קשה לאלוהים?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא': +תהלים קכה+ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: +תהלים סח+ אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני. אלוהים מתקשה בזיווג של בני אדם?
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב +תהלים קלו+ נתן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים. אמר רבי אלעזר בן עזריה: קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף, שנאמר +ישעיהו נא+ מהר צעה להפתח וכתיב בתריה רגע הים ויהמו גליו. היה קשה לאלוהים עם "קריעת ים סוף"? וגם לפרנס את האדם קשה לאלוהים?
בראשית רבה פרשה סח ד רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, קשה לאלוהים?
בראשית רבה פרשה צז ג המלאך הגואל אותי מכל רע וגו', אמר ר"י בר חלפתא קשה הוא הפרנסה כפלים כלידה, בלידה כתיב (בראשית ג) בעצב תלדי בנים, בפרנסה כתיב (שם /בראשית ג'/) בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, ר"א ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה, ופרנסה לגאולה, מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים, מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, ורבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידו של הקב"ה, גאולה ע"י מלאך, המלאך הגואל אותי, ופרנסה ע"י הקב"ה (תהלים קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי, רבי יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (שם /תהלים/ קלו) לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב תמן (שם /תהלים קל"ו/) נותן לחם לכל בשר,
אם "פרנסה על ידו של הקב"ה", אם כך: מה עניין "קשין מזונותיו של אדם"?
איך מסתדר פירוש רש"י הבא?
בשמות טז (לב) וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: רש"י למשמרת - לגניזה: לדורותיכם - בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה? והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס הוציא להם צנצנת המן אמר להם אתם ראו דבר ה' שמעו לא נא'מר אלא ראו בזה נתפרנסו אבותיכם הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו: ובתהילים לז (ג) בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה: רש"י בטח בה' - ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס. ועשה טוב - ואז תשכון ארץ לאורך ימים. ורעה אמונה - תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב:
איך מסתדר כל הנאמר בהמשך?
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיב עמוד א אפילו מן התמחוי וכו'. פשיטא! - לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות - הכא משום פרסומי ניסא (מודי) +מסורת הש"ס: [מודה]+. איך מסתדרת הגמרא כאן עם הדברים הבאים? דורון לתלמיד חכם? והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו? וזנו מכלכלו ומפרנסו?
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד א שלשה דברים אמר רבי יוחנן משום אנשי ירושלים: כשאתה יוצא למלחמה - אל תצא בראשונה, אלא תצא באחרונה. כדי שתכנס בראשונה, ועשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, והוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה (ט) כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה, בעולם הזה: הלכה (י) אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קורדום לחפור בהן. ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה. וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הברייות: הלכה (יא) מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח, ב), אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, שכולו טוב:
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לב רבן גמליאל אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תלמוד שאין עמו מלאכה סוף הבטלה לעורר עון:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קנו סעיף א אח"כ (א) ילך [א] לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה א מלאכתו (ב) עיקר, אלא [ב] עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים (ג) בידו; וישא ויתן (ד) באמונה;
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד א רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות.
משנה מסכת קידושין פרק ד משנה (יד) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה (וְקַלָּה),
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב ללמדו אומנות. מנלן? אמר חזקיה, דאמר קרא: +קהלת ט+ ראה חיים עם אשה אשר אהבת, אם אשה ממש היא - כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות, אם תורה היא - כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות. ויש אומרים: אף להשיטו
שולחן ערוך יורה דעה סימן רנה סעיף א לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער, שלא יצטרך לבריות. וכן צוו חכמים: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם מכובד והעני, יעסוק באומנות ואפי'לו באומנות מנוולת, ואל יצטרך לבריות. סעיף ב כל מי שאינו צריך ליטול מהצדקה ומרמה העם ונוטל, אינו מת עד שיצטרך לבריות. וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון א זקן או חולה או בעל יסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא עונות וחטאים. וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק את השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים, ועליו הכתוב אומר: ברוך הגבר אשר יבטח בה' (ירמיה יז, ז).
