ספירת העומר (יש עוד מסמך בשם "ספרתם לכם" בתיקיה זו)
ויקרא כג (ט) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: איזה חג זה? מי החליט שזהו חג שבועות?
(יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָֹה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן: מי החליט שהחג הזה מתחיל בפסח?
לפי איזה תורה מקריבים את העומר ביום פסח? מתי קצרו את הקציר?
ויקרא כג (יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיהוָֹה:(יג) וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיהוָֹה רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין:(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם:--- (טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: רש"י ממחרת השבת - ממחרת יום טוב: תמימת תהיינה - מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאם לא כן אינן תמימות: למיטב ידיעתי סופרים רק 49 יום, אם כך: מדוע סופרים רק 49 יום? הרי כתוב לספור 50 יום? מה עניין "מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר"? הרי קוראים לספירה "ספירת העומר", אם כך: האם הספירה אינה תלויה בהבאת העומר? האם הבאת העומר אמורה להיות לאחר השבת? הרי כתוב "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", אם כך: הספירה צריכה להתחיל לא במוצאי פסח ראשון, אלא יום מאוחר יותר, מפני שאת הנפת העומר לא מבצעים בשבת אלא למחרת, האם כל הספירות של חג השבועות שנעשו עד עכשיו בטעות יסודן? בהנחה שצודק רש"י ו"ממחרת השבת = ממחרת יום טוב:, אם כך: מדוע ביום טוב של פסח מותר להעביר מאש לאש, ומותר לבצע את כל העבודות לצורכי הנפש, אשר אסורות בשבת? הרי אם קרא כותב התנ"ך ליום טוב ראשון של פסח "שַּׁבָּת" אולי צריך להתייחס ליום טוב ראשון של פסח כשבת? ואסור לבצע עבודות אפילו לצורך אוכל נפש?
מה פירוש "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת"? הרי סופרים שבועות, ולא שבתות? הרי אם כוונת הכותב ב"שבת תמימה" = שבוע שלם? אם כך: אולי גם ממחרת השבת הכוונה לאחר השבוע של פסח? מפני שאם שבע שבתות = שבע שבועות? הרי שממחרת השבת זה ממחרת השבוע? האם אין חשיבות להבאת העומר לעניין תחילת הספירה? מה טעם בספירה אם תמיד זה מסתיים באותו היום, בחג השבועות? לדעתי: הספירה התבצעה מפני שהיא נפלה תמיד ביום אחר, לאחר הקציר, והבאת העומר, ולא בחג השבועות שאנו עושים היום שתמיד נופל ב-ו- בסיוון,
שולחן ערוך אורח חיים סימן תצד סעיף א (א) ביום חמישים לספירת העומר הוא חג שבועות, וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח, אלא שאומרים: את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו, וגומרים ההלל, ומוציאין שני ספרים (ב) וקורין בראשון חמשה (ג) מבחדש השלישי עד סוף הסדר, ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר (ד) במרכבה דיחזקאל, ומסיים בפסוק ותשאני רוח. מדוע סופרים ארבעים ותשעה יום, ולא חמישים יום? הרי נאמר לספור חמישים יום?
ויקרא כג (טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה: הרי כתוב "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" אם "ממחרת השבת = ממחרת יו"ט", הרי שחמישים צריך ליפול ממחרת השבת השביעית, שזה מוצאי שבועות, איך אם כך: יוצא ספירת חמישים יום בשבועות עצמו? איך זה שאין שום התייחסות לחלק מהפס' "מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר"? ויקרא כג פרשת אמר (כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: רשב"ם ובקוצרכם - ממחרת הפסח לאחר הקרבת העומר:
מדוע בגמרא הבאה יש וויכוח, הרי אם יש "מסורת", שמתבצעת כל שנה, איך זה שמישהו קם ומחליט להפוך הכול?
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סה עמוד א שהיו בייתוסין אומרים: עצרת אחר השבת,... ת"ר: +ויקרא כ"ג+ וספרתם לכם - שתהא ספירה לכל אחד ואחד. +ויקרא כ"ג+ ממחרת השבת - ממחרת יו"ט, או אינו אלא למחרת שבת בראשית? מדוע פתאום קמה משפחה של כוהנים(בייתוסים) והחליטה לשנות את סדרי העולם, שהיה עד עכשיו? הרי במשך דורות "כביכול" קיימו את פסח וספירת העומר, ופתאום החליטו הבייתוסים שלא מתאים להם? או שאולי לא קיימו כלל שום טכס דתי, ולכן יש וויכוח מפני שפתאום התחילו לרצות לקיים? איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי אם הגמרא "ניתנה/נמסרה" בסיני מהאלוהים למשה, וממשה ל"חכמים", מדוע שיהיה וויכוח? האם יכול להיות ש"נמסר" הוויכוח הזה כבר בסיני?
רש"י ויקרא כג (טו - טז) השבת השביעת - כתרגומו שבועתא שביעתא: עד ממחרת השבת השביעת תספרו - ולא עד בכלל, והן ארבעים ותשעה יום: חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' - ביום החמשים תקריבוה. ואומר אני זהו מדרשו, אבל פשוטו עד ממחרת השבת השביעית, שהוא יום חמשים, תספרו. ומקרא מסורס הוא: הרי כתוב לספור חמישים יום, מדוע סופרים רק ארבעים ותשע? אם הספירה מתחילה ממחרת השבת (שהוא ערב שני של פסח, ומוצאי יום טוב ראשון) אם כך: איך ממחרת השבת השביעית שהוא חג שבועות יוצא היום החמישים? הרי כתוב לספור עד אחרי השבת השביעית? הרי היום החמישים צריך להיות אחרי חג השבועות? הרי החג צריך להיות ביום הארבעים ותשע מפני שממחרת השבת סופרים את היום החמישים? החג צריך להיות ביום הארבעים ותשע מפני שממחרת השבת סופרים את היום החמישים? מה עניין "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימת"? האם כוונת הכתוב שבת = שבוע? או שכוונת הכתוב ממש שבתות(שבת בראשית)? האם אין צורך בהבאת העומר כדי לבצע מצווה זו? הרי כתוב "מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עמֶר"? מה פרוש "מִיּוֹם"?
ויקרא כג פרשת אמר (יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה:(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה:(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:(כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן:(כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:(כב) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: רשב"ם ובקוצרכם - ממחרת הפסח לאחר הקרבת העומר: אם כך: היום עושים חצי מצווה? מפני שהבאת העומר לא קיימת? איך מסתדרת הספירה ממוצאי פסח ראשון שהוא כביכול מוצאי שבת, הרי פסח ראשון הוא כמו שבת? הרי עוד לא הונף העומר? הרי כתוב "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה"? או שאולי אין חשיבות להבאת העומר? אין חשיבות לכתוב?
דברים טז (ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהוָֹה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ: איך כאן סופרים? מה עניין "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר"? הרי לא התחילו לקצור, הרי רק פסח ראשון עבר וזה כמו שבת? בחול המועד מותר לעבוד? אם לא קצרת? גם תספור? מה עניין "נִדְבַת יָדְךָ" לחג הזה? הרי זה חג של קבלת התורה? מדוע לא מוזכר בתורה אפילו פעם אחת עניין קבלת התורה בחג זה, וכל מה שנאמר הוא על קציר ועומר?
רש"י מהחל חרמש בקמה - משנקצר העומר שהוא ראשית הקציר: הרי לא מתחילים לקצור בשבוע של פסח, ובטח לא ביום הראשון של פסח? הרי הוא חג, ואסור במלאכה, חוץ מאוכל נפש?
רמב"ן מהחל חרמש בקמה טעמו מהחל לכם חרמש בקמה, כי כבר הזכיר מתי נתחיל להניף חרמש בקמה בעומר שהיא ראשית קצירנו ומדרשו (ספרי קפו) ללמד על העומר שלא תהא קצירתו אלא בחרמש: איך מתחילים ספירה בערב מוצאי פסח ראשון הרי לא קצרו בחג?
שולחן ערוך יורה דעה סימן רצג סעיף א אסור (א) לאכול חדש (ב) (ג) מתבואת א חמשת המינים עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן, שנאמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקרא כג, יד) והאידנא, דליכא עומר, אסור כל יום ט"ז. ובח"ל, שעושין ב' ימים, אסור כל יום י"ז עד תחלת ליל י"ח. ויקרא כג (יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: איך הפך ציווי של לא לאכול עד אשר תקריבו? לציווי של איסור רק ליום אחד?
הנה ספירת ה"שבתות" של שנת 2006. ערב פסח. אם "שבת" היא כל ערב חג, ולא רק "שבת בראשית" איך בדיוק מסתדר ספירת "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה"? או שאולי לחלק הזה של הטקסט אין חשיבות?
