האדמה וישמנו(תדושן) הארצות(האדמה), והיו חכמיהם ופרושיהם(נזיריהם) ויראי החטא(חסידיהם) מהם מוכיחים בני אדם ומודיעים(ומלמדים) אותם שעבודת האדמה אשר בה עמידת(קיום) מציאות האדם אמנם תשלם(תצלח) ותבא ברצון בני אדם כשיעבדו השמש והכוכבים, וכשירגיזו אותם במריהם יצדו(תשום=שממה) הערים(הארץ) ויחרבו(ותחרב), אמרו בספרים ההם שלהם שמאדים קצף על המדברות ועל הבתות(השממות) ומפני זה נעדרו המים והאילנות וישכנו בהם המזיקים, והם מגדילים(מכבדים) את עובדי האדמה והאכרים מאד מפני שהם מתעסקים ביישוב העולם אשר הוא מרצון הכוכבים והוא חפצם, ועלת(וסיבת) הגדיל(כיבוד) עובדי ע"ז(עבודה זרה) לבקר אמנם הוא מפני תועלתם בעבודת האדמה, עד שאמרו שאין מותר לשחטם מפני שקבוצו(שהם כוללים) הכרחי(הכח), וטוב ההמשך אחר רצון בני אדם בעבודת האדמה, אמנם עשו זה ונכנעו לאדם עם כחם(בעלי החיים למרות כוחם/חוזקם מקיימים/נכנעים לרצון האדם), לרצון האלוה בעבודתם בעבודת האדמה(מפני שזה רצונו של האלוהים),  וכאשר התפרסמו אלו הדעות מאד חברו(קשרו) עבודות ע"ז בעבודת אדמה(ולפי השקפה זו חיברו בין ע"ז לעבודת האדמה), להיות עבודת האדמה ענין הכרחי בעמידת(בקיום) האדם ורוב ב"ח(בעלי חיים), והיו כומרי ע"ז ההם דורשים(מטיפים) לבני אדם בעת התקבצם בהיכלות(בתי כינוס) והיו מישבים(משרישים) בדעתם שבאלו העבודות ירד המטר ועץ השדה יתן פריו ותשמן הארץ ותתישב, התשכל (השתכל/התבונן) מה שאמרוהו בספר עבודת הנבטיי"ה כשדברו בו על הכרם תמצא זה הלשון מדברי הצאב"ה, אמרו החכמים הקדמונים כלם והנביאים צוו ג"כ(גם כן) וחייבו שינגנו באלו הכלים במועדים לפני הצלמים, ואמרו הם הצודקים שהאלוהות ייטב להם זה(יש להם נחת) ושהם יגמלו עושיו(לעושה) גמול טוב, והרבו בזה המעשה מיעודי(בהבטחות) הטוב מאד, ומן היעוד(הבטחות) הטוב עליו הארכת הימים והסיר המחלה ושמור מן המומים הגדולים ונתינת הארץ יבולה ועץ השדה פריו לשובע, עד הנה לשון דברי הצאב"ה, וכאשר התפרסמו אלו העניינים עד שנחשבו אמת, רצה הש"י(השם יתברך) לרוב רחמיו עלינו למחות זה הטעות מדעתנו ולהסיר העמל מגופותינו, בבטל המעשים ההם המטריחים אשר אין בם מועיל, ונתן לנו תורתו על יד מרע"ה(משה רבינו עליו השלום), הגיד לנו משמו יתעלה שאם יעבדו(נעבוד) אלו הכוכבים והגופות(והצלמים), תהיה עבודתם סבה להפסיק המטר ותשם הארץ ולא תצמיח דבר ופרי העץ יבול, ויבאו המקרים הרעים לעתים והמומים לגופות ויקצרו הימים, ואלו הם ענייני דברי הברית אשר כרת ה', ואתה תמצא זה הענין נכפל בכל התורה, ר"ל(רצה לומר) שיתחייב מעבודת הכוכבים הפסק המטר וחרבן הארץ והפסד העתים וחליי הגוף וקוצר הימים, ויתחייב מהנחת עבודתם ולשוב לעבודת השם, ירידת המטר ודשנות הארץ ותקון העתים ובריאות הגוף וארך הימים, הפך מה שהיו דורשים אותו עובדי ע"ז לבני אדם, עד שיעזבום, כי עקר התורה להסיר הדעת(ההשקפה) ההוא(ההיא) ולמחות זכרו(עקבותיה) כמו שבארנו: