אברהם אבן עזרא ורש"י

שמות ב (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: אבן עזרא -  ויך את המצרי - והאומרים שהזכיר עליו השם המפורש, איננו נכון כאשר אפרש, רק הכהו באבן או בחנית:  האם האבן עזרא אינו מסכים עם המוות ב"שם המפורש"? הרי לפי פירוש רש"י בשמות ב (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: רש"י: הלהרגני אתה אומר - מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש: האם האבן עזרא ורש"י קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"? האם "רוח הקודש" של רש"י לא משכנעת את האבן עזרא? הרי האבן עזרא קובע חד משמעית שפירושו של רש"י אינו נכון?

ואני שואל: היכן למד משה את "השם מפורש"? האם אצל פרעה בישיבה, או בכולל? איך מסתדר לרש"י הפס' הבא? בשמות ג (יג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: משה יודע את "השם המפורש" ואת שמות האלוהים "הפשוטים" אינו יודע? באיזה ישיבה/כולל למד משה רק את "השם המפורש", ללא ידיעת שאר שמות האלוהים? אם ידע משה את "השם המפורש", ומשה יכול להרוג עם "השם המפורש", ממי משה מפחד ובורח? האם משה אינו יכול להמית את פרעה עם "השם המפורש"? או ש"השם המפורש" אינו יכול להרוג את מלך מצרים? מדוע לא הרג משה את הרשעים דתן ואבירם, עם "השם המפורש"? איך מסתדר הפירוש של נכדו של רש"י הרשב"ם מה אומר אליהם - כי איני מכיר ויודע שמך המיוחד: האם הרשב"ם נכדו של רש"י, לא קיבל את "המסורת" מסבא? או שאינו מקבל את "המסורת" של סבא?

===========================================================================================

אבן עזרא הושע א (א) /הושע בן בארי/ - זה הושע מנביאי השם הנכבדים כי היצחקי(רש"י) דבר סרה בספרו עליו שאמר שהוא בן אלה כי בארי הוא אלה כי ימצא כתוב ובאר אלים יללתה ואין אלה אלים כי בעבור אות נוסף ישתנה השם כמו זיף וזיפה ועוד כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר רק אם היה על דרך כלל כמו בת ציון רק יתיחש אל העיר כמו שמרוני, האם האבן עזרא מאשים את רש"י בקטרוג על הנביא הושע? רש"י "דבר סרה" בנביא? ושני דברים דחקוהו לומר ככה האחד שמצא בד"ה(בדברי הימים) בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני והוא היה אבי זה הנביא והשני שאמר ולפקד על יעקב כדרכיו כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו שהסיר הבכורה מראובן ואין פירושו כאשר חשב והנה שכח הכתוב על הושע בן אלה ויעשה הרע בעיני ה', הרי רש"י מקבל את פירושיו מ"רוח הקודש" אם כך: איך "שכח הכתוב"?

והיצחקי אמר שלקח אשת זנוני'ם וזה המוכה בסנוירים הלא ראה כתוב תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' והנה לא מרה פי השם חלילה חלילה רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה כמו חנוך שם כולל לארבעה אנשי'ם בתורה ושאול מרחובות הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש ורבים ככה ותחלת נבואת זה הנביא על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל ארבעי'ם שנה לפני גלות שמרון אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חדשים ונשבתה מלכות בית יהוא שהיו מלכי ישראל, האבן עזרא קורא ליצחקי "מוכה סנוורים"? האם האבן עזרא מדבר על רש"י? או על מי מנכדיו של רש"י? הרי לא יכול להיות שהאבן עזרא מדבר על נכדיו של רש"י, מפני שנכדיו של רש"י הם רק מבנותיו, לרש"י לא היו בנים, לכן: שם משפחתם של נכדיו של רש"י אינו כשם משפחתו של רש"י (רב שלמה יצחקי).  אם כך: האם רש"י הוא "המוכה סנוורים"?