ערב פסח של שנת 2006 יצא בתאריך 12/4 יד' בניסן, והוא יום רביעי בשבוע, ויום חמישי בשבוע 13/4 הוא פסח, והוא כמו יום שבת, "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" הוא יום שישי בשבוע, ה-14/4 היה יום א בספירת העומר,
1 15/4 שבת בחוה"מ פסח ב לעומר
2 19/4 שביעי של פסח יום רביעי ו לעומר כא ניסן
3 22/4 שבת ט לעומר כד ניסן
4 29/4 שבת טז לעומר א אייר
5 6/5 שבת כג לעומר ח אייר
6 13/5 שבת ל לעומר טו אייר
7 20/5 שבת לז לעומר כב אייר
8 27/5 שבת מד לעומר כט אייר
9 2/6 חג שבועות ו סיון
עד חג שבועות, ללא חג שבועות, נספרו 8 שבתות, אבל צריך לספור רק שבע, "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", ואם "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" צריך לספור 50 יום, אם כך: עד "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" הרי יש 9 שבתות, ולא 7. אם הכוונה שבת = שבוע ימים, הרי ש"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", צריך להיות אחרי שביעי של פסח, ולא אחרי ערב פסח ראשון,
סדר ספירת העומר: הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה. שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה: וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר: שבע שבתות תמימות? שבעה שבועות שלמים? משבת לשבת? ממש שבת? האם הכוונה לְמָה שנקרא בפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" "שבת בראשית"?
אם היו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" סופרים נכון, היו צריכים להתחיל לאחר ערב פסח שני (שהוא מוצאי פסח), אז יש זמן לקצור את העומר, מיום שנגמר חול המועד של פסח, ועד יום השבת הקרוב, ואז לאחר יום השבת הראשון, שנופל לאחר ערב פסח שני(שהוא מוצאי פסח), היו מתחילים לספור את העומר ביום ראשון, ואז גם השבועות היו מסתדרים להם במדויק, שבע שבועות, והיום החמישים של הספירה, היה נופל ביום ראשון, לאחר ארבעים ותשעה ימים, ושבעה שבתות תמימות, הרי מה הרעיון לספור 50 יום, אם תמיד זה נופל באותו תאריך/יום? הרי לכול החגים יש תאריך קבוע, לחג הזה אין תאריך קבוע, כל הרעיון בספירת החמישים, שזה לא נופל כל שנה, באותו היום/תאריך,
ויקרא כה (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמר:(ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה:(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ:(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמר:(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל- תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכל:(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם:(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ:(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה תּאכְלוּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ:(יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ:(יד) וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל-תּוֹנוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו:(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאת יִמְכָּר-לָךְ:(טז) לְפִי רב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאת הוּא מכֵר לָךְ:(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:
מדוע סופרים עומר?
ספר התודעה: ימי ספירת העומר - רמזים שונים בספירת העומר
חמישים פעמים יציאת מצרים בתורה
ישראל כשהיו במצרים, נטמאו בכל מיני טומאות עד שנשתקעו במ"ט שערי טומאה, והקדוש-ברוך-הוא הוציאם מתחת שעבוד כל הכחות, ועוד הכניס אותם במ"ט שערי חכמה וכו', ודבר זה לא הבטיח לאברהם, לכן מצינו בתורה שמזכירה יציאת מצרים חמשים פעמים, להראות לכל העולם חסד שעשה הקב"ה עם ישראל.
וזה שאנו מונים ספירת העומר מיום טוב ראשון של פסח, מ"ט ימים, מפני שבכל יום ויום הוציא אותם משער כח הטומאה, והכניסם לשער של כח הטהרה שיהיו ראויים לקבל התורה. (זהר חדש)
(לעניין מדוע סופרים את הימים בספירה מיוחדת? אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מפני שזה ציווי תורה "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" במסמך וספרתם לכם אתייחס.)
יחזקאל מד (טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה:(טז) הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי:(יז) וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה:(יח) פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע:(יט) וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם:(כ) וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:(כא) וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית:(כב) וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ:(כג) וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם:(כד) וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ <לשפט> לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי <ושפטהו> יִשְׁפְּטוּהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ:(כה) וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ:(כו) וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ:(כז) וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה: (כח) וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם:(כט) הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה:(ל) וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ:(לא) כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים: איך סופרים כאן את הימים? מי צריך לספור? הרי כתוב "יִסְפְּרוּ לוֹ"? לא הכהן עצמו יספור מפני שכתוב "יִסְפְּרוּ-לוֹ"? אם כך: מי יספור לו? איך יספרו עם ברכה? או בלי ברכה? אולי כאשר נפטר אחד מקרובי משפחתו של הכהן, צריך לעשות גם ספירה של שבעה ימים?
