|
מלשינים בְּעָם-יִשְׂרָאֵל?
ישעיה ו (ו) וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקָחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ: רש"י רצפה - גחלת וכן עוגת רצפים (מלכים א יט) כמו עוגת רשפים ונאמר בישעיהו ובאליהו בצד"י רצפה מפני שאמרו דילטוריא על ישראל זה קראם עם טמא שפתי'ם וזה אמר כי עזבו בריתך (שופטים י"ג) אמר הקב"ה למלאך רצוץ פה שאמר דלטוריא על בני. במלקחים - בצבת. לקח מעל המזבח - שבעזרה: ספר התודעה: ליל הסדר - דינים, טעמים ורמזים למצוות הלילה ובספר 'בני יששכר' כתוב: לפיכך זכו ישראל למצוַת ארבע כוסות, כנגד ארבע זכויות שהיו בידם במצרים: שלא שִׁנו את שמותיהם, לא שִׁנו את לשונם, היו גדורים מן העריות, ולא היו ביניהם דילטורים (מלשינים); הנביאים ישעיהו ואליהו מלשינים? למי הלשינו? האם ישעיהו ואליהו לא אמרו את דברי אלוהים?
רש"י תהלים ד (ג) בני איש - בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (שם /בראשית/ כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (שם /בראשית/ כה) איש תם:עד מה כבודי לכלימה - עד מתי אתם מבזים אותי (ש"א =שמואל א'= כב) הראיתם את בן ישי, (שם /שמואל א'/ כה) מי דוד ומי בן ישי, (שם /שמואל א'/ כב) בכרות בני עם בן ישי, (שם /שמואל א'/ כ) כי בוחר אתה לבן ישי, אין לי שם: תבקשו כזב - תרדפו למצוא כזבים כגון הזיפים שמלשינים עלי ולי היו מראים שלום וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול (שם /שמואל א'/ כג) הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה וכן הרבה:
תלמוד ירושלמי מסכת פיאה פרק א דף טז טור א אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולן צדיקים היו ועל ידי שהיה להן דילטורין היו יוצאין במלחמ' והיו נופלין הוא שדוד אמר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע בני אדם שיניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אילו הזיפים בבוא הזיפי' ויאמרו לשאול באותה שעה אמ' דוד לפני הקב"ה רבון העולמי' מה שכינתך לירד בארץ סלק שכינתך מביניהון הה"ד רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היה להן דילטוריא היו יורדין למלחמה ונוצחין מעניין ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הבינו שכאשר רמת היחסים "בין אדם לחברו" גבוהה מנצחים במלחמה, אפילו כאשר רמת "אמונתך באלוהים" שזה היחסים "בין אדם למקום" היא כישלון חרוץ, אבל: הבעיה מה עשו אותם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כדי לתקן את העם? הרי איך אפשר לקרוא לאדם אשר "מלשין על חברו" או "מדבר לשון הרע" צדיק? ולומר שהוא יודע את התורה ישר והפוך? לכן המסקנה המתבקשת היא ששטות גמורה לקרוא "צדיקים" לשטינקרים? אוי לשוטים שכותבים שטויות אלה, ואוי לנוהים אחריהם, הרי איזה מלשן/קטגור/שטינקר נקרא צדיק?
ילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים, אם לחם למה מים אלא מלמד שהיה המים קשה לו להביא יותר מן הלחם, שנו רבותינו דורו של אחאב כלם עובדי ע"א היו וע"י שלא היו בהם דילטורין היו יוצאים למלחמה ונוצחים שכן אליהו מכריז בהר הכרמל אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעין ולא מפרסמים למלכא, אבל דורו של דוד א"ר יהושע דסכנין בש"ר לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלים לפי שהיה בהם דילטורים, הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה וגו' אלו אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה, לוהטים אלו דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנאמר היסגירוני בעלי קעילה, ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר בבא הזיפים ויאמרו לשאול, באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מביניהון: יודעים את כל התורה בדורו של דוד אבל הם מלשנים?
דברים רבה פרשה ה (ו) ד"א ואמרת אשימה עלי מלך א"ר יהודה ברבי אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ואלו הן למחות זכרו של עמלק ולמנות להם מלך ולבנות להם בהמ"ק ומינו להם מלך ומיחו זכרו של עמלק ולמה לא בנו להן בהמ"ק שהיו ביניהם דילטורין תדע לך דא"ר שמואל בר נחמן דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו והיו יוצאין למלחמה ונוצחין ולמה כן שלא היה ביניהן דילטורין לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין תדע לך כשבקשה איזבל להרוג כל נביאי ה' מה עשה עובדיה הטמין אותן במערות שנאמר (מלכים א יח) ואחביא מנביאי ה' חמשים איש במערה ולא היה אדם שאמר לאחאב כך וכך עשה עובדיה אבל דורו של שאול כולן היו דילטורין תדע לך כשהיה שאול רודף אחר דוד היו הכל אומרים עליו לשון הרע לשאול שנא' (תהלים נב) בבוא דואג האדומי וגו' (שם /תהלים/ נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול לפיכך היו נופלים במלחמה, דבר אחר אמר רב מונא כל שאומר לשון הרע מסלק השכינה מלמטה למעלה
אם כך: הרי שלפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כל הזמן היו מלשינים בישראל? מעניין ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אמרו על אליהו וישעיהו הנביאים, "אמרו דלטוריא על ישראל", שזה בתרגום חופשי: שהנביאים אליהו וישעיהו "מלשינים" "ודוברי לשון הרע", נשאלת השאלה, מה על כל הנאמר למעלה על הדורות של עָם-יִשְׂרָאֵל שאמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שכולם היו דלטורים או דלטורין = "מלשינים" "ודוברי לשון הרע"? וזאת למרות שבתנ"ך אין אפילו אִזכור קטן לזה שהיו דורות של מלשינים?
איך יסתדר ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הנאמר בגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: "דורו של שאול כולן היו דילטורין" הרי אם ראשונים היו מלשינים, ודוברי לשון הרע, היכן ממוקמים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אלה, שכתבו את הפירוש הזה?
על זה אמר רש"י בפירושו בקהלת ז (ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה: רש"י כי העושק יהולל חכם - כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב"ה ואמר (שמות ה) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. לב מתנה - לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר (משלי ב) כי ה' יתן חכמה. עושק - לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו:
| 
