חכמים ומספרים, איך מגיעים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" למידות והמספרים שהם נותנים בפרשנות לכתוב בתורה?

---------------------------------------אברהם מל את בני ביתו-------------------------------------------

בראשית יז (כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים: רש"י בעצם היום - בו ביום שנצטוה ביום ולא בלילה לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הלצנים ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום: וימל - לשון ויפעל: בהנחה שרש"י צודק בפירושו, איך בדיוק עשה זאת אברהם? הרי ביום יש 12 שעות, שזה 720 דקות, אם יש 318 אנשים שצריכים למול? אם כל אחד לוקח כ-15 דקות? צריך 4770 דקות. שזה 79.5 שעות. ואם כ-10 דקות? צריך 3180 דקות, שזה 53 שעות. ואם כ-5 דקות? צריך 1590 דקות, שזה 26.5 שעות. ואם כ-3 דקות? צריך 954 דקות, שזה 15.9 שעות. ואם כ-2 דקות? צריך 636 דקות, שזה 10.6 שעות. אם כך: מה הפירוש הזה? ואם יטען מישהו שהיה כאן נס, מדוע הסתיר זאת כותב התורה?

בראשית יז (כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ:(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: רמב"ן ואין טעם נימול אברהם, שנימול הוא בתחלה, אבל ישמעאל בנו נימול מתחלה וכל בני ביתו, כי כן כתוב (לעיל פסוק כג) ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו, ואחרי כן ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו והטעם, כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם, ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם: מאיפה זימן להם מוהלים? מהרבנות? או מהבד"ץ עדה חרדית? האם את החלק הזה לא קיבלו ב"מסורת"? הרי מדוע "או"? האם זה ניחוש או ידיעה מ"מסורת"?

אבן עזרא (יז) הלבן מאה שנה יולד תמה בעבור היות זרע הזקן קר על כן לא יוליד. והתימה הגדול איך תלד אשה שנפסק דמה, והבן מהדם יבנה ויכונן. וכאשר תסתכל ותרא כי דבר שרה נפלא מדבר אברהם, כי הנה מצאנו אבות שכל אחד הוליד בן, והוא גדול יותר מתשעים שנה, וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור ודור. וכאשר נסתלק המלאך, מיד מל בנו וכל ילידי ביתו ומקנת כספו: (כו) בעצם היום הזה ולא אחר לעשות הדבר, והנה הי' שמונה עשר ושלש מאות ילידי ביתו חוץ ממקנת כספו, ואח"כ נמול אברהם גם ביום בעצמו וישמעאל בנו וילידי ביתו ומקנת כספו כולם נמולו אתו ברצונם. והטעם שלא הכריחם, רק מהרו כולם לעשות ולמלאות רצון השם:  אצל האבן עזרא יש עוד אנשים בנוסף ל-318 הכתובים בסיפור ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים? וכל אחד מהאנשים הנוספים על ה-318 הוא תוספת של זמן על הזמן שכבר ספרנו, וזה רק מראה שאין היגיון בפרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם".

---------------------------------------כלב אביו של חור?-------------------------------------------------

שמות יז (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ משֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: רש"י חור - בנה של מרים היה וכלב בעלה: אם כלב בן 40, חור בערך בן 28, וזאת בהנחה שנולד חור כשאביו כלב בן 12, איך ממנה משה את חור בן ה-28, ביחד עם אהרן בן ה-83, שיתנו תשובה לזקנים לשאלות שיתעוררו?

שמות כד (יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:  רש"י חור - בנה של מרים היה ואביו כלב בן יפנה שנא' (ד"ה א) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. אפרת זו מרים כדאיתא בסוטה: הרי לא סביר שהזקנים, ילכו לילד שצעיר מהם בשנים לשאול אותו?

דברי הימים א ד (א) בְּנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל: מי זה החור הזה?

שמות לא (ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: בהנחה שחור בן 28, וילד את בנו אורי בגיל 12, הרי בנו אורי בן 16, אם כך: בהנחה שאורי ילד את בצלאל בגיל 12, הרי בנו בצלאל בן 4, ובצלאל הילד אמור לנהל את בנית אהל מועד? האם לא יכול להיות שזה שם שהשתמשו בו? ומה עם זכר צדיק לברכה, ומדוע לא מזכיר כותב התורה את כלב כאביו של חור, מדוע נעצר כותב התורה בחור?

----------------------------------------יהושוע מל את ישראל? לבד?----------------------------------------------

יהושע ה (ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: מצודות דוד וזה הדבר - רצה לומר, זה היה הסיבה אשר יהושע לבד מל את כל העם, ולא מלו אז זה את זה, כי איך יתכן שלא ימצא בהם מי יודע למול. כל העם - רצה לומר, כי כל העם היוצא ממצרים, שהיו נמולים וראוים למול, הלא הם מתו במדבר, ואינם למול לזולתם: אם היו רק כ-600000 גברים, ולכל אחד היה צריך יהושע להקדיש דקה, היה יהושע צריך 10000 שעות שהם 240 יום ולילה, ללא עצירה אפילו לדקה, ללא שבתות חגים, או כל עיכוב אחר אפשרי, והפרשן הזה ממשיך את אותה שטות בפס' הבאים בלי לחשוב לרגע?

יהושע ה (ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: מצודות דוד עד תום  - ואם כן, לא היה מי מהנמולים להיות ראוי והגון למול זולתו. אשר נשבע - אשר בעבור זה נשבע ה' להם לבלתי וכו':

יהושע ה (ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: מצודות דוד הקים תחתם - אשר הקים תחתם. אותם מל יהושע - ולא נמולו עד אז, כי ערלים היו עד הזמן ההוא, כי היוצאים ממצרים לא מלו בניהם בהיותם בדרך, ולא היו אם כן נמולים להיות הגון וראוי להמול זולת יהושע:

רש"י יהושע ה (ד) וזה הדבר - על ידי דבור מל אותם אמר להם סבורים אתם לירש את הארץ ערלים לא כך נאמר לאברהם ואתה את בריתי תשמור וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך (בראשית י"ז):כל העם היוצא - לא היה אחד מהם כאן שכלם מתו והם היו מולים שנאמר כי מולים היו: האם אצל רש"י ה"חַרְבוֹת צֻרִים" בכתוב, נכתבו לקישוט? יהושע ה (ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: ובהנחה שמל אותם ע"י דיבור, איך ממילה על ידי דיבור? באה הפרשנות הבאה? רש"י עד חיותם - מן המכה: איזו מכה? הרי מל אותם בדיבור, האלוהים יכול לגרום שהמילה תהיה בדיבור, אבל את הכאבים לא הצליח האלוהים למנוע/להעלים?

רד"ק יהושע ה (ג) עשה לך - תקן והכן כמו וימהר לעשות אותו ופי' לך לעצמך שיהיה הוא המל ואחרים עמו כי לא יתכן שיהושע לבדו מל כל הערלים שהרי אמר לו חרבות צורי' ואילו היה הוא המל לבדו די היה בחרב אחד ועוד בארבעה ימים היאך היה יכול יהושע לבדו למול כל הילודים במדבר זה לא יתכן או יתכן שלא מל הוא אחד מהם אבל צוה אותם למול ואמ' לך כי עליו מוטל כי הוא היה מנהיגם ומה שאמר וימל כמו ויבן שלמה את הבית והדומים להם: הרד"ק אינו מסכים עם פירוש רש"י והמצודת דוד? האם הרד"ק "קיבל" "מסורת" "תושב"ע" שונה? האם לא "קיבלו" כולם את אותה "מסורת"?

-------------------------------עם ישראל נסוג 12 מיל במעמד הר סיני?----------------------------------------

שמות כ (טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: רש"י וכל העם רואים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא ומנין שלא היה בהם אלם ת"ל ויענו כל העם ומנין שלא היה בהם חרש ת"ל נעשה ונשמע (מכילתא): רואים את הקולות - רואין את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר (שם): את הקולות - היוצאין מפי הגבורה: וינעו - (שם) אין נוע אלא זיע: ויעמדו מרחוק - (שם) היו נרתעין לאחוריהם י"ב מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירן שנא' (תהלים סח) מלכי צבאות ידודון ידודון: מיל=בערך 1500 מטר, כפול 12 =18000 מטר בערך, האם הלכו בני ישראל 18 ק"מ אחורה, במעמד הר סיני?

על השטות ש-12 מיל, הוא אורך מחנה ישראל, שמות לח (כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: בספירת עם ישראל יש  603550, אם כך: לחלק ל 12 השבטים =50295,83, לחלק ל 18 ק"מ שזה "אורך מחניהם" לפי רש"י, ועשיתי כל מחנה לכל שבט, כאילו הוא 12 מיל אורך, הרי שעל כל מטר, אמורים להיות שלושה מבוגרים מעל 20 שנה, ללא נשים וילדים וזקנים מעל 50 שנה, גם אם לכל אחד מהם אישה וילד, הרי על כל מטר חמישה אנשים, איך בדיוק חיים 40 שנה בצפיפות כזאת, או שרש"י ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בדו ממוחם מספרים ללא כיסוי?

---------------------------------שבעים איש שקולים כחמישים אלף?------------------------------------------

שמואל א ו (יט) וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהֹוָה וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה: רש"י שבעים איש חמשים אלף איש - תרגם יונתן: וקטל בסבי עמא שבעין גברא, ובקהלא חמשין אלפי גברא. ורבותינו אמרו (סוטה לה ב): שבעים איש, שכל אחד היה שקול כחמשים אלף, או חמשים אלף איש, שכל אחד שקול כשבעים סנהדרין: רש"י שקיבל מ"רוח הקודש" אינו יודע אם זה שבעים איש, או חמישים אלף? או ש"רוח הקודש" של רש"י אינה יודעת?

מצודות דוד ויך - ה' הכה בהם על שפתחו הארון וראו בו בפנים, ולזה הכה בעם שבעים איש מגדולי העיר, והיו שקולים כחמשים אלף איש (סוטה לה ב):  מה פירוש "הִכָּה יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה", מה "מַכָּה גְדוֹלָה" בזה שמתו שבעים איש? כבר היו מיתות גדולות מאלה, ולא היה אבל של כל העם? לכן: יכול להיות שנשמטה האות "ו" והמתים במעמד הזה 50070 איש? לדוגמא כותב התנ"ך משתמש בצורת כתיבה דומה, גם במקום אחר, בירמיה נב (כד) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף:(כה) וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בְּתֹוךְ הָעִיר:(כו) וַיִּקַּח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה:(כז) וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתֹו:(כח) זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:(כט) בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאֹות שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם:(ל) בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאֹות אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה כָּל נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאֹות:

--------------------------יוכבד אמא של משה, ילדה אותו כאשר היתה בת 130 שנה, אם כך: אהרון נולד כאשר היתה בת 127 שנה, ואת מרים ילדה כשהיתה בת 128 שנה?-----------------------

שמות ב (א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: רש"י ויקח את בת לוי - פרוש היה ממנה מפני גזירת פרעה (וחזר ולקחה וזהו וילך שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה אם פרעה גזר על הזכרים ואתה ג"כ על הנקבות. ברש"י ישן) והחזירה ועשה בה לקוחין שניים. ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת ק"ל(130) שנה היתה, שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר שנה נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה. א"כ כשנתעברה ממנו היתה בת ק"ל וקורא אותה בת לוי:

רש"י על בראשית מו (טו)  אלה בני לאה - ואת דינה בתו. הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה: שלשים ושלש - ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנא' אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים: אם כך: איך מסתדרת הספירה של רש"י ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", הרי בן כמה היה נכדו של משה, ובן כמה מת בנו של משה? דברי הימים א כו (כד) וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת: אם החלה בנית בית המקדש, בשנת 480 ליציאת בני ישראל ממצרים, ודוד מלך על ישראל ארבעים שנה, וארבעים שנה הלכו במדבר, הרי שנשארו 400 שנה, וגרשום נולד לפני יציאת מצרים, הרי 440 שנה, לכן: כמה זמן חי גרשום? ובאיזה גיל ילד את שבאל? וכמה זמן חי שבואל?

מלכים א ב (יא) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים:

מלכים א ו (א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהֹוָה:--- (לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְהֹוָה בְּיֶרַח זִו:(לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו ויבנהו שבע שנים:

דברי הימים ב ג (א) וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי:(ב) וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ:

------------------------------הרמב"ם: שלושים יום, או תשעים יום?-------------------------------------------

רמב"ם הלכות גירושין פרק יא הלכה (כג) שפחה שנשתחררה, וגיורת שנתגיירה - ממתינין תשעים יום; ואפילו גר ואשתו שנתגיירו, מפרישין אותן תשעים יום, כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, לזרע שלא נזרע בקדושה. וכן יפת תואר - אף על פי שנתנה לה תורה שלושים יום לתקנת עצמה, צריכה להמתין תשעים יום לתקנת הוולד; והשלושים, מכלל התשעים: איך הופך ירח ימים(חודש) לתשעים יום, אצל הרמב"ם? דברים כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: איך הוא אמור לבעול אותה לאחר שלושים יום? הרי חס וחלילה היא יכולה להביא ילד מבעילה זו? וזה אינו זרע שנזרע "בקדושה"? אם כך: מה עושים עם הזרע שלא נזרע "בקדושה"? איך מסתדרת הלכה זו של הרמב"ם עם פרשנות "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שתמר בת דוד, מביאה ראשונה, של אשת יפת תאר? הרי כוונתם שביאה ראשונה נעשית בתוך המלחמה, ולפני שחזרו מהמלחמה, כך שעוד לא עבר אפילו חודש אחד, ובטח לא שלושה חודשים = תשעים יום, אם כך: האם תמר מזרע שנזרע שלא "בקדושה"? דוד מלך ישראל, אביו של משיח ישראל לעתיד לבוא, לא יכול היה להשתלט על היצר, וזרע שלא "בקדושה"?

אבן עזרא דברים כא (יג) ירח ימים - כמו חדש ימים (במד' יא, כא). וכבר פירשתיו. ונקרא החדש ירח, כי עיקרו הירח:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב ירח ימים - ירח שלשים יום; ר"ש בן אלעזר אומר: תשעים יום, ירח - שלשים, ימים - שלשים, ואחר כן שלשים. האם הרמב"ם העתיק מכאן את פירושו להלכה? נשאלת השאלה: מדוע החליט הרמב"ם לקחת את הפירוש ההזוי של ר"ש בן אלעזר ל"ירח ימים", ולא את הפירוש ש"ירח ימים" = שלושים יום?

ספרי דברים פיסקא ריג ד"ה (יג) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, אביה ואמה ממש דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר אין אביה ואמה אלא עבודה זרה שנאמר +ירמיהו ב כז+ אומרים לעץ אבי אתה. ירח ימים, שלשים יום. דבר אחר ירח אחד ימים שנים הרי שלשה חדשים כדי בגדי נויה שהיו עליה וחמדה ותיקון הוולד כדברי רבי עקיבה בין זרע ראשון לזרע שני רבי אליעזר אומר ירח ימים כמשמעו וכל כך למה שתהא בת ישראל שמחה וזו בוכה בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת. ואחר כן תבא אליה ובעלת, הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו ובא עליה הרי זו בעילת זנות. האם דוד המלך עשה בעילת זנות? הרי תמר נולדה מביאה ראשונה? מדוע צריך הספרי "דבר אחר" האם הוא מנחש או שיש לו ידיעה מ"מסורת"?

-------------------------------------ארבע מידות בנשים או שמונה?-----------------------------------------------

בראשית רבה פרשה מה ר' נחמיה בשם ר' אבון אמר חימסה בפניו, ורבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים, גרגרניות צייתניות עצלניות קנאניות, גרגרניות מחוה (בראשית ג) ותקח מפריו ותאכל, צייתניות (שם /בראשית/ יח) ושרה שומעת, עצלניות (שם /בראשית י"ח/) מהרי שלש סאים קמח סולת, קנאניות דכתיב (שם /בראשית/ ל) ותקנא רחל באחותה, רבי יהודה בר נחמיה אמר אף איסטטניות, ודברניות, איסטטניות (שם /בראשית/ טז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, ודברניות (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, רבי לוי אמר אף גנביות שנאמר (בראשית לא) ותגנוב רחל את התרפים, יוצאניות (שם /בראשית/ לד) ותצא דינה, רבי תנחומא אמר בשם רבי חייא רבה ורבי ברכיה אמר בשם רבי חייא כל מי שהרחיק אחר מדת הדין לא יצא שפוי מתחת ידיה, ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (שם /בראשית/ טז) ישפוט ה' ביני וביניך נמנעו מחייה שלשים ושמנה שנה, כתיב ויבא אל הגר ותהר ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה, א"ר יוחנן ביני ובינך, ובנך כתיב, א"ר חנינא אילו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקודש דיי אלא שזכתה לדבר עמה המלאך. האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינם יודעים לספור? האם יש ארבע מידות בנשים או שמונה? 1) גרגרניות 2) צייתניות 3) עצלניות 4) קנאניות ו"רבי יהודה בר נחמיה אמר: > אף <" 5) איסטטניות 6) ודברניות 7) גנביות 8) יוצאניות, איך יש שמונה? האם המילה "אף" אינה מורה על תוספת? או שאולי רב יהודה ורב לוי אינם נחשבים כרבנים? אם כך: מדוע כתוב "ורבנן אמרי"?

מה פירוש "יוצאניות"? בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: רש"י בת לאה - ולא בת יעקב. אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (ב"ר) שנאמר ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל כאמה כבתה):

ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנז א"ל מהו דין דכתיב כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה א"ל כדור כן הנשיא כמזבח כן כהניו, הכא אמר לפום גנתא גננא, א"ל ר' שמעון בן לוי עד כדון לא חסלת למיפייסיה מן הדא ואת מייתי ליה חורי, עיקרו של דבר כאמה בתה אין אתתא זני עד ברתא זני, א"ל(אמר לו) אם כן אמנו לאה זונה היתה לפי שכתוב ותצא לאה לקראתו יצאה מקושטת לפיכך ותצא דינה בת לאה למען תזכרי ובשת וגו'