דרכי אמורי?

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ו הלכה א

אילו דברים מדרכי האמורי המספר קומי והעושה בלרית והמגבה לגודגדון והמגוררת בנה בין המתים והקושר מטוטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מדרכי האמורי

תרנגול לכפרה? מדרכי אמורי?

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרה  סעיף א

מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, (א) יש למנוע המנהג. הגה: א ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, <א> וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות, כי הוא (ב) מנהג ותיקין. ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ), ולוקחין למעוברת (ג) ב ב' תרנגולים אולי תלד זכר; <ב> ובוחרין (ד) ג בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א, יח) (ה) ונהגו ליתן הכפרות לעניים, ד או לפדותן (ו) בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל). ויש מקומות שנוהגין לילך (ז) ה על הקברות ולהרבות בצדקה, והכל מנהג יפה. ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו. (ח) <ג> וסמך ידיו עליו, דמות הקרבן; (ט) <ד> וזורקין ו בני מעיהם על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור).

קיצור שולחן ערוך סימן קלא סעיף א

נוהגין לעשות כפרות בערב יום הכפור באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר, לוקחין תרנגול שאינו מסורס לזכר ותרנגולת לנקבה ולאשה מעוברת תרנגול, ותרנגולת. תרנגול שמא הולד הוא זכר ואם הולד היא נקבה די לאמה ולבתה בתרנגולת אחת ואפילו שאר בני אדם יכולין שנים ליקח כפרה אחת ובוחרים בלבנים על שם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אבל אין לחזור בפירוש בשעת קנין אחר לבנים ולקנותם ביוקר כי זהו כעין דרכי אמורי אלא כשיזדמן לו לבן שקנה אותו בין אחרים יבחר בו. לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית ואומר הפסוקים בני אדם וכו' ומסבבה סביב ראשו ואמר זה חליפתי וכו' שלש פעמים. אם מסבב לאחרים אומר זה חליפתך ויש לו לסבב תחלה לעצמו ואחר כך לאחרים. וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמורת הבוקר תיכף לאחר הסיבוב. ואל יחשוב האדם שזהו כפרתו ממש אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה היה ראוי לבא עליו בעונותיו ויתאונן על חטאיו והקדוש ברוך הא ברחמיו יקבל תשובתו. ונוהגין לזרוק בני מעיהם והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחת משם לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים. ועוד מפני שאכלו גזל, כדי שיתן האדם אל לבו להרחיק את עצמו מן הגזל. אם אין התרנגולים מצוים, יכול ליקח אווז או שאר בעל חי שאינו ראוי להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים אך לא תורים ובני יונה שהן ראוין להקרבה, ויהא נראה כאלו מקדיש קדשים בחוץ. יש נוהגים ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדותן בממון וליתן את הממון לעניים.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן שצה

מונטפשליר. לחכם רבי יעקב בר מכיר. כתב מר כי ראית מה שהשבתי אני בענין הכפרה שעושין לנערי'ם בערבי יום הכפורי'ם ושאסרתי אני. והנאך ואתה מוסיף עוד לומר שקרוב לומר שהשחיטה פסולה שזה כמו שוחט לשם חטאתו. אני מצאתי מנהג זה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה. שהיו שוחטין תרנגול זקן לכפרה על הנער היולד וחותכים ראשו ותולים הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים. והבלי'ם הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורי ודחקתי על זה הרבה. ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה. אע"פ ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכל רבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולין. גם שמעתי כי נשאל לרבינו האיי גאון ז"ל ואמר שכן נהגו. ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו. ומכל מקום אינו רואה לפסול השחיטה מפני שלא פסלו אלא השוחט לשם דבר הנדר והנדב. ודוקא תמימים אבל בעלי מומין לא. לפי שכל הרואה יודע שאין זה לשם עולה ולשם שלמים דוקא אלא דברי הבאי בעלמא. ולפיכך כתבתי אני בספרי ספר תורת הבית שהשוחט תרנגולין אווזין לשם אחד מכל אלו ששחיטתן כשרה. לפי שהכל יודעין שאין אחד מאלו עולין לקרבן. אם לפי השולחן ערוך או קיצור השולחן ערוך מנהג זה הוא מנהג אמורי, האם התבטל הציווי בפס' הבאים? ויקרא פרק יח (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: ויקרא פרק כ (כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם: ויקרא פרק יח (כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:(כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:(כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם:(ל) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: לאלה האומרים שזה מנהג שהשתרש, לכן: מנהג שהשתרש מותר, האם הציווי לא ללכת בחוקות הגוי, הוא הצעה, שאם נרצה נקבל, ואם יראה לנו נשמר אותו? מצוות האלוהים הן הצעה או חוק? רש"י על ויקרא פרק כב (ל) אני ה' - דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך:

משנת רבי אליעזר פרשה טו עמוד 293

אלו הם מדרכי האמרי. המספר קומי, והעושה בלורית, והמגרת בנה בין המתים, והקושר מטולטלת על יריכו וחוט אדום על אצבעו, המונה צרורות ומשליך לים או לנהר, המספק והמטפח והמרקד לשלהבת כדי שתבוא, הרי זה מדרך האמרי. נפל פתו ממנו ואמ' החזירה לי, שלא תאבד ברכתי, הרי זה מדרכי האמרי.

משנת רבי אליעזר פרשה טו עמוד 294

נפלו ניצוצות מן הנר, ואמר, אורחין באין לנו היום, הרי זה מדרכי האמרי. היה מתחיל במלאכה, ואמר, יבוא פלוני, שידיו קלות, ויתחיל בה, יבוא פלוני, שרגליו קלות, ויעבור לפניו, הרי זה מדרך האמרי. שחטו תרנגול זה שקורא בערב, שחטו תרנגולת זו שקרת כמו תרנגול, האכלוה כרבלתא שקורא כזכר, הרי זה מדרכי האמרי. הפוך את חלוקך, ש[לא] תהא חולם חלומות, דבוק בארונו שלמת, כדי שתראהו בלילה, אל תדבק בארונו שלמת, כדי שלא תראהו בלילה, הרי זה מדרכי האמרי. ר' צדוק אומ', הקושר על חוט אדום, הרי זה מדרכי האמרי. האומר אל תשפיל ידך לאחריך, שלא תאסור עלינו את המלאכה, הרי זה מדרכי האמרי. האומר אל תשב על המחרישה, שלא תגבר עלינו המלאכה, הרי זה מדרכי האמרי. ואם בשביל שלא תשבר, מותר. אל תעבור בינינו, שלא תפסיק את האהבה, הרי זה מדרכי האמרי. ואם מפני הכבוד, מותר. המצוחת לתנור שלא תפל הפת, הרי זה מדרכי האמרי. הנותן קוסמין באזני הקדרה, כדי שתהא מרתחת ושופעת לאחוריה, הרי זה מדרכי האמרי. אבל נותנין קיסם שלזכוכית ושל תות בתוך הקדרה, כדי שתבשל במהרה. אבל אסרו חכמים בזכוכית, מפני סכנת נפשות. השותקת לעדשים כשהיא נותנתן בקדירה, כדי שיבשלו במהרה, [המצוחת לגריסין כשהיא נותנתן בקדירה, כדי שיבשלו במהרה], והמטפחת לנר, כדי שידלק, הרי זה מדרכי האמרי. האומ', נפל נחש למטה ואמ' עני הוא, סופו להעשיר, או שאמר עוברה היא, זכר יולדת, או שאמ' בתולה היא, לאדם גדול נישאת, הרי זה מדרכי האמרי. המושבת אפרוחים, ואמרה, איני מושבתן בשמאל, שלא יהוא מוזרות, איני מושבתן אלא בתקלה, הרי זה מדרכי האמרי, הכוברת אפרוחין בכברה, והנותנת ברזלין האפרוחים, שלא ימותו מפני הרעמים ומפני הברק, הרי, זה מדרכי האמרי. וכן הוא אומ', כי יש דברים הרבה מרבים הבל. הנותנת בצים ועדשים בכותל, וטחה בפניהם, ומונה שבעה ואחד, הרי זה מדרכי האמרי. השואל במקלו, ואומר, אם אלך, אם לא אלך, הרי זה מדרכי האמרי. אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנא' עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. שאין כל היגיעות הללו מושיעין את האדם, שנא' עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך.

ילקוט שמעוני תורה פרשת אחרי-מות רמז תקפז

אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי, והעושה בלורית, והמגביה לגרגרן, והמגררת את בנה לבין המתים, והקושר מטולטלת על ירכו, וחוט אדום על אצבעו, והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מדרכי האמורי המספק והמטפח והמרקד לשלהבת ה"ז מדרכי האמורי, נפלה פתו ממנו ואמר החזירו לי שלא תאבד ברכתי, הניחו נר על הארץ שיצטערו המתים, אל תניחו נר על הארץ שלא יצטערו המתים, נפלו ממנו צרורות ואמר אורחין לנו היום ה"ז מדרכי האמורי, היה מתחיל במלאכה ואמר יבא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה, יבא זה שרגליו קלות ויעבור לפנינו הרי זה מדרכי האמורי, האומר בחבית או בעסה יבא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל בה ה"ז מדרכי האמורי הפוקק את החלון בסירא, והקושר ברזל בכרעי המטה של חיה, והעורך לפניה שלחן הרי זה מדרכי האמורי, אבל פוקקין את החלון בגלופקרין או בעמיר ונותנין לפניה ספל של מים וקושרין לה תרנגולת שתהא לה לצוות ולא מדרכי האמורי, האומר שחטו תרנגול זה שקרא כעורב, שחטו תרנגולת זו שהיא קורא כזכר, האכילוה כרבלתא שהיא קורא כזכר ה"ז מדרכי האמורי, קרא עורב ואמר לו צרח, קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך ה"ז מדרכי האמורי, האומר אכול תמרה וחזרת זו שתהא זוכרני בה, אל תאכילני מפני ברקי', תישן בארונו של מת שתראנו בלילה, אל תישן בארונו של מת שלא תראנו בלילה, הפוך את חלוקך שתהא חולם חלומות טובות, אל תהפוך את חלוקך שלא תהא חולם חלומות, שב על המכבד שתהא חולם חלומות, אל תשב על המכבד שלא תהא חולם חלומות הרי זה מדרכי האמורי, האומר אל תשב על המחרשה שלא תכבד עלינו מלאכה אל תשב על המחרשה שלא תשבר הרי זה משום דרכי האמורי, ואם בשביל שלא תשבר ודאי ה"ז מותר, האומר אל תפשיל ידיך לאחוריך שלא תאסר עלינו מלאכה ה"ז מדרכי האמורי, התופס חור בכותל ואומר חדא ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני ניצוצות ה"ז מותר, השופך מים לרשות הרבים ואמר חדא ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני עוברין ושבין ה"ז מותר, הזורק ברזל לבין הקברות ואמר חדא ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני חרשין ה"ז מותר, הנותן מקל של אוד וברזל תחת ראשו ה"ז מדרכי האמורי, אם בשביל לשמרה הרי זה מותר, המצוחת לתנור שלא תנפל הפת והנותנת קסמין באזני קדרה שלא תהא מרתחת ושופעת לאחוריה ה"ז מדרכי האמורי, אבל נותנה קסמין של תותים וזכוכית בקדרה בשביל שתתבשל מהרה אבל אסרו חכמים בזכוכית מפני סכנת נפשות, המשתקת לעדשים והמצננת לאורז והמטפחת לנר ה"ז מדרכי האמורי, נפל נחש ע"ג מטה ואמר עני הוא וסופו להעשיר, עוברה היא יולדת זכר, בתולה היא נשאת לאדם גדול ה"ז מדרכי האמורי, המושבת אפרוחין ואמרה איני מושיבתן אלא בבתולה, איני מושיבתן אלא ערומה, איני מושיבתן אלא בשמאל, איני מושיבתן אלא בתרי, והמקדש בתרי, והמשלח בתרי, והאומר הוסיפו על השלחן ה"ז מדרכי האמורי, הנותנת ביצים ועשבים בכותל וטחה בפניהם ומונה שבעים ואחד ה"ז מדרכי האמורי, הכוברת אפרוחים בכברה והנותנת ברזל בין האפרוחים ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני הרעמים ואם מפני הברק ה"ז מותר, השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך ה"ז מדרכי האמורי, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו וגו' את משפטי תעשו דברים שאלמלי לא נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן עבודת אלילים וגלוי עריות ושפיכת דמים וגזל וברכת השם, את חקותי תשמורו דברים שהשטן ויצר הרע משיבין עליהם ואומות העולם משיבין עליהן ואלו הן, אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח, ואם תאמר מעשה תהו הם, ת"ל אני ה' אני ה' חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן, משפטי אלו דינין, חקותי אלו מדרשות, תשמרו זה משנה, ללכת בהן זה המעשה, תשמרו ללכת בהם לא משנה עקר אלא מעשה עקר, ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם ליתן שמירה ועשיה לחקים וליתן שמירה ועשיה למשפטים, וחי בהם לעולם, אם תאמר בעוה"ז הרי זה סופו מת הוא הא מה אני מקיים וחי בהם לעה"ב, אני ה' נאמן לשלם שכר, מנין לפקוח נפש שהוא דוחה את השבת, אמר רב יהודה אמר שמואל וחי בהם ולא שימות בהם וכו' (כדכתוב ברמז שכ"ז), היה ר"מ אומר מנין שאפילו גוי עוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, ת"ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו גוי והוא עוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא שאין נותנין לו שכר כמצווה ועושה דכתיב ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, התירן להם שאין מקבלין עליהן שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, א"ר יוחנן כותי העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה לנו ולא להם, מיתיבי היה ר"מ אומר מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה וכו', התם בשבע מצות דידהו: