דוד ומלך מואב

שמואל א פרק כב (ג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים:(ד) וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה:

רש"י (ד) וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה - סמוך למואב וכשיצא דוד משם ליער חרת הרג מלך מואב את אביו ואת אמו ואחיו חוץ מאחד שבהם שהחייהו נחש העמוני והוא החסד שאמר דוד כאשר עשה אביו עמדי חסד כדאיתא במדרש רבי תנחומא: ועוד התייחסות שלי בקשר לזה שהרג מלך מואב את אבי דוד במסמך "ישי חי 400 שנה"

רש"י שמואל ב פרק ח פס' (ב) וימדד שני חבלים להמית - לפי שהרגו את אביו ואת אמו ואחיו שנאמ'ר וינחם את פני מלך מואב (שמואל א' כ"ב ד') ולא מצינו שיצאו משם: מה פרוש לא מצינו? הרי אם זה ההסבר לכך שהרג מלך מואב את הורי ואחי דוד, הרי יש עוד הרבה דברים בתנ"ך שלא כתובים, אם כך: אפשר על כל אחד ואחד להמציא סיפור? מדוע לא נוקם דוד כאשר הוא מומלך למלך על ישראל את דם הוריו ואחיו? ואת נקמת אנשיו שרק קיצצו להם את זקנם נוקם דוד?

רד"ק (ג) יצא נא אבי ואמי אתכם - יצא ממער' עדולם וישב אתכם אבל אחיו היו הולכים עמו כי ברחו אביו ואמו מפני שאול כי היה שונא אותם מפני דוד והיו מתיראים שלא יהרגם לפיכך הלכו אל דוד: (ד) וינחם - מענין נחית בחסדך כלומר הנחם והביאם לפניו ויונתן פירשו כמו וינחם שתרגם ואשרינון: רד"ק טוען שאחיו של דוד היו עם דוד ולא הומתו על ידי מלך מואב,

רלב"ג  כל ימי היות דוד במצודה - זה לאות שאחר שיצא דוד מהמצודה נפרדו אביו ואמו ממלך מואב: מדוע גם רלב"ג אינו מקבל את פרוש רש"י?

רלב"ג שמואל ב פרק ח (א) את מתג האמה מיד פלשתים - הנה כתוב במקומו בספר דברי הימים את גת ובנותיה ואולי היה זה המחוז נקרא מתג האמה, והנה במואב מדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ואמרו רז"ל שהיה בעבור שהמיתו אביו ואמו כי כבר הביאם אל מלך מואב כמו שנזכר במה שקדם אלא שאם היה הענין כן יהיה פי' וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה כי מאז הפרד דוד משם לא שמרו להם והמיתום:

האם רלב"ג מפקפק בדברי "רז"ל"? הרי מה פרוש "שאם היה"?

מצודת דוד וישמעו אחיו - כי ברח דוד פחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול ולזה ירדו אל דוד:  (ב) כל איש מצוק וכו' - ולא היה יכול לשבת בארצו ובמקומו: (ג) יצא נא - מן המערה לשבת אתכם: מה יעשה לי אלהים - באיזה מקום אמצא מנוח כי אז ישבו עמדי: (ד) וינחם - דוד הביאם לפני המלך: במצודה - שהיה סמוך אל מואב:

מדוע כל הפרשנים כאן אינם מבינים כרש"י? שהרג מלך מואב את כל משפחת דוד? מדוע אומר דוד למלך מואב אבי ואימי, ולא כל משפחתי? מה פירוש "וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה" מדוע לא נאמר שהרגם? ושישבו כן נאמר? שהרגם לא נאמר? כותב התנ"ך מסתיר את פשעו של מלך מואב? ואת המעשה הטוב שכאילו עשה מלך מואב שהשאירם כל עוד דוד לידו, כותב התנ"ך מספר?

--------------------------------------------מה הן המצודות האלה?----------------------------------------------------

שמואל א פרק כב (ה) וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת:

שמואל א פרק כד (כב) וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה:

שמואל ב פרק ה

(ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד:(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים <שנאו> שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת:(ט) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה:--- (יז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה:

שמואל ב פרק כג (יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם:

דברי הימים א פרק יא (טז) וְדָוִיד אָז בַּמְּצוּדָה וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם:

שמואל א פרק כב

(ג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים:(ד) וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה: ואולי אין כוונת הכתוב למצודה שהיא מבנה, בנין? אלא למצודה מלשון מתנכלים לו לצוד אותו? הנה דוגמא מעולה לכוונה זו ביחזקאל פרק יג (כא) וְקָרַעְתִּי אֶת מִסְפְּחֹתֵיכֶם וְהִצַּלְתִּי אֶת עַמִּי מִיֶּדְכֶן וְלֹא יִהְיוּ עוֹד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה וִידַעְתֶּן כִּי אֲנִי יְהֹוָה: הרי אין כוונת הכתוב למבנה אלא לצייד,     הנה עוד דוגמאות לשימוש  בשורש  צ.ו.ד.  או  מ.צ.ד = מלשון מצוד.

בראשית פרק כז (ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי <צידה> צָיִד:

בראשית פרק כז (כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:

שמות פרק כא (יב) מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת:(יג) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:(יד) וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:

שמואל א פרק כד

(ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ:(י) הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא:(יא) וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:(יב) יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהֹוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:(יג) כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:(יד) אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד: (טו) וְהָיָה יְהֹוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ:

משלי פרק יב (יב) חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן:

איכה פרק ג (נב) צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם:

איך משתמש הנביא ישעיהו במילים "צְדָקוֹת" כאשר כוונתו לצדקה? "מַעֲשַׁקּוֹת" כאשר כוונתו לעושק?

ישעיהו פרק לג (טו) הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע:

------------------------------------------ האם דוד אינו יודע תורה או הלכה?----------------------------------------

שמואל  א פרק כב (א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה:(ב) וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נשֶׁא וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:(ג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיּאמֶר אֶל- מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא-נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדָע מַה-יַּעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים:(ד) וַיַּנְחֵם אֶת- פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל-יְמֵי הֱיוֹת-דָּוִד בַּמְּצוּדָה: מדוע דוד משאיר את הוריו אצל מלך מואב?

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (א) אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה,כדי שנעשה עימהן שלום ונניח אותם לעובדה שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז ב) אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם,

דברים פרק כג (ד) לֹא- יָבא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה עַד-עוֹלָם:(ה) עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ:(ו) וְלֹא-אָבָה יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמעַ אֶל- בִּלְעָם וַיַּהֲפךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:(ז) לֹא-תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטבָתָם כָּל-יָמֶיךָ לְעוֹלָם:

ילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים, אם לחם למה מים אלא מלמד שהיה המים קשה לו להביא יותר מן הלחם, שנו רבותינו דורו של אחאב כלם עובדי ע"א(עבודת אלילים) היו וע"י שלא היו בהם דילטורין היו יוצאים למלחמה ונוצחים שכן אליהו מכריז בהר הכרמל אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעין ולא מפרסמים למלכא, אבל דורו של דוד א"ר(אמר רבי) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רבי) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49)  פנים טמא ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלים לפי שהיה בהם דילטורים, הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה וגו' אלו אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה, לוהטים אלו דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנאמר היסגירוני בעלי קעילה, ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר בבא הזיפים ויאמרו לשאול, באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מביניהון:  יודעים את כל התורה? היכן הסנהדרין הקטנה? הגדולה? וכל חכמי ישראל? בדורו של דוד? הרי נראה שדוד אינו מקיים תורה והלכה.  

יודעים את כל התורה? הרי אם היו יודעים את כל התורה וטעו בדבר שתינוקות של בית רבן לא יכולים לטעות?  אחריהם לא יכולים לטעות? כשה"חכמים" ברמה יותר נמוכה של אמונה? הרי אמרו בגמרא, תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: או שאולי דוד המלך ודורו אינם נחשבים כראשונים?