13 עיקרים לרמב"ם

סדור תפלה - נוסח אשכנז - סדר שלש עשרה עיקרים  

א - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים:

ב - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה:

ג - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל:

ד - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן:

ה - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל לְזוּלָתוֹ:

ו - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת:

ז - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו: פרשת האזינו

ח - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: האם טעו?  ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: הרי יש 2 תורות? אחת בכתב? ואחת בע"פ? ואם יש תורות, אז צריך לכתוב תורות ולא תורה, והנתונות ולא הנתונה? ומדוע רש"י לא מבין ש"וְהַתּוֹרֹת" כתובה בלי "ו" ולכן היא אחת, ולא שתיים? כמו בפירשו לכפת תמרים בפס הבא? רש"י על ויקרא פרק כג (מ) כפת תמרים - חסר וי"ו למד שאינה אלא אחת: 

ט - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: תורות? לא? אחת בכתב? ואחת בע"פ?

י - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:

"סדר שלש עשרה עיקרים"? כמה עיקרים יש? שלוש עשרה. אם כך: מדוע יש רק עשר? האם האשכנזים לא יודעים לספור?

13 עקרים  סוף תפילת ערבית לשבת נוסח תימן

יגדל אלהים חי וישתבח

נמצא ואין עת אל מציאותו

אחד ואין יחיד כיחודו נעלם ואין סוף לאחדותו

אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו

קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו

הינו אדון עולם וכל נוצר                                                   מי הם כל נוצר?

יורה גדולתו ומלכותו                                                       מורה רק למיוחדים? או לכל נוצר?

שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו

לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו            אם כך: מה פירוש ממשה עד משה לא קם כמשה?

תורת אמת נתן לעמו אל על יד נביאו נאמן ביתו

לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו

צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו

גומל לאיש חסד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו               אם כך: מה פירוש צדיק ורע לו רשע וטוב לו? 

ישלח לקץ ימין משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו          מדוע קץ ימין? מי שטוב לגן עדן, והרעים לגיהינום? או שלא?

מתים יחיה אל ברב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו    מדוע להחיות את המתים? שיחזרו מגן עדן? לעולם השקר?

אלה שלש עשרה הם עיקרים יסוד תורת משה ונבואתו  הרי חכמים קראו לעולם הבא עולם האמת וכאן עולם השקר.

סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר שש זכירות

שלשה עשר עקרים:  על יסוד דברי הרמב"ם ז"ל:

(א) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים:

(ב) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים. וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֹהֵינוּ. הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה:

(ג) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל:

(ד) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן:

(ה) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל. וְאֵין לְזוּלָתוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל:

(ו) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת:

(ז) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו:

(ח) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּצוּיָה עַתָּה בְיָדֵינוּ הִיא הַנְּתוּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

(ט) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת וְלֹא תְהֵא תוֹרָה אַחֶרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ:

(י) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר. הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:  למה תורה ביחיד? הרי יש שתיים?

(יא) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו: איך יכול להיות? הרי "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? או שלא?

(יב) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא:

(יג) אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים:

מה מספר עיקרי האמונה? (קולמוס המוסף התורני של משפחה אייר תשס"ז גליון 49  עמ 23 )

כידוע נחלקו גדולי עולם כמה עיקרים יש לתורתינו, הרמב"ם מנה 13 עיקרים, ואילו רבי יוסף אלבו (בעל ספר העיקרים) טוען שניתן לכלול אותם ב - 3 עיקרים.

האם כולם קיבלו את אותה "תושב"ע" ב"מסורת"?

ר' חסדאי קרקש(בן יהודה) נולד בשנת 1340 בברצלונה, היה תלמידו של ר' ניסים בן ראובן (הר"ן) גירונדי,

"הוא חולק על הרמב"ם ועל שיטתו האריסטוטאלית, ומציין שדעותיו השכלתניות של הרמב"ם הזיקו לדת במקום לחזק אותה"

קרקש מבחין שישה עיקרי הדת, ידיעת השם, השגחתו, יכולתו, הנבואה, הבחירה, והתכלית המוסרית של הבריאה, תולדות הפילוסופיה, מימי קדם ועד ימינו,  דר' משה זאב סולה עמ' 113

ר' יוסף אלבו (נולד לפי השערה בשנת 1380, חי בסרגוסה ובקסטיליה ומת לפי המשוער בשנת 1445 היה תלמידו של קרקש)

"בספרו "העיקרים" הוא מסכם את יסודות הדת המבוססת על שלושה עיקרים, מציאות הבורא, תורה משמים, שכר ועונש, אלה הם לדעתו יסודות משותפים לכול הדתות השונות רק בפרטיהן, תולדות הפילוסופיה, מימי קדם ועד ימינו,  דר' משה זאב סולה עמ' 113

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א

הלכה (י) מה הוא זה שביקש משה רבנו להשיג כשאמר "הראני נא, את כבודך" (שמות לג, יח) - ביקש לידע אמיתת הימצאו של הקדוש ברוך הוא, עד שיהיה ידוע בליבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בקרבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים; כך ביקש משה רבנו להיות מציאות הקדוש ברוך הוא נפרדת בליבו משאר מציאת הנמצאין, עד שיידע אמיתת הימצאו כמה שהיא. והשיבו ברוך הוא שאין כוח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בורייו: הלכה (יא) והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא יידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת הימצאו דבר שנפרד הקדוש ברוך הוא בדעתו משאר הנמצאין, כמו שייפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר האנשים; ועל דבר זה רמז הכתוב, ואמר "וראית את אחוריי; ופניי, לא ייראו" (שמות לג, כג): הלכה (יב) וכיון שנתברר שאינו גוף וגווייה, יתברר שלא יארעו ולא אחד ממאורעות הגוף, לא חיבור ולא פירוד, ולא מקום ולא מידה, ולא עלייה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן, עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניין שנים. ואינו משתנה, שאין לו דבר שיגרום לו שינוי: הלכה (יג) ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. וכך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, ולא עורף ולא עיפוי: הלכה (יד) והואיל והדבר כך הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים - הכול משל ומליצה הן, כמו שנאמר "יושב בשמיים, ישחק" (תהילים ב, ד), "כיעסוני בהבליהם" (דברים לב, כא), "כאשר שש ה'" (דברים כח, סג), וכיוצא בהן. על הכול אמרו חכמים, דיברה תורה כלשון בני אדם. וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים" (ירמיהו ז, יט); הרי הוא אומר "אני ה', לא שניתי" (מלאכי ג, ו), ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח, היה משתנה. וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם, על כל זה: אם "דיברה תורה כלשון בני אדם", האם דברה רק בלשון בני אדם "מיוחדים"? הרי לא כל אחד יכול להבין את הכתוב, אלא רק "חכמים" "המיוחדים"? 

איך מסתדרת הלכה יג "לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. וכך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, ולא עורף ולא עיפוי:"  עם הפסוקים הבאים? 

בראשית פרק א

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבהוּ וְחשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:(ג) וַיּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי-אוֹר וַיְהִי-אוֹר:(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ:(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם אֶחָד:(ו) וַיּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי-כֵן:(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם שֵׁנִי:(ט) וַיּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי- כֵן:(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב:(יא) וַיּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן:(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב:(יג) וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי:(יד) וַיּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְארת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:(טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל- הָאָרֶץ וַיְהִי-כֵן:(טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּארת הַגְּדלִים אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:(יז) וַיִּתֵּן אתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ:(יח) וְלִמְשׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב:(יט) וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם רְבִיעִי:(כ) וַיּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדלִים וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי- טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלֹהִים לֵאמר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם חֲמִישִׁי:(כד) וַיּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי-כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב:(כו) וַיּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אתָם:(כח) וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלֹהִים וַיּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ:(כט) וַיּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:(ל) וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת- כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי-כֵן:(לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי:

בראשית פרק ב

(א) וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם:(ב) וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:(ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל- מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:(ה) וְכל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבד אֶת-הָאֲדָמָה:(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה:(ז) וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם עָפָר מִן- הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(ח) וַיִּטַּע יְהוָֹה אֱלֹהִים גַּן-בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:(ט) וַיַּצְמַח יְהוָֹה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:(י) וְנָהָר יצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת-הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: (יא) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסּבֵב אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר-שָׁם הַזָּהָב:(יב) וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדלַח וְאֶבֶן הַשּׁהַם: (יג) וְשֵׁם-הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל- אֶרֶץ כּוּשׁ:(יד) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת:(טו) וַיִּקַּח יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(טז) וַיְצַו יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמר מִכּל עֵץ-הַגָּן אָכל תּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (יח) וַיּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(יט) וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ וְכל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל- הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:(כא) וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעתָיו וַיִּסְגּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:(כב) וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן- הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל-הָאָדָם:(כג) וַיּאמֶר הָאָדָם זאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה-זּאת:(כד) עַל- כֵּן יַעֲזָב-אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ:

בראשית פרק ג

(ח) וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָֹה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָֹה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:(ט) וַיִּקְרָא יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:(י) וַיּאמֶר אֶת-קלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירם אָנכִי וָאֵחָבֵא:(יא) וַיּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

(כא) וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם:(כב) וַיּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעלָם: האם האלוהים חושש מהאדם?

(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָֹה אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:

בראשית פרק ד

(ה) וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם:(ו) וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ:(ז) וַיּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:(ח) וְנחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָֹה: איך נעצב הרי אין בו עצבות?

שמות פרק כ

(יא) כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: אם הכול נוצר במאמר אז מה ענין "וַיָּנַח"? ולמה הוא צריך לנוח הוא התעייף?

יחזקאל פרק א   

(כה) וַיְהִי-קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-ראשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן:(כו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל- ראשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה: הרי "אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה", אם כך: מדוע  כסא ועליו דמות כמראה אדם?

(כז) וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ וְנגַהּ לוֹ סָבִיב:(כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר- יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפּל עַל-פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר: הרי "ולא דיבור כדיבור האדם"? אם כך: האם יחזקאל אינו אדם? איך הבין את הדיבור?

תהילים פרק צ

(ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: רש"י כי אלף שנים בעיניך - אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א' של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתו' שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא. (מצאתי) כי אלף שנים בעיניך וגו' - וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך לפי (שלא) היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו. כיום אתמול כי יעבור - שכבר עבר: אם כך: מה פירוש אין עת למציאותו? יש עת, הרי כל אלף שנים נחשב ליום? ואיך נסביר את בריאת העולם בשישה ימים, הרי כל יום של אלוהים הוא אלף שנים, אם כך: האם העולם נברא בששת אלפים שנה שלנו?

בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

בראשית פרק ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:

בראשית פרק א (כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:(כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(כב) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ:(כג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי: (כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:(כה) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:

בראשית פרק ב (ז) וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:  מדוע לא אמר האלוהים על בעלי החיים בצלם או בדמות? ועל כולם "החיים" נאמר שהם נפש חיה, גם בעלי החיים וגם האדם, מדוע צריך להדגיש האלוהים בצלם וכדמות באדם? הרי אומר הרמב"ם ב 13 עיקרים "ג - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל:" הרי אם "אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו"? אם אין דמות? מה פירוש "בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ"?

רמב"ן על בראשית פרק ה (א) זה ספר תולדות אדם הבנים אשר יזכיר בפרשה ולפי דעתי ירמוז לכל התורה, כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם, על כן אמר בכאן "ספר" ולא אמר "ואלה תולדות אדם", כאשר יאמר בשאר מקומות (להלן כה יב) ואלה תולדות ישמעאל, ואלה תולדות יצחק (שם יט), וכן כולן: וטעם ביום ברוא אלהים אדם - נמשך לפניו, כי יתחיל באדם עצמו, יזכיר בו שנברא מאין, ולכך אמר ביום ברוא אלהים מאין האדם הזה הנזכר, בדמות אלהים עשאו יפרש שהוא מעשה אלהים ובדמות אלהים והזכיר כי כאשר ברא אותו מאין, כן ברא את אשתו: הרמב"ן אינו מקבל את עיקרי הרמב"ם? הרי מה פירוש "בדמות אלהים עשאו"?

בראשית פרק ו (ו) וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:

רמב"ן על בראשית פרק ו (ד) הנפלים לשון רש"י, על שם שנפלו והפילו את העולם והוא בבראשית רבה (כו ז) ובעלי הלשון אמרו (הראב"ע, והרד"ק) שנקראו כן בעבור שיפול לב אדם עליו מפחדם, וכן האימים (להלן יד ה):   בימים ההם - לשון רש"י, בימי דור אנוש, וגם אחרי כן, שראו באבדן דור אנוש שעלה אוקינוס והציף שלישו של עולם ולא נכנעו ללמוד מהם ורבי אברהם פירש גם אחרי המבול, כי בני ענק היו ממשפחת בני האלהים ואם כן, או תהיינה נשי בני נח מזרעם וידמו להם, או שיודה במאמר (נדה סא) הדורש בעוג שפלט מן המבול, ויוסיף הוא שנמלטו גם אחרים עמו:  והנכון בעיני, כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים, ככתוב (לעיל ה ד) ויולד בנים ובנות והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, כי נולדו בדמות אביהם, ככתוב בשת (לעיל ה ג) ויולד בדמותו כצלמו ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון וכך אמרו בבראשית רבה (כד ו) זה ספר תולדות אדם, ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלוהות, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק אמר לון, עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך קינן קנטרנין: אחרי המבול האדם אינו בצלם? יש לאל דמות או אין?

