פרעה ופרשני תורה,

                                             פרעה התחלף? או לא?

שמות א (ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: רש"י ויקם מלך חדש - רב ושמואל. חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו (סוטה יא): אשר לא ידע - עשה עצמו כאלו לא ידע (כ"ג רא"ם): תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א +שמות א+ ויקם מלך חדש וגו' - רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו. מאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש, ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, דלא כתיב וימת וימלוך. +שמות א+ אשר לא ידע את יוסף - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל. רש"י העתיק מהגמרא? אם כך: מה החוכמה של רש"י להעתיק מילה במילה, האם אין לו דעה מה נכון? מי צודק רב או שמואל? הרי זה חשוב מאוד, אלו שתי דעות נוגדות, איך שני "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כאלה "גדולים" כרב ושמואל מקבלים "מסורת" "תושב"ע" שונה? איך מסתדר פירוש רש"י בשם הגמרא עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם גמרא ניתנה בסיני ממשה, איך זה שרב, ושמואל, כל אחד מהם מחזיק בדעה אחרת? מדוע תורה הסתירה כל כך הרבה דברים? מדוע פרעה צריך לעשות את עצמו? האם פרעה צריך לתת דין וחשבון למישהו? 

רשב"ם שמות א (א) ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר, בביאתם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו, ויקם מלך חדש ונתחכם עליהם למעטם [ולא] הועיל לו:

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק א ויקם מלך חדש פירושו כמשמעו בלא תוספות שלא היה מזרע המלוכה, על כן כתיב ויקם, כמו כי הקים בני את עבדי (ש"א כב, ח):

אונקלוס וקם מלכא חדתא על מצרים דלא מקיים גזירת יוסף:

יונתן וְקָם מִלִיךְ חָדַת כְּמִין שֵׁירוּיָא עַל מִצְרַיִם דְלָא חֲכִּים יַת יוֹסֵף וְלָא הֲלִיךְ בְּנִימוּסוֹי:

כתר יונתן ויקם מלך חדש כמו בהתחלה על מצרים שלא ידע את יוסף ולא הלך בחוקיו:

מה "מסורת "תושב"ע" שקיבלו ב"מסורת"? המלך חדש? או ישן, ורק לא מתחשב בדעת יוסף? מדוע לכל פרשן וכל מתרגם יש דעה אחרת? האם לא אמורה להיות דעה אחידה לדברים ש"נמסרו" מאב לבן ב"מסורת" "התושב"ע" ממשה?

                          פרעה נצטרע? מת? האם אין "מסורת" "תושב"ע" מדויקת?

שמות ב (כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:

רש"י ויהי בימים הרבים ההם - שהיה משה גר במדין, וימת מלך מצרים והוצרכו ישראל לתשועה. ומשה היה רועה וגו' (ג א) ובאת תשועה על ידו, ולכך נסמכו פרשיות הללו: וימת מלך מצרים - נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם: פרעה לא מת? רק נצטרע? מדוע הסתירה תורה סיפור זה? האם חס כותב התורה על כבודו של פרעה, ולא רצה שנדע שפרעה מצורע?

רשב"ם ויהי בימים הרבים ההם - לאחר שהרג משה את המצרי ובקש פרעה מלך מצרים להרוג את משה ויברח מפניו עד שהיה עתה בן שמונים שנה כשדיבר הק' עמו וימת עתה מלך [מצרים] שהיה מבקש להורגו וישראל נאנחו עד עתה וראה הק' בעניים ומשה היה רועה וגו' ונראה לו הק' וציוהו לשוב למצרים ולא היה משה רוצה כי היה מתיירא עד שאמר לו הק'ב"ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, זה פרעה שמת. ולכך הוא אומר וימת מלך מצרים להעיד על מה שאמר הק' כי מתו כל האנשים המבקשים וגו'. כמו וחם הוא אבי כנען: משה פוחד לחזור למצרים? הרי לפי רש"י שמות ב (יד) הלהרגני אתה אמר - מכאן אנו למדים שהרגו(את המצרי) בשם המפורש: משה יכול להרוג "בשם המפורש"? ופוחד ממלך מצרים? ממי קיבל הרשב"ם נכדו של רש"י את ה"מסורת" "התושב"ע"? הרי לפי פירושו פרעה מת, ולפי סבא רש"י הוא רק נצטרע?

אונקלוס והוה ביומיא סגיאיא האנון ומית מלכא דמצרים ואתאנחו בני ישראל מן פולחנא דהוה קשי עליהון וזעיקו וסליקת קבילתהון לקדם יי מן פולחנא: אצל אונקלוס מת פרעה מלך מצרים?

יונתן וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא סְגִיאַיָיא הָאִינוּן וְאִתְכְּתַשׁ מַלְכָּא דְמִצְרָיִם וּפַקֵיד לְקַטָלָא בּוּכְרַיָיא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְגִין לְמִסְחֵי בְּאַדְמֵיהוֹן וְאִתְאַנָחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן פּוּלְחָנָא דַהֲוָה קַשְׁיָא עֲלֵיהוֹן וּזְעָקוּ וּסְלֵיקַת קְבֵילְתְּהוֹן לִשְׁמֵי מְרוֹמָא דַיְיָ וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִפְרוֹקִינוּן מִן פּוּלְחָנָא: אצל תרגום יונתן פרעה רק מכחיש?

כתר יונתן ויהי בימים הרבים ההם נִצטרע מלך של מִצרים ויצו להרוג בכורים של בני ישׂראל בעבור להִתרחץ בדמם ויאנחו בני ישׂראל מִן העבודה שהיתה קשה עליהם ויזעקו ותעל שועתם לשמי מרום של יי ויאמר במאמרו להושיעם מִן העבודה: אצל הכתר יונתן פרעה נצטרע?

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) וימת מלך מצרים עתה יוכל משה לשוב אל מצרים, וישראל עשו תשובה, כי יחזקאל (כ, ה - ט) הזכיר, שהיו ישראל עובדים גלולי מצרים, על כן ענם השם ותחת אשר לא עבדוהו, עבדים אכזרים: אבן עזרא - הפירוש הקצר שמות  וימת מלך - זה אות, שקם אחריו מלך קשה מהראשון, ועוד אפרשנו: אצל האבן עזרא מת מלך מצרים?

רמב"ן וימת מלך מצרים ויאנחו - נצטרע והיה שוחט תינוקות מישראל ורוחץ בדמם. לשון רש"י. והוא מדרש חכמים (בשמו"ר א מא). ועל דרך הפשט, מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו, ויבחרו מות מחיים. וזה טעם "נאקתם" כי נאקו נאקת חלל (עי' יחזקאל ל כד):

איך מסתדרים כל הפירושים האלה? הפרשנים אינם יודעים אם מת או לא מת מלך מצרים?

איך מסתדרות כל הגרסאות האלה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על מות פרעה? כולם קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"?

איך יכול להיות שכל הפרשנים והמתרגמים האלה קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע" כאשר כל אחד כותב משהו אחר? הרי לפי מה שסיפרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כל הדברים האלה היו אמורים להיות "מסורים" מאב לבן? משה "מסר" עם כמה גרסאות את "התושב"ע"? ולנו נותר לבחור את הפירוש שמתאים לנו?

לסיכום זה מה שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: לאחר שראינו שכל פרשן בעצם מחווה דעתו על הסיפור, הרי ברור שאין כאן שום "מסורת" מאב לבן, הרי היו צריכים כולם להיצמד לגרסה אחת, ולא כל אחד בודה ממוחו ומהרהורי ליבו. 

             מה פירוש המילה "ופרמשתקו"? מה אורכו של "פרמשתקו" "אמה וזרת" או רק "אמה"?

תלמוד בבלי מועד קטן דף יח עמוד א והתניא שלשה דברים נאמרו בצפרנים הקוברן צדיק שורפן חסיד זורקן רשע. ... ואמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא) פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת,

ילקוט שמעוני דניאל רמז תתרסב אמר אביטל ספרא משמיה דרב פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקום עלה, ד"א זה נבוכדנאצר ננסא(ננס) קטיעא(קטוע ראש) פושכא ועשבא כתורין לך יטעמון (במזמור כ"ו בפסוק את כל גבוה יראה). ומן אנשא טריד (ברמז תרל"ב ותרמ"ב ותתקכ"ה): האם יכול להיות שהילקוט שמעוני אינו מקבל את הגמרא כ"תורה למשה מסיני"? הרי תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.