רד"ק שמואל ב ג אבשלום בן מעכה - דרשו בו כי לפי שהיה בן יפת תואר שלקח'ה דוד במלחמ'ה לפיכך היה אבשלום סורר ומור'ה באביו לכך נסמכה פרשת סורר ומורה לפרשת יפת תואר לומר לך כל הנושא אותה או אשה שאינה הגונה יוצא ממנה בן סורר ומורה ונכון הוא הדרש כי מאחר שהיא שבויה הרי היא כמוכרח' לשוב לדת ישרא'ל ולבה לא נכון אל הדת והנטע יוצא דמות השרש: האם "דוד מלך ישראל לעולם ועד" לא ידע מדוע נסמכו פרשות יפת תאר, ובן סורר ומורה? הרי איך עשה דוד טעות כזו עם מעכה אם אבשלום? איך זה שכותב התורה כתב שיצא לך בן סורר ומורה ולא יצא בן סורר ומורה בעם ישראל למרות שנשאו גויות? האם כותב התורה אינו יודע אחרית כראשית? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר, האם הרד"ק אינו מקבל את הגמרא ש"ניתנה/נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה? הרי הרד"ק טוען שאבשלום בן סורר ומורה? אם כך: האם הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א) אינה נכונה?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.