כמה פתילים חייבים להיות בציצית?

רש"י במדבר פרק טו (מא) פתיל תכלת - על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים:

רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה א ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית א מפני שהוא דומה לציצית של ראש, שנאמר ויקחני בציצית ראשי, וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו, ואין לחוטי הענף מנין מן התורה. הלכה ב ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת, ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה. הלכה ג מצאו במצוה זו שני צווים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.

הלכה ד התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו, וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר. אם כך: האם אלוהים נתן מצווה שבמודע ידע, שאין אפשרות לקיימה? מפני שהיום "אין" תכלת, או איננו יודעים מהו תכלת? האם אלוהים יודע אחרית כראשית?

רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה ה אע"פ שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצות עשה אחת, אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת, וארבע ציציות מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת, והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי קיים מצות עשה אחת. האם אפשר לפי פרשנות זו לעשות חצאי מצווה? ואם אינן שתי מצוות, איך הלכה ג מסתדרת, הרי זה שני ציווים? אולי הרמב"ם אינו יודע בדיוק מה הוא רוצה, אולי זה מצווה אחת המחולקת לשנים? למשל כמו בגדי כהן גדול שאמרו "חכמים" שהיו לו שמונה פריטים, האם יכול להיכנס כהן גדול לבוש רק בארבעה? איך מסתדר להרמב"ם גם הלכה (ד) וגם בהלכה (ה) שהכל לבן או הכל תכלת "קיים מצות עשה"? עם הפרשנות של "חכמים", שהוויכוח בין קרח ועדתו למשה נסב על: האם ציצית שכולה תכלת טובה, כמו ציצית עם פתיל אחד תכלת? הרי משה היה צריך לומר להם הלכה: אין מעכב זה את זה ולא זה את זה?

רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה ח כמה חוליות הוא עושה בכל כנף, לא פחות ה משבע ולא יותר משלש ו עשרה, וזו היא מצוה מן המובחר, ואם לא כרך עליה אלא חוליא אחת כשרה, ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה, ונוי התכלת שיהיו כל החוליות בשליש החוטין המשולשלין ושני שלישיהן ענף, וצריך לפרדו עד שיהיה כציצית שיער הראש.

רמב"ם הלכות ציצית פרק א הלכה יג כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש באותה הכנף אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית לא מן העשוי שהרי זה דומה למי שנעשית מאיליה, י ומותר להתיר ציצית מבגד זה ולתלותם בבגד אחר בין לבן בין תכלת.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לט עמוד א ואמר רבה, שמע מינה: קשר עליון דאורייתא, דאי ס"ד דרבנן, מאי איצטריך למישרי סדין בציצית? פשיטא, התוכף תכיפה אחת אינו חיבור! אלא שמע מינה: דאורייתא. אמר רבה בר רב אדא אמר רב אדא אמר רב: אם נפסק החוט מעיקרו - פסולה. יתיב רב נחמן וקא אמר להא שמעתא. איתיביה רבא לרב נחמן: במה דברים אמורים - בתחילתו, אבל סופו - שיריו וגרדומיו כל שהוא; מאי שיריו ומאי גרדומיו? מאי לאו שיריו - דאיפסיק מינייהו ואישתייר מינייהו, גרדומיו - דאיגרדום איגרדומי! לא, חדא קתני, שיורי גרדומיו כל שהוא. ולימא גרדומיו, שיריו למה לי? הא קמ"ל, דבעינן שיורא לגרדומיו כדי לענבן. יתיב רבה וקאמר משמיה דרב: חוט של כרך עולה מן המנין, אמר ליה רב יוסף: שמואל אמרה ולא רב. איתמר נמי: אמר רבה בר בר חנה, סח לי רבי יאשיה דמן אושא: חוט של כרך עולה לה מן המנין. יתיב רבא וקא אמר משמיה דשמואל: תכלת שכרך רובה - כשרה, אמר ליה רב יוסף: רב אמרה ולא שמואל. איתמר נמי, אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: תכלת שכרך רובה - כשרה. רב חייא בריה דרב נתן מתני הכי, אמר רב הונא אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: תכלת שכרך רובה - כשרה, ואפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת - כשרה, ונויי תכלת - שליש גדיל ושני שלישי ענף. וכמה שיעור חוליא? תניא, רבי אומר: כדי שיכרוך וישנה וישלש. תאנא: הפוחת לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה; הפוחת לא יפחות משבע - כנגד שבעה רקיעים, והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה - כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם. תנא: כשהוא מתחיל - מתחיל בלבן, הכנף - מין כנף; וכשהוא מסיים - מסיים בלבן, מעלין בקודש ולא מורידין. רב ורבה בר בר חנה הוו יתבי, הוה קא חליף ואזיל ההוא גברא דמיכסי גלימא דכולה תכלתא, ורמי ליה תכלתא,