רמב"ן על בראשית פרק א (ח) והנה בארו הכתובים כי הנבראים הראשונים הם מאין, והשאר מוצאם מן החומר הראשון הנברא - ואל יקשה עליך מאמר רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א ג) שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה, וכן הוא בבראשית רבה עוד, כי בעבור שירצו החכמים עוד להעלות החומר הראשון עד תכלית ולעשותו דק מן הדקים, לא יראו שהשמים שהם גוף מתנועע בעל חומר וצורה הם הנבראים מן האין, אבל אור הלבוש הוא הנברא הראשון, וממנו יצא חומר הממש בשמים ונתן לארץ חומר אחר ואיננו כדקות הראשון, והוא שלג שתחת כסא הכבוד, כי כסא הכבוד נברא, וממנו היה השלג שתחתיו, וממנו נעשה חומר הארץ, והנה הוא שלישי בבריאה: אם אין לו דמות הגוף, מה עניין לבושו? מדוע צריך כסא, אם אין ישיבה או עמידה?

רמב"ן בראשית פרק ב (ג) ודע, כי נכלל עוד במלת "לעשות", כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא), שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים והנה בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים ולא נשלם בהם דבר, והם רמז לשני אלפים הראשונים שלא היה בהם קורא בשם ה', וכך אמרו (ע"ז ט) שני אלפים תהו אבל היתה הבריאה ביום הראשון האור, כנגד האלף של ימות אדם שהיה אורו של עולם מכיר את בוראו ואולי לא עבד אנוש עבודה זרה עד שמת אדם הראשון: יש לו מנין שנים, או אין, ואם כך: מה פירוש "יומו של הקב"ה אלף שנים"?

שמות פרק ז

(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם: רש"י  את ידי - יד ממש להכות בהם: אין לו דמות הגוף, אבל יש לו "יד ממש"?

דברים פרק לב

(ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: רמב"ן שאל אביך רמז למבינים, וכן זקניך והטעם, כמו שאמר (לעיל ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו', כי לכל חלק במטה חלק למעלה וטעם למספר בני ישראל, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד כי חלק ה' עמו וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שנפל ממעלתו באולתו וזה טעם אביך קנך, כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן, לשון ר"א, ודברי פי חכם חן ואם כן יהיה פירוש זכר ימות עולם, שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו' בינו שנות דר ודר, שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר ימצאהו בארץ מדבר וגו': מהיכן הרמב"ן לומד על הצורה החקוקה של יעקב בכסא הכבוד? ואם יש כסא כבוד הרי מישהו יושב עליו? ומי שיושב ללא דמות הגוף? ואם "דיברה תורה כלשון/בלשון בני אדם" מה עניין "רמז למבינים" ו"סוד גדול"? או שדיברה תורה רק לבני אדם "מיוחדים"?

דברים פרק כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

שמעון בן סירא: פְּלָאוֹת מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר. בַּמֶּה שֶׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.  בְּיוֹתֵר מִמְּךָ אַל תַּמֵּר, כִּי רַב מִמְּךָ הָרְאֵיתָ. כִּי רַבִּים עֶשְׁתּוֹנֵי בְּנֵי אָדָם, וְדִמְיוֹנוֹת רָעוֹת מַתְעוֹת.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד א

ואמר רב אחא בר יעקב: עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות, דכתיב +יחזקאל א'+ ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך - אין לך רשות לדבר, שכן כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות.

ספר מורה הנבוכים חלק ראשון פרק לב

רמז דוד באמרו לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ואל זה הענין כוונו באמרם במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשת התבונן, ואין לך עסק בנסתרות, רצו לומר שאתה לא תשלח שכלך אלא במה שאפשר האדם להשיגו, אבל הענין אשר אין בטבע האדם להשיגו, העסק בו מזיק מאד כמו שביארנו,

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א

הלכה (יב) וכיון שנתברר שאינו גוף וגווייה, יתברר שלא יארעו ולא אחד ממאורעות הגוף, לא חיבור ולא פירוד, ולא מקום ולא מידה, ולא עלייה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן, עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניין שנים. ואינו משתנה, שאין לו דבר שיגרום לו שינוי: הלכה (יג) ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. וכך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, ולא עורף ולא עיפוי:

שופטים פרק ו

(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד:(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִֹיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי:(יח) אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ: מלאך או אלוהים? צריך לשבת?

(כא) וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָֹר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו:

מצודות ציון המשענת - המטה שנשען עליה. הצור - הסלע. ותאכל - ותשרף: מלאך נשען?

שופטים פרק ו

(כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים:(כג) וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת: מי דבר עם גדעון מלאך יהוה, או יהוה?

שמואל א פרק ב

(כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה:(כח) וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(כט) לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי:(ל) לָכֵן נְאֻם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהֹוָה חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:(לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת  זַרְעֲךָ ולא זְרֹעֲךָ וְאֶת  זֶרַע ולא זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ:(לב) וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים:(לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים:(לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם:(לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים:(לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם: מה פירוש "בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי"? האם לאלוהים יש לב ונפש?  מה פירוש "וּבָנִיתִי"? האם אלוהים קבלן בנין, או בנאי?

האלוהים קנאי?

שמות פרק כ

(ג) לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי:(ד) לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:(ה) לֹא- תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פּקֵד עֲוֹן אָבת עַל-בָּנִים עַל- שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי:(ו) וְעשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאהֲבַי וּלְשׁמְרֵי מִצְוֹתָי:(ז) לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: 

שמות פרק לד (יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּכְרת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ:(יג) כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתּצוּן וְאֶת-מַצֵּבתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת-אֲשֵׁרָיו תִּכְרתוּן:(יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָֹה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא:(טו) פֶּן-תִּכְרת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ:(טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן:(יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה-לָּךְ: 

במדבר פרק כה (יא) פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:  מה פירוש "חֲמָתִי"?

דברים פרק ד (כג) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:(כד) כִּי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אכְלָה הוּא אֵל קַנָּא:(כה) כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:(כו) הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת- הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי-אָבד תּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:(כז) וְהֵפִיץ יְהוָֹה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָֹה אֶתְכֶם שָׁמָּה: 

דברים פרק ה (ז) לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי:(ח) לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:(ט) לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי:(י) וְעשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאהֲבַי וּלְשׁמְרֵי מִצְוֹתָי:(יא) לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:

דברים פרק ו (יג) אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאתוֹ תַעֲבד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: מה פירוש "פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-יְהוָֹה" האם זה לא כעס?

דברים פרק כט (יט) לֹא-יאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָֹה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָֹה אֶת-שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: 

דברים פרק לב

(טז) יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבת יַכְעִיסֻהוּ: 

(כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: 

יהושע פרק כד (יט) וַיּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבד אֶת-יְהוָה כִּי-אֱלֹהִים קְדשִׁים הוּא אֵל-קַנּוֹא הוּא לֹא-יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטּאותֵיכֶם: 

מלכים ב פרק יט (לא) כִּי מִירוּשָׁלַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה-זּאת: 

ישעיה פרק ט (ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה-זּאת: 

יואל פרק ב (יח) וַיְקַנֵּא יְהוָה לְאַרְצוֹ וַיַּחְמל עַל-עַמּוֹ: 

נחום פרק א (ב) אֵל קַנּוֹא וְנקֵם יְהוָה נקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאיְבָיו: האלוהים נוקם ונוטר?

צפניה פרק א (יח) גַּם-כַּסְפָּם גַּם-זְהָבָם לֹא-יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ כִּי כָלָה אַךְ-נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל-ישְׁבֵי הָאָרֶץ: 

צפניה פרק ג (ח) לָכֵן חַכּוּ-לִי נְאֻם-יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי- לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ:

זכריה פרק א (יד) וַיּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ הַדּבֵר בִּי קְרָא לֵאמר כּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה: 

זכריה פרק ח (ב) כּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ:

תהלים פרק עח (נח) וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ: 

תהלים פרק עט (ה) עַד-מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ קִנְאָתֶךָ:

האם האלוהים נוקם נוטר וכועס למרות ציווי תורה לאיסור? האם אלוהים אינו מקיים את תורתו? ויקרא פרק יט (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה:

ויקרא פרק כו (כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נקֶמֶת נְקַם-בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל-עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכֲכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב: 

דברים פרק לב 

(לה) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדת לָמוֹ:--- (מא) אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:--- (מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ: 

ישעיה פרק לד (ח) כִּי יוֹם נָקָם לַיהוָה שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן:

ירמיה פרק ט (ח) הַעַל-אֵלֶּה לֹא-אֶפְקָד-בָּם נְאֻם-יְהוָה אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר-כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי: 

ירמיה פרק יא (כ) וַיהוָה צְבָאוֹת שׁפֵט צֶדֶק בּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת-רִיבִי: 

ירמיה פרק מו (י) וְהַיּום הַהוּא לַאדנָי יֱהוִה צְבָאות יום נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדנָי יֱהוִה צְבָאות בְּאֶרֶץ צָפון אֶל-נְהַר-פְּרָת: 

מיכה פרק ה (יד) וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ:

נחום פרק א (ב) אֵל קַנּוֹא וְנקֵם יְהוָה נקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאיְבָיו:

תהלים פרק צד (א) אֵל-נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע: