סיפור התנ"ך, כיצד הוא נראה בעיניי,

השאלה: מדוע נברא העולם? התשובה היא פשוטה ביותר, בתפלת שחרית: ישנו מזמור "אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ. בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:" האלוהים מלך העולם, היה מלך לפני שנברא העולם, אבל: "לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל . אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא:" האלוהים "נקרא" מלך, רק לאחר שיש לו נתינים, כי מלך ללא נתינים אינו מלך, על מי ימלוך? "וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל. לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא: וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה. וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:" שלושת המילים נמצאות בתוך שמו  י ה ו ה ! והאלוהים אינו יכול להתקיים ללא היצירה, כי כאשר אין יצירה אין יוצר,  

בראשית פרק א (א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

לאורך כל פרק א', מסופר על האלוהים, שאמר ונעשה דברו, וכך בעצם נברא העולם, כל יום ביומו נעשה חלק אחר של הבריאה, מה הצורך לבני האדם בידיעה זו? אלוהים מטביע את חותמו על היצירה, להבדיל אלפי הבדלות, כל חברה אשר מייצרת מוצר, מסמנת את המוצר שלה בלוגו החברה, ולאחר מכן נותנת תיאור של הרכיבים מהם מורכב המוצר, אלו הם פרקים א' וב' בספר בראשית, מכריז אלוהים אני הבעלים של העולם אשר אתם חיים בו, ויצרתי אותו במס' ימים, האם אלוהים לא יכול היה ליצור את הכל ביום אחד?  לאורך כל תהליך היצירה מודגש, בראשית פרק א (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ:--- (י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:--- (יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:--- (יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:--- (כא) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:--- (לא) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיהי בקר יום הששי: אני האלוהים הקפדתי מאוד, שהכל יצא טוב, אני האלוהים כאשר יצרתי את העולם, יצרתי ובדקתי כל פעם, לא נברא העולם ללא בדיקה, ולא נברא ברגע ללא מחשבה, ונחזור לרגע אל אותה חברה המייצרת את מוצריה, כל חברה המכבדת את עצמה, מפעילה מערך ביקורת איכות, ביקורת טיב,  תהלים פרק קד (כד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ: משלי פרק ג (יט) יְהֹוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: משלי פרק כד (ג) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן: תהלים פרק יט (ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: כאשר רואים את היצירה יודעים כמה חכם וגדול היצרן, לאחר שברא אלוהים את הכל יצר אלוהים את האדם ביום השישי, נשאלת השאלה מדוע יצר אלוהים את האדם אחרון? כאן נוכל לחשוב על כמה תשובות הראשונה: אם אין כלום בעולם מה יעשה האדם, והתשובה השנייה היא: מה החוכמה להיות שליט על בעלי חיים ועצים? הרי להיות שליט על בעלי חיים זה סה"כ רועה, ולהיות שליט על עצים זה נגר, אבל: משלי פרק יד (לה) רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ: לכן אלוהים יוצר את היצירה החשובה בצלמו ובדמותו, בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: מדוע נאמר בצלם ובדמות אלוהים? האם לאלוהים יש דמות או גוף או צלם? או שהיינו צריכים ללמוד, "אנשים טובים הם צלמיהם של האלים." דיוגנס - פילוסוף יווני מאסכולת הציניקנים באתונה.  ואם יורשה לי להעיר לדיוגנס, המילה "טובים" מיותרת, וזאת משום ש"אנשים הם צלם אלוהיהם" תהלים פרק קטו (ח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: מלאכי פרק ג (ח) הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה: תהלים פרק פב (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: כאשר האלוהים שלך מוסרי, אתה תהיה מוסרי, כאשר האלוהים שלך פושע, אתה תהיה פושע, ''אילו היו לשוורים את הידיים והכשרונות של בני האדם היו יוצרים את אליהם בצורת שוורים''    "אילו לסוסים היה כושר הבעה בכתב, מתארים היו את הא-ל כסוס." (כסנופנס, המאה השישית לפני הספירה)  אקח את דברי כסנופנס למקום אחר, ממה שנדמה לי שהייתה כוונתו, ואם הייתה כוונתו ככוונתי, אז כיוונתי לדעת גדולים ממני, כאשר אתה שור אלוהים שור, וכאשר אתה סוס אלוהים סוס, וכאשר אתה טוב אלוהים טוב, לכן מגדיר אלוהים את בני האדם בצלמו ודמותו, לפי התנהגותכם, ככה גם אני אתנהג איתכם, לכן: בפס' הבאים נראה שהאלוהים הוריד הנחיות התואמות: אַל תִּפְגַּע, ולא תִּיפָּגַע,   

ויקרא פרק כד (יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ:(כ) שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ: משלי פרק כד (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ: שופטים פרק א (ו) וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו:(ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִֹיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלַםִ וַיָּמָת שָׁם: שמואל ב פרק ג (לח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַֹר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל:(לט) וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְהֹוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתו: שמואל ב פרק יב (יא) כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת:(יב) כִּי אַתָּה עָשִֹיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: ישעיה פרק ג (י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:(יא) אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ: ירמיה פרק יז (י) אֲנִי יְהֹוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו (כִּדְרָכָיו) כִּפְרִי מַעֲלָלָיו: יחזקאל פרק ז (א) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ב) וְאַתָּה בֶן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל קֵץ בָּא הַקֵּץ עַל <ארבעת> אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ: (ג) עַתָּה הַקֵּץ עָלַיִךְ וְשִׁלַּחְתִּי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ:(ד) וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה :(ה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה:(ו) קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה:(ז) בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא הֵד הָרִים:(ח) עַתָּה מִקָּרוֹב אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי עָלַיִךְ וְכִלֵּיתִי אַפִּי בָּךְ וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתָיִךְ:(ט) וְלֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמוֹל כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה מַכֶּה:   

לאחר שהבנו חלק זה מברך האלוהים את האדם בראשית פרק א (כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: מדוע הצורך בברכה זו? מה הצורך של האלוהים שיתרבו היצורים בעולמו? על שאלות אלה עונה משלי פרק יד (כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן: מלך נבחן בגדולתו, כאשר נתיניו רבים, ולכן להבדיל אלפי הבדלות מלכים בשר ודם מחפשים שליטה על עמים רבים, ועל עוד שטח, האלוהים מברך את כל יצוריו פרו ורבו, התרבו, כאשר אמר לאדם כבשו את הארץ, לא התכוון האלוהים השמידו אותה, אלא תדעו נתתי לכם אותה ואת כל אשר עליה, תדעו לשמור על מה שנתתי לכם, בראשית פרק ב (טו) וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

בראשית פרק ב

(ט) וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: 

(טז) וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: בתוך גן עדן נמצאים עץ החיים ועץ הדעת, מדוע אוסר אלוהים רק את עץ הדעת טוב ורע? הרי אם היה אדם אוכל מעץ החיים, שאינו אסור עליו, ולאחר מכן אוכל מעץ הדעת טוב ורע היה האדם חי לעולם וגם יודע טוב ורע מהו, האם אלוהים טעה בשיקול הדעת, כאשר הזהיר את האדם מעץ הדעת טוב ורע, ומעץ החיים לא הזהיר את האדם? הרי לאחר שאכל אדם מעץ הדעת טוב ורע, מסלק אלוהים את האדם מגן עדן, והסיבה שהאלוהים נותן לסילוק האדם מגן העדן היא? בראשית פרק ג (כב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: אנסה להציע תמונה שונה לסיפור. אין עץ הדעת טוב ורע, ואין עץ החיים, יש עצים ביער גן העדן, מראה אלוהים לאדם עץ, ואוסר עליו לאכול מפריו, כאשר האלוהים מגדיר לאדם, שזה עץ המאפשר את הידיעה מהו טוב ורע, זהו מבחן אלוהים לאדם האם יעמוד בפיתוי או לא, כאשר האיום על האדם אתה אוכל מעץ זה אתה מת, כאשר האדם אינו יודע מהו טוב ורע? מה זה משנה לו אם הוא מת או לא? האם ידע האדם בכלל מהו מוות? הרי הוא היה האדם הראשון ומעולם לא חווה את חווית המוות? האם אלוהים אינו מבין זאת? הרי אם נאיים על תינוק שהוא ימות האם יבין את המשמעות אם לא חווה אותה מעולם? האם עיוור מלידה יבין מהו צבע? או חירש מלידה ידע מה הוא צליל? לכן: לא סביר שאלוהים אינו יודע מה הוא עושה, מכאן אפשר להבין שהאלוהים מכוון את האדם לעץ שהוא האלוהים רצה שיאכל ממנו האדם, הרי אם אלוהים אינו רוצה שאדם יאכל מהעץ מדוע מלכתחילה שם אותו? מדוע לייצר משהו שאינך רוצה שייהנו ממנו? האלוהים היודע אחרית כראשית פספס משהו? וכמו שאמרתי אלוהים מכוון את האדם לאכול מהעץ, משנה מסכת אבות פרק ד משנה (טו) רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים: תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז עמוד (א) אמר אביי, דאמרי ליה הכי: הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. נשאלת השאלה מה המשנה והגמרא רוצות לומר? והתשובה מאוד פשוטה אין חוכמה בלהיות ראש השועלים(הבזויים הערומים) עדיף להיות זנב לאריות(החכמים), לכן: אין זו חוכמה אלוהית להיות מלך של כבשים, הרי מה עדיף להיות? מנהל באוניברסיטה, או אחראי בתינוקיה? רמתם של התלמידים מצביעה על המורה, לכן: אדם שצריך לבחור בין טוב לרע, עדיף על אדם אשר אין לו בחירה, אין זו חוכמה זו לשלוט על רובוט, המבצע את הפעולות מפני שתוכנת להן,

בצלם בדמות אלוהים:

בא ללמד דבר אחד פשוט, אני האלוהים, מתייחס לכל אחד מכם כאילו הוא אני, וכאשר אתה פוגע באחר כאילו פגעת בי.

בראשית פרק א (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

ובבראשית פרק ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:--- (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: ובבראשית פרק ט (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:

אלוהים ברא את האדם בצלמו, ונתן לו את חופש הבחירה, בטוב או ברע, כאשר אדם בוחר לעצמו את הטוב, בעצם כאילו אמר שהאלוהים הוא טוב, כי בצלמו נברא האדם, וכאשר אדם בוחר את הרע, בעצם אמר שהאלוהים הוא הרע, ושוב כי בצלמו הוא נברא, אם בצלם ובדמות אלוהים האדם, לכן אם בחרת לך את דרך הטוב, אמרת אלוהים טוב, ותזכה לטוב, אם בחרת בדרך הרע, הרי אמרת שהאלוהים רע, אם כך על מה תלין? "קבל ללא תלונה את הקשיים שהחיים מערימים עליך." זנון מקיטיון (333 לפנה"ס-264 לפנה"ס), מייסדה של האסכולה הסטואית בפילוסופיה היוונית.  הרי את הבחירה אתה עשית. (יואב הכהן הפלספן)  רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה (ח) לפיכך דנין את האדם לפי מעשיו, אם עשה טובה, מטיבין לו; ואם עשה רעה, מריעין לו.

אני אומר: שאנשים בהתנהגותם מצביעים על אלוהיהם, ולכן נאמר "בצלם אלוהים עשה את האדם" איך שתתנהג ככה נראה אלוהיך, העושה טוב אלוהיו טוב, והעושה רע אלוהיו רע, אם כך: מה הפלא אדם העושה טוב אלוהיו טוב והוא משפיע עליך מטובו ונותן לך מהטוב שיש לו, אדם העושה רע אלוהיו רע, אם כך: מה הפלא שכאשר אלוהיך רע, החליט להתעלל גם בך, הרי לרע חשוב רק עצמו, "מלך פרוע ישחית עם" "אל תשב עם שופט עוול, כי כאשר ברצונו תישפט עמו" "אל תצלה בגחלת רשע פן תבער בשביב אישו" "אל תישפט עם שופט כי כרצונו ישפוט" "עם אכזרי אל תלך, פן תכביד את רעתך, כי הוא נכח פניו ילך, וכאיוולתו תספה" "עם בעל אף אל תעיז מצח, ואל תרכב עימו בדרך, כי קל בעיניו דמים, ובאין מציל ישחיתך" "אל תעש רע, פן ישיגך רע,  רחק מעוון,  ויט ממך" (פס' אלה העותקו מדברי שמעון בן סירא)