הבחירה? דעת טוב ורע, למטה דעת טוב ורע רמב"ם מורה נבוכים.

בראשית פרק ב (ח) וַיִּטַּע יְהוָֹה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:(ט) וַיַּצְמַח יְהוָֹה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:--- (טו) וַיִּקַּח יְהוָֹה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(טז) וַיְצַו יְהוָֹה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: מה פירוש "בְּיוֹם אֲכָלְךָ"? לאורך כל אותו היום?

בתוך הגן נמצאים כל העצים האפשריים כולל עץ החיים מדוע אסר האלוהים על האדם רק את עץ הדעת טוב ורע?

רש"י מסכת ברכות דף לג עמוד ב בתפלה - כשהתפלל עזרא על מעל הגולה, בספר עזרא (נחמיה ט'). הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם, ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים. שתי דרכים? מה הן? טוב, ורע,

האישה ואדם אוכלים למרות החשש שימותו? כיצד לקחו סיכון כזה? מה שמסביר מהו העץ? הרי לפני האכילה מהעץ, אינם יודעים מהו טוב? ומהו רע? מהיכן הם יודעים אם למות זה טוב או רע? לאחר שאכלו, הם מבינים שעשו משהו רע, ולכן הם מסתתרים מהאלוהים אפילו הפס' הבא מסביר זאת בבראשית פרק ג (כב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: הרי מדוע "חושש" האלוהים שהאדם יאכל מעץ החיים? מפני שעכשיו האדם מבין מהו טוב ומהו רע, דברים פרשת נצבים פרק ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:--- (יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:

בראשית פרק ג

(כב) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:

מי זה "מִמֶּנּוּ"? הרי היה צריך לכתוב מאיתנו אם יש עוד מישהו איתו?

האם יכול להיות שהאלוהים "חושש" מהאדם?

אם יודע האלוהים סוף כל דבר מה הספק "פֶּן"? בהנחה שהאדם היה אוכל מעץ החיים האם היה מאבד האלוהים את השליטה באדם?

האם האלוהים אינו יודע ראשית ואחרית? מה פירוש "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ", האם שאלה זו אינה סותרת את הפסוקים בתהילים פרק לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: ומה על הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. 

משנה מסכת אבות פרק ב (ד) הוּא(רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִֹיא) הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵֹה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶֹה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.  ירמיה פרק לב (כו) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:(כז) הִנֵּה אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָֹר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר:

אם הוא יכול לבטל רצון אחרים איך לא ביטל רצונו של האדם לאכול מעץ הדעת כאשר רצונו שלו שאדם לא יאכל? הרי נכשל האלוהים ולא הצליח לבטל רצונו של האדם מפני רצונו שלו?

"לאסור עלינו דבר, גורם לנו לרצות בו. לתת לנו דבר בשלמותו גורם לנו לבוז לו." (מישל דה מונטן (1533- 1592) פילוסוף צרפתי ממוצא יהודי)  בראשית פרק ב (טו) וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(טז) וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: בראשית פרק ב (ח) וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:(ט) וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:  אלוהים אוסר על האדם לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע? הרי עץ החיים יותר טוב מעץ הדעת טוב ורע, שהרי אם היה אוכל האדם מעץ החיים קודם לאכילה מעץ הדעת טוב ורע, היה חי לעולם, ואחר כך היה יכול לאכול מאיזה עץ שירצה ואז היה חי לעולם וגם יודע טוב ורע, "יודע צדיק נפש בהמתו" יודע אלוהים(הצדיק) את נפש האדם(בהמתו) ולכן כיוון אותו לאכול מעץ הדעת טוב ורע, כי משלי פרק יד (לה) רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ:

איזה חוכמה יש לאלוהים לשלוט על בעלי חיים אשר אין להם בחירה ואינם יודעים מהו טוב ומהו רע, לכן יצר האלוהים את האדם אשר יש בו ידיעת טוב ורע ומכאן אפשר להבין את האזהרה כי ביום אוכלך ממנו מות תמות כאשר תבחר ברע,

ספר בן סירא במהדורת דוד כהנא, פרק לג. תרגום בן זאב (132)

כחומר ביד היוצר, בני אדם ביד עושמו: טוב לעומת רע, וחיים לעומת מות, אור לעומת חשך, וצדק לעומת רשע: שור בכל מעשה אלהים, כלם שנים שנים זה לעומת זה:

מי צודק? אני או היא? "קציצות" ע"מ 129 – 130

אנחנו על הספה של הפסיכולוגית בטיפול זוגי, אני מתלונן שהיא ככה וככה, והיא מתלוננת שאני ככה וככה, אני מתלונן והיא מתלוננת, אז הפסיכולוגית עוצרת אותנו, אנחנו במתח הכי גדול שהיינו בחיינו, לטובת מי היא תפסוק? מי ינצח? מי צודק? אני בטוח שהיא תפסוק לטובתי, שכנעתי אותה על בטוח, היא בטח מבינה שיש לי עסק עם פסיכופטית מהדרגה הראשונה, ואז היא מביטה על שנינו ואומרת, "את צודקת ואתה צודק, שניכם צודקים" ואז בא לי למות, הוציאה לי את כול הרוח מהמפרשים המניאקית הזאת, מה, היא לא רואה שאני צודק?

"זה בכלל לא שאלה של צודק או לא" היא הוסיפה, "ברור שכל אחד חושב שהוא צודק, וכל אחד גם צודק, מפני שלפי מערכת ההפעלה שלו הוא פעל הכי נכון והכי טוב שהוא יודע, אבל מה שהוא יודע זה לא מה שהשני יודע, כל אחד בנוי אחרת, חושב אחרת, פועל ממקומות אחרים,"

"אז אם זו לא שאלה של צודק אז מה השאלה? הרי אני צודק"

"אני אשאל אוֹתְךָ אחרת" היא פנתה אלי במבט הזה של הפסיכולוגים שיודעים שיש להם נקודה חזקה עכשיו,

"מה אתה רוצה? להיות צודק? או לאהוב את אשתך?" הופה, הכניסה לי, "מה אתה רוצה, להיות צודק או שיהיו לכם יחסים נפלאים," "מה אתה רוצה, להיות צודק או שיהיה לך כיף ונינוח ושלו בחיים?" "מה אתה רוצה? מה המטרה שלך?"

כולם רוצים להיות צודקים, נהרוס, נשמיד, ננפץ, ונחריב כל חלקה טובה, העיקר להיות צודקים, כך אנחנו בני-אדם זה טבענו, אבל אם אנחנו וזה הטבע שלנו? האם האדם יכול להתעצבן לכעוס ולבגוד, ואף לרצוח, ולטעון "מה אתם רוצים זה הטבע שלי"? הרי אם זה אכן כך, ואנחנו וזה הטבע שלנו, אז אין לנו שום בחירה בחיים האלה,

האם אף אחד לא חושב שעדיף להיות "חכם "חי" מאשר צודק "מת""? קהלת פרק ט (ד) כִּי מִי אֲשֶׁר <יבחר> יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת: מי בחר את החיים? מי ביקש להגיע לעולם? למי הובטח חיים לעולם? כלב חי עדיף על אריה מת,

שמעתי פעם ברדיו איזה חכם מדבר, שאמר שאנחנו זה כל מה שמעל הטבע שלנו, יש את הטבע שלנו, וזה אנחנו, החיות, הגורילות, שאם אנחנו רעבים נרצה להרוג את ההוא לפנינו בתור במקדונלדס, ואם אנחנו ממהרים אז נחתוך את כל הפקק, ואם אנחנו רוצים עוד כסף אז נעגל מעט פינות, ואם אנחנו חרמנים אז נבגוד מעט, ואם אנחנו רוצים עוד כבוד אז נשקר מעט, אבל יש גם אפשרות אחרת: לא להיות גורילה, להתגבר, לקלוט את עצמך ברגעים האלה ולעצור הכול, לקחת נשימה עמוקה ולהתחבר, וזו גם הבחירה היחידה שלנו בחיים, מפני שמקדונלדס או בורגר ראנץ', פרטנר או סלקום, יס או הוט, זה לא בדיוק בחירה, הבחירה היא: האם אני נכנע או מתגבר, כועס או מוותר, בוגד או מוסרי, אוהב או שונא, אז לומר "ככה אני" זה לא תירוץ, כולנו כך, השאלה אם אתה רוצה להתגבר על ה"ככה אני" ולהיות אדם או להיכנע ולהיות גורילה? אם מעניין אותך הנאום עליך בהלוויה שלך? כדאי מאוד שתתחיל לעבוד על האופציה הראשונה שם רק זה תופס! דרך אגב לא רק שם, גם למעלה(אם יש למעלה), ראה הוזהרת!

המסר בסיפור זה פשוט ביותר בני האדם הם סוג של בעל חיים, אמר דרווין שבתהליך אבולוציה הפך האדם מקוף לאדם, כדי להיות אדם צריך להתגבר על היצר החייתי הטבוע בכולנו, אדם וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע, לאחר אכילתם מאותו עץ, יש ידיעת טוב ורע בבני האדם, וזה המבדיל אותנו מבעלי החיים האחרים, בראשית פרק ח (כא) וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: קהלת פרק ח (יא) אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע: קהלת פרק ט (ג) זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים: קהלת פרק ג (יט) כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל: במכוון יצר האלוהים אדם עם יצר רע, כי לאדם עם יצר רע יש בחירה, אדם אשר אין לו יצר, אין לו בחירה! כאשר אתה מתגבר על היצר הרע הטבוע בך הופך אתה לאדם וכאשר אינך מתגבר על היצר הרע הטבוע בך, כנראה שלא התפתחת ונשארת מאחור בתהליך האבולוציה,

הרמב"ם דעת טוב ורע

מורה הנבוכים פרק ב' (עמוד כו) (הוצאת מוסד הרב קוק – ירושלים תשל"ב)

הקשה לי אדם מלומד לפני שנים קושיא מופלאה, ראוי להתבונן בקושיא ותשובתנו בתירוצה, ולפני שאזכיר את הקושיא ותירוצה אומר, כבר ידע כל עברי(כל יודע עברית) כי שם אלוהים משותף לה' ולמלאכים(גם בהלכות יסודי תורה פ"ב הל' ז מנה רבנו "אלוהים" בין עשר מעלות המלאכים) ולדיינים(ראה לקמן ח"ב פ"ו: וכבר ידעת כי אלוהים שם הדיינים עד האלוהים יבוא דבר שניהם) מנהיגי המדינות(ורב סעדיה גאון מוסיף שגם הנכבדים נקראים אלוהים כך תרגם ויראו בני האלוהים "בני אלאשראף" ראה לקמן בחלק זה פרק י"ד הע' 6)  וכבר באר אונקלוס הגר ע"ה ונכון הוא מה שבאר כי אמרו והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע הכוונה בו העניין האחרון אמר ותהון כרברבין, ואחר הצעת שתוף שם זה נזכיר את הקושיא,

אמר המקשה נראה מפשט הכתוב, כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי החיים ללא שכל וללא תבונה ולא יבדיל בין טוב לרע, וכאשר המרה הביא לו מריו את השלמות העצומה המיוחדת לאדם, והיא שיהא לו כוח ההבחנה המצוי בנו שהוא נכבד מכל העניינים המצויים בנו ובו מהותינו והנה זה תימה, שיהא עונשו על מריו לתת לו שלמות שלא הייתה לו והוא השכל, ואין זה אלא כדברי האומר שאחד מבני האדם המרה והרבה לפשוע ואז נלקח ונעשה כוכב בשמיים, זו הייתה כוונת הקושיא וענינה, ואם כי לא הייתה בנוסח זה, והט אוזנך לעניני תשובתינו אנו,

אמרנו, אתה המעיין בתחילת מחשבתו ורעיונו ומי שדימה שיבין ספר(הכוונה לספר התורה) שהוא הכשרת הראשונים והאחרונים בעוברו עליו במקצת העיתים הפנויים מן המשתה והתשמיש כמו שהוא עובר על אחד מספרי קורות הזמן או על אחד השירים תן דעתך והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו, והוא שהשכל אשר השפיע ה' לאדם שהוא שלמותו הסופית, הוא אשר ניתן לאדם לפני מריו, ועליו נאמר בו שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, ובגללו דובר עמו ונצטווה כמו שנא' ויצו ה' אלוהים וכו' כי לא יהיה הציווי לבהמות ולא למי שאין לו שכל, כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר, וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו, אבל הטוב והרע הוא במפורסמות("אלמשהוראת" דברים או עניינים שנתקבלו אצל בני אדם שהם טובים או רעים, אם כי מידת הטוב והרע בהם משתנה במושגי בני אדם ממדינה למדינה מעם לעם, וראה דברי רבנו ב"מילות ההגיון" שער ח וכוונת רבנו שם בהזכירו גילוי עריות מסוג "המפורסמות" על הרגשת עוצם הזרות שבדבר ומיעוטו אצל העמים השונים, אשר ביהדות גילוי עריות נבלה ושפלות בשפל התחתיות ואפילו בלי ציווי התורה ואצל עמים אחרים זרותה פחותה בהרבה, ואף יש עמים המסתכלים על הדבר בשוויון נפש, בדברי רבנו זהים שם וכאן) לא במושכלות, לפי שאין אומרים השמים כדוריים טוב וארץ שטוחה רע, אלא אומרים אמת ושקר(אמת שהשמיים כדוריים שקר שהארץ שטוחה), וכך בלשוננו אומרים על הנכון והשווא אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה טוב ורע, ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים, וכיוון שהיה בשלמות מצביו ותמימותן והוא עם תכונותיו ומושכליו אשר בו נאמר מחמתן ותחסרהו מעט מאלוהים(תהילים ח ו ושם פירש רב סעדיה גאון אלוהים=מלאכים) לא היה לו כוח שמתעסק במפורסמות כלל ולא השיגן, עד שאפילו היותר מפורסמת במידות לגנאי והיא גילוי הערווה(ההליכה ערום) לא היה זה רע בעיניו ולא הרגיש את גנותו, כאשר חטא ונטה אחרי תאוותיו הדימיוניות ותענוגות חושיו הגופניים כמו שאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים נענש שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית, ולפיכך המרה את הציווי אשר מחמת שכלו נצטווה בו, ונקנית לו השגת המפורסמות ושקע בהבחנת הרע והטוב, ואז ידע ערך מה שהפסיד ומה שנתערטל ממנו ובאיזה מצב הוא נמצא, לפיכך נאמר והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע, ולא אמר יודעי שקר ואמת או משיגי שקר ואמת, ואין בדברים ההכרחיים טוב ורע כלל אלא שקר ואמת, והתבונן אמרו ותפקחנה עיני שניהם ידעו כי ערומים הם, ולא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי את אשר ראה בתחילה הוא אשר ראה בסוף ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר, אלא נעשית לו תכונה אחרת שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו קודם,