רשב"ם על סבא רש"י

בראשית לז פרשת וישב (ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:

רש"י אלה תולדות יעקב - אלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב. סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה וגו' על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים. זהו אחר פשוטו של מקרא להיות [דבר] דבור על אופניו. ומדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בבראשית רבה (סד ו). ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:

רשב"ם

בראשית לז (ב) אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שֶׂכֶל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר(בן רבי) מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים: ממשיך ומפרש הרשב"ם נכדו של רש"י וטוען שהאומרים שמה שקרה ליעקב קרה גם ליוסף מדברים דברי הבל? האם טוען בעצם הרשב"ם שסבא רש"י כאשר הביא את פירושו מן המדרש בעצם לקח מדרש הבל והביא אותו כפירוש? האם סבא רש"י לא הבין שמדרש זה הוא הבל?

אלה תולדות יעקב - אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב. והנה זה הבל הוא. כי כל אלה תולדות האמור בתורה [ובנביאים] ובכתובים יש מהם שמפרשים בני האדם ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח. למעלה בפרשת בראשית כת' ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת, ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו ונח מצא חן, ואחרי כן מפרש אלה תולדות נח בני בניו, היאך? כי שלשה בנים היו לו וציוה הק' להכניסם בתיבה י"ב חודש, ובצאתם ויולדו להם בנים אחרי המבול עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות, כדכת' מאלה נפרדו וגו'. וכן בעשו פרשה ראשונה מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו, ואחרי כן וילך אל ארץ וגו' וישב לו בהר שעיר וכל הפרשה וכת' אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר, וכל פרשה שנייה זאת בבני עשו. וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב, ובני בניו נולדו בהר שעיר - כן ביעקב למעלה כת' ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו', ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא [יעקב] אל יצחק אביו וגו', הרי פיר' בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו, ועתה כותב אלה תולדות יעקב, בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו':

בראשית טו (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:

רש"י ודור רביעי - לאחר שיגלו למצרים יהיו שם ג' דורות והרביעי ישובו לארץ הזאת לפי שבארץ כנען הי' מדבר עמו וכרת ברית זה כדכתיב לתת לך את הארץ הזאת לרשתה וכן הי' יעקב ירד למצרים צא וחשוב דורותיו יהודה ופרץ וחצרון וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה: איך מסתדר לרש"י הפירוש כאן עם הפירוש שלו שמיצחק מתחילה ספירת הגלות? הרי כמה דורות יש? יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, כלב, הרי 6 דורות? הרי לפי רש"י הספירה של ארבע מאות השנה מתחילה מיצחק, ודור רביעי ישובו, וכאן אנו סופרים שש דורות? כי לא שלם עון האמורי - להיות משתלח מארצו עד אותו זמן שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה שנאמר (ישעיה כז) בסאסאה בשלחה תריבנה:

איך מסתדר רש"י עם הפירוש של נכדו הרשב"ם הטוען שאין הכוונה לדור רביעי של עם ישראל, אלא דור רביעי של האמוריים אשר בארץ ישראל? רשב"ם בראשית טו (טז) ודור רביעי ישובו הנה - המפרש דור רביעי של ישראל ישובו הנה לארץ ישראל [טועה הוא].סבא רש"י טועה? כי [מאחר] [ש]נתן קצבה של ארבע מאות שנה, מה לנו אם דור רביעי או דור חמישי? והלא מכל מקום יתעכבו ארבע מאות שנה? אלא טעם נתן הקב"ה לדבריו. למה אני צריך לעכב ארבע מאות שנה? [לפי] שאחר דור רביעי של אמוריים ישובו [ישראל] הנה. שהדור מאה [שנה] כאשר נמצא במסכת עדיות, והרי ארבע מאות ארבע[ה] דורות. שאעפ"י שיושבי הארץ חטאו ודינם להקיא הארץ את יושביה, צריך אני להמתין ארבע[ה] דורות כדכתיב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי, אולי יחזרו הבנים בתשובה כי לא שלם זמן פרעון שאני עתיד ליפרע אליו מן האמוריים החוטאים עד הנה ועד אחר דור רביעי של אמוריים כדכת' על שלשים וגו'. זהו פשוטו: איך מסתדר פירוש זה של הרשב"ם נכדו של רש"י, עם זה שספירת ארבע מאות שנה השהייה במצרים של סבא רש"י מיצחק, אם כל דור הוא מאה שנים? ואם מדובר על אמוריים ממתי התחילו לספור את ארבע מאות השנה? הרי לפי רש"י רק 210 שנה שהו עם ישראל במצריים? ומה פירוש "אולי יחזרו הבנים בתשובה"? האם האלוהים אינו יודע אחרית כראשית?

רמב"ן ודור רביעי ישובו הנה לאחר שיגלו למצרים יהיו שלשה דורות, וכן היה, יעקב גולה, צא וחשוב דורותיו, יהודה פרץ חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה, לשון רש"י ואיננו נכון כלל והנכון בעיני, כי "דור רביעי" לאמורי המשלים עונו, כי מיום הגזירה האריך לו, כי הוא פוקד עון על שלשים ועל רבעים, כי אם ישובו לא יחרימם אבל יהיו למס עובד או יפנו להם:עון האמורי - הזכיר התקיף שבהם אשר כגבה ארזים גבהו, ולא יוכלו לו עד שתתמלא סאתו ועונותיו ילכדונו ועוד, כי הוא הנלכד להם אשר הורישו בתחלה:  רמב"ן טוען שהחשבון של רש"י "איננו נכון"? כלל? אין אפילו קרוב דומה או משהו? וטוען הרמב"ן שבכלל הכוונה לדור רביעי של האמורי, ולא של עם ישראל? אין "מסורת" "תושב"ע" מדויקת? לא כולם קיבלו אותה "מסורת"?

                             אם היה לרש"י זמן, הוא היה משנה את פירושיו?

רש"י ישעיהו ה (ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל - לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל, והכרם הוא אדם הראשון כי מצינו במ"א(במדרש אגדה) במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו' ובמקו' אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו:(א) (כרם - זה אדם הראשון: לידידי - זה הקב"ה: בן שמן - בג"ע): כרם זה מושג שאפשר להניח אותו על מי שרוצים? והוא יכול להיות פעם כנסת ישראל ופעם אדם הראשון? האם מדרש אגדה הוא בסיס לפרשנות תנ"ך?

שמות ב (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל: אבן עזרא -  ויך את המצרי - והאומרים שהזכיר עליו השם המפורש, איננו נכון כאשר אפרש, רק הכהו באבן או בחנית:  אבן עזרא לא מסכים עם המוות ב"שם המפורש"? הרי לפי פירוש רש"י בשמות ב (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: רש"י מי שמך לאיש - והרי עודך נער: הלהרגני אתה אומר - מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש: האם קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תושב"ע"? האם "רוח הקודש" של רש"י לא משכנעת את האבן עזרא? הרי האבן עזרא קובע חד משמעית שפירוש רש"י אינו נכון?

איפה למד משה את "השם מפורש"? אצל פרעה בישיבה, או בכולל? מה פירוש הפס' הבא? בשמות ג (יג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: משה יודע את "השם מפורש", אבל את שמות האלוהים הפשוטים אינו יודע? באיזה כולל למד משה רק את "השם מפורש", ללא ידיעת שאר שמות האלוהים? ואם ידע משה את "השם מפורש", ממי משה מפחד ובורח? משה  אינו יכול להמית את פרעה עם "השם מפורש"? או ש"השם מפורש" אינו יכול להרוג את מלך מצרים? מדוע לא הרג משה את הרשעים דתן ואבירם, עם "השם מפורש"? איך מסתדר הפירוש של נכדו של רש"י הרשב"ם מה אומר אליהם - כי איני מכיר ויודע שמך המיוחד: האם הרשב"ם נכדו של רש"י לא קיבל את "המסורת" מסבא?

                                      על פרשנות מדברי האגדה לפס' מהתורה?

ה. מקור התוקף של המצוות לסוגיהן

על מדרשי אגדה אמר רב האי גאון "הוו יודעים כי דברי אגדה לאו כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על ליבו... לפיכך אין סומכים עליהם" (אוצר הגאונים חגיגה סימן סז' ועיין גם סח')

בעל "מבוא התלמוד" (הודפס לאחר מסכת ברכות, מיוחס לר' שמואל הנגיד אך ככל הנראה נתחבר על ידי ר' שמואל חנניא נגיד מצרים בן דורו של הראב"ע) ראה מרדכי מרגליות "ספר הלכות הנגיד" ירושלים תשכ"ו עמ' 68-73 ) מוסיף על  כך את ההבחנה בין עצם ההלכה, שבא בקבלה, ושאסור לסטות ממנו, לבין מדרש ההלכה, שהוא פרוש הכתוב בידי החכמים, והמחייב רק במידה שהוא משכנע: "והגדה הוא כל פרוש שיבוא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצווה, זוהי הגדה, ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת, יש לך לדעת, שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בענין מצווה, שהיא מפי משה רבינו ע"ה (עליו השלום) שקיבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו. אבל מה שפרשו בפס' כל אחד כפי מה שנזדמן לו, ומה שראה בדעתו, ולפי (צ"ל: לפי) מה שיעלה על הדעת מן הפרושים האלו אנו לומדים אותם, והשאר אין סומכין עליהן".

ראב"ע(רב אברהם אבן עזרא) מסתייג מדרך המדרש בכלל ועל כן אין אצלו הבחנה בין מדרשי הלכה למדרשי אגדה. באמצעות הקבלה נמסרים גדרי המצווה וכיצד יש לקיים אותה, ואילו המדרש עוסק בקשר שבין הכתוב לקבלה, בהסבירו איך נתפרש הכתוב בידי מוסרי ההלכה, אולם רבים מן ההסברים ההלו אינם תואמים לפשט, ומהם אף מנוגדים לו, ולפי השקפתו השכלתנית של ראב"ע, לא יתכן שהם הפרוש האמתי של הכתוב. התורה אינה ספר אזוטרי הכתוב בלשון רמזים, שכן היא נתנה לכלל ישראל בלשון המובנת להם, ועל כן חייבים לפרש את המקרא על פי כללי הלשון, יתר על כן התורה לא רק מדברת בלשון בני אדם, אלא גם כתובה כדרך שבני אדם כותבים, ולפיכך אין משמעות מיוחדת לכפל לשון, לשינוי לשון, לסטיות מסדר המילים, למלאות ולחסרות, והרי על אלו הדיקדוקים בנויה דרש המדרש, ומהם נובעת האפשרות, שאינה מתיישבת עם ההגיון הפשטי, לפרש אותו דבר בפנים שונים. על המפרש המציע פרושים רבים לכתוב אחד אומר הראב"ע: "בשומו טעמים רבים לפסוק(לא ידע) אי זה יכשר הזה או זה, גם יתכן שלא יחבר(בנוסח אחר: ידבר) בפירושיו פרוש האמת"(יסוד דיקדוק עמ' 86) לדעתו יש רק דרך נכונה אחת בפרוש הכתוב והיא הפשט המבוסס על אדני הדיקדוק וההגיון "כי כל מחבר ספר, נביא היה או חכם, טעם אחד לדבריו"(שם)

מהו, אם כן, יחסו של הראב"ע למדרשי הלכה המקודשים במסורת, שעליהם מבוססות מצוות והלכות רבות? מה תוקפם ומה תפקידם בעיניו?

אחד הניסוחים הברורים ביותר של עמדת הראב"ע מצוי בהקדמת "שפה ברורה" (מהדורת וילנסקי עמ' 286 )

"ועתה בני שים לבך, כי קדמונינו ז"ל מעתיקי המצוות פרשו פרשיות, גם פסוקים לבדם גם מילות גם אותיות, על דרך הדרש, גם במשנה, גם בתלמוד ובבריתות, ואין ספק שהם ידעו הדרך הישרה (= דרך הפשט) כאשר היא. על כן אמרו כלל: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושורש, כרב שלמה ז"ל(רש"י) שפירש התורה ונביאים וכתובים על דרך דרש והוא חושב, כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף, וחכמי דורינו יתהללו באלו הספרים".הועתק מספר "ראב"ע יסוד מורא וסוד תורה" שכתב אבי דר' יוסף כהן בהוצאת  אוניברסיטת בר אילן עמ' 36- 35