ומפרש אחר אמר כי לך קח לך דבור הוא כטעם לקח טוב ופירש ותהר כמו תהרו חשש תלדו קש ואמר כי גומר גמורה בזנות ובת דבלים רמז ליהודה וישראל ואחר אמר קח לך אשת זנונים שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא שהרי זנה תזנה הארץ כל עם הארץ זונים מאחרי השם ומפרש אחר אמר קח לך אשת זנונים וילדי זנונים שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי ה' ודיו לעבד להיות כרבו; נאם אברה' המחבר חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנוני' ולהוליד ילדי זנונים והאומר דיו לעבד להיות כרבו לא נאמר על זה כי זנות מאחרי השם דרך משל רק באדם הוא במעשה והנכון בעיני כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה שהשם אמר לו לך קח לך אשת זנונים והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה כל זה במראות הנבואה כאשר פירש אם יהיה נביאכם לבד ממשה לבדו ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואל תתמה איך יראה בחלום וילך ויקח והנה בחלום אדם בלא נבואה ותאכלנה הפרות וככה על ישעיהו הנביא כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף זה היה במראה הנבואה כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים וככה קח לך לבנה גם שכב על צדך השמאלי גם ואתה קח לך חטין גם דבר הזקן והעד על כל זה שאמר יחזקאל בתחילת ספרו ואראה מראות אלהים ואומר במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל ואל תתמה בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבוא' מראות כי הנה כתב דבר ה' אשר היה אל זכריהו ושם כתב אחריו ראיתי הלילה ואשא עיני ואראה והנה כתב באברהם במחזה וכן היתה כל נבואתו והנה אמר לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים כי זנה תזנה הארץ:

מדוע צריך כל כך הרבה פרשנים ופירושים, כל אחד אומר משהו אחר, הרי יש "מסורת" "תושב"ע"?

===========================================================================================

אבן עזרא שמות טז (טו) ויראו אמר רבינו שלמה, כי בלשון ישמעאל תרגום מה הוא מן הוא. והמגיד לו ככה לא דבר נכון, כי תרגום מה הוא בלשון ישמעאל מה הוי, רק מן הוא תרגומו מי הוא, כי איננו נופל מן בלשונם כי אם על אדם. כי פי'רוש מן הוא מגזרת אשר מנה את מאכלכם (דניאל א, י). אמר ר' משה הכהן, ידענו כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי ויאמר משה אליהם - וכבר אמר משה אליהם, וכמוהו רבים. ובפרשה הזאת וירם תולעים ויבאש (שמות טז כ) - וכבר באש. וכן כתוב: ולא הבאיש ורמה לא היתה בו (שמות טז כד). ואיחר הכתוב לומר דברי משה, בעבור שהוא צריך להאריך לומר זה הדבר אשר צוה ה'. זה בדרך הסברא, כי עומר לגלגלת למי שהוא גדול בשנים, ולקטנים כפי אכלם: האם רש"י בעצם טוען בפירושו למן, שבני ישראל דיברו בלשון ישמעאל? איך זה יסתדר עם הדברים הבאים? מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ה  רבי אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות.  ולא על לשון הרע  ולא שנו את שמם.  ולא שנו את לשונם ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניה' אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב.

ויקרא רבה פרשה לב  רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים  שלא שנו את שמם  ואת לשונם  ולא אמרו לשון הרע   ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן טז ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים שלא שנו את שמותם, ול"ש(ולא שינו) את לשונם, ולא גלו מסתרים שלהם, ולא נפרצו בעריות, ל"ש שמותן שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו, ל"ש את לשונם שנא' (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם שהיו מספרין בלה"ק =בלשון הקדש, האם לאחר יציאת מצרים, וגאולתם מהעבדות במצרים, התחילו בני ישראל לדבר בשפה אחרת, שאינה לשון הקודש? 

===========================================================================================

אסתר ב (י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד: רש"י אשר לא תגיד - כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה: 

אבן עזרא וטעם בית הנשים - דבק עם וישנה כי שינה מנותיה ונערותיה והיא בבית הנשים עם חברותיה, יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה, ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבא תשועה על ידה לישראל, והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם יודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כרחה נתפשה וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל כי הנה הוא שלישי לשרים העולים עם זרובבל וכאשר ראה כי לא נבנה הבית בא אל עילם והיה בשער המלך בארמון והיא מעלה גדולה, והנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא בשער המלך ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים: האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תושב"ע"? מה היה? מדוע קרה? ומה קרה?

===========================================================================================

עזרא ב (א) וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה <נבוכדנצור> נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ:

רש"י ואלה בני המדינה - אלה בני ישראל אשר ממדינת ארץ ישראל העולים עתה מן השבי אשר בגולה לירושלים: וישובו - ועתה חזרו לירושלים:

אבן עזרא  בני המדינה - היא מדינת בבל: האם קיבלו ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" רש"י והאבן עזרא אותה "מסורת" "תושב"ע"? או שאולי בבל היא ארץ ישראל?

ה. מקור התוקף של המצוות לסוגיהן

על מדרשי אגדה אמר רב האי גאון  "הוו יודעים כי דברי אגדה לאו כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על ליבו ... לפיכך אין סומכים עליהם" (אוצר הגאונים חגיגה סימן סז' ועיין גם סח')

בעל "מבוא התלמוד" (הודפס לאחר מסכת ברכות, מיוחס לר' שמואל הנגיד אך ככל הנראה נתחבר על ידי ר' שמואל חנניא נגיד מצרים בן דורו של הראב"ע) ראה מרדכי מרגליות "ספר הלכות הנגיד" ירושלים תשכ"ו עמ' 68-73) מוסיף על  כך את ההבחנה בין עצם ההלכה, שבא בקבלה, ושאסור לסטות ממנו, לבין מדרש ההלכה, שהוא פרוש הכתוב בידי החכמים, והמחייב רק במידה שהוא משכנע: "והגדה הוא כל פרוש שיבוא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצווה, זוהי הגדה, ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת, יש לך לדעת, שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בענין מצווה, שהיא מפי משה רבינו  ע"ה (עליו השלום) שקיבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו. אבל מה שפרשו בפס' כל אחד כפי מה שנזדמן לו, ומה שראה בדעתו, ולפי (צ"ל: לפי) מה שיעלה על הדעת מן הפרושים האלו אנו לומדים אותם, והשאר אין סומכין עליהן".

ראב"ע מסתייג מדרך המדרש בכלל ועל כן אין אצלו הבחנה בין מדרשי הלכה למדרשי אגדה. באמצעות הקבלה נמסרים גדרי המצווה וכיצד יש לקיים אותה, ואילו המדרש עוסק בקשר שבין הכתוב לקבלה, בהסבירו איך נתפרש הכתוב בידי מוסרי ההלכה, אולם רבים מן ההסברים הללו אינם תואמים לפשט, ומהם אף מנוגדים לו, ולפי השקפתו השכלתנית של ראב"ע, לא יתכן שהם הפרוש האמתי של הכתוב. התורה אינה ספר אזוטרי הכתוב בלשון רמזים, שכן היא נתנה לכלל ישראל בלשון המובנת להם, ועל כן חייבים לפרש את המקרא על פי כללי הלשון, יתר על כן התורה לא רק מדברת בלשון בני אדם, אלא גם כתובה כדרך שבני אדם כותבים, ולפיכך אין משמעות מיוחדת לכפל לשון, לשינוי לשון, לסטיות מסדר המילים, למלאות ולחסרות, והרי על אלו הדקדוקים בנויה דרש המדרש, ומהם נובעת האפשרות, שאינה מתיישבת עם ההגיון הפשטי, לפרש אותו דבר בפנים שונים. על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד אומר הראב"ע: "בשומו טעמים רבים לפסוק (לא ידע) אי זה יכשר הזה או זה, גם יתכן שלא יחבר (נוסח אחר: ידבר) בפירושיו פרוש האמת" (יסוד דיקדוק עמ' 86) לדעתו יש רק דרך נכונה אחת בפרוש הכתוב והיא הפשט המבוסס על אדני הדיקדוק וההגיון "כי כל מחבר ספר נביא היה או חכם, טעם אחד לדבריו" (שם)

מהו, אם כן, יחסו של הראב"ע למדרשי הלכה המקודשים במסורת, שעליהם מבוססות מצוות והלכות רבות? מה תוקפם ומה תפקידם בעיניו?

אחד הניסוחים הברורים ביותר של עמדת הראב"ע מצוי בהקדמת "שפה ברורה" (מהדורת וילנסקי עמ' 286 )

"ועתה בני שים לבך, כי קדמונינו ז"ל מעתיקי המצוות פרשו פרשיות, גם פסוקים לבדם גם מילות גם אותיות, על דרך הדרש, גם במשנה, גם בתלמוד ובבריתות, ואין ספק שהם ידעו הדרך הישרה (= דרך הפשט) כאשר היא. על כן אמרו כלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש, כרב שלמה ז"ל (רש"י) שפירש התורה ונביאים וכתובים על דרך דרש והוא חושב, כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורינו יתהללו באלו הספרים". הועתק מספר "ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" שכתב אבי דר' יוסף כהן בהוצאת  אוניברסיטת בר אילן עמ' 36- 35              

רש"י ישעיהו ה (ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל - לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל, והכרם הוא אדם הראשון כי מצינו במ"א(במדרש אגדה) במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו' ובמקו' אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו:(א) (כרם - זה אדם הראשון: לידידי - זה הקב"ה: בן שמן - בג"ע (בגן עדן)): כרם זה מושג שאפשר להניח אותו על מי שרוצים? הוא יכול להיות פעם כנסת ישראל, ופעם אדם הראשון? האם מדרש אגדה הוא בסיס לפרשנות תנ"ך?