אדם? איש? ענק? "הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים"?
תהילים מט (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד:(ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן:
רש"י גם בני אדם - בני אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים (יהושע י"ד) בני ישמעאל ובני קטורה. גם בני איש - בני נח שנקרא איש צדיק (בראשית ו'):
מצודות ציון בני אדם - המון העם. בני איש - הגדולים שבהם כמו הלא איש אתה (שמואל א' כו): האם מצודות ציון לא קיבל את אותה "מסורת" "תושב"ע" שקיבל רש"י? איך מסתדר לרש"י ש"אִישׁ" זה נח? הרי בפירושו לפס' בתהילים ד (ג) בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה: רש"י בני איש - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (בראשית כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (בראשית כה) איש תם. עד מה כבודי לכלימה - עד מתי אתם מבזים אותי (שמואל א' כב) הראיתם את בן ישי, (שמואל א' כה) מי דוד ומי בן ישי, (שמואל א' כב) בכרות בני עם בן ישי, (שמואל א' כ) כי בוחר אתה לבן ישי, אין לי שם. תבקשו כזב - תרדפו למצוא כזבים כגון הזיפים שמלשינים עלי ולי היו מראים שלום וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול (שמואל א' כג) הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה וכן הרבה: ובפירושו לפס' בבמדבר לא (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם: רש"י מחוץ למחנה - שלא יכנסו לעזרה: כל הורג נפש - (ספרי) ר"מ אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת כאלו נוגע במת עצמו או יכול אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל וכל הנוגע בחלל מקיש הורג לנוגע מה נוגע ע"י חבורו אף הורג ע"י חבורו: תתחטאו - במי נדה כדין שאר טמאי מתים שאף לדברי האומרים קברי עו"ג אינן מטמאין באהל שנא' (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עו"ג קרויין אדם. מודה הוא שהעו"ג מטמאין במגע ובמשא שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים שנא' (במדבר יט) אדם כי ימות באהל: אתם ושביכם - לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו צריכין הזאה: הרי אם "בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש" ו"אתם קרויין אדם", אם כך: האם נח הוא מ"בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש"? אם כך מי נקרא איש? בני נח? או בני אברהם יצחק ויעקב?
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק א הלכה (ו) אחד הסך את עצמו, ואחד הסך את אחרים, שנאמר "ואשר ייתן ממנו על זר" (שמות ל, לג). הסך כלים, ובהמה, וגויים שהן כבהמה, או שסך מתים - פטור, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל, לב):
מה הקשר בן "הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" לאברהם?
הפס' הבאים ממחישים ש"הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" הוא אביהם של אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וחברון נקראה קריית ארבע, מפני שהיו בה ארבעת הענקים האלה, ואין קשר לאברהם,
מדוע משתמש הכתוב ב"ה" הידיעה בהקשר הענק? האם לא מספיק ילידי/ילדי ענק? הרי גם הם היו ענקים, אולי הסיבה היא ש"ה"ענק הזה, לא היה סתם ענק אלא ענק אף בין ענקים, ולכן נקרא הענק ב"ה" הידיעה, ביהושע יד (יב) אומר כלב בן יפונה ליהושע "כִּי עֲנָקִים שָׁם", ובפסוק (טו) "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים", וכוונתו כנראה יש שם ענקים, וגם את "הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" ראינו,
במדבר יג (כב) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם:--- (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם:--- (לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם:
יהושע יא (כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ:(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ:
יהושע יד (ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי:(ח) וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי:(ט) וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי:(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהֹוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה:(יא) עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא:(יב) וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְהֹוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:(יג) וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:(יד) עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:(טו) וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה:
רש"י האדם הגדול בענקים הוא - אביהם של אחימן ששי ותלמי, ארבע היה שמו. דבר אחר: על שם האב ושלשה בנים, שכן קורא אותם (שם יג כב): הרי רש"י בפירושו לתהילים מט (ב) אומר ש"הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" הוא אברהם, ובפירוש כאן "הגדול בענקים" הוא איש אחר? הרי שם בתהילים רש"י מפנה את הקורא אל הפס' כאן ביהושע? ילידי הענק. והארץ שקטה ממלחמה - מוסב לענין הראשון, לאחר שבע שכבשו סביבותיהם, נכנעו האמוריים ולא נאספו עוד למלחמה עליהם, לכך התחילו לעסוק בחילוק הארץ. ומדרש אגדה: האדם הגדול בענקים הוא - אברהם אבינו, הוא שגרם להם שהארץ שקטה ממלחמה ארבעים שנה שנתעכבו במדבר, בשכר שכבדו את הזקן בקרית ארבע, שאמרו לו (בראשית כג ו): נשיא אלהים אתה בתוכנו: איך מסתדר מדרש טיפשי זה עם זה שכתוב שילדיו של הענק הם אחימן ששי ותלמי? מדוע צריך כמה פרושים? רק כאשר אינך בטוח שהתשובה וההסבר הם הנכונים. ובהנחה שהענק הוא אברהם? האם כשנכתב "אֲבִי הָעֲנָק" המופיע בתנ"ך, הכוונה לאברהם או אולי לתרח אביו? האם כל ענק הכוונה לבני אברהם? מדוע המצודות דוד אינו מבין שיש אפשרות ש"הגדול בענקים" הוא אברהם? האם המצודות דוד קיבל "מסורת" אחרת? מצודות דוד קרית ארבע - קרית איש שהיה שמו ארבע והוא היה אדם הגדול בענקים, ורצה לומר, גם למול ענקים היה נחשב לגדול וגבה הקומה. והארץ שקטה ממלחמה - כאלו אמר הנה הדבר הזה, עם שנכתב פה אחר כל המלחמות, מכל מקום נהיה הדבר בזמן המלחמה, ולאחר זה שקטה הארץ ממלחמה:(א) למשפחותם - מה שחלקו למשפחותם, כי יתכן שחלקו לכל משפחה ומשפחה חלק לבד, ולא היו מעורבבים אלה באלה. אל גבול אדום - לנחול אצל גבול אדום שעמדה בדרומה של ארץ ישראל. מדבר צין נגבה - רצה לומר, מדבר צין היתה מיצר הדרומי של יהודה, וחוזר ומפרש מקצה תימן, ורצה לומר, לא שהיתה מדבר צין כל אורך מיצר הדרומי, אלא מקצה תימן היתה, וממנה היה מתחיל מיצר הדרומי:
איך מסתדרים הפס' הבאים עם פירוש רש"י שהביא מהמדרש, הרי הענקים ובני הענקים אינם מתקשרים עם אברהם או בניו?
יהושע טו (יג) וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי יְהֹוָה לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן:(יד) וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימָן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק: מדוע "ה" הידיעה ב"הָ"עֲנָק"?
יהושע כא (ט) וַיִּתְּנוּ מִמַּטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְהֶן בְּשֵׁם:(י) וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן מִמִּשְׁפְּחוֹת הַקְּהָתִי מִבְּנֵי לֵוִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל רִיאשֹׁנָה:(יא) וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנוֹק הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ סְבִיבֹתֶיהָ:(יב) וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בַּאֲחֻזָּתוֹ:
שופטים א (כ) וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק: האם כלב הוריש משם את בניו של אברהם?
ענקים?
בהמשך פרק זה נראה עד לאן הגיעו קשקושי "חכמים", אשר כל אחד העריך את גובהו של אדם הראשון, והמדהים שאפילו בשטות מוחלטת זו, לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם, והגמרא כביכול ניתנה בסיני מהאלוהים למשה?
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א השתא דנפקא ליה מלמקצה השמים ועד קצה השמים, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ למה לי? - כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א +ויקרא כ"ז /כ"ו/+ ואולך אתכם קוממיות - רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון; רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, שנאמר: +תהלים קמ"ד+ אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית אם כך: מהי מדתו של אדם הראשון, מאתיים אמה או מאה אמה או מקצה הארץ עד לרקיע?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר +דברים ד'+ למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים (ועד קצה השמים),
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים,
בראשית רבה (וילנא) פרשה יב יד) קומתו מנין, שנאמר ויתחבא האדם ואשתו, א"ר אבהו באותו השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה,
בראשית רבה (וילנא) פרשה יב תני ר"ש בן יוחאי אומר אין עץ אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה, קומתו מנין שנאמר (ויקרא כו) ואולך אתכם קוממיות, תני רבי חייא בקומה זקופה ולא יראים מכל בריה, רבי יודן אומר מאה אמה כאדם הראשון, ר"ש אמר מאתים אמה, ר"א בר ר"ש אמר שלש מאות, קוממאה, מיות מאתים, רבי אבהו אמר תשע מאות אמה, רבי ברכיה בשם רבי דוסא אמר טעמיה דרבי אבהו מהכא כי כימי העץ ימי עמי כשקמה הזו שהיא עושה בארץ שש מאות שנה, והוולד יוצא ממעי אמו באמה גדומה, צא וחשוב אמה ומחצה בכל שנה, הרי תשע מאות אמה,
אם כך: מה גובהו של אדם הראשון? מקצה העולם עד קצה העולם? היכן הם הקצוות של העולם? או מאה, מאתיים או שלוש מאות, או תשע מאות אמה? רק כדי לסבר את האוזן ישנם שלוש גרסאות לאורך אמה 58 48 44 ס"מ, מאה אמה כפול המידה הקטנה מהשלושה גובהו של אדן הראשון היה 44 מטר? וכפול מאתיים אמה 88 מטר? הרי רק ההפרשים בין הגרסאות אמורים להעיד שהגמרא היא הבל, וש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היו ממש על חומרים קשים, מדהים ומעניין שגם בדברי הבל ושטות לא הצליחו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לגבש שטות אחת שתתקבל על כולם, אוי לנו שאלו חכמינו,
לסיום: איך מסתדרות כל הגמרות האלה למעלה שבכל אחת מהן מידה אחרת של אדם עם הגמרא הבאה? הרי אם הכול ניתן בסיני, והגמרא מסיני, מהאלוהים שהעביר למשה שהעביר לנו, איך לא יודע האלוהים בדיוק את מידת האדם? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
